דילמת העכברים בספינה הטובעת

כמה הערות בשולי חדשות השבוע:

ספינת מפלגת העבודה הטובעת: משום מה לא זכור לי שמישהו משרי מפלגת העבודה התנגד בשעתו לכניסת מפלגת העבודה לממשלה עם תיק הביטחון וללא כל תיק ממשי בנושא הכלכלי-תקציבי. עכשיו כמעט כולם מסבירים מדוע עמיר פרץ חייב לעזוב את תיק הביטחון ולקבל תיק חברתי-משמעותי. איזה? ישנו רק תיק חברתי משמעותי אחד בממשלה והוא תיק האוצר. כותב טור זה סבר וכתב מהרגע הראשון של המו"מ הקואליציוני כי על מפלגת העבודה לתבוע במפגיע את תיק האוצר ולהתעקש על כך גם במחיר השארות באופוזיציה. אך עמיר פרץ לא התעקש והמועמדים לשרים מיהרו אל הוולוו, והתוצאות ידועות. עכשיו השרים ממהרים להימלט מספינת עמיר פרץ הטובעת. מישהו מהם מוכן לוותר על תיקו הנוח כדי לבנות תיק רווחה מורחב לעמיר פרץ ומינוי אהוד ברק לתיק הביטחון? איתן כבל ממהר לצאת בפומבי נגד עמיר פרץ. הוא כבר מנוסה מבריחה מספינות טובעות, עיין ערך פואד בן-אליעזר.

ובינתיים, שרי מפלגת העבודה ממהרים ללחך פנכתו של אהוד אולמרט ולהפקיר את עמיר פרץ. זהו המקרה הנדיר שבו העכברים עולים על הספינה הטובעת. כמה זמן עוד נותר לאהוד אולמרט כראש ממשלה? לא הרבה וצודק עמיר פרץ הסבור שהליכתו ממשרד הביטחון, כאשר אולמרט מלמעלה וחלוץ מלמטה נשארים בתפקידיהם הוא, לכאורה, הודאה בכך שהוא האשם היחיד בכישלון בלבנון.

סטנלי פישר: סברתי בזמנו שמינויו של סטנלי פישר לנגיד בנק ישראל הוא צעד מועה, משום שאי אפשר למנות לתפקיד זה מי שלא חי בארץ שנים רבות ומכיר את המשק והחברה הישראלית באורח מעשי ולא רק מביקורים חטופים ומתיאוריה. סבר פלוצקר ונחמיה שטרסלר סברו אחרת. בימים אלה הם שינו את דעתם. בוקר טוב. מינויו של פישר היה מוטעה. בחירתו בחתול לפקח על חלוקת השמנת של הבנקים היא טעות חמורה. טיפולו בניהול בנק ישראל הוא כושל לא פחות. אנשים כסטנלי פישר יכולים לסייע לישראל רבות בייעוץ, בהסברה, בעידוד ההשקעות והתיירות. הם אינם מתאימים למלא תפקיד של ניהול מעשי יום-יומי של מדיניות חברתית-כלכלית. כשם שלא נייבא גנרל מחו"ל כשר ביטחון או רמטכ"ל, שופט יהודי מחו"ל לכהן כשר משפטים או נשיא בית המשפט העליון, כך אין ליבא כלכלן או בנקאי מחו"ל לתפקיד נגיד בנק ישראל.

 

פרס סוקולוב: אני מברך את זוכי פרס סוקולוב לעיתונות אך תמה על הדרך שבה נבחרו. פרס סוקולוב הוקם בזמנו תוך שיתוף פעולה בין אגודת העיתונאים בתל אביב ועיריית תל-אביב, שגם מינו במשותף את ועדת השופטים. משום מה נפסק שיתוף הפעולה בשנים האחרונות ולא באשמת אגודת העיתונאים. בוועדה הפרס השנה חברים שני עיתונאים ירושלמים דווקא והם העניקו את הפרס לחברם עוזי בנזימן. אני מעריך את כתיבתו של בנזימן אך הוא אינו גדול הפובליציסטים הפעילים היום בעיתונות הכתובה, אפילו לא ב"הארץ". ויש טעם לפגם כאשר חברים בוועדת הפרס עמיתו למערכת ה"עין השביעית" – נחום ברנע, ועיתונאי אחר – עמנואל הלפרין – הכותב לעיתים ב"עין השביעית" שבנזימן הוא עורכו הראשי. אני מציע לעיריית תל-אביב להיות יותר רגישה לכך שהצדק לא רק ייעשה אלא גם יראה ושתקפיד על כך שבוועדת הפרס החשוב ישבו אנשים שאינם בעלי עניין אקטואלי ואקטיבי.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • ארנון ד  ביום נובמבר 23, 2006 בשעה 9:46 am

    לגבי הספינה הטובעת, אכן יש כאן לא מעט צביעות אבל עיקר האשם על מינוי פרץ לשר בטחון הוא על אולמרט שהתעקש למנות את יו"ר הועד החביב עליו לשר האוצר:
    http://news.havoda.co.il/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=151072

    לגבי סטנלי פישר, אני איתך:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART/861/571.html

  • עוברת אורח  ביום נובמבר 23, 2006 בשעה 11:22 am

    כבר התנסנו בו. האיש נכשל בכל מובן. מדוע חייבים לקחת שוב כישלון מוכח?

  • איריס  ביום נובמבר 23, 2006 בשעה 12:48 pm

    לא יותר טוב או פחות טוב מפרץ או כל אחד אחר. יש לו יתרון יחסי כרגע של יחסי וסאל (או נונציוס) מצויינים עם האדון החדש בפנטגון, גייטס. ומכיון שההוראות מגיעות משם, מעדיפים מישהו שכבר הוכיח את יכולתו לציית וגם מדבר אנגלית שוטפת.

  • רוני ה.  ביום נובמבר 23, 2006 בשעה 2:49 pm

    א) פרץ לא יודע לנהל והוא לא יודע להשיג תוצאות. כמו שהוא היה שר בטחון גרוע הוא יהיה שר אוצר גרוע. יש לנו מדינה אחת והגיע הזמן שניקח את עצמנו קצת יותר ברצינות, ונצפה גם מהשרים שלנו למינימום של תוצאות.

    ב) רמתו המקצועית של סטנלי פישר היא כמה ליגות מעל הכלכלנים הישראלים והחסרון שלו הוא העדינות וחוסר היכולת להאבק בישראלים האגרסיביים. האם זאת הצדקה לוותר עליו כנגיד?

    לאור מצבנו העגום, היה טוב אילו נעזרנו קצת יותר ביהדות הגולה שהיא חצי מהעם הזה. הלוואי והיו בעולם גנרלים יהודים שהיו יכולים לבוא לעזור לנו לשקם את הצבא, והלוואי וגדולי אנשי הרוח היהודיים בעולם היו מוכנים לבוא לכאן למשל לתפקיד של נשיא המדינה.

    הישראליות הגיעה למבוי סתום מבחינות רבות ואנו זקוקים מאד לעירוי דם אנושי מחו"ל – חבל מאד שאנחנו נאטמים ומסרבים לקבל את מי שמוכן לבוא לעזרתנו.

  • בלוגרית  ביום נובמבר 23, 2006 בשעה 3:45 pm

    בכל הכנות, דניאל, הפרס מגיע לו ובצדק.
    האיש עושה כתב עת מקצועי, ענייני, מושקע
    שחושף דברים שאף אחד לא יקרא בשום מקום אחר על העיתונות והתשקורת.
    עוזי בנזימן מהרבה בחינות מזכיר את הפעילות שעושה רפי גינת בכלבוטק שנים, לא בידיעות אחרונות, וזה נאמר כמחמאה.
    עבודה מהלב והנשמה, ברצינות מקצועיות ויסודיות
    וגם אם חברים נתנו לו פרס, זה מגיע לו והרבה יותר מהפרס הזה, גם פרס ישראל!

  • nachum  ביום נובמבר 23, 2006 בשעה 3:52 pm

    in the sentence about fisher there is mistake in the hebrew,and you write very good.keep on

  • עודד י.  ביום נובמבר 25, 2006 בשעה 9:33 am

    (או לזכות ההיסטוריה המשותפת שלו עם שרון בבית המשפט) ייאמר כי גם בשעה שכל פרשני השמאל חיפשו ים עמוק לקבור את האי היווני , הקבב הרומני ושאר פרשיות בניסיון לשמור על האתרוג, בנזימן לא ויתר. הוא המשיך להוכיח את שרון מעל גבי העיתון.

    אז או שיש לו בעיות אדיפליות קשות המונעות ממנו להתחבר לאבות, או שיש לו עמוד שידרה נוקשה באופן קיצוני או שהמטען האישי שלו הקשה עליו את לעשות סיבוב פרסה.

  • M  ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 1:49 pm

    להיות כמו עוזי בנזימן.
    לקחת ממנו דוגמא לאיכות ללא פשרות, ליכולת לבחון את הדברים מקו הרוחב והגובה שהוא יודע לבחון, איש אמיץ , איכותי מאוד, רציני מאוד
    מקצועי מאין כמוהו.

%d בלוגרים אהבו את זה: