מוקדם להספיד את עמיר פרץ

הפרשנים והסקרים כבר הספידו וקברו את גופתו הפוליטית של עמיר פרץ. אך לפי רוחו הקרבית המתגלה בימים האחרונים, וחבל שלא שרתה עמו בחודש יולי 2006, הוא מתכוון להיאבק לפחות עד טיפת הדיו והווידיאו האחרונה. הוא אינו מתכוון לוותר בנקל ליריביו.

בריאיון ב"ידיעות אחרונות" הוא תוקף בחריפות את מרבית יריביו. מצד אחד את אהוד ברק ומצד שני את השרים שבדגו בו – פואד בן-אליעזר, איתן כבל, בוז'י הרצוג ושלום שמחון. מעניין את מי מן המתמודדים נגדו אינו תוקף או רק מבקר קלילות – עמי איילון, אבישי ברוורמן, אופיר פינס ודני יתום. יש בראיונות גילויי הערכה עצמית מופרזת – הוא לא טעה כשלקח את תיק הביטחון, הוא לא טעה בעמדותיו בימי המלחמה, הוא עשה יותר לביצור צה"ל משלושת שרי הביטחון שקדמו לו – מופז, פואד ואהוד ברק. נו, כאן הוא קצת מפריז, אם כי בכל הערכה אובייקטיבית ניתן לציין כי הוא קיבל בירושה צבא בלתי מוכן למלחמה. אך נשאלת השאילה – אם אמנם ידע זאת, מדוע שש אלי קרב, מדוע לא העדיף המתנה לכמה ימים ובדיקת כל החלופות האפשריות, כולל מו"מ דיפלומטי, כפי שעשה ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, במשבר החיילים החטופים עם איראן.

אין ספק שהאשמה העיקרית במחדלי המלחמה מתחלקת בין ראש הממשלה אולמרט לבין הרמטכ"ל חלוץ. אך לפרץ יש חלק באשמה והוא לא יוכל להתחמק ממנה.  הוא טעה כשלקח את תיק הביטחון ולא עמד בתוקף על תיק האוצר או תיק חברתי-כלכלי מורחב ובעל סמכויות ואם אולמרט, מטעמים מובנים, היה מעדיף את תיק האוצר לקדימה ולהירשזון, היה עליו למסור את תיק הביטחון לאחד מאנשי הביטחון במפלגתו. מכל מקום מצבו הפוליטי היה טוב יותר אילו העדיף את איילון וברוורמן כשרים על פני כבל ובן-אליעזר.

בפני פרץ עומדות כעת שלוש אפשרויות: הוא יכול להמשיך עד תום הסיבוב הראשון, ואם לא יעלה לסיבוב השני לתמוך באחד מן השניים שנותרו במרוץ, הוא יכול לפרוש עם פרסום דו"ח הביניים של וינוגרד או הוא יכול להצטרף לאחד מן המועמדים האחרים כתומך ראשי. הצטרפות לעמי איילון תבטיח לאיילון את הניצחון, לפרץ את המקום השני, לברוורמן את השלישי וליולי טמיר את המקום הרביעי.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דרומי  ביום אפריל 7, 2007 בשעה 6:25 pm

    'לתת את הבטחון לבטחוניסט' – אם עמי איילון או פואד היה השר הבכיר במפלגת העבודה, אתה חושב שהיא הייתה יותר נאמנה למצע החברתי שלה? קשה לי להאמין.
    'להעדיף את איילון וברוורמן כשרים' – האם הוא היה יכול להעביר קאדר שרים כזה במרכז, או שהמרכז היה 'עושה לו מצנע' ומכריח אותו לקיים הצבעה על כל מועמד ומועמד?

  • יוסי  ביום אפריל 7, 2007 בשעה 7:53 pm

    יש רחובצ'יק קטנטן, משהו בין שביל חמורים למשעול צר.
    בכניסה לרחובצ'יק הזה מתנוסס שלט המספר שזהו רחוב פנחס לבון.
    ופנחס לבון היה כזכור מזכיר ההסתדרות ויותר מאוחר שר הביטחון.
    ואידך זיל גמור.

  • דני בלוך  ביום אפריל 7, 2007 בשעה 9:22 pm

    לדרומי – אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו אבל כשם שפרץ העביר הרכב שרים בלי עמי איילון, ברוורמן ווילנאי הוא יכול היה להעביר הרכב אחר. אשר ליותר חברתי – העבודה בראשות רבין היתה הכי חברתית מאז 1977. אשר לעניין תיק הביטחון לאזרח – אני בהחלט סבור שאזרח יכול להיות שר ביטחון מצויין. בן גוריון, אשכול, פרס וארנס לא לחמו אף פעם בשדה הקרב. הבעייה עם פרץ שהוא היה חסר ניסיון לחלוטין בכל התחום המדיני-ביטחוני לא כח"כ ולא כשר . אם נסאראללה היה ממתין שנה עם החטיפה ייתכן שפרץ היה שר ביטחון מצויין.
    ליוסי – לא הבנתי את עניין לבון. את לבון הכשילו בכוונה תחילה במערכת הביטחון . את פרץ לא הכשילו בכוונה ובאינטריגות.

  • יוסי  ביום אפריל 8, 2007 בשעה 2:45 am

    ובכל זאת הכישלון בשני המקרים מהדהד.
    ואגב, כידוע לבון חזר אח"כ להסתדרות, מה שאומר שגם לפרץ יש אולי עתיד…

  • דני בלוך  ביום אפריל 8, 2007 בשעה 6:21 am

    אגב לבון קיבל על עצמו אחריות מיניסטריאלית והתפטר, חזר להסתדרות והיה מזכל מצויין עד שהודח בגלל הפרשה. לאחר מלחמת ששת הימים הוא היה הראשון שהציע נסיגה חד-צדדית. נקבע לעצמנו מהו גבול הביטחון החיוני לנו – הוא התכוון לתיקונים קלים בגדה, כולל לטרון , ונחזור אליו .

  • נעמה יערי  ביום אפריל 8, 2007 בשעה 2:22 pm

    אבא שלי, ציוני ומקים קיבוץ, נפטר כבר לפני 20 שנה, אך אותך דני בלוך לא החמיץ, וזכור לי שלא הסכים להחליף את עיתון דבר כשכבר היו חלופות בקיבוץ – בגללך. או בזכותך.
    גדלתי על כתבותיך. והשקפת עולמי בין היתר קורצה לה ממה שאבא שלי היה מקריא מכתבותיך.
    סתם זכרון מהילדות בקיבוץ.

  • גולדבלט משה  ביום אפריל 11, 2007 בשעה 1:37 pm

    שכחת להוסיף חלופה ברורה שהוחמצה -ללכת לאופוזיציה.
    אני אומר כל זאת באירוניה כי קיים יותר מחשד שאי הכללת פואד וכבל הייתה גוררת אי אישור המועמדים בכלל
    הצעה ללכת לאופוזיציה הייתה נדחית על הסף
    האמת היא שמפלגה שיש לבחור יו"ר כל פעם שאינה מרכיבה את הממשלךה ואפילו בין לבין היא מפלגה שאינה ניתנת להנהגה. תוסיף לכך היעדר משמעת מנימאלית ויצרים אישיים שאינם ניתנים לריסון ותגלה את הדרך לגיהנום
    מפלגת העבודה כמו עיתון דבר הזכור לטוב דינם נחרץ.

  • דני בלוך  ביום אפריל 12, 2007 בשעה 4:57 am

    עד שלא הגעתי לשורה האחרונה התייחסתי ברצינות לדבריך. אינך יודע דבר על סיבות סגירתו של דבר וכולן נובעות אך ורק מהשנאה של דבר לעיתון, להסתדרות ולערכיה. אפשר היה להציל את דבר. בכסף שעלתה סגירתו ניתן היה לקיימו ולפתחו. יצחק תשובה רצה לקנות את העיתון.
    את מפלגת העבודה הספידו יודעי ח"ן ועתידות כמוך אחרי המפלה ב – 1977 והיא קמה לתחייה. יש במדינה, מלבד המפלגות הדתיות והימין הקיצוני שתי מפלגות בסיסיות – העבודה והליכוד והן עולות ויורדות וחוזרות ועולות כרפובליקנים והדימוקרטים, השמרנים והלייבור. כל הניסיונות להקים מפלגות חדשות לא הצליחו לאורך זמן לא פה ולא שם.
    ולגבי הפרטים – הברירה ללכת לאופוזיציה היתה קיימת אז והיא קיימת עתה. הליכוד הוכיח שאופוזיציה לפעמים מחזקת. אשר לפואד וכבל – גם אם לא היו ברשימת השרים ובמקומם היו אחרים המרכז היה מאשר את הכניסה לממשלה, לפחות על אחד מהם ניתן היה לוותר.

  • גולדבלט משה  ביום אפריל 13, 2007 בשעה 8:40 am

    כנראה אני צריך להתחיל לענות באופן בוטה יותר. ראשית יש לך בעיה קשה של הבנת הנקרא כי לא כתבתי מילה אחת בגנותו של דבר. עובדה היא שעיתון זה נעלם מהמפה כמו עיתונים חשובים נוספים כמו על המשמר ועוד, בסופו של דבר כי דינה של עיתונות ערכית ולא מסחרית עבר ודינה נחרץ.
    ביחס למפלגת העבודה הטענה שהיא התאוששה מאז מפלת 1977 היא במקרה הטוב בורות. המפלגה זכתה לעדנה רק ב1992 וגם זו לא אפשרה לה שלטון יציב.
    לא אתיימר להכיר כמוך את מרכז העבודה ,לי ברור שהצבת שר כזה או אחר לא משנה את התמונה הכוללת וכן ברור לי שהשארות באופוזיציה אינה אופציה כי במפלגה כבר אין מי שמאמין שתחזור להיות מפלגת השלטון והעקר ההשתתפות בו.
    תמיד ראיתי עצמי כאיש תנועת העבודה. גדלתי במושב שרובו המכריע היו חסידי מפא"י והיתר פרשו עם בן גוריון לרפ"י . דבר היה העיתון הראשון שקראתי-יותר נכון ב"דבר לילדים" כאשר אני כותב על כך שדינה של מפלגת העבודה כמו דינו של העיתון דבר נחרץ אני אינו כותב זאת בשמחה לאיד ,אלא בצער על עולם שהיה ואיננו עוד.
    ולבסוף אבהיר כי על אף עברך המפואר בשטח המילה הכתובה אין הדבר מקנה לך חסינות מפני תגובות חריפות- אם תבחר להשתלח באחרים. אני מציע שתוותר על לשון בוטה אם אינך מעוניין בתגובות באותה המטבע

  • דני בלוך  ביום אפריל 13, 2007 בשעה 6:14 pm

    הפוסל במומו פוסל – אם אני חוטא באי-הבנת הנקרא אז האשמה היא בכותב. ברור לכל שסגנונך היה אירוני ואני שמח לשמוע שלא התכוונת לכך. אם היית כותב בסוף השורה עוד מילה כמו "וחבל" היה ברורה כוונתך גם לאנשים שאינם מבינים את הנקרא כמוני.
    אשר לעתיד מפלגת העבודה – בפוליטיקה אין שום דבר סופני. מישהו היה מאמין ב – 77 שלרבין תהיה קריירה שנייה או אחרי ועדת כהאן ששרון יהיה עוד ראש ממשלה או קודם לכן שבגין יהיה ראש ממשלה, הכל אפשרי וגם לגבי מפלגת העבודה, אל תהיה כה פסקני. אתה שוכח שב-1981 מפלגת העבודה חזרה מ-32 ל-47 מנדטים ואלמלא הצ'חצ'חים של דודו טופז היתה יוצאת המפלגה הראשונה בבחירות. ב- 1984 היא היתה בעמדת בכורה ורק בגלל התעקשות המפד"ל היא לא יכלה להרכיב ממשלה בראשותה. רבין ב-1992 השכיל לנצל את פיצול הימין הלאומני ולכן היה לו רוב בכנסת. ברק ניצח את נתניהו באופן חזק ביותר והוא נכשל בגלל אופיו. מה שקרה בעבר הלא רחוק יכול לחזור, הכל אפשרי והכל פתוח.

  • ד.ט  ביום אפריל 15, 2007 בשעה 1:27 pm

    >>>אין ספק שהאשמה העיקרית במחדלי המלחמה מתחלקת בין ראש הממשלה אולמרט לבין הרמטכ"ל חלוץ

    מדוע ייגרע חלקו של שר הבטחון מהאחריות?

  • עמרי  ביום אפריל 15, 2007 בשעה 8:38 pm

    לקריאה מקיפה על פנחס לבון ו"הפרשה" מומלץ להכנס
    http://www.pinhas-lavon.com

%d בלוגרים אהבו את זה: