גד יעקבי – הבטחה שלא התקיימה

       

 בשנת 1974, כמדומני, פרסם ה"טיים" מגזין כתבה על 50 האישים הצעירים המבטיחים במדיניות העולמית. מישראל הוא ציין שניים – את שולמית אלוני ואת גד יעקבי. גם הנרי קיסינג'ר שבחר ביעקבי להשתתף בסמינר היוקרתי שלו למנהיגות צעירה היתה הערכה דומה לזו של ה"טיים".

 

לגד יעקבי, שהלך לעולמו בטרם עת, בגיל 72 היו תכונות מתאימות למנהיגות בכירה. הוא שילב ידע וניסיון כלכלי, עומק אינטלקטואלי, ידע מדיני והיסטורי ויכולת תמרון פוליטי מרשימה. אך משהו בתמהיל מנע ממנו להגיע לפסגה או לשורה הבכירה וחבל.

 

אולי, כי היה הגון וישר, נלחם על עמדותיו באומץ ובכנות. פיו וליבו שווים ואין הוא חושש מפני אמירת האמת גם למנהיגים שלא אהבו לשמוע את האמת כגולדה מאיר ושמעון פרס.

 

יעקבי היה נאמן למשה דיין ולדוד בן-גוריון. בבחירות הפנימיות ברפ"י לאחר הקמת מפלגת העבודה יצא במיקום לפני שמעון פרס אך ויתר לו וכך נהיה רק לסגן שר. לאחר פרישת דיין כשקיבל פרס את תיק הביטחון, קיבל יעקבי את תיק התחבורה. הוא היה בין אלה שמנעו את פילוג רפ"י ממפלגת העבודה וחבירתה לליכוד. משום כך בממשלות הבאות שמפלגת העבודה היתה שותפה בהן דאג פרס שיעקבי יקבל תיק נמוך בחשיבותו.

 

ככלכלן וכבן מושב ביקש יעקבי למצוא את הסינתזה הנכונה בין צורכי כלכלת השוק התחרותי לבין העקרונות של חברה צודקת שהיו בסיסה של תנועת העבודה הישראלית. בין אנשי רפ"י הוא היה בקו אמצעי-מרכזי גם בנושא המדיני-בטחוני וגם בנושא הכלכלי-חברתי. הוא נמנה על אלה הסבורים כי בתקופה שקדמה ליום הכיפורים 1973 החמצנו הזדמנויות לשלום, ואף כתב על כך בספרו "כחוט השערה".

 

בבחירות המוקדמות לראשות מפלגת העבודה ב – 1992 היה גד יעקבי מועמד ביחד עם פרס, רבין, אורה נמיר וישראל קיסר. הוא הסיר את מועמדותו זמן קצר לפני הבחירות והודיע על תמיכתו ברבין. התמיכה של יעקבי סייעה לרבין לגבור על פרס בסיבוב הראשון. כתגמול פעלו אנשי פרס נגד יעקבי בבחירת חברי הכנסת והוא אמנם לא נכנס לכנסת. רבין ביקש למנותו כשגריר בארה"ב אך פרס התנגד. לבסוף, כפשרה, הסכים למינויו כשגריר באו"ם. הקרע בין פרס לגד יעקבי היה סופי, במיוחד כשנודע לגד כי אנשי פרס מפיצים שמועות כי הוא רוצה את התפקיד בחו"ל בגלל בעיות בחיי המשפחה שלו.

 

יעקבי היה שגריר מצוין באו"ם ועם שובו לארץ מילא תפקידים כלכליים חשובים – יו"ר חברת החשמל ויו"ר רשות הנמלים. אך, למוד אכזבות, הוא ויתר על חיים פוליטיים אקטיביים. ההבטחה הגדולה לא התקיימה. הוא לא הגיע למקום שהיה ראוי לו וההחמצה היא לא רק שלו. היא של כולנו. מפעם לפעם כתב בעיתונות, סייע למועמדים כלבבו – כגון אופיר פינס. כתב ספרים בתחומי ההיסטוריה הפוליטית ומבנה המשטר בישראל, כתב שירה וספרי ילדים.

 

 מדי פעם נפגשתי עמו. איש שיחה מלבב, מלא כרימון, ציניקן, בעל חוש הומור וחקיין מעולה של אישים פוליטיים. באחרונה ראיתיו בשני אירועים הקשורים בידיד משותף – לוי יצחק הירושלמי ז"ל. בהלוויה – עת ביקש להספידו ובאזכרה בשלושים לפטירתו. לא ידענו כי זו פגישה אחרונה. היה לו רצון חיים עז וחבל כי הלך לפתע "בלי הודעה מוקדמת" כהגדרתו של דן בן-אמוץ.

 

ראה גם אתר עבודה שחורה www.blacklabor.com

 

 

 

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דוד  ביום אוגוסט 28, 2007 בשעה 5:58 pm

    לא נעים לדבר סרה באדם לאחר מותו. אין ספק שגד יעקבי היה בסך הכל אדם חיובי מאוד. אך יש לציין שרפ"י היתה מפלגה בעלת אוריינטציה מדינית וכלכלית ימנית, שהוא הצביע בעד מלחמת לבנון בכנסת למרות התנגדותו בסיעת העבודה, שהוא לא יצא נגד המדיניות ההרסנית של הממשלות של רבין-פרס-ברק אשר תחתן שימש בתפקידים ציבוריים.

    חבל על דאבדין.

  • יהושע בן משה  ביום אוגוסט 28, 2007 בשעה 6:26 pm

    לדני היקר
    כל פעם מחדש הידע שלך בתולדות הפוליטיקה הישראלית ו מפלגת העבודה בפרט
    תורמת לכולנו, כמו ברגע עצוב זה.
    תודה לך

  • גולדבלט משה  ביום אוגוסט 28, 2007 בשעה 9:40 pm

    לא הייתי מצוי יותר מידי בפוליטיקה אבל בתקפת ממשלת רבין הראשונה היה לי חשד שפרס מעוניין לחבור לליכוד
    האם זה באמת מה שהיה?

  • דני בלוך  ביום אוגוסט 28, 2007 בשעה 10:44 pm

    במהלך החיכוכים בין פרס לרבין היו כמה פניות לפרס חלקן ביזמת דיין ומרדכי בן-פורת לפרוש עם חברי רפ"י וח"כ עוזי פיינרמן שנטה אליהם ולחבור לליכוד. בגין אף הציע לפרס את ראשות הממשלה. אך יצחק נבון סרב לפרוש ואח"כ הצטרף אליו גד יעקבי ובלעדם לא היה רוב להפלת ממשלת רבין. לאחר בחירות 1977 במסגרת מסעו לקבלת לגיטימציה הציע בגין לפרס לפרוש מהעבודה ולהיות סגן ראש הממשלה ושר הביטחון, אך פרס שנהיה ליו"ר מפלגת העבודה סרב.

  • הצועד בנעליו  ביום אוגוסט 28, 2007 בשעה 11:13 pm

    זה שבר אותו סופית…

  • רחל  ביום ספטמבר 19, 2007 בשעה 12:04 pm

    הכנסת ללא שום קשר למפלגת העבודה. אפילו כאלה שאני לא מזדהה איתם פוליטית אבל אנשים ישרים, לא מושחתים שיש להם עקרונות. ואם אתה כבר עוסק במפלגת העבודה ראה מה עובר על חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שנראית כמו שבר כלי. ראיתי אותה לא מזמן בכנס של עמותה חברתית ידועה והיא פשוט בכתה שם.
    מר בלוך ערוך את הנסוי הבא: שלח מייל למאה ועשרים חברי כנסת ותתפלא כמה מעטים יטרחו בכלל לענות לך.
    עשו את זה גם בתוכנית המשמר האזרחי.
    יהי זכרו של גד יעקובי ברוך.
    ללא שום קשר אליו חבר הכנסת לשעבר שאול יהלום מקדיש עד היום המון מרץ בפעילות למען אנשים עם מוגבלויות, שר הבריאות לשעבר ניסים דהן מקדיש עד היום המון אנרגיה בפעילות למען נפגעי נפש במדינת ישראל גם שר הבריאות לשעבר דני נווה לא שכח את האנשים שנזקו לו הוא פשוט מאס בכנסת.
    את האנשים הללו אני מכירה מהוועדות בהן ישבתי בכנסת במהלך הפעילות שלי.
    פשוט חבל שאנשים כמו גד יעקובי עליו השלום התפספסו בגלל משחקי כוח וחבל שחברי כנסת טובים מדי הולכים למקומות אחרים ומה שנשאר לך זה אהוד אולמרט.
    ושר בריאות שלא מבין כלום בבריאות….

    רחל

%d בלוגרים אהבו את זה: