סוכנות יהודית לנוצרים

הסוכנות היהודית משנה את שמה לסוכנות לנוצרים אוונגליסטים. תמורת התחייבות לתרומות של 60 מיליון דולר נתן היו"ר זאב ביילסקי מקום בהנהלה לנציג הנוצרים האוונגליסטים "אוהבי ישראל". חזונם של הרצל, וייצמן, ז'בוטינסקי ובן-גוריון מתגשם לנגד עינינו. הנוצרים הללו הם אמנם ידידי ישראל אבל לאו דווקא מן הסיבות הנכונות. הם מאמינים כי שיבת ציון בימינו היא השלב המקדים להתגלותו מחדש של ישו. הנוצרים הללו הם גורם שמרני-ימני בחברה האמריקנית, בעל דעות הנשללות על-ידי רוב הציבור היהודי, ובצדק. ועכשיו מצרפים אותם להנהלת הסוכנות היהודית אשר, כידוע, אינה מרשה לערבים אזרחי ישראל להתיישב על אדמות הקרן הקיימת.

 

אז נשאלת השאלה: אם החברות בסוכנות פתוחה כיום גם ללא יהודי, על פי קריטריון של "בעל המאה הוא גם בעל הדעה" נמצא עצמו עד מהרה בפני דרישה דומה של תורמים מוסלמים וערבים. 60 מיליון דולר לשנה הם עבורם כסף קטן. ואגב, גם גאידמק זכור לטוב.

 

בינתיים מסתיימת לה שנת 2007 עם תקציב מאושר וחוק הסדרים לשנת 2008. מאורע היסטורי. אני מנסה לבחון – האם הדיון על חוק ההסדרים ותקציב המדינה לשנת 2008 הסתכם רק ב"הוצאת עזים" – ביטול גזרות שהאוצר ממילא ידע שלא ימצא להן רוב בכנסת – או שבאמת יש מציאות חדשה שבה ממלאת האג'נדה החברתית תפקיד חשוב? ימים יגידו. בינתיים נחל הלובי החברתי ניצחון בנקודות. בוטלו כמה גזרות חמורות ותוקנו כמה עוולות. ברם הוחמצה ההזדמנות לרפורמה חברתית ממשית. לא נפתרה בעיית ההפרטה, מיקור החוץ וזכויות עובדי הקבלן ולא אושרה העלאת שכר המינימום. אך בפעם הראשונה מאז הקמת הממשלה הנוכחית נאבקה מפלגת העבודה ברצינות על נושא חברתי והובילה את המפלגות החברתיות בקואליציה להישג חברתי-חילוני מול פקידי האוצר.

 

השנה מסתיימת גם בסימנים על אפשרות , קלושה אמנם, של הסדר להחלפת החייל החטוף, גלעד שליט. בהקשר זה נזכרתי בשאלה ששאלתי בשעתו את פנחס ספיר: מדוע סרב להציג את מועמדותו לראשות הממשלה? שהרי אילו הציג היה זוכה בתפקיד בלא כל קושי. תשובתו: אינני מסוגל להכריע בשאלות של חיים ומוות. בענייני כלכלה אם אני טועה אפשר לתקן את הנזק. בהחלטה ביטחונית – את הנעשה כמעט בלתי אפשרי להשיב.

 

ואמנם, אינני מקנא במי שצריך להחליט על עסקת חילופי אסירים עבור גלעד שליט או כל עסקה אחרת. לא הייתי רוצה להתחלף עם ראש ממשלה או שר ביטחון הצריכים לקבל החלטות שמשמעותן דיני נפשות. מה אפשר ומה אסור לעשות? והאם בהצילנו נפש אחת מישראל איננו מסכנים נפשות בעתיד?

 

אבל, ישנן נקודות שבהן צריך להיות ברור לקברניטי המדיניות בישראל שעלינו לחפש כל דרך ולנצל כל אפשרות להידברות ולמשא ומתן, גם אם הצד השני נחשב בעינינו כבלתי-ראוי ומתאים לניהול משא ומתן. השאלה היחידה שצריכה להעסיק אותנו היא האם לצד השני יש יכולת לקיים את התחייבויותיו?

 

ידועה אמירתו של אבא אבן כי הערבים לא החמיצו אף הזדמנות כדי להחמיץ כל הזדמנות. האמירה נכונה ומוצדקת אך היא חלה לא פעם גם עלינו. מאז 1967 החמצנו לא פעם הזדמנויות. האם מלאכת ההחמצה נמשכת גם כיום?

 

למרות מסך עשן של הכחשות נראה לי כי הפעם ישראל אינה מחמיצה הזדמנות להידברות עם החמאס, ולו גם הזדמנות עקיפה. למרות כל ההכחשות מתנהלים, קרוב לוודאי, מגעים שונים על עסקת חילופים עבור גלעד שליט והסדר כלשהו להפסקת אש. אם אמנם כך מתנהלים הדברים יש לברך על כך. נכון בהסכמי הפסקת אש כבהסכמים ביטחוניים ומדיניים יש סיכון לא פשוט אבל עדיף הסיכון ליד פשוט אבל עדיף הסיכון ליד שולחן המשא ומתן מאשר הסיכון בשדה המערכה. רק פנאט ימני-קיצוני לא יבין זאת.

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דב  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 5:01 pm

    היה נוויל צ'מברליין חותם בשתי ידיים.

    לעתים, סיכוני המשא והמתן הם-הם סיכוני המערכה הבאה.

    אני לא פוסל בהכרח מו"מ עם החמאס, אבל בהחלט לא חושב שקטגורית תמיד יש על מה לדון ועם מי לדון. יש אוייבים שאין טעם לשאת ולתת איתם, אלא לכל היותר על נושאים נקודתיים. אוייבים אלה יש להכניע בשדה הקרב.

  • דני בלוך  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 5:47 pm

    תודה על המחמאה האידיוטית. אינני אוהב מטריות.
    לגופו של עניין לא אמרתי בשום מקום שכל משא ומתן חייב להסתיים בהסכם בכל מחיר. צריך לקחת סיכונים אבל לא לעבור קווים אדומים חיוניים. רק אז אפשר במצפון נקי לומר כי נעשה הכל למנוע שפיכות דמים.
    מבחינה היסטורית אינני בטוח שאסור היה ללכת למינכן אך ברגע שהיטלר הפר את ההסכם בסודטים היה צריך לפתוח במלחמה נגדו ולא לחכות עד הפלישה לפולין והוא הדין באזורנו – על הפרות הסכמים יש להגיב.

  • אזרח.  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 7:30 pm

    מחסלים מליון
    איש בסיטונות? מכניסים אותם למשרפות?מצרים לא תסכים שישראל תגרש אותם לתחומה.ירדן לא תסכים לקבל אותם.לשים אותם על אוניות ולשלוח לים הפתוח?להשליט את המנהל הצבאי בעזה? לדאוג לרווחתם הבריאותית ולפרנסתם של מליון איש? מאיפה? אין כסף .
    רק זכור:
    "You break it, you own it"

    http://en.wikipedia.org/wiki/Pottery_Barn_rule

  • דב  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 7:58 pm

    לא הייתה טעות, משמע המחמאה לא הייתה לגמרי אידיוטית. נחמד לגוון קצת – מי שלא מסכים איתך אינו רק פנאט ימני קיצוני, אלא גם אידיוט. דומני שצ'רצ'יל בשעתו לא ראה את הדברים באותה צורה ושלל מלמפרע כל סיכוי למשא ומתן עם היטלר, באשר הוא היטלר.

    להשכלה כללית, נגד היטלר נרקם קשר רחב בצמרת הצבא ב-1938, חוגים רחבים ובעלי כוח, שחלקם תמך בו בהתחלה, היו משוכנעים שהוא מוביל את גרמניה לאסון. הסכם מינכן חיזק את מעמדו בצורה כזו, שהקשר התפוגג ולא התעורר שוב אלא כשגרמניה כבר התחילה להפסיד במלחמה.

    כללית, איני חושב שאפשר לקיים משא ומתן של ממש עם כל גורם שהוא.

    כל מקרה לגופו, אני לא שולל עקרונית מו"מ נקודתי על הפסקת אש זמנית או שחרור שליט בתמורה לאסירים.

    לאזרח, הכנעה צבאית של החמאס וארגונים קיצוניים אחרים היא תנאי להתקדמות ממשית. כל עוד יש להם תקווה להשיג הישג של ממש באמצעות אלימות, תהיה אלימות. גל החיסולים של בכירים בחמאס ב-2003, שבעקבותיו הפסיק החמאס חד-צדדית את פיגועי הטרור, שיפר את מצבנו הרבה יותר מכל מו"מ.

  • דב  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 8:01 pm

    >>>ברגע שהיטלר הפר את ההסכם בסודטים היה צריך לפתוח במלחמה נגדו ולא לחכות עד הפלישה לפולין והוא הדין באזורנו – על הפרות הסכמים יש להגיב.

    ההסכמים שנחתמו באזורנו הופרו מייד עם חתימתם.

    יש לי תחושה שגם אם תהיה הפסקת אש והיא תופר בדרך כלשהי על-ידי החמאס\ג'יהאד, יחזרו פה על המנטרה שצריך לשאת ולתת כי סיכוני המו"מ קטנים מסיכוני שדה הקרב. (דבר שרק ימני קיצוני פנאט אינו מבין)

  • דני בלוך  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 8:17 pm

    אין טעם להתווכח אתה, מי שמסוגל לעשות השוואה מטופשת כמוך אינו בר שיח אתי. נמאס לי מסגנון התגובה הזה .

  • דב  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 8:56 pm

    תמיד לשאת ולתת, עם כל אחד. תמיד טובים סיכוני המו"מ על סיכוני שדה הקרב.

    ערעור על האקסיומה הזו, באמצעות דוגמאות של מקרים שבהם מו"מ דווקא הזיק, אינו השוואה.

  • אזרח.  ביום דצמבר 26, 2007 בשעה 4:27 am

    הלאה? מה המשך התוכנית?

  • דני בלוך  ביום דצמבר 26, 2007 בשעה 5:23 am

    חבל על הזמן, במובן המקורי של הביטוי

  • דב  ביום דצמבר 26, 2007 בשעה 7:40 am

    מתחיל קצת להימאס.

    מר בלוך סבור שמי שמעז ברוב חוצפתו להטיל ספק בתבונה ובגאונות העילאית של ססמת הקודש "משא ומתן תמיד ועם כל אחד" הוא מראש "פנאט ימני קיצוני".

    מי שמעז להקיש מן העיקרון הקדוש הזה על הסיטואציה ההיסטורית של מינכן 1938 מעניק בכך למר בלוך "מחמאה אידיוטית" כדבריו. זאת אע"פ שמר בלוך אכן אינו בטוח שאסור היה ללכת למינכן.

    ולסיכום, נמאס למר בלוך מ"סגנון התגובה הזה". נו מילא, הרבה דברים יש בעולם.

    בנוסף, נציג נאור נוסף, "אזרח" מרשה לעצו להוסיף לשמי סיומת הקטנה. זו לא קצת חוצפה?

    בכל זאת אענה לשאלתך. היעד הרחוק הוא נסיגה מוחלטת מרוב רובם של השטחים, שבהם תוקם מדינה פלשתינית. פתרונות אחרים ייתכנו. מה שלא יהיה, הדרך לשם עוברת בהכנעת החמאס, כך שיאבד את תקוותו להשיג הישגים באמצעות אלימות לסוגיה. מה שאתה שומע. לא פיגועי טרור, לא קסאם, אפילו לא מרגמה קטנה-קטנה – רק כשייגמל החמאס (ושאר הארגונים) ממנהגו לטבוח אזרחים באופן חסר אבחנה, נוכל להתקדם.

    בדרך לאותה הכנעה צבאית אין הכרח להימנע ממשא ומתן עם החמאס ואפילו שביתת נשק זמנית – הכל משיקולים טקטיים.

  • דני בלוך  ביום דצמבר 26, 2007 בשעה 8:16 am

    תפסיק לחרטט כאשר אתה לא מזוהה.
    להבא אמחוק את תגובותיך

  • אזרח.  ביום דצמבר 26, 2007 בשעה 3:37 pm

    אין לך תוכנית ליום שאחרי.

  • איריס  ביום דצמבר 26, 2007 בשעה 11:04 pm

    הסיפור הזה עם הסוכנות מדאיג מאד ויכול להצדיק פוסט בפני עצמו, לטעמי. הדלק מאחורי ה"דוב והערדים" למיניהם הוא תוצאה ישירה ולעיתים הם ממומנים על ידי אותם גופים נוצרים, בין ביודעין ובין אם לאו. לכן, לא כדאי לתחזק את הזיקה המלאכותית שהם יוצרים בין"פטריוטיות" ובין פוביה מהחמאס, זה משקף אגנדה שאינה מכוונת לצרכים של ישראל בכלל.
    00
    השאלה אינה אם החמאס או האוונגליסטים יותר מסוכנים, אלא למה האוונגליסטים מתקבלים כ"ידידים" ?
    היה משדר בחג המולד בנשיונל גיאוגרפיק שסקר את תולדות התנועה ההזויה הזו, שמחזיקה כשליש מארצות הברית, ומשנתם היא חד וחלק הרס העם היהודי, כתנאי לביאה מחדש של ישו, והם מצפים לזה בדור הזה (ה"ציונות" שלהם היא רק שלב בדרך להרס היהדות, כינוס היהודים בציון, סילוק המוסלמים מהר הבית, החרבת המדינה היהודית והבית השלישי כביכול, כדי להכשיר את התנאים לביאה מחדש של ישו בדרך של ירידה מן השמיים במעשה נס. ). כל העניין תמוה ומעורר שאלות
    מקור התנועה והרעיונות ה"ציוניים" שלה באנגליה לפני כמאתיים וחמישים שנה. (סקופילד)

    מעבר לעובדה שאין כל אחיזה לתיאוריות שלהם בדוגמה הנוצרית המקובלת, הם גם גזענים, בורים, ומשיחיים במובן הרע. הברית בינם לבין הימין הישראלי מתמיהה מאד ואין לה כל הסבר רציונאלי.

  • דב  ביום דצמבר 27, 2007 בשעה 3:39 am

    מהו היעד. תוכנית מוגדרת, שלב אחרי שלב, איך להגיע אליו – אין לי, גם אין לי תוכנית איך בדיוק להכניע צבאית את החמאס. לא חושב שיכולה להיות תוכנית מוגדרת כזו בעולם דינמי. יכולים להיות יעדים.

    תודה רבה שקראת לי בשמי ונמנעת מכינוי מלעיג או
    גידופים למיניהם. בימינו גם זה משהו.

    מה התוכנית שלך?
    משא ומתן עם החמאס? מה תציע? מה תדרוש? מה תעשה אם יפרו את ההסכמות?

    דניאל, רצונך כבודך, אולם לא היה שום דבר פוגעני בתגובותיי ומחיקתן, תוך השארת דעות תומכות, בין אנונימיות ובין לא, אינה בדיוק מופת של פלורליזם.

  • דב  ביום דצמבר 27, 2007 בשעה 5:28 am

    כתבת "מבחינה היסטורית אינני בטוח שאסור היה ללכת למינכן אך ברגע שהיטלר הפר את ההסכם בסודטים היה צריך לפתוח במלחמה נגדו"

    ואולם הסכם מינכן, תוצאת המשא ומתן והוויתורים הכואבים, מסר את חבל הסודטים להיטלר. התכוונת לכיבוש שאר צ'כוסלובקיה שבא כמה חודשים אחר כך.

  • דני בלוך  ביום דצמבר 27, 2007 בשעה 8:03 am

    אתה לא מבין שום דבר. עד היום לא מחקתי שום תגובה. אבל דברי השמצה אינני חייב לסבול והפנטיות הימנית-קיצונית של אדם אנונימי הכותב שטויות עולה על גבול הסבל. קשוט עצמך תחילה.

  • דב  ביום דצמבר 31, 2007 בשעה 9:15 am

    ובאופן כוללני ("פנאט", "לא מבין שום דבר"), מבלי להתייחס לגופו של טיעון. לא מכובד. הייה שלום.

  • דני בלוך  ביום דצמבר 31, 2007 בשעה 12:48 pm

    להבא אינני מתווכח עם אדם לא מזוהה

%d בלוגרים אהבו את זה: