הרפורמות והספינים

הכתב הכלכלי המוכשר של "הארץ" בירושלים, מוטי בסוק, מתפעם מן הרפורמות החברתיות בתחום המיסוי של שר האוצר, אברהם הירשזון. מרוב התלהבות מציין בסוק כי מעולם לא הציע שר אוצר רפורמות כה מקיפות. בסוק שנמנה על הכתבים היותר ותיקים אינו מדייק: שר האוצר, יהושוע רבינוביץ', הציע ב-1975, בימי ממשלת רבין, רפורמה מקפת במיסוי שכללה הורדה דרסטית בשיעור המס השולי, ביטול נרחב של פטורים והנהגת מס ערך מוסף. הרפורמה עובדה על-ידי ועדה ציבורית בראשות הפרופסור חיים בן שחר והגיע לכלל ביצוע. לאחר מכן היא החלה להשחק בימי ממשלות הליכוד. הרפורמה של הירשזון היא רפורמת בוסר. יש בה הרבה דברים טובים אבל לא ברור אם היא ישימה בחלקה הגדול. הוא הדין לגבי הרפורמה המוצעת על-ידי ראש הממשלה, אולמרט, ומנכ"ל משרדו, רענן דינור, בדבר הוצאת רוב פעילויות הממשלה מחוץ למסגרת הממשלתית. מי הציע? מי בדק ובחן? לאולמרט-דינור פתרונים, אם בכלל.

ברור כי הרפורמות אינן אלא ספין תקשורתי כדי להסב את תשומת לב הציבור מדו"ח ועדת וינוגרד הממשמש ובא ומחקירות השחיתות של ראש הממשלה ושר האוצר, וכדי לנסות ולמכור לציבור את האשליה כי הממשלה עוסקת גם בתחום החברתי. אבל, ככה לא בונים אג'נדה משמעותית.

 

ככלל, הממשלה והעומדים בראשה יורים הרבה מן המותן ללא בדיקה רצינית. כך, למשל, באה לעולם ההצעה לשנות את שיטת בחירת נשיא המדינה מחשאית לגלוייה כדי להגביר את סיכויי בחירתו של שמעון פרס. יכולים להיות נימוקים טובים בעד ונגד הצבעה גלוייה כשם שישנם נימוקים טובים בעד ונגד בחירתו של שמעון פרס לתפקיד נשיא המדינה. החיבור בין שני הנושאים הוא פסול. אין משנים חוקי יסוד בגלל צורך פרסונלי חולף. המחוקק קבע כעיקרון שכל בחירה אישית בכנסת לתפקיד על-פי חוק – נשיא המדינה, מבקר המדינה, חברי ועדות המינויים לשופטים, דיינים וקאדים ייעשו בהצבעה חשאית. יש להצבעה חשאית בנושאים הללו חשיבות כדי לאפשר לכל חבר כנסת להצביע מצפונית ואישית מבלי חשש לעימות עם מפלגתו, עם הממשלה ועם הקואליציה ועם הנבחרים לתפקידים הללו. מותר לשנות אבל לא כמחטף על רקע מצב מסויים.

 

ממילא לממשלה הנוכחית ולעומדים בראשה אין היום שום סמכות מוסרית ואמינות ציבורית. מוטב להמתין ברפורמות מקיפות לכת ובשינויים בעלי אופי חוקתי עד שיתברר מצב הממשלה ועתידם של ראשיה.