חיים רמון – סוף הדרך הפוליטית?

 

 זלמן ארן המנוח, שהיה מראשי מפא"י ושר החינוך והתרבות, אמר פעם: "אבי היה שוחט ובודק – אני רק בודק". על חיים רמון אפשר לומר את ההיפך הגמור – הוא רק שוחט. הארץ מלאה בעדרי פרות קדושות שנשחטו על-ידו ובהשראתו. אבל גם בטלסקופ אלקטרוני לא נצליח לגלות בארץ מפעל חיובי אחד שיצר ובנה, תחום אחד שבו השפיע לחיוב, עדר פרות חדש אחד, צעיר ורענן. הוא הרס את ההסתדרות, עזבה מדממת לאנחות ולא נותר מי שידאג לעובד השכיר, לזכויות העובדים, לחולים לנכים ולקשישים. הוא פעל לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי והיום אנחנו משלמים יותר, מקבלים פחות ומי שידו אינה משגת לשלם הרבה לביטוחים משלימים, לרפואה פרטית ולתרופות חדשות, יקרות ומצילות חיים נדון למוות בייסורים. ה"מפץ" הגדול שלו פגע במפלגות הגדולות – בעבודה ובליכוד, חיסל את שינוי והביא לעולם ד"ש חדשה שנמצאת בפרפורי גסיסה סמוך ללידתה.

 

אינני בא לנתח את פסק הדין ב"משפט הנשיקה" לגבי שאלת העברה והאשמה. אבל מפסק הדין עולה תמונה קשה של אי-אמירת אמת, חוסר אמינות, ארגון עדי שקר, מסע השמצות שקרי נגד המתלוננת וארוגנטיות. תכונות אלו עשוהו לחביב התקשורת. הוא הפיל בפח העצות והספינים כמה וכמה ראשי ממשלה ומפלגות. הוא יזם את ה"תרגיל המסריח" של 1990 עם חברו הצדיק הדגול, אריה דרעי, תרגיל שפגע בשמעון פרס ומפלגת העבודה. בעימותים הבאים בין פרס לרבין הוא "הלך לים". בקושי הצליח יצחק רבין לשקם את ההריסות ואז בא רמון עם ההרס הנוסף – פגיעה בעבודה ובהסתדרות וחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי פגום וכושל. הוא נבחר להסתדרות, הרס אותה וברח לאחר שפגע בתנועת העבודה כולה ופגע בפרנסתם של רבים וטובים. הוא האשים רבים בעברות פליליות, רוב הנאשמים יצאו זכאים או קיבלו עונש קל, לאחרים נסגרו התיקים, לעתים אף בטרם חקירה כי ברוב טענותיו לא היה ממש.

 

אין ספק כי ההסתדרות היתה זקוקה לטלטלה עזה ולניקוי אורוות אך הוא הצליח לשפוך את התינוק עם המים המעופשים והותיר את המוסד לאנחות עם עמיר פרץ. וכשנבחר יורשו לראשות מפלגת העבודה הוא פרש ממנה ויחד עם שמעון פרס פגע בה קשות. הוא הצליח לשרוד כיועץ סתרים לראשי ממשלה אך חכמתו נעלמה בימי מלחמת לבנון השנייה הנחשבת היום על-ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט ל"ניצחון". אכן, לא פס הומור מקברי מן הארץ.

 

אחד החסידים השוטים של רמון בתקשורת טען אתמול כי הוא תמיד עבד בשרות הציבור ולא "עשה לביתו". לא מדויק. היה לו בתקופות שונות משרד עורכי דין, שפיתח עסקים על בסיס קשריו האישיים והפוליטיים. אם ייאלץ לפרוש מן הכנסת תהיה לו פנסיה טובה וגם אם לא יוכל לחזור לעריכת דין, ימצא בוודאי מקום בעולם העסקים לצד כמה מידידיו הטובים.

 

המדינה, הממשלה, הכנסת והפוליטיקה לא יפסידו דבר מהליכתו של חיים רמון. אולי, אפילו, היא תהיה ראשית מפנה חיובי בכיוון הערכי והמוסרי.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • ארנון  ביום פברואר 1, 2007 בשעה 11:09 am

    היי דני
    כמי שצעק על רמון "אופורטוניסט" כשהגיע לביקור ביישובי ביום הבחירות אינני מליץ יושר שלו אולם אני זוקף (גם) לזכותו את היותו מהראשונים במערכת הפוליטית שדחפו וצעקו להקמת הגדר ולמחדל בעצם אי בנייתה

  • הצועד בנעליו  ביום פברואר 3, 2007 בשעה 8:32 am

    אבל רק רציתי שתדע שהתגובה בשמי בפוסט "כך (אין) בוחרים רמטכ"ל" היא מזוייפת.
    רובה מועתק, אמנם, מדברים שלי, ואני תומך בשינוי הסטיגמה על פרופיל 21 עד כדי אפליה מתקנת לחלק מאלה שקיבלו אותו בעבר, אך ברור שרמטכ"ל צריך להיות בוגר מוסד הלימודים שבראשו הוא עומד.

  • דני בלוך  ביום פברואר 3, 2007 בשעה 9:30 am

    . ובכלל, מי אתה המסתתר מאחורי הניק? אם אינך רוצה להזהות כאן-שלח לי אי-מייל.לגופו של עניין אני מסכים עם גישתך

  • הצועד בנעליו  ביום פברואר 3, 2007 בשעה 9:50 am

    או אותי באופן ספציפי, או שני הדברים ביחד.
    זה חלק מהסיבה שאינני מזדהה, שיש כאלה.
    הניק הוא צירוף של שם הבלוג שלי ושל אחד מהמיילים שלי.
    אגב, הפעם היחידה שהזדהיתי באינטרנט, היתה אצלך.

  • מזדהה  ביום פברואר 3, 2007 בשעה 6:20 pm

    על איזה סעיף נפשי קיבלת פרופיל 21?

%d בלוגרים אהבו את זה: