האשליות של ברק

בשבת התחלתי לכתוב את טורי השבועי"פותחים שבוע" לאתר "עבודה שחורה" www.blacklabor.org., אך ביקשתי לדחות את פרסומו כדי לנסות ולברר מתי אהוד ברק עומד להודיע את החלטתו. את טיוטת הרשימה שלי פתחתי במשפט: "תחושת הבטן שלי – ברק יישאר אך עם דרישות ולוח זמנים לביצוען. הציפיה שלי ממנו – שלכל הפחות יסביר את חומרת הדו"ח וידגיש שאין סיבה למסיבה לא אצל אולמרט ולא אצל עמיר פרץ. הוא נשאר בשלב זה כדי שלא לזעזע את יציבות המערכת ולהטיל את המדינה למערכת בחירות מוקדמת מדי, כדי לא לפגוע בתהליך השלום ובמהלכים לקידום ענייני החברה".

 

לצערי טעיתי. אמנם תיארתי לעצמי כי לא יפרוש אך סברתי שהוא ידע להציג את החלטתו לא כמניפולציה, לא כחשש מבחירות מול ביבי נתניהו, לא כבריחה ממילוי הבטחה ולא ככניעה ללחץ של חוגים אינטרסנטיים במפלגת העבודה אלא כעניין ערכי-משמעותי.

 

שהרי אילו העלה דרישות – הן היו נענות ברובן הגדול. אולמרט מוכרח להגיע להבנות עם ברק כי גם הוא זקוק לשנה, שנה וחצי, לשיקום מעמדו – תהליך השלום, הפקת לקחים בהליכי קבלת ההחלטות, חברתי-כלכלי-משפטי.

 

אילו פעל ברק בדרך אמיצה, לא במעין מחטף בדרך בין חברינו לשרינו – הוא יכול היה לנסות ולשקם מעמדו ומעמד מפלגתו במפה הפוליטית. יש היום במרכז- שמאל מתון פוטנציאל של מצביעי קדימה, עבודה, גמלאים ומר"צ  + מצביעים חדשים, ותיקים שלא הצביעו בשנים האחרונות, החלק המתון-ליברלי בעליה הרוסית סה"כ כ- 70 מנדטים שאפשר במנהיגות אמיצה למנוע מעברם לליכוד או למפלגות חדשות חד-פעמיות כזו של גאידמק. יש מתוכם הרבה קולות צפים  בגלל המלחמה, השחיתויות ומחדלי הממשלה ו התפלגותם תקבע מי יעמוד בראש הממשלה הבא ומה יהיה אופיה.

 

בכך כשל ברק. הוא ברח מן המערכה הפוליטית, לאחר שגם אכל דגים באושים, גם קיבל מלקות ובבחירות הבאות יגורש, כנראה, מן העיר. ברק בורח מטיפול בבעיה העיקרית שבלטה במלחמת לבנון השנייה יותר מכל דבר אחר: תהליך קבלת ההחלטות ברמת האנשים וניסיונם המצטבר ובתרבות הדיונים. לא ייתכן מצב שבו אין תרבות דיון חופשית ושר אינו מביע את דעתו האמיתית לפי מיטב הכרתו וצו מצפונו ולא מחשש פן יבולע לו. ברור שיש אחריות קולקטיבית ושר שנשאר במיעוט נושא באחריות מליאה אלא אם פרש. אבל משהו רקוב בממשלה שאנשים מפחדים להביע דעה ולהצביע כצו מצפונם.

 

הממשלה לא החליטה מלכתחילה והמלחמה נולדה בלידת עכוז. ממשלה או קבינט אינם יכולים להשאיר החלטות כאלה לראש ממשלה בלבד ואם שר ביטחון סבור אחרת עליו לדרוש דיון מיידי. ההחלטות לא היו ממין של יירוט מטוס או טיל או מרדף מיידי אחרי החוטפים. לכן אפשר היה לקיים דיון מסודר לדרוש מן הצבא את כל החלופות, לקבל את הערות המלל והמוסד, לשאול מה עם התוכניות והתרגילים שנעשו לפיהן ולהצביע.

 

התיאור של אולמרט המתהלך בביתו כאריה בסוגר לקראת ההחלטה על המבצע הקרקעי הגדול מתאר את לב הבעיה: ראש הממשלה הוא רק ראשון בין שווים והחלטה שכזאת אינה הכרעת יחיד.

 

הדוגמא הטובה לתהליך מסודר היתה בממשלת האחדות של פרס ושמיר, שם החלטות כאלה נתקבלו בפורום הארבעה – פרס, רבין שמיר וארנס. שכן, ההכרעות בעניינים ביטחוניים לא יכולות להישאר בידי אדם אחד. ככה לא פועלים בשום משטר דמוקרטי. במציאות שלנו הכרחי פורום של רוה"מ, שרי ביטחון וחוץ בצרוף עוד 2-4 שרים בעלי ניסיון מדיני-ביטחוני.

 

ברק החמיץ הזדמנות לתיקונים רציניים בתהליכי קבלת ההחלטות. הוא חי באשליה שעוד יהיה ראש הממשלה והוא רוצה להיות שליט יחיד. יש לי חדשות בשבילו – בהחלטתו היום ובעיקר בצורת החלטתו הוא התרחק מרחק רב מכס ראש הממשלה ופגע אנושות בסיכויי מפלגת העבודה גם אחרי תקופתו, שתהיה, כנראה, שוב קצרה ביותר.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורה לב-רון  On פברואר 5, 2008 at 5:40 pm

    מה, באמת עוד יש אשליות בקשר לברק? אחרי שארגן כ"כ טוב את עזה ואת הגבול עם מצרים, אחרי שהשאיר לנו צבא קטן ומשוכלל, אחרי שהביא שלום בקמפ דייוויד?

  • אזרח.  On פברואר 5, 2008 at 5:42 pm

    ביד.
    ברק לא השתנה.הוא נשאר אותו הברק.

    http://www.notes.co.il/daniel/33247.asp

    תגובה 2 .

%d בלוגרים אהבו את זה: