פצצה איראנית דוקא בחנוכה

 

מאז הטלת הפצצות האטומיות על הירושימה ונגסאקי באוגוסט 1945 לא נעשה כל שימוש בנשק גרעיני במאבקים הבינלאומיים. עם זאת, הנשק הגרעיני לא נשאר נחלה בלעדית של ארצות הברית ובריטניה. ברית המועצות השיגה אותו עד מהרה. צרפת, הודו, פקיסטן ולפי מקורות זרים גם ישראל וסין, כמובן. עוד מדינות ניסו ומנסות להשיגו לרוב כאמצעי מניעה או ככוח לחץ להשגת מטרות לאומיות ואסטרטגיות.

 

בעולם נוצר מאזן אימה. ברגע שאין לאף מדינה בלעדיות על הנשק הגרעיני ברור גם לשלטון האכזר והמטורף ביותר ששימוש בנשק הזה הוא בבחינת חרב פיפיות – אין מנצחים, יש רק מנוצחים. בסופו של יום עוד אף אחד לא השתמש בנשק הזה מאז תום מלחמת העולם השנייה ואני בספק אם מישהו ישתמש בה בעתיד. אילו סדאם חוסיין היה מאפשר ביקורת בינלאומית נאותה הוא היה עד היום שולט בעיראק במצב בלתי-תלוי.

 

אין לי ספק שישראל נקטה בגישה נכונה במדיניות העמימות הגרעינית שלה ודומה שאיראן מנסה לחקות את הגישה הישראלית. איראן היא מדינה קיצונית אך לא מטורפת. היא איננה בנויה על שלטון יחיד וכמדינה אין לה כוונות להתאבד. הרי ברור לאיראן שביום שתנסה להשתמש בנשק גרעיני כלפי ישראל או מי משכנותיה היא תפגע קשות, פיזית וכלכלית. ואיראן נראית לי כמי שמוכנה להילחם עד טיפת הדם האחרונה של החיזבאללה והחמאס, אך לא שלה עצמה.

 

קשה לסמוך על המודיעין האמריקני. ראינו את גדולתו באיראן. אך גם למודיעין הישראלי אין ידיעה ברורה וחד משמעית מה קורה באיראן, בלבנון או בעזה. עם זאת נעשו, כנראה, פעולות חשאיות מועילות נגד האיראנים והפעילות הדיפלומטית והטלת הסנקציות הבין-לאומיות הועילו לא במעט. כל עוד המאבק באיראן אינו מתחבר לפוליטיקה הפנימית הישראלית – הכל טוב ויפה. אך כשנתניהו הופכו לדגל, וליברמן משתמש בו כתירוץ ואולמרט משחק בו במשחק ההישרדות שלו, בינתיים בהצלחה לא מבוטלת, אז אני תחיל לחשוש בין הגימיק ייהפך למהות.

 

לכן, טוב שהאמריקאים דחו את מועד הסכנה בחמש שנים. עד אז או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. על ישראל להתייחס לסכנה האיראנית כאילו היא ממשית, אך בלא היסטריה מיותרת. הנושא הוא אחד העניינים בראש סדר העדיפויות שלנו אך אינו היחיד.

 

בינתיים הסכנה המוחשית היא בטרור הקונבנציונאלי ובקסמים והסכנות האמיתיות האורבות לנו הן בתחום הפנימי: כישלונות מערכת החינוך, הבעיות הקשות במערכות הבריאות והרווחה, פערי השכר וההכנסות, ממדי העוני, הפגיעות הקשות בזכויות האדם העובד ובזכויות נכים, חולים במחלות כרוניות וקשות ובזכויות הקשישים והגמלאים.  המשרד של ליברמן הוא מגוחך ומיותר. כאשר שר התחבורה עוסק בדיאלוג האסטרטגי עם ארה"ב הרי זו בדיחה בלתי מוצלחת וכל העולם מגחך עלינו. בשביל טיפול בנושאים שליברמן ומופז עוסקים בהם יש ראש ממשלה, משרד ביטחון, משרד חוץ, מוסד ועוד. בשום מדינה נורמלית לא עוסקים באלה שר תחבורה או מקימים משרד מיוחד חסר ערך וסמכויות. שמופז יעסוק בפתרון בעיות התחבורה הקשות ושייאבק בתאונות הדרכים ושליברמן יעסוק בתיירות לכל היותר. ומפלגת העבודה – אם יש דבר כזה – שלא תיתן ידה למשחקים המגוחכים של הממשלה. על האירנים ועל הטרור שבחסותם נוכל להתגבר אם תהיה לנו מנהיגות כנה ואמינה, לא מנהיגות פרנואידית הפועלת דרך מניפולציות, גימיקים וספינים.

 

* פורסם לראשונה באתר "עבודה שחורה" www.blacklabor.org

 

 

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • רחל  ביום דצמבר 10, 2007 בשעה 12:58 am

    בסכנה אחרת נוספת. וולדימיר פוטין שמה. האיש מחקה בצורה המזכירה בצורה מפחידה את החבר סטאלין. כלומר אישי היקר אל תפחד מהקוף האיראני פחד מהדוב הרוסי שמחבק אותו. זה הוא שנתן לחיזבאללה את הטכנולוגיה שהפכה את הטנקים שלנו לניתנים לחירור. ולדימיר פוטין האיש שמרעיל אנשים עם חומרים רדיואקטיביים לא פוחד להרוג אנשים עם גז רעיל, קרי חומר לחימה כימי.
    פחד מהאיש שמחמש את איראן ואת סוריה
    פחד מהאיש שיש לו את המערכת ליירוט לוויינים מהחלל.
    בשנת 1983 כולם צחקו על רונלד רייגן.
    עכשיו זה הזמן לרעוד מפוטין.
    מר בלוך הלווואי והיתי פרנואידית.
    אבל סטאלין חזר.
    העם הרוסי עיוור וכך גם העולם כולו.
    ומדינת ישראל? כדאי שתתחיל ספירה לאחור ותתלה שלט: מדינה למכירה למה איך שהיא נראית פשוט לבכות. הרצל פשוט יגיד את המשפט הבאף אם תרצו אין זו אגדה זה סיוט.
    מערכות קורסות בזו אחר זו זה כמו חולה נוטה למות כשהרופאים עומדים לידו חסרי אונים עם ציוד מהמאה שעברה.
    נא לכתוב לרוני בר און קבור את חוק ההסדרים הזה. כי אתה קובר יחד איתו את המדינה כולה.
    את החולים, את החינוך, את הערכים, את הנכים, מר בר און מדינת ישראל אולי תהיה מעצמת הייטק אבל זהו זה.
    אולי מה שישאר ממנה זה נחמיה שטסלר והבורסה באחד העם כל השאר פשוט יקבצו נדבות.

    רחל

  • נתי  ביום דצמבר 10, 2007 בשעה 1:38 am

    זה תיאור כל כך מדויק של המציאות.

  • עניו  ביום דצמבר 10, 2007 בשעה 11:21 am

    רחל, כל מילה שלך מדוייקת .

%d בלוגרים אהבו את זה: