האחוז הגבוה של המתלבטים – 15% שנמדדו קצת פחות משבוע לפני יום הבחירות – מלמדים שעדיין הכל פתוח. אני סבור כי למתלבטים בין קדימה לעבודה או מרצ האופציה הנכונה ביותר היא להצביע בעד עמיר פרץ.
האבות המייסדים של תנועת העבודה ובראשם דוד בן-גוריון היו רואים במועמדותו של עמיר פרץ התגשמות חזונם בדבר יצירת חברה חדשה בישראל שמתוכה גם תצמח המנהיגות הבאה. לא פלא הוא שדווקא ותיקי המנהיגות הערכית של תנועת העבודה – יצחק בן אהרון ולובה אליאב – תומכים במועמדותו ועמם קבוצה גדולה של אנשי רוח מכל החוגים ועדות המוצא. דווקא הניסיון הפתטי של "קדימה" לנכס לעצמה את חזונו ואישיותו של בן-גוריון הוא שנעדר כל בסיס מציאותי. בגישתו הנוכחית ובעצם הצטרפותו של פרס למפלגת המרכז החדשה יש בריחה ממורשת בן-גוריון, שבבסיסה מונח החיבור החיוני בין החתירה להסכמי שלום, על בסיס חלוקת הארץ, לבין חברה צודקת, המבוססת על אושיות המוסר ושלטון החוק. זה אינו, ככל הידוע, דגלה של קדימה.
גם בדור המנהיגים הנפילים הבחירה במנהיג נבעה מן השילוב של אישיות והשקפת עולם, עם הניסיון, הערכים, המוסר והאינטגריטי שלו ושל השותפים להנהגה ולא רק בגלל מקסם שווא וכריזמה. לכן, כאשר אנו בוחרים ברשימת מועמדים שמתוכה אנו רוצים שיבוא ראש הממשלה הבא, השיקול שלנו צריך להיות לא רק מי המועמד במקום הראשון אלא גם צוות ההנהגה כולו, תשתיתו הרעיונית, תכניות הפעולה בתחום המדיני-ביטחוני והכלכלי- חברתי, סדרי העדיפויות, הנאמנות לשלטון החוק, הרקורד של המועמד, הצוות, המפלגה ואמינותם.
הבוחרים כבר למדו שאין להתייחס ברצינות רבה מדי לתכניות מפורטות או להבטחות מפורשות. ברור לבוחרים שכל ממשלה תיאלץ להתפשר עם הנסיבות הביטחוניות, עם הלחץ החיצוני ועם המציאות הכלכלית. לכן יש חשיבות מכרעת לרקורד, ליכולת היצירתית, לנכונות ליזום וליצור מציאות חדשה. באלה יש למפלגת העבודה יתרון מוכח.
הליכוד שבוי בידי קיצוניות. אולמרט וקדימה מנסים לתמרן בין הקטבים. תכניתו של אולמרט להתנתקות חד-צדדית, פירושה המשך שליטה צבאית ומצור ללא אופק מדיני. "מפת הדרכים" מתה. זו לא היתה דרכו האמיתית של שמעון פרס עד שהפסיד בפריימריז. אצל מפלגת העבודה ועמיר פרץ ההידברות עומדת בראש סולם העדיפויות החיצוני והפנימי. הוא מדבר דווקא עם אבו-מאזן, מלך מרוקו ונשיא מצרים, לא עם בוש וקונדוליסה. כך היה נוהג פרס לפני שנגלה לו אורם של שרון, אולמרט וקדימה. אך היום הוא מונע בדחף אדיר לנקום ב"עבודה" שלא בחרה בו ובעמיר פרץ שהעז לנצח אותו ואת הסקרים.
לאולמרט יש ניסיון של קצת יותר מחודשיים כראש ממשלה בפועל, וזהו כל ניסיונו העדיף, שאינו רק סיפור הצלחה. הוא מכהן מכוח אמונה של קואליציה בת 19 ח"כים בלבד. כיום והוא שולט בה שלטון יחיד. אין לנו שום נתון ותקדים ללמוד מהם כיצד יפעל בקואליציה ממשית ובעת ויכוח פנימי או משבר רציני.
הרקורד של עמיר פרץ מכין אותו לעמוד בראש הפירמידה. הוא נתנסה כבר בניהול משברים ועמד במשא ומתן קשה. יש לו גישה ברורה בתחום המדיני , אנו יודעים מה עמדותיו בענייני כלכלה וחברה ומהו סדר העדיפויות האמיתי שלו. צוות ההנהגה של העבודה עולה על זה של אולמרט כמעט בכל נושא ובמיוחד בתחום הביטחוני. ההשוואה בין הצוותים והמועמדים אינה לטובת קדימה. לבוחר המתלבט מציגה צמרת העבודה גישה אמינה בהרבה מזו של קדימה ותשובה נכונה לבוחר האדיש או המתלבט משום שאין ברירה.
פורסם ב"הארץ" 23.3.06
תגובות
.