מתי מחסלים ומתי לא?

 

אין ספק שחיסולו של עימאד מורנייה הוא מעשה מוצדק. השאלה היא אם הוא מעשה חכם.

אני בעד חיסול של "פצצה מתקתקת", בבחינת "הבא להורגך-השכם להורגו", גם אם ברור שבכך אין פותרים את בעיית הטרור. אך דילמת חיסול ראשי הטרור ומתכנניו היא מורכבת יותר. כאן נשאלת השאלה האם החיסול מציל חיי אדם או רק פותח מעגל חדש של שפיכות דמים.

 

בוודאי שמוטיב הנקמה הינו בעל ערך, במיוחד שהמאבק הוא נגד אלה המאמינים רק בכוח. הרי אילו היה מצליח ניסיון ההתנקשות בהיטלר, היתה מלחמת העולם השנייה מסתיימת מוקדם יותר, זאת משום שרוב ראשי הצבא הגרמני היו בעד סיום המלחמה. אבל כשאנו עוסקים בחמאס או בחיזבאללה, שאינם פרי שגעון של אדם אחד, האם חיסולו של מורנייה יצמצם את מעשי ההרג ויקדם פיתרון בדרכי שלום?

 

רוב חיסולי העבר בארגונים הללו לא השיגו את מטרתם. במקום המהנדס שחוסל קמו מהנדסים רבים ואנו שילמנו מחיר דמים יקר. ובמקום מנהיגי חיזבאללה שחוסלו קמו אחרים, רצחניים לא פחות.

 

אבל, אם לא חוסל מורנייה היו מעשי ההרג פוחתים? אולי, דווקא במנוסתו המתמדת היה נאלץ לצמצם את פעילותו ואילו עתה אלה שיבואו במקומו יהיו חייבים גם לנקום וגם להמשיך את דרכו?

 

אין תשובה אחת, חד-משמעית, לשאלות הקשות הללו כי אנו עוסקים במאבק בציר הטרור העולמי, שאין בפניו מטרה מדינית של שחרור לאומי בלבד אלא רצון לפגוע בעצם הקיום הישראלי ובחברה האמריקאית והמערבית כולה. לכן, כל עוד המשטר האיראני והמערכת של אל קעידה יוסיפו להתקיים לא ייפסק הטרור גם אם יחוסלו כמה ממפקדיו או מנהיגיו. לכן, יש צורך מדי פעם להשתמש בדרך החיסולים תוך המשך מאבק בינלאומי להביא להתמוטטות המשטרים שהטרור פועל תחת מטרייתם.

 

לעומת זאת, את הבעיה הפלסטינאית ניתן לפתור בדרך מדינית של משא ומתן, מכיוון שיש כוחות המעוניינים למצוא דרך של הפסקת שפיכות הדמים. אין להצטער על חיסולו של מורנייה אך חובה לזכור שזה הישג קצר מועד בלבד.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גל  On פברואר 18, 2008 at 10:43 am

    הם רוצים להשתלט על ארץ ישראל ולגרש אותנו ,הכופרים באיסלם, מכאן.

%d בלוגרים אהבו את זה: