המפתח בידי ברק ומפלגת העבודה

 

אינני מתיימר לדעת מה כתוב בדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד. בזמנו כל הספקולציות לפני דו"ח הביניים התבררו כבלתי נכונות והניסוחים בדו"ח היו חריפים בהרבה מן הצפוי. קשה לי להניח שהוועדה תחזור בה מניסוחי הביניים ותגלה לפתע כי ראש הממשלה לא היה אחראי לכישלון. גם ההדלפות הספיניות כאילו בדיונים הביעו כמה מחברי הוועדה הערכה לאולמרט על ניהול המערכה בימיה האחרונים נראים לי יותר מתמוהים. איך בעת עדותו של אולמרט ועוד לפני שנכתב דו"ח הביניים יודעים כמה מחברי הוועדה מה יהיו המסקנות בדו"ח הסופי?

 

כל עיתונאי שסיקר בתי משפט וועדות חקירה בעבר יודע כי אין קשר הכרחי בין שאלות ואמירות של שופטים במהלך הדיונים או העדויות בין המסקנות הסופיות או פסק הדין. לכן, אתאזר בסבלנות עוד כמה שעות עד שייוודע דברה הברור של הוועדה.

 

מחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה העלה כי ברוב המדינות ועדות חקירה נועדו לברור האמת והעובדות ואין עניינן במסקנות והמלצות אישיות. מדוע רק בישראל אנו מצפים למסקנות אישיות? לי התשובה ברורה: אין בישראל תרבות שלטונית של קבלת אחריות לאסון, כישלון או מחדל והסקת מסקנות אישיות. ברוב המדינות ראש הממשלה ושר הביטחון היו מתפטרים בעקבות הרמטכ"ל, דן חלוץ. שרים מבינים מתי עליהם להתפטר ואם הם מתקשים בהבנה ראש הממשלה או הנשיא רומזים להם, ואם גם הרמז לא מועיל – מפטרים. ראש הפירמידה מתפטר אם הוא חש שדעת הקהל רוצה זאת. אצלנו דומה כי מכיסא ישחרר רק המוות. לכן, אנו מצפים שוועדת החקירה או הבדיקה תעשה עבורנו דבר שהוא מובן מאליו בעולם הרחב.

 

בשיטת הבחירות שלנו ובמבנה הקואליציוני אין כנראה דרך אחרת. לכן, הלחץ הציבורי הרב על אהוד ברק והנהגת מפלגת העבודה. אהוד ברק גם גרם להחרפת הלחץ משום ההבטחה שנתן לאופיר פינס, ערב הסיבוב השני בפריימריז. אין כמעט ספק שבזכות ההתחייבות הזאת גבר ברק על עמי איילון ברוב זעום למדי. אני מסכים שהוא חייב קודם לקרוא את הדו"ח ולשקול את טובת המדינה קודם כל אבל כל התרחישים מורים שאם אולמרט לא יבין זאת בעצמו על ברק ומפלגת העבודה להראות לו את הכיוון החוצה.

 

תיאורטית יש תרחיש שבו אומר ברק כי למען תהליך השלום כדאי שלא לזעזע את יציבות המערכת הפוליטית. אפשר היה לשקול שיקול כזה אילו היה ברור כי אולמרט ימשיך ללא חת בהתקדמות בתהליך השלום אבל הוא רועד מכל עלה נידף, בעיקר העלה של ש"ס. לכן ספק אם ראוי להושיט לו גלגל הצלה.

 

אין, כמובן, שחר לדברים שמפיצים אולמרט וצחי הנגבי או דברי ההבל המתלהמים של שר האוצר, רוני בראון, אמש בטבריה, כאילו הם יכולים להסתדר בלי העבודה בקואליציה. אם העבודה פורשת אין לממשלה רוב ולאופוזיציה יש אפשרות להשיג רוב של 61 להקדמת הבחירות.

 

אם יפעל ברק בדרך ערכית המתחייבת מהתחייבותו ערב הפריימריז הרי יש לו רק שתי אפשרויות – ללחוץ על אולמרט להתפטר ולאפשר ל"קדימה" לבחור מתוכה ראש ממשלה אחר או לפעול להקדמת הבחירות, מתוך הסכמה בין הסיעות הגדולות ואם קדימה מתקדמת, אז על אפה וחמתה.

 

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

%d בלוגרים אהבו את זה: