אל תירא עמיר פרץ

למפלגת העבודה יש כישרון נדיר לירות לעצמה ברגליים ולחסל כל מנהיג שנחלש בסקרים בטרם ניתן לו סיכוי להוכיח יכולתו. כך חוסלו פואד בן אליעזר ועמרם מצנע וכך פועלים עתה לחיסולו של עמיר פרץ. למפלגה לא היה אומץ לשכנעו בעת הקמת הממשלה שלא לקבל את תיק הביטחון ולא היה לה אומץ להתנגד לצירוף ליברמן לממשלה אך כאשר הוא עשה צעד נכון בכיוון הנכון ביזמה מדינית מינורית כלפי אבו-מאזן קמים מלחכי פנכתו של אולמרט ויוצאים נגדו.

אף כי הייתי נגד קבלת תיק הביטחון ובעד התנגדות תקיפה לצירוף ליברמן, תוך נכונות לפרוש מן הממשלה אם לא תהיה ברירה אחרת, אני סבור שזה המועד הגרוע ביותר לפרישה של פרץ ממשרד הביטחון אלא אם יקבל בתמורה את תיק האוצר, דבר שלא יקרה. פרישה שלו תהווה הודאה כאילו הוא האשם היחיד או העיקרי במחדלי מלחמת לבנון וברור שאין הדבר כך. שרשרת המועמדים להליכה הביתה מתחילה במפקדים בצבא ובראשם הרמטכ"ל, עוברת דרך ראש הממשלה, ושרי הביטחון והרמטכ"לים מאז היציאה החפוזה של ברק מלבנון. גם אם היה עמיר פרץ מומחה ביטחוני מן המדרגה הראשונה קשה היה לדרוש ממנו לשחות לבדו במי המדמנה הלבנונית זמן קצר אחר כניסתו לתפקיד.

עד שיסתיימו החקירות ויוסקו המסקנות נמצא עמיר פרץ בסירה אחת עם אולמרט וחלוץ. מפלגת העבודה זכאית לתבוע את תיק הרווחה במקום אחד התיקים האחרים שהיא מחזיקה בהם כיום ואשר אינם מבטאים את גישתה הערכית הייחודית – תיירות, תשתיות או רשות השידור, אך אסור לה לוותר על תיק הביטחון ולא על עמיר פרץ, קודם הפריימריז על ראשות המפלגה או מסקנות החקירה.

ובינתיים, טוב עושה עמיר פרץ שמתחיל לפנות אל היוזמה המדינית בין אם הדבר מוצא חן בעיני אולמרט ובין אם לאו, ברשות או שלא ברשות. אם אולמרט מתחמק מיזמה אין הדבר מחייב את שר הביטחון ואת מפלגת העבודה. ואם הדבר אינו נושא חן בעיני איתן כבל או שלום שמחון – זו הבעייה שלהם. ממילא אין הם מבטאים בפעילותם המפלגתית את עקרונות מפלגת העבודה וערכיה והם נראים כגרורים של אולמרט וקדימה ולא תלמידיהם של ברל כצנלסון, בן-גוריון, אשכול ויצחק רבין. (אגב, הצחיקה אותי העובדה ששמעון פרס יצא נגד עמיר פרץ – הוא ה"חתרן הבלתי-נלאה" שקיים מגעים חשאיים מפה עד הודעה חדשה בלא אישורם של ראשי הממשלה – הוא המעז לבקר?)

עתה הזמן לעמיר פרץ ליזום תכנית מדינית משמעותית להסדר ביניים עם הפלסטינים שיכלול הפסקת אש, שחרור גלעד שליט, שחרור נדיב של אסירים ובכללם חותמי "מסמך האסירים" בראשות ברגותי, חידוש שיתוף הפעולה הכלכלי וקביעת מסגרת למשא ומתן על הסדר הקבע. אם ראש הממשלה והממשלה ידחו תכנית זאת תצטרך מפלגת העבודה לפרוש מן הממשלה.

ידוע הסיפור על אותו אדם שגסס מדיזנטריה וביקש שיכתבו על המצבה שלו שמת מעגבת. כששאלו אותו לפשר הבקשה ענה:"אני מעדיף שיחשבו שנפטרתי כגבר ולא כקעקר". אם נגזר על עמיר פרץ לפרוש מן הממשלה או מתיק הביטחון מוטב שיפרוש כמדינאי עם חזון ולא כפשלונר סידרתי. ומי יודע, אולי מאבק מדיני אמיץ יחזיר לו את אמון בוחריו?

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • ע  ביום נובמבר 21, 2006 בשעה 9:17 am

    של פרץ זה חודשים.
    אלא שבמקביל הוא מאשר לרמטכ"ל את ה"מבצעים" חסרי השחר שלו, שגובים בבוקר המחרת אתץ המחיר.

  • איתי אשר  ביום נובמבר 21, 2006 בשעה 9:49 am

    חצי דקה עבודה ולשלוח

  • איתי אשר  ביום נובמבר 21, 2006 בשעה 9:51 am

    כל פעם שפוליטיקאי ישראלי רוצה לאותת משהו לציבור בוחריו או לחבר'ה בוושינגטון, הוא קובע עם אבו מאזן לקפה או לטלפון.
    רק במפלגת העבודה עברנו את זה מאז הבחירות עם עמי איילון ולאחרונה עם אופיר פינס. בליקודימה התמחה בכך שאול מופז (הוא התמחה גם בלבטל פגישות עם אבו מאזן כי היה פיגוע).
    אם הייתי אבו מאזן הייתי מודיע שאני נפגש רק בשביל לעבוד על הסדר קבע, לא בשביל תמונה לעיתון.

  • איתי אשר  ביום נובמבר 21, 2006 בשעה 9:54 am

    אם פרץ מעביר בלשכת המפלגה את קוי המפקד הלאומי בתור המצע המדיני של מפלגת העבודה לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני

  • ארנון ד  ביום נובמבר 21, 2006 בשעה 1:44 pm

    שוב אני מסכים איתך כי הניתוח שלך הוא לגופו של עניין ולא לגופו (או גופתו הפוליטית) של מאן דהוא

    http://www.politinet.co.il/index.php?s=%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%9F+%D7%93

%d בלוגרים אהבו את זה: