למה אנחנו מופתעים?

לקברניטי צה"ל בימינו יש תכונה מופלאה: בפעילותם הם מנותקים לחלוטין מן ההתפתחויות המדיניות הבין-לאומיות והאזוריות. הם ממשיכים במדיניות החיסולים כאילו ערפאת עדיין חי וכאילו פיגועי החמאס נמשכים במלוא עוזם. אחר-כך הם מופתעים כאשר קסאם או פגז נופל בגוש קטיף או באזור שדרות ואז הם מגיבים, כאילו הפלסטינים התחילו בסיבוב הנוכחי.

הגיע הזמן שראש הממשלה ושר הביטחון ימנו איש קשר מדיני למטכ"ל וכי יורו לרמטכ"ל להנהיג הפוגה מוחלטת במדיניות החיסולים ומעצר מבוקשים בשטחי הרשות ולהתיר פגיעה רק במחבל שהוא בבחינת "פצצה מתקתקת" הנמצא בדרך לביצוע פיגוע.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דרור פויר  ביום דצמבר 12, 2004 בשעה 5:00 pm

    מי מופתע? הרי זה מה שהצבא עושה כבר המון שנים. אבל זה כמובן לא רק הצבא עצמו, שהרי רוב הצמרת באה מהצבא, ראיית העולם שלהם היא עימות והאינסטינקט המיידי שלהם הוא להזין את העימות. לפעמים הם עושים את זה בלי להיות מודעים, משוכנעים – ולא בלי סיבות טובות – שהם באמת עוסקים בהגנה וסיכול. הרי בלי העימות, מה ישאר להם?
    הצבא גם עושה שימוש בעימות בכל פעם שמגיע זמן תקציב המדינה ומישהו אומר מילה על תקציב הביטחון. איך שעולים קיצוצים הם מאיימים שהביטחון ייפגע ומייצרים עימות אוטומטי (עימותומטי).
    מישהו באמת מופתע?

%d בלוגרים אהבו את זה: