רק לא נפוליאון

 

 

כאשר דנים בשאלה בעד מי להצביע בפריימריז לראשות מפלגת העבודה צריך לבחון קודם כל מהי מטרת הפריימריז. לטעמי, זו אינה תחרות "מלך היופי", "כוכב נולד" או "לרקוד עם כוכבים". זו בחירה במי שצריך להוביל את המפלגה השנייה בגודלה ולהפכה למפלגה הגדולה ביותר, לא כדי לחלק עוד ג'ובים ולחמם עוד כמה כורסאות של מיניסטרים אלא כדי לנהל את המדינה בדרך אחרת: לקבוע סדר עדיפויות חברתי חדש, לשקם את כושר ההרתעה של צה"ל, לפתוח נתיבים מדיניים חדשים, לבער את השחיתות ולנתק את הקשר הגורדי שבין הון ושלטון. אנו רוצים לבחור את מי שיהיה נאמן לשלטון החוק, יחזק את שלטון החוק וישמור על המערכת החוקתית הקיימת ועל מעמדם של בית המשפט העליון ומבקר המדינה, מי שיחשוב היטב וימתין מעט זמן לפני שישלוף את אקדחו.

 

מי האיש המתאים לכך? מיהו אותו אדם נקי כפיים ובר לבב, איש ערכים, בעל כושר ביצוע, בעל יכולת הנהגה, הרואה עצמו כאיש צוות, ראשון בין שווים, לא נפוליאון ולא קיסר, יורש מסורת מפא"י, המותאמת למציאות של ימינו, בדרך אשכול ורבין?

 

קל לעשות אלימינציה ראשונה בין המתמודדים ולומר מי לא: אהוד ברק איננו ברשימה הזאת. הוא ממשיך בדרכים הפסולות של הון ושלטון, כאשר קשה למצוא הבדל רב בינו לבין אולמרט או נתניהו. כתבת השער במוסף "הארץ" – נובוריש – מספרת הכל למי שאינו יודע. ואם זה לא מספיק, הרי לא שמענו ממנו במשך כל המערכה שום דבר מלבד הבטחות בשיטת ה"סמוך". הוא לא פרש את משנתו ובמיוחד לא בתחום החברתי. לנפוליאון כזה איננו זקוקים.

 

גם דני יתום לא הרשים ולא הגיע להישג כלשהו במערכה. הוא אינו מצטייר כדמות מנהיגותית.

 

ועכשיו אנו מגיעים לעמיר פרץ. יש לי הרבה אמפטיה לאיש ולמה שהוא מייצג. אך, לצערי, הוא נכשל. ואם הוא נשאר בראש מפלגת העבודה אין סיבה לדרוש את הסתלקותו של אהוד אולמרט. עם זאת, אני מקווה שהתוצאה בפריימריז תשאיר אות עמיר פרץ כאיש בכיר בצוות ההנהגה של מפלגת העבודה. בכלל, הפריימריז אינם צריכים לייצר רשימות חיסול. כל המתמודדים ראויים להיות בכנסת או בממשלה בתפקיד מתאים בתנאי שהם מקבלים את הכרעת הבוחרים ולא ממשיכים במסורת הפגיעה במועמד שנבחר.

 

הגענו לשניים שנותרו מבחינתי במרוץ: אופיר פינס קורץ מחומר מנהיגותי. יש לו כשרון מנהיגותי, אך הוא טרם נתנסה בהנעת מערכות גדולות. אני מאמין שהוא ישמש בתפקיד בכיר בהנהגה שתבחר ועוד יגיע בעתיד למקום הראשון.

 

נותרתי עם עמי איילון ויותר נכון לומר עם עמי איילון ואבישי ברוורמן. עמי איילון, לאחר שעמד בדרישות הסף, נראה לי כמתאים ביותר משום שאינו מתנהג כנפוליאון אלא כיושב ראש מועצת מנהלים, כמי שמוכן ללמוד ולשמוע ולשתף אנשים אחרים. אני מאמין שעמי איילון מסוגל ליצור צוות הנהגה שיכלול את אבישי ברוורמן, עמיר פרץ, אהוד ברק, אופיר פינס, יולי תמיר, שלי יחימוביץ', קולט אביטל, יצחק הרצוג, ראלב מג'דלה ואחרים, בשיתוף עם אישים ממפלגות אחרות כציפי לבני, דן מרידור, מאיר שיטרית ואחרים, ליצור הנהגה חדשה לישראל שתוציא את ישראל מן הבוץ.

 

לכן אני מצביע עמי איילון.  

 

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דב  ביום מאי 26, 2007 בשעה 6:28 pm

    יישום מטרות אפשרי רק כשמגיעים לשלטון.
    בדרך עוד צריך לנצח את ביבי.
    בנסיבות שנוצרו רק ברק מסוגל.
    ברק לחלוטין אינו מייצג "הון שלטון".
    ברק אכן התעשר(לגיטימי) אבל בשום
    פנים "נובוריש".
    תמהיל מנצח : בטחון+חברה = ברק+פרץ.

  • גל  ביום מאי 26, 2007 בשעה 6:51 pm

    פרץ לא עשה כלום בשביל החברה ו\או הכלכלה, בגד לגמרי במה שמכר לבוחריו (ואני ביניהם). ברק, חוץ מהיציאה מלבנון – דבר שהיה חשוב מאוד – לא עשה דבר. למעשה היה ראש ממשלה די כושל. ובמילא אין כאן באמת שמאל וימין, מדובר באותה גברת בשינוי אדרת. לא עושים דבר בשביל המעמד הנמוך, לא עושים דבר למען שווין הזכויות, ממשיכים את הכיבוש והפגיעה בחלש. לא יוזמים שום דבר ולא מנסים לשנות. מאסתי כבר בפוליטיקה המלוכלכת הזאת. זאת רמייה עצמית לחשוב לפני הבחירות שמישהו באמת יעשה כאן שינוי.

  • עמנואל  ביום מאי 26, 2007 בשעה 7:58 pm

    לגל – ברק היה ראש ממשלה "די כושל"? זה הכל?

    הוא היה ראש הממשלה הגרוע מעולם. כל כך גרוע, שבדיעבד אני מצטער על כך שהוא ניצח את ביבי ב 99. אפילו ביבי לא היה מצליח לגרום לנזק כמו שברק גרם. הוא קבר את תהליך השלום לדורות, בצורה שאף מנהיג ימין לא היה מצליח (דוקא בגלל שהוא בא מהשמאל, ועורר כאלה ציפיות, כשלמעשה הוא רק רצה "להפוך כל אבן" בשלום עם סוריה רק לשם הפיכת האבנים והגילוי שהוא לא מוכן לשם את המחיר הדרוש לשלום, ו"לחשוף את פרצופו האמיתי של ערפאת", גם אם ליתר בטחון הוא לא רק חשף, אל גם דאג שזה אכן הפרצוף שייחשף.

    וכל זאת, בלי להזכיר את הזקנה במסדרון של מחלקה פנימית ב' בבית החולים של נהריה, שאיך שהוא נבחר הוא שכח ממנה לחלוטין.

    הקיצור ברק הוא טרפה פוליטית. לא ראוי להצבעת אדם.

    והדבר היחידי שיכול לבלום אותו זה הצבעה השבוע לעמי איילון. לכן, אין מקום להתלבטות בינו לבין אפיר פינס. חייבים להצביע לאיילון.

  • דב  ביום מאי 26, 2007 בשעה 8:46 pm

    עמנואל,לידיעתך:

    "הזקנה במסדרון" – פולקלור.

    כי בפועל נוספו 110
    מיטות לבית החולים בנהריה מתקציב
    ממשלת ברק,אבל כידוע לא מקלקלים "מציאות"
    עם עובדות.

  • עמנואל  ביום מאי 26, 2007 בשעה 11:44 pm

    הזקנה בנהריה היא לא "פולקלור". היא היתה סמל. היא היתה סמל לבעיה עמוקה מאוד במערכת הבריאות.

    אז גם אם כן הוסיפו 110 מיטות בבית החולים בנהריה, לא זו הנקודה. הנקודה היא שהבעיה העיקרית לא השתנתה במאום בתקופתו של ברק – במשרד האוצר שוררת גישה קפיטליסטית קיצונית שרואה גם בבריאות ובחינוך ולא זכות אזרח שהממשלה צריכה לספק, אלא משהו שצריך להפריט בשביל שבעלי ההון (החברים החדשים של ברק, אם קראת את הכתבה בהארץ) יוכלו להרוויח מזה. ולשם כך חונקים את מערכת הבירות הציבורית בדרכין שונות ומשונות.

    ברק לא שינה את זה, גם אם זרקו בשביל הסמל כסך לבית החולים בנהריה. זה לא שינה בהרבה את המצב הכללי, ובכל מקרה, ברק לא התעניין כלל בתחומים החברתיים, ובצמצום הפערים. הכל היה פקה פקה. הוא שיקר לנו בעיניים.

  • רחל  ביום מאי 27, 2007 בשעה 12:17 am

    הנסיגה מלבנון הזכירה יותר בריחה. כך פירשו זאת אנשי חיזבאללה וכך פירש זאת יאסר ערפאת שזנח לחלוטין את תהליך השלום ופתח כאמור באוקטובר 2000 באינתיפדה השניה.
    אהוד ברק היה חסר אינטלגנציה רגשית וחסר יכולת לעבוד בעבודת צוות זה לא ראש ממשלה זה מטפס הרים.
    ראש ממשלה צריך לדעת להקשיב לרחשי לבו של העם והוא ממש לא עשה זאת גם לאותה זקנה בנהריה הוא לא הקשיב כלל לאחר שנבחר.
    אם לבחור מישהו ממפלגת העבודה רק עמי איילון כשלצידו אופיר פינס.
    פשוט הנהגה חדשה והגונה לשם שינוי כי כבר נמאס לראות א ת התור ההולך ומתארך שם באגף החקירות.

    רחל

  • ארנון ד  ביום מאי 27, 2007 בשעה 10:10 am

    לגופו של עניין:
    הקדנציה של ברק כראש ממשלה היתה מהטובות שידעה המדינה, מי שרוצה ר"מ שדואג לסטגנציה שיחזיר את שמיר.

    אכן הזקנה במסדרון בנהריה לא ננטשה ונבנה בי"ח גריאטרי חדש ליד שלומי אבל אסור לבלבל את הציבור עם עובדות.

    ברק הרס את הסיכוי לשלום עם ערפאת, אז אולי ערפאת הוא זה שצריך לעמוד בראשות מפלגת העבודה כראש מחנה השלום בישראל.

    ברק הביע עמדות נחרצות בכל עניין וענה לכל שאלה בכנסים הרבים שהשתתף בהם.

    אני אצביע ברק ללא כחל וסרק

  • דני בלוך  ביום מאי 27, 2007 בשעה 10:34 am

    ארנון יקירי
    אם אלה הנימוקים בגינם אתה מצביע ברק אז מצב האומה מאד קשה. עוד לא פגשתי אדם רציני שאומר שברק היה מראשי הממשלות הטובים ביותר שהיו לישראל. נכון היו כמה גרועים ממנו: אולמרט, נתניהו, שמיר וגולדה. אבל הוא רחוק מרחק רב מהליגה של רבין ואפילו של פרס.
    אני הייתי בכנס של ברק ולא שמעתי שום תשובה נחרצת בוודאי לא בענייני פנים וחברה. בעניין עראפת – ברק בא ללא הכנה לקמפ דיוויד והכשיל כל ניסיון אמיתי של קלינטון להידברות בינו לבין עראפת. הוא גם הכשיל בדרך הניהול את המו"מ עם סוריה. שאל כל מי שהיה שם. הוא הלך לקואליציה עם ש"ס בניגוד להבטחותיו. וקרא את הכתבה בסוף השבוע במוסף הארץ. זה אולי חוקי אבל בבחינת – "כשר אבל מסריח".

  • ארנון ד  ביום מאי 27, 2007 בשעה 11:15 am

    לדני היקר,
    אכן אני חושב שמצב המדינה די על הפנים. וזה השיקול העיקרי שמנחה אותי.
    אינני טוען שברק היה מהטובים ביותר אלה בדיוק כמוך אני חושב שהוא יוצא במקום טוב באמצע. בקדנציה שניה יש הרבה מה לשפר, במיוחד בתחום הפוליטי כדי לא להיקלע בין יוסי שריד למשולם נהרי ואחרי כן באמת להישען על משענת הקנה הרצוץ ששמה ש"ס ומשם הבייתה.

    ברק הגיע לראשות הממשלה ללא ניסיון פוליטי, קראתי בעיון את חראקירי.
    אני משוכנע שערפאת לא היה חותם על סיום הסכסוך עימנו ויהי מה אז לפחות נותרנו עם כמה נכסים לעידן אחר.
    לגבי הסורים אני כמוך אינני יודע ולכן לא אתווכח אבל היציאה מלבנון עזרה לבודד אותם ונתנה לישראל לגיטימציה לתגובה קשה בקיץ האחרון שלצערי נוהלה בידי…שוב…חסרי נסיון.

    ניסיון פוליטי ומדיני הם צו השעה ואני חושש שעמי איילון שהוא איש יקר וישר דרך יסיים כמו מצנע.

  • דני בלוך  ביום מאי 27, 2007 בשעה 11:32 am

    מצנע היה נאיווי ולא הבין כי כולם שמו לו רגליים. איילון אינו נאיווי. יש לו קבלות על שיקום השב"כ ולא סתם הוא מקבל תוצאה גבוהה בסקרים. אם קראת היטב את חרקירי אתה תראה שהבעיות של ברק אז לא היו חוסר ניסיון אלא מבנה נפשי של "אני ואפסי עוד". לברק היה ניסיון רב – הוא התכונן לפחות עשר שנים לכניסה לפוליטיקה ובתפקידיו כראש אמ"ן, סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל הוא הקדיש זמן רב לבניית קשרים ומעמד. ואחרי זה קיבלנו ראש ממשלה פרנואיד, שחילק תיקים לאנשים הלא מתאימים ושהחמיץ את כל ההזדמנויות מלבד היציאה מלבנון שגם היא היתה חפוזה מדי.
    אבל הבעייה הערכית-מוסרית היא החמורה ביותר. לטעמי, תם עידן האתרוגים ומי שעושה עסקים חצי מפוקפקים עם עבריין כעופר גלזר שימשיך לעשות לביתו ואנו נחפש מי שיקדיש את זמנו ומרצו אך ורק לבתים של כולנו.

טרקבאקים

  • מאת עבודה שחורה ביום מאי 27, 2007 בשעה 1:27 am

    דניאל בלוך בוחר ומנמק:

    "אופיר פינס טרם נתנסה בהנעת מערכות גדולות. עמי אילון, לאחר שעמד בדרישות הסף, נראה לי כמתאים ביותר משום שאינו מת…

%d בלוגרים אהבו את זה: