אולמרט המפסיד העיקרי

למרות הספינים התקשורתיים, אולמרט הוא המפסיד העיקרי במאבקיו נגד מבקר המדינה, נגד עמיר פרץ, בניסיונות להיחלץ מן החקירות באשמת שחיתויות, להתעלם מחקירות ועדת וינוגרד, ובעיקר, מן הניסיון להנהיג ולנווט את המדינה והחברה. עד כה ממשלתו כשלה בכל התחומים. מעט ההישגים החיוביים הם פרי עמלן של ממשלות קודמות. אנשי אולמרט נאלצו להיעזר בטריקים עלובים כדי למנוע ממבקר המדינה לדווח באופן מלא את ממצאיו בפרשת הטיפול בעורף. ניסיון זה לא יעלה יפה משום שכל הציבור מודע לכישלון הטוטאלי, הנמשך עד היום. לכל היותר מצליח אולמרט לפגוע במקצת במוסד מבקר המדינה ובמבקר עצמו, כשם שהוא מצליח לכרסם מעט בכוחו של הבג"ץ, אף כי רק הפנייה לבית המשפט העליון בלמה במעט את פרסום מסקנות המבקר. לרבים ברור כי מינוי דניאל פרידמן לשר משפטים היה מינוי מוטעה. יכול להיות שיהא זה המינוי האחרון של אולמרט שכן הקואליציה שלו ניצבת על כרעי תרנגולת. היא איננה מצליחה להביא למינוי שרים חדשים ולפתור את בעיית יושב ראש ועדת הכספים בשל השגיאה הקשה של אולמרט בעצם כינון קואליציה עם מפלגתו של האיום האסטרטגי, אביגדור ליברמן. ברור לכל משקיף פוליטי מנוסה כי המשך ההסדר הקואליציוני דה-פאקטו עם יהדות התורה עדיף על ההסכם עם ליברמן והצלליות שלו.

 

שני ההישגים היחידים של אולמרט הם חיזוקו של בנימין נתניהו והחייאת הליכוד שהיה למחרת הבחירות על הקרשים מצד אחד ובלימת ירידתה של מפלגת העבודה העשוייה להשתקם אחרי הפריימריז עם בחירת איילון, ברק או אופיר פינס להנהגתה. בבחירות הבאות נחזור ככל הנראה למאבק הקלאסי שבין העבודה לליכוד, תוך העלמותה של קדימה תוך קדנציה כאשר בכנסת הבאה תהיה מפלגה שולית כמפלגת המרכז או שינוי המנוחות.

 

יש רק לקוות שבתהליך ירידתו מן הבמה הפוליטית לא יפגע אולמרט במעט המוסדות המחזיקים בחיים את הדימוקרטיה הישראלית השבירה ושלטון החוק המקרטע. נסו לתאר לעצמכם את הדימוקרטיה הישראלית בלי עליונות הבג"ץ: לא היה לנו ביטחון בחופש הביטוי, העיתונות, ההתאגדות וההפגנה. זכויות האדם היו למרמס והכנסת והממשלה היו מלאות במושחתים ועבריינים. בלי מוסד מבקר המדינה היה נעלם המחסום האחרון נגד עריצות המנגנון הממשלתי, חושפי שחיתויות היו מפוטרים ואולי גם נכלאים בבתי סוהר או במוסדות פסיכיאטריים. נכון, יש מה לתקן ולשפר גם בבתי המשפט וגם במוסד מבקר המדינה, אבל מי שבא לתקן צריך לבוא בידיים נקיות , ממניעים כנים ולאחר שתושלם חקיקת החוקה ולפחות מגילת זכויות האדם והאזרח.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • ארנון  ביום מרץ 7, 2007 בשעה 9:41 am

    זכית לתגובה מפוארת אני רואה:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271&blogcode=5976063

    בעבר אף פגשתי את מר ויז'נסקי בפגישה עם מצנע בנושא תקציב המדינה.

  • דרומי  ביום מרץ 7, 2007 בשעה 2:19 pm

    אם אולמרט לא ילך לכלא, הוא ישאר ראש ממשלה עוד הרבה זמן, להערכתי ולצערי.
    אני לא רואה שום קונסטלציה שבה הממשלה נופלת – במיוחד בהתחשב בעובדה שכל המועמדים לראשות העבודה, למעט אופיר פינס, הצהירו שישארו בממשלה.

    איך אתה חושב שהממשלה תיפול? העבודה תפרוש? ליברמן+עוד מישהו? אולמרט בכלא? תרחיש אחר?

  • דני בלוך  ביום מרץ 7, 2007 בשעה 3:46 pm

    לפי החוק ותקדים דרעי ואחרים אם אולמרט יועמד לדין הוא חייב לפרוש. אם ועדת וינוגרד תמליץ נגדו הוא לא יוכל להישאר. אני רואה לא מעט תסריטים שבהם הקואליציה תתפרק מסיבה זו או אחרת וקדימה כדי לא להימחק כליל תלכד סביב מועמד או מועמדת חלופיים לראשות הממשלה

  • ארנון  ביום מרץ 7, 2007 בשעה 4:39 pm

    די לקרוא את הכותרת הראשית "נתניהו: ניתן להפיל את הממשלה בלי בחירות
    " כדי להיווכח שהתחזית שלי קרובה להתממש
    בנוסף "נתניהו: גורמים בקדימה רוצים לשוב לליכוד ".
    כדי להבין שתחזיתי מלפני זמן רב יכולה להתממש
    ביבי לא עובד אצל ציפי לבני

  • דני בלוך  ביום מרץ 7, 2007 בשעה 6:44 pm

    על הנייר הכל אפשרי: ליכוד 12 ישראל ביתנו 11, האיחוד הלאומי 9,ש"ס 12,יהדות התורה 6 גימלאים7 , סה"כ 57. ביבי ישלם כל מחיר כדי לצרף את הסיעות לקואליציה שלו והוא זקוק תיאורטית לעוד 4 ח"כים שיפרשו מקדימה ויצטרפו אליו כדי להקים ממשלה.אבל החוק לא מאפשר פילוג אלא רק עם שליש מחברי הסיעה דהיינו 10 וזה לא בלתי אפשרי. אני מניח כי יימצאו די ח"כים שהם פוטנציאל להצטרפות לליכוד במקרה שאולמרט נאלץ לפרוש: יצחקי, מופז (תמורת תיק הביטחון)בראש. כך תיהפך מפלגת העבודה למפלגת האופוזיציה הראשית כשהיא מתחברת לאנשי קדימה שלא עברו לביבי.
    זהו תרחיש אחד. תרחיש שני הוא שציפי ליבני נבחרת במקום אולמרט והיא מצליחה למנוע פרישת שליש מקדימה. הכל פתוח.

  • דרומי  ביום מרץ 9, 2007 בשעה 11:35 pm

    שלא נראה יותר את אולמרט
    ושלא נראה במקומו את ביבי.

  • דני בלוך  ביום מרץ 10, 2007 בשעה 7:26 am

    לא פעם אני מקווה שנבואותי או תחזיותי לא יגשימו את עצמן, הלוואי ואתבדה. הבעיה היא שבשיטת הבחירות שלנו יש רק שתי אפשרויות להקדמת בחירות – החלטת הכנסת, ולא קל למצוא 61 ח"כים שבטוחים שייבחרו מחדש בכל מצב או שהם ממילא בסוף דרכם הפוליטית או ישרי דרך שמבינים שאי אפשר להמשיך ככה. האפשרות השנייה היא החלטה של ראש ממשלה בהסכמת נשיא המדינה. במצב הנוכחי הסיכוי לכך קלוש. וסביר להניח שאם ייאלץ אולמרט לפרוש או שקדימה תבחר מתוכה ראש ממשלה אחר ותשמור על אחדותה ועל אחדות הקואליציה. ליברמן לא יפרוש וגם היו"ר החדש של מפלגת העבודה יעדיף להישאר בממשלה בראשות מי שקדימה תבחר. ימים יגידו.

%d בלוגרים אהבו את זה: