מספר הטעויות שעשה עמיר פרץ מאז נבחר ליו"ר מפלגת העבודה גדול משל כל קודמיו, מלבד, אולי, שמעון פרס. נציין פה רק את המרכזיות: משנבחר היה עליו לעשות כל מאמץ למנוע את פרישתו של שמעון פרס. אין ספק כי פרס לקח עמו לקדימה 6 מנדטים. בלא פרס, אף לא מנדט אחד מאלה היה עובר עם דליה איציק או חיים רמון. פרס הוא הגורם היחיד שאפשר את בחירתו של אולמרט לראשות הממשלה ומנע זאת מעמיר פרץ. היום משלם אולמרט לפרס בתמיכתו במועמדותו לנשיא ואילו פרס נאמן לאולמרט עד לבחירת הנשיא הבא גם במחיר בגידה בעקרונות השלום עליהם לחם בשנים עברו, ראה תגובתו העלובה בנושא הסורי.
השגיאה הגדולה השנייה של עמיר פרץ היתה הסכמתו לקבל את תיק הביטחון. היה עליו להתרחק מתיק זה כמו מאש, גם במחיר הישארות באופוזיציה. השגיאה השלישית היתה ההסכמה לוועדת חקירה ממשלתית וויתור על דרישה אולטימטיבית לוועדת חקירה ממלכתית. השגיאה הרביעית היתה ההשלמה עם כניסת ליברמן לממשלה. היתה אפשרות מכובדת לעמיר פרץ לצאת מן הממשלה סביב ויכוח עקרוני תוך דחיקת ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפינה אך הוא ויתר עליה.
עתה הולך פרץ לקראת השגיאה האחרונה והסופית שלו – התמודדות מחודשת על ראשות המפלגה ועמה על ההישארות בתפקיד שר הביטחון. כל הסימנים מעידים שהוא יכשל בהשגת יעדיו. במפקד הוגן ובבחירות אמת אין לעמיר פרץ שום סיכוי. למפלגת העבודה יש כיום שלושה מועמדים טובים – לפי סדר האל"ף-בי"ת: עמי איילון, אהוד ברק ואופיר פינס. רק מפלגת מתאבדים תבחר שוב בעמיר פרץ.
אם יפרוש עמיר פרץ מן המרוץ ומתיק הביטחון אין פרוש הדבר סוף הקריירה הפוליטית שלו. מפלגת העבודה נוטה לעתים לתת למנהיגיה צ'אנס שני, לאחר תקופת צינון, מנוחה והפקת לקחים. עמיר פרץ יכול להתרכז מחדש בתחום החברתי-כלכלי ולהישאר במסגרתו בשורה הראשונה של מפלגתו. את ההנהגה המדינית-ביטחונית הוא חייב להעביר לידיים אחרות.
תגובות
למי הם ינתבו את תיק הרווחה. את התשובה של פרץ כבר שמענו.
להפריש את פרץ החוצה, זו בדיוק התוכנית של הגנרלים מראש, בעיקר עמי איילון להערכתי. כלומר, פרץ נשלח אל הזובור של נסראללה כדי שהמושיע יוכל להגיע על סוס לבן הישר מן הצבא או השב"כ וכולי. תפקידו היה לנער את הכיסים הציבוריים ולהוציא משם עוד כמה מנדטים אבודים, בזכות ,הקול החברתי, המצוקה והעדה. אחרי שזה נעשה, חוזרת המפלגה לעצמה, כביכול, וממליכה עליה אשכנזי רהוט עם הרבה דם על הידיים.
טוב, זה היה צפוי כמובן, אבל עדיין מפתיע שהציבור נופל במלכודות האלה כל פעם מחדש. בתור דוקא, כדאי להצביע שוב לפרץ. שיחכו קצת הגנרלים.
,
למה עמי איילון, אהוד ברק ואופיר פינס הם מועמדים טובים?
איריס: "פרץ נשלח אל הזובור של נסראללה…" – מי שלח אותו?
מועמדות טובה זה עניין יחסי. השאלות שצריכות לקבוע הן:
1. יושר אישי ואינטלקטואלי
2. ניסיון רלוונטי
3. ערכים ואידיאולוגיה
4. השקפת עולם
5. יכולת למשוך מצביעים
6. יכולת שכנוע במדיות השונות
7. כריזמה אישית
כל אחד יכול לקבוע סולם וסדר עדיפויות שונים. מבחינתי שלושת המועמדים שהזכרתי עונים מי פחות ומי יותר לקריטריונים שהזכרתי. השאלה במי מהם לתמוך בפועל היא עדיין פתוחה ואני רוצה לשמוע יותר. ברגע זה סדר התמיכה האישי שלי הוא: אופיר פינס, אהוד ברק, עמי איילון.
והערה לאיריס – סגנון ההתבטאות שלך אינו ברמה נאותה. ואם אינך רוצה בגנרל – בחרי באופיר פינס.
אפשר להסכים באופן חלקי לניתוח השגיאות של פרץ. איני בטוח שפרס היה נשאר כמספר שניים של פרץ. אני מסכים שנכון היה לקחת את האוצר, או ללכת לאופוזיציה אבל אני בכלל לא בטוח שעסקני המפלגה תאבי השררה, היו מסכימים ללכת לאופוזיציה יחד עם פרץ. רוב הסיכויים שלא.
אם פרס לקח 6 מנדטים ואם לוקחים בחשבון שמפלגת העבודה במגמת ירידה של שנים,אזי המסקנה הנה שפרץ הביא מנדטים ממאגרים שמהם מעולם לא שאבה מפלגת העבודה. אל דאגה ההשפלה שעבר פרץ במפלגה ושיתוף הפעולה הנלהב של מנהיגי המפלגה בהשפלתו, כבר ירחיקו ובצדק את המצביעים שהביא פרץ. שוב ברור שמפלגת העבודה יכולה להציע רק את שמעון פרס או גנרל אשכנזי כלשהו. בזוכרי מה עשתה המפלגה לרבין, לברק,לפואד, למצנע וכיום לפרץ ברור לי שזה יהיה גורלו של כל אחד שיבחר. עמי איילון אם יבחר יוכל להביא למפלגה 10 מנדטים בערך וכשהסקרים יגלו זאת אז העסקונה המתועבת של המפלגה תגלה שבחירות ליו"ר צריך לעשות עוד פעם לפני הבחירות[זוכרים איך הדיחו את פואד?]
אני נמנה על תנועת העבודה ומאד קיוויתי שמלגת העבודה תחדש את דרכה. כיום ברור לי שמדובר בפגר פוליטי ובגוף כל כך חולה שיש לירות בו בהקדם ולגאול אותו ואותנו מייסוריו.
צר לי אם הביטוי "דם על הידיים" קומם עלי את דני בלוך ואת שושי (קיבלתי את האימייל), אך אני לא חוזרת בי ממנו ׁ(דני בלוך חופשי למחוק תגובות זה הבלוג שלו). אין הכוונה דוקא לדם של ערבים, גם הדם שלי סמוק, וכפיות הטובה היא דוקא מן הכיון ההפוך. העובדה שאדם היה גנרל אינה פוטרת אותו מאחריות לאזרחי ישראל, ולאנשים שתחת אחריותו, והגיע הזמן שהגנרלים יכירו תודה לגופות שעליהן טיפסו כדי להגיע למקום שהגיעו, הן פוליטית והן כלכלית.
.
אני כבר מעבר לשלב שגנרלים גורמים לשערי לסמור, בין מחמת כבוד ובין מחמת יראת כבוד.
אם עמי איילון או אהוד ברק רוצים להגיב בעצמם ולטעון שידיהם לא שפכו את הדם, אשמח להציב מולם מה שהם נוטים לשכוח בדרך אל הפסגה. אין דמו של אדם אחד, ויהיה הבכיר ביותר, סמוק מדמו של אחר, לפחות בין יהודים, זה הכלל המקובל.
אפילו דוד המלך שילם ביוקר על מעשה אוריה, ועם כל הכבוד לא ברק ולא איילון שקולים לו.
לאיריס: איני מוחק תגובות כי אני בעד חופש הוויכוח. איני מוחק גם כאשר יש שתוקפים אותי אישית לא עניינית. מותר להיות בעד עמיר פרץ ולא צריך לשם כך לבטל כל מועמד שהוא "גנרל" ו/או "אשכנזי". והסגנון הוא, כנראה, האדם.
בתור מי שתמך בבחירות הקודמות בפואד (לאחר שברק הסיר מועמדותו ווילנאי שהעדפתי לאחריו הסיר אותה גם כן,)
העיקר לא להצביע לפרס או לפרץ)אני חושב שטעותוהראשונה של פרץ היתה שלא השאיר לידו את ברק כמועמד ביטחוני
טוב שהוא שחרר אותנו מעולו של שמעון פרס ואני אינני מקבל את הטיעון שהוא קיבל פחות מנדטים ממצנע קודמו.
אני תומך היום בברק אל אף שגם איילון ראוי בעיניי מאוד
ההבדל היחיד הוא שברק כבר היה בלשכה כפי שאולמרט ונתניהו יטענו בהתמודדות הבאה
רשימה חפצת חיים צריכה ר"מ מנוסה בראשה
איריס, ניכר שאת כותבת מתוך כאב עמוק וכעס. אני מצטערת על שנפגעת.
אי אפשר להסיק מזה שמה שקרה, קרה בכוונת זדון.
הטיפול שאחרי לא היה מספיק רגיש, כנראה.
כמו הרגישות הנמוכה של עמי איילון ואהוד ברק לתחום החברתי בכלל, עפ"י התרשמותי.
שלחתי קישור למטה של עמי איילון.
פרץ החזיר את האידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית למפלגת העבודה אחרי ששנים מפלגת העבודה הייתה מפלגה של בורגנים שבעים, של האליטה. מפלגה שהייתה בעלת אידיאולוגיה ליברלית שמאלית במקרה הטוב או סתם קפיטליסטית במקרה הרע אך לא סוציאל דמוקרטית. בחירה באיש כמו ברק (שהצהיר רשמית כמו חברו וייצמן שירי שהוא קפיטליסט) או פינס תחזיר את המפלגה לימי הבורגנות הליברלית והאליטיסטית שלה ובכך תהפוך ל"קדימה" טיפה יותר שמאלנית. אני לא אצביע למפלגה שכזו. במידה ואחד מהליברלים הבורגנים אכן יבחר, הכרחי לקדם אנשים בעלי גוון חברתי כגון יובל אלבשן, שלי יחימוביץ, אנשים מהקשת הדמוקרטית המזרחית, כותבים וחוקרים כגון איציק ספורטא, יוסי דהאן, נילי מארק ואפילו מנהיגי עובדים (ג'קי אדרי וכו') בכדי לשוות גוון מעט סוציאליסטי למפלגה וזאת על חשבון ליברלים כגון הרצוג, פואד, שלום שמחון, קולט אביטל, וילנאי, יתום וכו'.
עמיר פרץ הוא שזנח את האג'נדה החברתית לטובת תיק הביטחון והפסיד את שני העולמות. אני מסכים עם אבי לגבי האנשים שצריך לקדם אסל אף אחד מהם אינו יכול בשלב זה להיות מועמד מושך לראשות הממשלה. לכן צריך לבחור את המומד הטוב ביותר שהוא בעל סיכוי סביר. למה לא אופיר פינס?
לגבי פרס: אין ספק שאלמלא פרש העבודה בראשות פרץ היתה מקבלת יותר מאשר בתקופת מצנע. לכן צריך היה לעשות כל מאמץ להשאירו, לא את רמון. כאשר פרש – צריך היה לקרב את ברק כמשקל נגד.
הבעייה שלא ברק ולא פרס הם סוציאל דמוקרטים, נוכחותם במפלגת העבודה (לייבור) מזיקה אם רוצים להציגה כמפלגה סוציאל דמוקרטית
אבל אני לא חושב שהוא צריך לפרוש מהמרוץ או שהקריירה שלו גמורה אם יתמודד ויפסיד.
דני, צר לי אם דברי צורמים לאזניך אבל הרשה לי לחלוק גם על הקביעה המאד ניאו ליבראלית שהסגנון הוא האדם. האדם הוא האדם, ובעיקר מעשיו, לפחות לפי המסורת שלנו. ההיסטוריה רצופה אנשים לבושים בטעם, ומדברים בשפה גבוהה שהותירו אדמה חרוכה בארצם ומעבר לכך. הסגנון הוא האדם מתאים אולי לבית בורבון. אם זו אמת המידה השרירה היום בישראל, אז מה לנו כי נלין ? אולמרט הרי הוא סמל ה"סגנון" בחליפות משובחות, עטים מסוגננים ודיפלומטיה של עורכי דין חלקים. אני מעדיפה לבחון אנשים לפי מעשיהם ולא לפי השפם. מה לעשות, אולי זה חורץ את דיני בעיניך, אחיה עם זה כניראה.
הצלחת להגיע לשיא של דברי הבל ורעות רוח. יותר לא אגיב על דברייך. חבל על הזמן.
הלוגיקה שלך – פרץ אכזב לכן עליו לפרוש מהמירוץ. אבל את השאלה אם אכזב או לא צריכים לקבוע בבחירות, ולא לכל אחד כידוע יש זכות בחירה (צריך להיות חבר מפלגה). אם הולכים עם ההגיון הזה, כל מפלגה שנתפסת בציבור כמאכזבת צריכה להימנע מריצה לבחירות הבאות לכנסת…
אני מאוכזב מפרץ קשות ולכן סביר שלא אבחר בו
(לצערי אני אבחר בגרוע פחות – ובינתיים כל האופציות גרועות). אבל דווקא הוא יותר מכל המועמדים האחרים יכול לנצל את הזמן עד הבחירות בכדי לקנות את קולי – במעשיו כשר ביטחון וכשותף גאה בממשלה (או פורש גאה ממנה).
בינתיים אני אתייחס רק לטענה אחת – טענת 'מפקד הארגזים' המקוממת, שמקורה באהוד ברק.
אז קצת עובדות: הפריימריז שבהם נבחר עמיר פרץ נערכו לאחר בדיקה פרטנית של כל אחד מטפסי ההתפקדות. כל אחד מהמתפקדים שהצביעו בהם שילם מכיסו על ההתפקדות, ואינו חבר במפלגה אחרת.
תנו לנתונים האלה איזו פרשנות שתרצו, אבל לאחר ניקוי המפקד ממתפקדים פסולים התמיכה בפרץ עלתה והתמיכה בברק ירדה.
אז טענות אידיאולוגיות וענייניות זה טוב וחשוב. דמגוגיה זה רע ועדיף להימנע מזה.
אני מצטרף לקריאה של דני, ושמח לגלות שאני לא הראשון. בדיוק פרסמתי קריאה דומה, מנימוקיי שלי, ומישהו הפנה כרגע את תשומת לבי. מוזמנם לעיין:
http://royda.org/notes/archives/24
רק אבהיר שלא אני, ואני בטוח שגם לא דני, מתכוונים להפריש את עמיר פרץ החוצה, אלא רק לחסוך מעמיר, מהמפלגה ומהמדינה את האנרגיות שיידרשו ממנו להתמודדות הזאת, שבכל מקרה לא ינצח בה. אני בטוח שעמיר ימצא את מקומו הראוי בהנהגה של המפלגה.