לוי יצחק הירושלמי

הלך לעולמו אחד מחשובי העיתונאים והפובליציסטים, לוי יצחק הירושלמי, בגיל 80. הוא היה שנים רבות איש מעריב, כתב, פובליציסט, בעל טור, מבקר רדיו ובתפקידו האחרון בעיתון היה סגן העורך. במקביל היה פעיל מרכזי באגודת העיתונאים בתל-אביב, היה יו"ר האגודה בשנות ה – 70, יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, חבר נשיאות מועצת העיתונות, חבר מליאת רשות השידור ומועצת הרשות השנייה. היה בחבר הנאמנים של "הבימה".

לוי יצחק נולד במאה שערים, כאשר היתה עדיין שכונה דתית-ציונית. סבו היה רבה של השכונה והוא עצמו הוסמך לרב על ידי הסבא, אך עד מהרה יצא מן השכונה ונהיה חילוני, אך עם יחס של כבוד לדת, למסורת ולערכים המוסריים והחברתיים של היהדות. במעריב היה הסמן השמאלי – גם בגישתו המדינית וגם בתפיסתו החברתית-כלכלית. בין הישגיו במעריב – הסדרה שלושה דורות, בה ריאיין בני משפחה אחת לדורותיהם וסדרת כתבות שהחלה עוד בשנות ה – 60 על תוכנית החרדים להשתלט על ירושלים. בשנים האחרונות פרסם מאמרים ומחקרים, וגם ספר, על החרדים

את עבודתו העיתונאית החל בעיתון "הדור" עיתון ערב שהיה שייך למפא"י. שם גם נקבע שם העט שלו – לוי יצחק הירושלמי – במקום שמו הרשמי – יצחק לוי. הסיבה – בירושלים היו כמה אנשים ידועים בשם יצחק לוי. האחד היה ממפקדי ההגנה בעיר ולאחר קום המדינה אישיות בכירה בשירות המדינה. השני היה איש קול ישראל, שדרן ומוסיקאי בתחום הלאדינו. בראשית שנות ה – 50 נתמנה לדובר מפא"י. ב – 1956 לאחר שפנחס לבון נאלץ לפרוש ממשרד הביטחון וחזר לתפקיד מזכיר ההסתדרות נתמנה לוי יצחק לדובר ההסתדרות. בתקופה זו נקשר מאד בפנחס לבון ובקבוצת חבריו ותלמידיו מאנשי גורדוניה.

עם התחדשות נושא עסק הביש ניהל לוי יצחק את המערכה התקשורתית בעד לבון. לאחר הדחתו של לבון פרש ממפא"י ולא חזר אליה. הוא עבר ל"מעריב", אך שמר על קשר עם לבון ועם חבריו.

הוא היה נאמן לעקרונותיו.הוצעו לו תפקידים ציבוריים רבים מטעם מפא"י אך הוא סרב לקבלם. כאשר מקסוול קנה את מעריב הוא התנגד לעסקה, סרב ללחוץ את ידו של מקסוול ופרש מן העיתון.

אני הכרתי את לוי יצחק הירושלמי כשסיקרתי מטעם קול ישראל את כנס חולדה של נאמני לבון ב-1964. אחר כך היינו פעילים יחדיו באגודת העיתונאים ונתפתחה בינינו ידידות של יותר מ-40 שנה ולא עבר יום, אלא אם אחד מאיתנו היה בחו"ל, שלא דיברנו ונפגשנו. לוי יצחק, רעי כאח לי, היה אדם שתוכו כברו, איש ערכים, כשהיינו במקביל יושבי ראש האגודות בירושלים ובתל אביב או כיהנו ברוטציה כיושבי ראש האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל פעלנו בתיאום מוחלט ובאימון הדדי מלא. בשנים האחרונות היינו נפגשים בשולחנות של יום שישי ב"ספריה" – השולחן שיסד דן בן-אמוץ והמשיכו שייקה בן-פורת, שנדד במקומות שונים וכן בשולחן וותיקי המדיה בבית סוקולוב, שם המשיכו וממשיכים את מריבות העבר אך גם דנים בענייני השעה.

בשלושת החודשים האחרונים נעדר לוי יצחק הירושלמי מן השולחן והוא חסר עד למאוד לכולנו. עתה נצטרך לחכות להצטרפות ל"שולחן של מעלה", שם בוודאי הוא יזכה למקום נכבד במעלות צדיקים וטהורים.

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • עמיחי יעקבי  ביום מאי 1, 2007 בשעה 10:40 am

    בזכות ה"שידוך" שלך, דני, זכיתי להכיר את לוי יצחק הירושלמי.

    זכרתי אותו מתקופת ילדותי כעיתונאי בכיר ורב השפעה והתרגשתי מאוד לשוחח איתו.

    סיפרתי לו על אתר "פוליטינט" שאני עורך ועל עולם הבלוגים המתפתח במהירות.

    ביחד פתחנו לו יומן אינטרנט והוא פרסם בו מספר מאמרים בתקופת הבחירות
    http://www.politinet.co.il/index.php?s=%D7%9C%D7%95%D7%99+%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7+%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99

    בכל שיחותי והתכתבויותי עם לוי יצחק הירושלמי לא יכולתי שלא לחוש שלמרות שהוא מבוגר ממני בשנים רבות, רוחו צעירה ונמרצת משלי והאנרגיה שלו סוחפת ונלהבת כשל עלם צעיר בשיא פריחתו.

    אזכור אותו תמיד כאדם חם, מקסים ומלא השראה.

    אני משתתף בצערך וכאבך ובאבל המשפחה.

%d בלוגרים אהבו את זה: