דיקטטורה של פקידים או דמוקרטיה של נבחרים

בשבוע שעבר חזינו סוף, סוף, בהישג לדמוקרטיה הישראלית – צמצום דראסטי בסעיפי חוק ההסדרים. על כך יש להודות לכושר העמידה והמנהיגות של יושבת ראש הכנסת, דליה איציק ששמרה מכל משמר על כבוד הכנסת ויש לקוות כי תתמיד בעמדתה עד סוף תהליך אישור התקציב, למרות כל הלחצים. לחוק ההסדרים אין אח ורע בשום פרלמנט בעולם הדמוקרטי. בארץ הוא נולד כהוראת שעה בעת המאבק לבלימת האינפלציה המשתוללת ב – 1985. אז החוק היה מוצדק והמאבק באינפלציה הצליח. אך ברגע שהגענו לאינפלציה חד- ספרתית היה צריך לבטלו. אך בישראל הזמני הוא הדבר הכי קבוע. חוק ההסדרים הוא נוח לפקידות הסבורה שרק היא מבינה הכל והכנסת והשרים חייבים לתפקד כוועדת קישוט בלבד. וכך בוטלו בלילה אחד חוקים שנתקבלו בכנסת לאחר דיון מעמיק והונהגו רפורמות מרחיקות לכת ללא דיון רציני.

 

נכון, יש בכנסת חקיקה פופוליסטית שאינה תואמת את היכולת הכלכלית של המשק. אבל גם לא כל החוכמה מצויה אצל הפקידות. לשם כך קיימות כנסת וממשלה החייבות לדון בעניינים בכובד ראש ולקבל הכרעות, גם קשות, המחייבות את הפקידות, ולא להיפך. נכון, לנבחרים יש אג'נדה וצרכים פוליטיים והם נתונים ללחץ של לוביסטים ושל אינטרסנטים. אך גם לפקידות יש אינטרסים והיא נתונה ללחץ של אינטרסנטים שבהם יהיו תלויים בעתיד לפרנסתם והם מושפעים על-ידי קודמיהם שכבר עשו את המעבר  מן השלטון אל שרות בעלי ההון.

 

לכן, אין תחליף לדיון רציני בממשלה ובכנסת בהליך רגיל תוך בחינת כל החלופות ועמדות הצדדים ומתן יכולת השפעה ראויה לדעת הקהל הרחב – הריבון האמיתי. כל הכבוד וההוקרה לדליה איציק. מי ייתן ותמשיך במאבקים צודקים נגד שר המשפטים ותמנע ממנו להרוס את מעמדו של בית המשפט העליון.

 

ומה קרה למפלגת העבודה?

 

מפלגת העבודה היתה אמורה להוביל את המאבקים נגד חוק ההסדרים ונגד מגמותיו ההרסניות של פרידמן, אך קולה בל ישמע. חצי נחמה מצאנו בריאיון שהעניק אבישי ברוורמן לסבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" של יום שישי. שם הוא טבע את הביטוי המופיע בכותרת הבלוג הזה: "אנחנו דמוקרטיה של נבחרים ולא דיקטטורה של פקידים" והוא מבטיח כי יאבק על כך שמפלגת העבודה תתנגד לאישור התקציב אם לא ישונה בסעיפי החינוך, הרווחה ופיתוח הפריפריה. נאחל לו הצלחה אם כי הסיכוי לכך אינו גדול. מפלגת העבודה צריכה לאיים איום רציני בפרוק הממשלה בנושאי התקציב והחברה ולא לשים את הדגש על דו"ח ועדת וינוגרד או החלטות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בחקירות פרשיות השחיתות של ראש הממשלה. שני הנושאים האחרונים אינם בידיה של מפלגת העבודה. לכל היותר היא תתבקש להגיב על החלטות של אחרים.

 

בנושאי התקציב היא יכולה להוביל ולקבוע קוים אדומים. היא יכולה לקבוע עמדה חד משמעית בענייני החינוך, ההשכלה הגבוהה ושכר המורים והמרצים. היא יכולה לקבוע את גובה סל הבריאות והתרופות, להרחיב את שרותי הרווחה לנכים ולקשישים ולסייע ליישובי הפריפריה. כפי שמציין אבישי ברוורמן לכל הדברים הללו יש די תקציב. צריך רק להחליף דיסקט לפקידי האוצר ולעמוד בראש המאבק, במקום להשאיר את המלאכה לסיעת הגמלאים או ליו"ר ועדת הכספים, סטס מיסז'ניקוב מישראל ביתנו.

 

ברוורמן צריך להינתק מתאומו הסיאמי, עמי איילון, ולהצטרף לחברי הכנסת שיכולים כקבוצה להוביל מהלך מנהיגותי חדש: אופיר פינס, שלי יחימוביץ', קולט אביטל, אפרים סנה, נדיה חילו, אורית נוקד, עמיר פרץ, יורם מרציאנו, מיכל מלכיור ואיתן כבל. ביחד הם מהווים 11 ח"כים שהם רוב הסיעה בכנסת. עתיד מפלגת העבודה בבחירות הבאות מוטל על כתפיהם. בבחירות הבאות המאבק יהיה בעיקר על הקול החברתי, בין העבודה-קדימה-מר"צ מצד אחד לבין הקואליציה הימנית-לאומנית של נתניהו, ליברמן, גאידמק ואוהדי בית"ר, ש"ס והמתנחלים. רק מאבק חברתי אמיתי יציל את העבודה במאבק הצפוי של "להיות או לחדול".

 

ומה שלום אנאפוליס? 

 

בכל זאת אין להתעלם מן הנושאים המדיניים והביטחוניים, אך אסור להפכם לנושא המרכזי. לגבי אהוד ברק אין זה משנה כי הוא מאגף את אולמרט מימין בכל הנושאים או מתעקש על שטויות, כמו האיסור המטופש על פגישות הרמטכ"ל וראש אמ"ן עם ראש הממשלה. אם אינך סומך על ראש הממשלה – אל תצטרף לממשלתו אבל לא ייתכן למנוע מראש ממשלה מגע ישיר עם מקורות המידע וההערכה כדי שידע לנווט את דיוני הממשלה והקבינט ויימנע מהחלטות בלתי מבוססות. גם הניסיון לבלום את תהליך השלום במפגש אנאפוליס הוא נואל ומופרך. להיזהר משגיאות? בוודאי, בעיקר מי שנכווה בריצת האמוק לנסיגה חד-צדדית מלבנון ובמרוץ לקמפ דיוויד עם עראפת וקלינטון בלי הכנה מוקדמת. מנהיג מפלגה שחתרה על דגלה את רעיון השלום לפי מורשתו של רבין צריך לברך על הסיכוי לחידוש תהליך השלום ולעשות כל דבר אפשרי למען הצלחת המפגש. אבל זו איננה דרכו של ברק.

 

החוק הנורבגי מצמיח לנו כנפיים

 

מועדת החוקה של הכנסת מגיעות ידיעות חיוביות על סיכוי להעביר מיני-רפורמות בענייני שיטת הממשל והבחירות. זו בשורה טובה. במצב המשטר שלנו עדיף להעביר רפורמות בשיטת הצעד אחר צעד ובמשורה כדי שלא לגרום לקטסטרופה נוסח רעיון העוועים של הבחירה הישירה של ראש הממשלה. יש להניח כי הרפורמות המוצעות יעסיקו את הדיון הפוליטי בשבועות הקרובים.

 

לרוב הרפורמות המוצעות אני מתייחס בחיוב. אינני בטוח אם הרעיון של החוק הנורבגי מתאים לכנסת שלנו במצבה הנוכחי. ה"חוק הנורבגי" פירושו שכל ח"כ שמתמנה לשר או סגן שר, למעט ראש הממשלה, מפנה את מקומו בכנסת. אם חדל לכהן כשר הוא יחזור לכנסת והאחרון שנכנס מרשימתו יפנה לו את מקומו. הרעיון הובא לארץ בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה על-ידי כמה פעילים צעירים במפלגות שונות שקיוו בדרך זאת להזיז כמה מן הוותיקים מכיסאותיהם לאחר שגם בבולדוזר אי-אפשר היה לעשות זאת, בבחינת "כסא משוחרר לא יוחזר".

 

בינתיים השתנו הזמנים. הוועדה המסדרת עברה מן העולם ובמקומה באו הפריימריז והחילופין בכנסת ואף בממשלה הם מהירים למדי. אמנם, הפעילות הפרלמנטרית סובלת שכן כרבע מחברי הכנסת הם שרים, סגני שרים ומלאי תפקידים אחרים שאינם יכולים להשתתף בפעילות הוועדות והעניינים היום-יומיים במליאה. במיוחד סובלות מכך סיעות הקואליציה.

 

 החוק הנורבגי יוסיף כ-25 ח"כים לפעילות השוטפת אך אפשר להשיג תוצאה זו בפחות עלויות – צמצום מספר החברים בכל ועדה וצמצום מספר הוועדות. החוק הנורבגי יגדיל הוצאות – שכר הח"כ, תנאיו, לשכתו ועוזריו ותנאי פרישה ופנסיה.

 

וכיצד ינהג הח"כ ה"נורבגי"? היום הוא חייב לפרוש מעיסוקיו האחרים. אך ייתכן שיכהן כח"כ רק תקופה קצרה ביותר. אילו היה החוק בתוקפו בכנסת הנוכחית מה היה עולה בגורלם של הח"כים שנכנסו במקום אופיר פינש או איתן כבל, אשר לא חיממו זמן רב את כורסאותיהם בממשלת אולמרט? אמנם, במקום השרים הצטרפו שרים אחרים, אך לא מיידית, ובמקום עמיר פרץ שפרש מן הממשלה נכנס אהוד ברק שאינו ח"כ. אם ניקח כדוגמה את סיעת העבודה הרי לפי הצעת החוק ששה מתוך שבעת השרים של העבודה היו פורשים מן הכנסת (ראש הסיעה פטור מכך ועמיר פרץ כשר ביטחון היה ממשיך לכהן כח"כ). במקום השישה+ סגן השר סנה או וילנאי היו נכנסים שבעת המועמדים הבאים ברשימה: שכיב שנאן, ליאון ליטניצקי, אבי יחזקאל, משה סמיה, אברהם ביצור, ברוך זלץ וגדעון בן ישראל. עם פרישת אופיר פינס – היה גדעון בן ישראל יוצא מן הכנסת. עם הצטרפות מג'אדלה לממשלה היה בן ישראל חוזר. הוא היה יוצא שוב עם פרישת כבל ושב לכנסת עם הצטרפות עמי אילון לממשלה. והבא אחריו – ליאור שטרנברג ימתין לשווא לחילופין הבאים, אם יהיו.

 

מסכן בן-ישראל (כמשל, כמובן) שיסבול את כל תחלואי החוק הנורבגי על גבו. ומה עם פנסיה לח"כים המכהנים תקופה קצרה? ומה יעשו המסכנים שפרשו מעיסוקיהם אם כל שרי העבודה יפרשו מן הממשלה לאחר פרסום דו"ח וינוגרד? אם היה טעם בחוק הנורבגי בתקופות של יציבות כאשר כנסת וממשלות כיהנו קדנציה שלמה, ספק אם החוק מתאים לתקופה של חילופין פרלמנטרים כה מהירים וקיום בחירות חדשות בהפרשים קצרים.

 

* הבלוג פורסם באתר עבודה שחורה www.blacklabor.org

 

 

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • מנחם  ביום נובמבר 12, 2007 בשעה 2:08 pm

    מסכים לעמדתך

  • הצועד בנעליו  ביום נובמבר 12, 2007 בשעה 7:11 pm

    אבל את מחיר הלחם העלו
    וגם הביאו לנו את חוק האח הגדול.

    ומיותר לשאול איפה מפלגת העבודה היתה.

  • גולדבלט משה  ביום נובמבר 13, 2007 בשעה 2:49 pm

    אם יש נפשך לקרוא תמיכה נלהבת בחוק ההסדרים וביוזמות פקידי האוצר לך אל כתבותיו של נחמיה שטרסלר בהארץ ושם תלמד שחוק ההסדרים הוא הברכה הגדולה ביותר שנתנה
    כי הדמוקרטיה בימין הכלכלי היא כל עוד לא נוגעים בשאלות מהותיות כמו כסף-שם עדיף לא לתת לחברי הכנסת הפופוליסטים [מילה חביבה על כתבים כלכליים] להשמיע דעה כלשהי

  • דני בלוך  ביום נובמבר 13, 2007 בשעה 6:37 pm

    כששטרסלר בעד אני נגד ולהיפך, אוטומטית.הוא לטעמיהיחצ"ן של ההון הגדול.

  • רחל  ביום נובמבר 13, 2007 בשעה 11:02 pm

    את זה לצערי לא הצליחה דליה איציק לסדר. גם השנה אקבל את אותה קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. שר האוצר חושב שקצבה בסך 1937 ש"ח מספיקה בהחלט לנהל אורח חיים נורמלי. אגב אני עובדת אבל עם משכורת של מפעל מוגן. המוסד לביטוח לאומי מסנדל את מקבלי הקצבאות לבל יעברו סף מסוים של סכום כי אז יאבדו אותן. ומה קורה כשאתה חולה ומאושפז? מפטרים אותך ואז צריך שוב לחזור לפרוצדורה המסובכת של הוועדה הרפואית…
    יש כבר חוק בנושא. קוראים לזה וועדת לרון.
    רק שזה לא מזיז לאיש בכנסת. חוץ משר הרווחה. שמנהל מאבק עיקש מול שר האוצר.
    ואני כבר לא מדברת על מה שקורה בעצם ימים אלה עם וועדת סל התרופות.
    האם שר האוצר ישן טוב בלילות כשהוא יודע שבגללו ובגלל חוק ההסדרים שלו אני לא יכולה לעבור לגור בקהילה?
    אני כותבת את זה הן כנפגעת נפש והן כפעילה בתחום.
    השבוע יש לציין חל שבוע בריאות הנפש.
    חוק ההסדרים קבר אותנו עמוק באדמה.
    אני שואלת את שר הבריאות ואת שר האוצר איך אתם ישנים בלילות כשאתם גוזרים את דיננו לא להשתלב בקהילה עם חוק ההסדרים שלכם?
    פשוט נמאס לי מהאטימות!!!

    רחל

%d בלוגרים אהבו את זה: