מי צריך להיות מנכ"ל רשות השידור הבא?

 

רק מבחינה פורמלית צודקת הטענה כי הדחת יוסף בראל מתפקיד מנכ"ל רשות השידור היא ללא תקדים. היו לפניה שלוש הדחות, אלא שהמנהלים המיועדים להדחה העדיפו לפרוש לפני האקט הפורמלי, במליאת רשות השידור או בממשלה, בשני מקרים לאחר שהוסדר עבורם תפקיד חלופי. המנהלים הללו היו חנוך גבתון ז"ל, המנהל הראשון של רשות השידור, ויבדלו לחיים ארוכים אריה מקל ואורי פורת, בקדנציה השנייה שלו. לגבתון ומקל הוסדר תפקיד דיפלומטי לאחר פרישתם.

 

בתוקף תפקידי השונים הכרתי את כל המנכ"לים של רשות השידור. כמעט לכולם היו מעלות רבות בצד חסרונות לא מעטים. אצל יוסף בראל, בתקופת כהונתו כמנכ"ל, התקשיתי למצוא מעלות כלשהן. להערכתי, המנכ"ל הטוב ביותר של רשות השידור היה שמואל אלמוג שכיהן בשנים 1969-1974 ואשר בנה את הרשות כגוף שידור ממלכתי אך עצמאי. הוא השכיל למנות את ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה, הטוב ביותר עד היום. אחריו המשיך בדרך הנכונה יצחק לבני. לבאים אחריהם היו, כאמור, מעלות וחסרונות וככל שהחלו השמיים להיפתח והערוץ הראשון כבר לא היה מונופול ו"מדורת השבט", נהיו המנהלים יותר ויותר פוליטיים וחלשים מבחינת היכולת לעצב טלוויזיה ממלכתית בעידן רב ערוצי.

 

בעוכרי כל ניסיון להבריא את רשות השידור עומד חוק רשות השידור המיושן, שהיה לקוי כבר בעת כניסת הטלוויזיה לחוק ב – 1969, כניסה שלוותה בניסוחים חלשים ובמבנה סמכויות כושל שעוצב על-ידי השר הממונה דאז, ישראל גלילי.

 

טענתי כבר באותם ימים שמנכ"ל רשות השידור הוא מנהל בכיר של חברה גדולה. הוא צריך להיות המנהל הכלכלי, הארגוני והעסקי, איש הפיתוח והעיצוב ואילו מתחתיו צריכים לפעול מנהלי הרדיו, הטלוויזיה והשידורים בערבית כאנשי מקצוע בתחום השידור או העיתונות. המנכ"ל הוא מעין המו"ל של קונצרן שידור ומנהלי המדיה הם העורכים הראשיים. כשם שאלי הורביץ אינו רוקח ודב לאוטמן אינו מהנדס טכסטיל כך מנכ"ל רשות השידור אינו חייב להיות עיתונאי ואיש שידור אלא איש ניהול מוכשר היודע לבחור מתחתיו אנשי מקצוע ראויים.

 

למרבה הצער הכיוון היה הפוך. לתפקיד המנכ"ל נבחרו שדרנים ועיתונאים, ולא תמיד מן השורה הראשונה, ללא ניסיון ניהול ממשי של עסק גדול.

 

לכך נוספה דרך הניהול – יותר ויותר חיפשו השרים הממונים "יסמנים", אנשי שלומם, מבלי לבחון את יכולתם הניהולית והמקצועית. השפל העמוק ביותר היה במינויו של בראל על-ידי השר הכושל, רענן כהן.

 

אני מקווה שהשר הנוכחי, אהוד אולמרט, שפעל נכונה להעברת בראל מכהונתו ימצא לא רק מנהל מתאים אלא יפעל לשינוי מבנה רשות השידור, לביזור נכון של הסמכויות, כדי שהרשות לא תישאר דיקטטורה של אדם אחד, גם אם הוא המוכשר ביותר. עדיף להעביר את מינוי מוסדות הרשות לידי ועדה ממלכתית, דוגמת הוועדה למינוי שופטים ולהעביר את בחירת המנכ"ל  לוועד המנהל, לאחר מיון מועמדים בוועדה כדוגמת ועדת בך שעסקה במיון המועמדים ליועץ המשפטי לממשלה. הגוף הממנה יהיה גם המוסמך לפטר על פי קריטריונים ברורים שיכללו בחוק.

 

אינני תמים. הסיכוי להעביר רפורמה כזאת הוא קלוש. לכן הרבה תלוי במועמד שיציע השר אולמרט. אני מקווה שהוא יבחר מועמד שלא היה מעורב בשנים האחרונות בתככים הפנימיים ברשות. יש מועמדים חיצוניים טובים ומנוסים כמו עוזי פלד, מנכ"ל טלעד לשעבר, אורי שנער, נשיא קשת, אלכס גלעדי, פרופ' ארנון צוקרמן, העיתונאי דן מרגלית, יו"ר הרשות לשעבר, נחמן שי, מנכ"ל הרשות השנייה, מרדכי שקלאר ועוד, אנשים שיראו בהבראת רשות השידור אתגר מרתק.

 

 

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • מ.  ביום מאי 4, 2005 בשעה 10:21 am

    הבעיה הכי קשה עכשיו העומדת לפתחי רשות השידור איננה רק הראש שהוחלף השאלה הגדולה שצריכה להשאל היא האם הראש שיוחלף יצליח להחליף גם את הגוף ולנקות אותו מווירוסים וחוסר כישרון ובזבוז משאבים, גוף שהיה חולה המון זמן.
    הראש ויהיה הטוב ביותר, לא בטוח שיצליח לפטר או להחליף וותיקים שלא עושים כלום בצעירים ודינמיים, או לחילופין באנשים שיודעים לעשות טלוויזיה כי ברוממה נכון לשנים האחרונות לא יודעים .
    אם רק הראש יוחלף ולא הגוף לא יקרה כלום ברשות השידור טלוויזיה במיטבה לא תהיה שם.

  • אהוד  ביום מאי 5, 2005 בשעה 8:39 am

    עובדי רשות השידור אינם אשמים אלא ההנהלות שבמשך השנים יצרו מצב של אבטלה סמוייה. יש ברשות הרבה כשרונות טוביםולא מנוצלים. הבראת הרשות מחייבת מצד אחד צמצום כוח האדם ומצד שני ניצול טוב יותר של כוח האדם שיישאר בשילוב כוחות צעירים ורעננים

%d בלוגרים אהבו את זה: