עוד הצעה הזויה ומסוכנת

כמעט כל בוקר אנו מתבשרים על הצעות חדשות מבית היוצר של מוחו הקודח של שר המשפטים במגמה להצר את צעדיו ולהגביל את סמכויותיו של בית המשפט העליון. עתה באה לעולם, לפי "הארץ" עוד הצעה הזויה: למנוע מבג"ץ להתערב בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה בענייני העמדה לדין ועסקות טיעון.

לשיטת פרידמן היועץ המשפטי לממשלה, שהוא כבר היום בעל סמכויות אישיות אדירות, כמעט ללא אח ורע בעולם הדמוקרטי, יהיה עתה לדיקטטור מוחלט בתחומים נוספים. האמת היא שבית המשפט העליון נמנע עד היום ויימנע גם בעתיד להתערב בהחלטות היועץ המשפטי בנושאי ההעמדה לדין אלא במקרים קיצוניים. כך היה בעניין אי ההעמדה לדין של הבנקאים. היעלה על הדעת שהחלטה כה מרחיקת לכת של היועץ המשפטי בעניין שגרם נזק כה רב למדינה ולציבור יעבור כהחלטה של איש יחיד, ללא כל עיון נוסף?

הוא הדין לגבי עסקת הטיעון עם קצב. אינני יודע אם בית המשפט יחליט להתערב ואין לי עמדה בעניין לכאן או לכאן, אך לא לאפשר לבחון החלטה כה מרחיקת לכת? והחלטות היועץ בענייני העמדה או אי העמדה או סגירת תיקים נגד ראשי ממשלה, שרים ובעלי הון גדולים, היעלה על הדעת שלא תבחן? ובמיוחד במקרים שבהם היועץ מחליט בניגוד לעמדת המשטרה או הפרקליטות?

ברוב העולם הנאור אין החלטות כאלה נתונות לשיקול דעת של אדם יחיד. יש או חבר מושבעים מיוחד או שופט חוקר או חוקר מיוחד אבל לא מפקידים בידי אדם אחד, דגול והגון ככל שיהיה, את כל הסמכויות והופכים אותו לשופט, שוטר, חוקר, חצי-מחוקק, תליין ומתיר אסורים, ערבוב רשויות מסוכן הרבה יותר.

הגיע הזמן שפרידמן יפסיק לבלבל לנו את המוח כל בוקר בהצעותיו ההרסניות והאנטי- דמוקרטיות. כל עוד הוא מכהן כשר משפטים עדיף שיטפל בבעיות האמיתיות של משרד המשפטים – עינוי הדין בערכאות הנמוכות והשערוריה של חוסר האונים בהוצאה לפועל, המשרתת את הבנקים בלבד.

 

 

 

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • אחד  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 10:38 am

    אולי אלקעידה או ארגון איסלאמי אחר מממן אותו ואת תומכיו?
    לו ולהם יש את אותה מטרה – להרוס את ישראל כיישות שיש בה שמץ של דמוקרטיה מערבית, כך שאולי הרעיון שהם משלמים לו איננו מופרך.

  • תוכי  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 12:26 pm

    כמעט כל בוקר אנו מתבשרים על הצעות חדשות מבית היוצר של מוחו הקודח של בגצ במגמה להצר את צעדיה ולהגביל את סמכויותיה של בית המחוקקים היחיד והנבחר ע"י הציבור. עתה באה לעולם עוד הצעה הזויה: למנוע מהכנסת לחוקק חוקים שלא נראים לברנז'ה בעלת האג'נדה הכמעט אחידה.

    וכו'

  • נעמה  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 1:05 pm

    ההצעה, לפחות בנוסחה המובא ב'הארץ', מדברת על אי-התערבות בהחלטות להעמיד לדין. לא לגבי התערבות בהחלטות _לא_ להעמיד לדין. זאת הבחנה חשובה. כי כאשר היועמ"ש מחליט להעמיד לדין התיק מגיע לבית משפט, והנאשם יכול שיהיה מזוכה. מדוע בג"צ צריך להתערב בכך באופן מקדמי? המצב שונה כאשר היועמ"ש מחליט לא להעמיד לדין, וזאת ההחלטה שהיתה בעניין המלצות ועדת בייסקי (שפרידמן, אגב, היה חבר בה). לגבי עסקאות טיעון זה קצת יותר מורכב, כי נדיר מאד שבכתב האישום יעלו עובדות שביהמ"ש יאמר לפרקליטות שבעצם גם בגינן צריך להיות אישום, שאינו מופיע. יחד עם זאת, יש קושי עצום בהתערבות של בג"צ בנושא. נעזוב לרגע מה כל אחד/ת מאתנו חושב/ת על העניין המהותי של קצב. מרגע שבג"צ מתערב ומחווה דעתו על העובדות, אין שום סיכוי לנאשם כזה לקבל משפט הוגן בבית משפט בערכאה נמוכה יותר.

    יש כאן נקודה חשובה נוספת, עקרונית. אתה מדבר על "שלטון יחיד" של היועמ"ש. ראשית, כפי שצוין לעיל כשמדובר בהחלטה להעמיד לדין זה אינו שלטון יחיד כי העניין מובא בפני בית משפט. שנית, גם החלטות שיפוטיות, כשהן מגיעות לערכאה העליונה, הן סופיות ואין עליהן ערעור נוסף. וגם בתי משפט טועים. לפעמים הם מרשיעים או מזכים נאשמים בטעות. tough luck. לא ברור על מה מתבססת הנחתך ששיקול דעתו של בג"צ טוב יותר משיקול דעתו של היועמ"ש. האם משום שמדובר פשוט ביותר אנשים ("טובה חכמה אחת ושתיים – מוטב", דוסטוייבסקי)? דא עקא, שאת אותו טיעון בדיוק אפשר להביא נגד פסילה בידי בג"צ של חוקי הכנסת, שנשקלו והתקבלו ברוב גדול הרבה יותר מזה שבו יושבים שופטי בג"צ. האם מצב שבו יש רוב של 6:5 בבג"צ פוסל חוק הוא סביר, לדעתך? כלומר דעתו של שופט אחד עולה בשיקול הדעת על זה של רוב חברי הכנסת שהכריעו? זה מצב מאד בעייתי, ויש המבקשים בשל כך לקבוע שההרכב יהיה זוגי (כמו המודל הגרמני), כך שהרוב שבו פוסלים חוקים יהיה בהכרח גדול יותר, ולא רוב של שופט אחד.

    במקרה נוסף שבו בג"צ התערב – העמדה לדין של נח קלינגר בגין סוב יודיצה בזמן משפט דמיאניוק – היו דעות רוב ומיעוט. זאת אומרת, שופט אחד בהרכב סבר שהחלטת היועמ"ש לא להעמיד לדין _איננה_ בלתי סבירה. כיצד תוצאה כזאת יכולה להתיישב עם "חוסר סבירות קיצוני" שלדידם הוא עילה להתערבות? אם שופט אחד חושב שזה לא בלתי סביר, כיצד יהיה חוסר הסבירות קיצוני? (אפשר להקביל זאת לדרישה שהרשעה ברצח תיעשה רק פה אחד, שכן אם הי א נעשית ברוב קולות ושופט המיעוט סבור שהנאשם זכאי, איך אפשר לדבר על הוכחה "מעל ספק סביר"?).

    חלק מהביקורת של פרידמן נכונה. חלק מהצעותיו הגיוניות. הבעיה היא באווירה הציבורית שנוצרת, באינטרסים הזרים והפסולים שהן משרתות בבלי דעת (או עם, או למרות), ובפזיזות וחוסר הדיון הציבורי סביבן. לפעמים הוא גם לא קונסיסטנטי. למשל, היום הוא מצוטט כאומר שאין הכוונה בחסינות נושאי הביטחון מבג"צ שלא תוכל להיות התערבות כשמדובר בהפרת זכויות אדם. אלא שהדוגמאות שלו היו כאלה בדיוק (כמו נוהל שכן, לדוגמא).

  • דני בלוך  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 2:40 pm

    הפסקה האחרונה שלך היא הנותנת. הבעיה היא הפזיזות והשליפות מן המותן. הרי היו דיונים והסכמות בין שרי משפטים ונשיאי בית המשפט כולל בין רמון לברק.
    לטעון בעניין היועץ המשפטי – כבר באמצע שנות ה- 70 כתבתי בעד הפרדה מוחלטת בין היועץ המשפטי לממשלה לבין פרקליט המדינה כראש התביעה ואני סבור שבמצב היום יש בידי היועץ המשפטי כוח מופרז ופרידמן עוד רוצה להרחיבו.
    לשאלת הכרעות רוב ומיעוט – מותר לקבוע שבית המשפט העליון יוכל להכריע בעניינים מסוימים רק בהרכב מורחב וברוב של שני שליש אך במקביל צריך לקבוע שהכנסת תחוק חוקי יסוד ברוב מיוחד ותוכל להתגבר ל החלטה של בית המשפט ברוב מיוחס.
    בכל שיטת מימשל דימוקרטית יש לגוף כלשהו המילה האחרונה וברוב כזה או אחר. אני מעדיף שהמילה האחרונה בעניינים פליליים, בפרשנות החוק והחוקה תהיה כמתונות שבמדינות בידי בית המשפט, עם כל הבעייתיות כי אין בשום מקום שיטה מושלמת.

  • גולדבלט משה  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 4:28 pm

    מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה נקבע בעבר בתמיכה מובהקת של העליון שביקש לחזקו מול הממשלה. וזכור הויכוח בין היועץ האוזנר לשר דוב יוסף ודו"ח וועדת המשפטנים בעקבותיו. מעניין איך התהפכו היוצרות. בשלב הראשון דאג הבג"ץ לחזק את היועץ המשפטי והגביל ההתערבות בהחלטותיו למקריים של חוסר תום לב. לאחר מכן הורחבה העילה לאי סבירות קיצונית. כיום ברור שבג"ץ מבקש להעביר אליו את כוחו של היועץ המשפטי לממשלה ולהרחיב את עילות ההתערבות . אם לא זו הייתה המגמה, הרי שהיה צריך אכן לדחות העתירות בנושא עסקת הטיעון עם קצב על
    הסף

    ההתנהלות של ביניש ולא של פרידמן הוליכה למצב בו מופיע פרשן משפטי כלשהו בטלויזיה ומסביר לעם בציון שכיום או שביניש "תפסיד"-אם הבג"ץ על עסקת קצב יידחה או שהיועץ יפסיד. לכל ההתנהלות הזו שהפכה את היחסים בין בג"ץ ליועץ לפרשנות ספורט פוליטית לא אחראי פרידמן- אגב מבחינתו עדיף בהחלט לשבת על הגדר בנושא זה
    ימים טובים הגיעו לעם ישראל בהם שר המשפטים מגן על סמכויות היועץ המשפטי לממשלה מפני מפולת שצפויה אם החלטת הבג"ץ תהיה כמתחייב מהצהרותיה המתלהמות של ביניש בדיון-

  • דב  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 7:46 pm

    לא ניתן כמעט בכלל להעמיד לדין ראש מדינה.

    יותר מדי בקלות זורקים את התואר "הזוי" על הצעות שלא מסכימים עמם.

  • דב  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 7:50 pm

    כותבת נעמה: "חלק מהביקורת של פרידמן נכונה. חלק מהצעותיו הגיוניות. הבעיה היא באווירה הציבורית שנוצרת, באינטרסים הזרים והפסולים שהן משרתות בבלי דעת (או עם, או למרות), ובפזיזות וחוסר הדיון הציבורי סביבן."

    אבל איך נוצרה האווירה הציבורית הזו? גם כתוצאה מסגנונם של תוקפי פרידמן. החל מחשין (אגדע את ידו של מי שירים יד על ביתי).

  • דני בלוך  ביום נובמבר 25, 2007 בשעה 10:17 pm

    יש מדינות שבהן לא ניתן להעמיד לדין ראש מדינה כשמדובר בנשיא לא בראש ממשלה והוא מועמד לדין בתום כהונתו. בארה,ב יש תהליך מיוחד של העמדה לדין ברוב מיוחד ובתהליך מורכב. גם אצלנו יש לראש הממשלה מעמד מיוחד בשונה משר – הוא אינו חייב להשעות עצמו או להתפטר אלא לאחר שהורשע. האם זה טוב או לא? זה נושא לדיון באווירה אחרת.
    לגבי האווירה הציבורית – היא נוצרה רק בגלל סגנונו של פרידמן התקפותיו הפרועות נגד בית המשפט לפני שמונה ומיד עם המינוי.

  • דב  ביום נובמבר 26, 2007 בשעה 2:39 am

    כשמישהו מאיים בגדיעת ידיים, זה תורם לאווירה? תאר לך שפרידמן היה אומר, שהממשלה היא ביתו ומי שיפגע בכוחה, הוא יגדע את ידו?

    גם כאשר הופכים כל הצעה ל"הזויה" ו"הרסנית" בכל-כך קלות, זה לא מועיל. גם לא כשמייחסים לפרידמן (לא אתה, אבל רבים) כוונות זדון, להרוס בכוונה את המערכת המשפטית. אולי הוא טועה, אולי הצעותיו שגויות, אבל הוא לא הוזה והוא לא בא כדי להרוס.

  • דני בלוך  ביום נובמבר 26, 2007 בשעה 10:57 am

    אולי הוא בא להרוס מונע ממניעים אישיים ותת-הכרתיים?

  • נעמה  ביום נובמבר 26, 2007 בשעה 1:38 pm

    1. אינני הסנגורית של סגנונו של חשין. התייחסתי אליו כמה פעמים, בין השאר בהקשר של מתקפתו על פרידמן: http://www.notes.co.il/carmi/28547.asp
    2. גם אצלנו אי-אפשר להעמיד לדין ראש מדינה. ראש המדינה, ע"פ חוק יסוד: נשיא, הוא נשיא המדינה. ע"ע קצב.

  • דני בלוך  ביום נובמבר 26, 2007 בשעה 1:53 pm

    נעמה אני מעריך מאד את גישתך המאוזנת והבלתי-מתלהמת ורשימותייך בעת מינויו של פרידמן כל כך נכונות

  • רחל  ביום נובמבר 27, 2007 בשעה 12:52 am

    מר בלוך, אחותי עובדת בבית משפט ולא אני, אבל מאז הונחת שר המשפטים הנ"ל על ידי אולמרט נראה הדבר כאילו אנו מצויים בעוד סצינה של הסידרה תיקים באפילה. ובאמת תוהה אנ מתי יבואו סקאלי ומאלדר לקחת אותו מכאן?
    לא שפרידמן הוא לא ד"ר מכובד למשפטים וראוי לו שישאר במגדלי השן האקדמיים שלו לשם כנראה הוא שייך.
    האיש מסנדל את בג"ץ ונותן סמכויות מיותרות למר מזוז שאיך נגיד את זה? כבר נראה קורס מעומס תיקים. מעודי לא ראיתי יועץ משפטי עם כל כך הרבה תיקים ( חבר'ה תעשו טובה תביאו לו עוזר נראה לי שהוא צריך עוד מישהו שיעזור לו לסחוב את התיקים…)
    ורצוי שתצמידו לו פסיכולוג או מישהו מהתחום הזה כי הוא נראה יותר ויותר כמוש.
    פרידמן תרחם בבקשה על היועץ המשפטי כי בסוף הוא יגמר.
    אין לו מטען של בטריות מאחורנית.
    בקיצור: שר משפטים יקר עשה טובה לנו ולך תן למזוז מנוחה קצת, עזוב את בג"ץ בשקט.
    יש לך פטיש נכון?
    תחפש לו שימושים יצירתיים אחרים….
    למשל לדפוק לרוני בר און – שר האוצר עם הפטיש שלך על המשרד בנוגע לועדת סל התרופות זה יהיה צעד יעיל מאוד.
    האמן לי תציל חיים של המון אנשים.

    רחל

%d בלוגרים אהבו את זה: