פותחים שבוע עם שמעון, אביגדור ודליה גם

כמה הערות בפתחו של שבוע:

1. שמעון – עוד כמה שעות נותרו לנו לקרוא לו שמעון. החל מהערב הוא כבר כבוד הנשיא. נפלה לידו הזדמנות כפולה – לשקם את מוסד הנשיאות אחרי התקופה הקשה והעלובה ביותר בתולדותיו ולהוכיח לעם ישראל כמה טעה כשלא בחר בו אף פעם ברוב ברור לראשות הממשלה. מוסד הנשיאות נבנה בצל העוינות והיריבות בין דוד בן-גוריון לחיים וייצמן. הנשיאים אחרי וייצמן ניסו, כל אחד בדרכו וסגנונו, ליצוק בו תוכן ייחודי על פי הכלל שמותר להם לפעול בכל נושא שירצו, אלא אם המחוקק אסר עליהם במפורש.

הנשיאים בן-צבי ושז"ר, בשל מעמדם האישי, נהגו להיפגש עם ראשי הממשלה אחת לשבוע ולהביע דעתם. יצחק נבון השפיע לא במעט על מנחם בגין ועמדתו בעד הקמת ועדת חקירה בעניין סברה ושתילה הכריע את הכף. לחיים הרצוג היתה השפעה לא מבוטלת מאחורי הקלעים ועמדתו היא שהביאה לכינון ממשלת האחדות והרוטציה בין פרס לשמיר.

מוסד הנשיאות החל להתדרדר בימי עזר וייצמן שלא התאים לתפקיד (ומפלגת העבודה טעתה שלא הציבה כמועמד את לובה אליאב או שלמה הלל). על אסון בחירת קצב מיותר לדבר. לנשיא התשיעי שמעון פרס משימות רבות. אני מקווה שיבין כי איננו ראש ממשלה-על, או שר חוץ-על אלא מי שתפקידו לקרב לבבות, לאחות קרעים ולרפא פצעים בחברה ולהיות נשיא העם היהודי – האיש המאחד בין הקהילות והזרמים ביהדות שמשכן הנשיא פתוח לפני כולם – יהודים ולא יהודים, בני כל הדתות והזרמים.

 

2. דליה איציק – דליה איציק יצאה בכבוד ממילוי מקומו של הנשיא הנבצר והמתפטר. היא מילאה את התפקיד בכבוד וברגישות בתנאים הקשים שניצבו בפניה. היא וקולט אביטל הוכיחו שאישה יכולה לכהן בתפקיד נשיא המדינה. להתראות בהתמודדות בעוד שבע שנים. בינתיים מן הראוי שתרסן במקצת את המגלומניה של מנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב.

3. האיומים של אביגדור – מעריב מפרסם הבוקר כי השר לאיומים, אביגדור ליברמן, הצליח כבר במלאכתו לנטרל את האיום האיראני והוא משקיע את מרצו במאמץ להעביר ב"זבנג וגמרנו" את שינוי שיטת המשטר בישראל לשיטה נשיאותית נוסח ארצות-הברית. רק עיוור, חרש, שוטה וקטן מסוגל לחשוב שמה שדרוש לישראל הוא משטר נשיאותי אמריקני. האם באמת מה שחסר היה והווה לאולמרט, נתניהו או ברק הן סמכויות? האם היעדר סמכויות או שיטת בחירות אחרת היו גורמים להם לתפקד טוב יותר ולקבל החלטות נבונות יותר? האם הממשלה, הקואליציה או הכנסת במבנה הנוכחי הם שגרמו לטעויות של אולמרט במלחמה האחרונה?

נכון, שיטת הבחירות הקיימת אינה קדושה ומותר לתקנה או לשנותה. אך אסון הבחירה הישירה לראש הממשלה מוכיח כי אסור לשנות שיטות בחיפזון ובחצי-היריון. השיטה האמריקאית עשוייה מקשה אחת – מבנה פדראלי, חוקה נוקשה שקשה לשנותה, שני בתי פרלמנט ומעליהם נשיא המוגבל בסמכויותיו על-ידי החוקה והצורך באישור הקונגרס לרוב מהלכיו, כולל מינויי שרים ופקידים בכירים. השיטה האמריקאית כשיטה דימוקרטית הצליחה רק בארה"ב. אם מחפשים שיטה מצליחה בעולם הדימוקרטי הרי זו השיטה הבריטית, בווריאציות שונות, כגון הגרמנית או הסקנדינבית. היזהרו משינויים חפוזים, במיוחד כאשר הם באים מברית בלתי-קדושה בין ליברמן, נתניהו, אולמרט, רמון וברק. במקרה זה אין לנו אלא לבטוח בש"ס ויהדות התורה שיטרפדו את השיטה, שמבחינתם רק תייבש עבורם את כל המעיינות ותשליט את ה"דה-הרטוכים" על כל הברזים.

4. אנו הראשונים – כל פוליטיקאי אוהב להתהדר בכך שהוא ה"ראשון" ועוזרת לו הבורות של הכתבים והעורכים בתקשורת. שר הפנים, מאיר שיטרית, מתהדר בריאיון ב"דה-מארקר" כי הוא שר הפנים הראשון שהיה גם ראש עיר. ובכן, למען הרקורד ההיסטורי, שר הפנים בשנים 1952-1955 היה ישראל רוקח, שכיהן קודם לכן כ- 12 שנה כראש עיירת הפיתוח הקטנה, תל-אביב, ושנים אחדות קודם לבחירתו לראש העיר היה סגן ראש העיר בתקופתו של דיזנגוף.

5. חשיבותו של הרדיו הציבורי – קראו את השקפתי בנושא ברשימה שפרסמתי בחדשות מחלקה ראשונה – NFC האתר של יואב יצחק, בשם: אין תחליף לרדיו הציבורי:

http://www.nfc.co.il/blog/pdbloch/