אובמה – IN, פרידמן – OUT

הפריימריז בארצות הברית מעלים על פני השטח את כל מגרעותיה של שיטת הבחירות האמריקנית. השיטה פועלת ברוח של "כוכב נולד". מנצח מי ששורד את המרוץ המתיש, מי שמצליח לגייס יותר כסף ושוכר יועצי תדמית ותקשורת טובים יותר. מנצח מי שמופיע טוב יותר בתקשורת ונואם טוב יותר בהופעות הפומביות. אין שום קשר בין ההצלחה בפריימריז או במערכת הבחירות הכלליות לבין יכולתו של המועמד לכהן בתפקיד המדיני החשוב והקשה ביותר בעולם הדמוקרטי – נשיא ארצות הברית. ניקח לדוגמא את המקרה של ברק אובמה. אין לנו שום אפשרות לדעת כיצד יתפקד כנשיא שכן לא מילא עד היום שום תפקיד ביצועי וניסיונו בסנט קצר ביותר. יכול להיות שיהיה נשיא מצוין ויכול להיות שיתגלה ככישלון נורא, אך אם יבחר – הוא יכהן ארבע שנים מבלי כל יכולת להיפטר ממנו.

 

השיטה הפרלמנטרית הבריטית והאירופית פנויה על התקדמות מלמטה למעלה. מי שמועמד לראש הפירמידה נבחן קודם לכן בשורה של תפקידים ביצועיים ופרלמנטריים ורק לאחר שעמד בהם הוא מגיע להתמודדות על התפקיד הבכיר ביותר. המשטרים הללו גם משאירים פתח מילוט למקרה של טעות בבחירה – ניתן בדרך כלל להחליף את העומד בראש גם באמצע קדנציה, על ידי הצבעת אי-אימון או הקדמת הבחירות. בארצות הברית הדבר אינו אפשרי אלא במקרים קיצוניים ביותר.

 

ההיסטוריה הפוליטית שלנו החלה בדרך הנכונה של בחירת מועמדים בעלי ניסיון ממושך. אך ברגע מסוים התעייפנו והתחלנו לחפש כוכבים צעירים ונוצצים. במיוחד אחרי הניצחון הצבאי המזהיר של מלחמת ששת הימים חשבנו שיש להעביר את השלטון האזרחי לידי אלופים או רבי אלופים במילואים. אבל לאחר האכזבה בקדנציה הראשונה של רבין חזרנו למנהיגים ותיקים ויותר מנוסים – בגין, שמיר, פרס ורבין המאוחר והמנוסה בקדנציה השנייה. ואז שוב חזרנו לכוכבים הנולדים – נתניהו וברק. האכזבה מהם החזירה את המטוטלת אל הוותק – אריק שרון. עקב מחלתו הפתאומית קרתה תאונת אולמרט שהוא תערובת מוזרה ולא מוצלחת של קצת מזה וקצת מזה. ועכשיו ישנו רצון לתת צ'אנס נוסף לאלה שכשלו בפעם הראשונה ואולי למדו לקח – נתניהו או ברק. אז ברק כבר הוכיח שלא השתנה ואם הציבור סבור שנתניהו למד לקח אז נשמות "טובות" מנסים להזכיר לנו ברשעותן את שרה.

 

האמת היא שאנו נמצאים במשבר מנהיגות. בלא מעט שיחות אני שומע את הדעה שמוטב להישאר עם אולמרט מאשר להביא בחזרה את נתניהו, כאילו לא נותרו מועמדים אחרים. וכאן מופיעה השאלה – איפה אובמה שלנו?

 

היו לנו כבר כמה אובמים (וגם עב"מים) – נתניהו וברק, מצנע, עמיר פרץ, יצחק מרדכי ובימים רחוקים, כמעט נשכחים, יגאל ידין. היה לנו גם את חיים רמון שהרס את ההסתדרות הישנה ולא בנה במקומה דבר. נשאלת השאלה – האם יש דרך למצוא מועמדים חדשים מבלי להמר על כל הקופה? לכל משרה ציבורית יש היום ועדת חיפוש, איתור או מכרז או ועדה בראשות אישיות משפטית הבוחנת את מידת הכשירות וההתאמה. רק לחברי כנסת, שרים וראשי ממשלה אין שום שיטת מיון וסינון, פרט לדרישות סף פורמאליות.

 

 

כאמור, בשיטה הפרלמנטרית יש בחינה של המערכת הפוליטית לאורך שנים ובחירה בגוף מפלגתי מוסמך, רחב או מצומצם, ללא פריימריז. השיטה האמריקאית, לעומת זאת, היא מאד מוזרה: לכל תפקיד בחיר יש שימוע רציני בסנאט, בדיקה של ה – FBI ואפשרות לציבור ולארגונים להעלות השגות. רק לתפקיד הנשיא וסגנו אין כל בדיקה פרט לפריימריז שהוכיחו כי אינם בהכרח המסננת הטובה ביותר. אצלנו אין שום קריטריון לבדיקה ולפעמים הדרך היחידה היא תלונה למשטרה או פניה לבג"צ. והתוצאות מאז רצח רבין הן עגומות ברוב המקרים.

 

יש הרוצים לחזור לימי הועדות המסדרות. מבחינת הרמה האישית והאינטלקטואלית הניבה השיטה תוצאות טובות למדי אלא שהמחיר היה של פחות אישים עצמאיים. שולמית אלוני נדחקה על-ידי ועדה מסדרת. ריבוי הפיצול המפלגתי כיום נובע בין היתר משיירי הועדה המסדרת ומחוסר היכולת של רבים וטובים לעמוד בדרישות הפריימריז – גיוס כספים, קבלני קולות, קצת זיופים.

 

אין לי תשובה ברורה. אני יודע שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. אבל כדי להבטיח שינוי משמעותי יש צורך לנקוט כמה פעולות:

 

יש צורך לעגן את הפריימריז בחוק המפלגות. לקבוע אמת מידה אחידה לגבי זכות הבחירה במפלגות – חברות רצופה ותשלום מס חבר אינדיבידואלי במשך תקופה של חצי שנה, לפחות, כדי למנוע זיופים, קנוניות ומניפולציות, וכל זאת תחת פיקוח מבקר המדינה. המועמד עצמו יהיה חייב להיות חבר המפלגה תקופה ממושכת יותר. הייתי שמח אם ניתן היה להעלות דרישות סף לגבי מועמדים לשרים ולח"כים, אך הדבר יפגע בעקרונות דמוקרטיים חיוניים. עם זאת, ראוי לחזור ולשנן לראשי המפלגות והממשלה כי חובתם לבחון היטב מראש כישורים והתאמה לתפקיד, גם מצד מועמדים לשרים, כדי שלא נקבל שרים ברמה נמוכה או הזויה.

 

ביום שישי הביא "ידיעות אחרונות" שני ראיונות – האחד עם שר המשפטים הנוכחי והשני עם דן מרידור, שר לשעבר. איזה הבדל בין מרידור אדם שקול, נאור ונבון הבוחן את המציאות ללא קיבעון מחשבתי ואידיאולוגי לבין פרידמן השולף מן המותן והפיל בחנות חרסינה. בשורש ההבדל – התבונה, חכמת החיים והניסיון הציבורי הממושך של מרידור לעומת הניסיון הציבורי המוגבל וצרות האופקים של פרידמן. שר המשפטים הנוכחי רחוק מלהבין את המתרחש ואינו מאתר את הבעיות האמיתיות המעיקות על הציבור, המתעניין יותר בעינוי הדין, בסחבת, בדרכי הפעולה הדורסניות של ההוצאה לפועל ובחוסר יכולתו של האזרח הקטן להיאבק בכוחות החזקים והעשירים במשק.

 

פרידמן גם אינו מבין מה קורה בעולם הדמוקרטי שהולך יותר ויותר לניתוק המערכת המשפטית מן הרשות המבצעת ומן הגורמים הפוליטיים, בעוד הוא חותר לתהליך הפוך. הוא לא יודע שהמגמה בעולם היא להפריד לחלוטין, גם מנהלית ותקציבית את מערכת המשפט מן הממשלה. בארה"ב, למשל, מינהל בתי המשפט כפוף אך ורק לנשיא בית המשפט העליון. לשר המשפטים אין דריסת רגל שם לא בענייני מינהל ולא בענייני תקציב, וזו רק דוגמא אחת.

 

ניסיון הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. הנה בא שר מנוסה ושועל פוליטי ותיק כמאיר שיטרית ונכשל בניסיון לאחד רשויות מקומיות. כוונותיו אולי רצויות אך מעשיו היו שגויים. קודם כל, פחות משנה לפני בחירות אין נוקטים במהפכות רציניות. שנית, לא נוקטים מהלך כזה בלא הכנה מוקדמת ודיון עם תושבי הערים עצמם. צריך לבצע שימוע ואולי אף משאל תושבים בעניין האיחוד. ולא לכפות איחוד על ציבור שאינו רוצה בו או אינו מוכן לקראתו.

 

מבוסס על מאמר המתפרסם באתר עבודה שחורה

www.blacklabor.org

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אחותי, השעון  On פברואר 24, 2008 at 8:47 am

    יש לך טעות הקלדה שם. כתבת "נשיא נעולה", במקום נשיא מעולה

    וגם, לטעמי, נשיא לא יכול להיות "מעולה", אלא מצויין.

  • דני בלוך  On פברואר 24, 2008 at 9:09 am

    חן, חן

  • שי  On פברואר 24, 2008 at 10:45 am

    ציטוט: " מרידור אדם שקול, נאור ונבון הבוחן את המציאות ללא קיבעון מחשבתי ואידיאולוגי… התבונה, חכמת החיים … "

    "פרידמן השולף מן המותן והפיל בחנות חרסינה… צרות אופקים… הוא לא יודע שהמגמה בעולם היא … "

    פרידמן הוא חתן פרס ישראל, ואתה סתם תוקף אותו, משכנע את המשוכנעים, כותב דברים ללא גיבוי – זה רק מחזק את דעתי שפרידמן חבט בקן הצרעות שמדרדר את מערכת המשפט.
    ההיסטריה והבוז שלך ניכרים, ההגיון דווקא לא.

  • חנן  On פברואר 24, 2008 at 12:38 pm

    מעניין למה קמו כל כך הרבה מתנגדים לפרידמן? מעניין מדוע כולם הם בקרב המערכת המשפטית עצמה – חונטה סגורה שמעולם לא איפשרה לאף אחד לגעת בה?

    פרידמן לא צדיק, אבל לזכותו יאמר שהוא סימן מטרה ומבצע, בניגוד לשרי משפטים אחרים שאולי היו יותר נבונים, שקולים וכו', אבל השפעתם על מערכת המשפט של ישראל הייתה קלושה.

    נדמה שאין ספק שנדרש שינוי במערכת המשפט של היום. הויכוח הוא על מהות השינוי וכמובן על הדרך. זה מה שפרידמן עושה וזאת הסיבה שהוא מושך אליו אש.

    ואפרופו אש. זו בדיוק הסיבה שהוא מונה לשר משפטים. בכדי למשוך את האש מאולמרט. תחשבו על זה…

  • גולדלבט משה  On פברואר 24, 2008 at 1:24 pm

    אין אדם שדימויו סותר את מהותו יותר ממרידור והוא ההוכחה שלכך שגינונים אננינים מוצא משכונה נכונה וקרבה חברית לעילית המשפטית והכלכלית הם טובים מכל תכונה אחרת.
    אני זוכר עד היום את הפעתו של מרקידור כאשר ח"כ פופוליסטי שלא מבין דבר במשפטים-שמעון שטרית הציע את התיקון הראשון לחוק הערבות על מנת להגן יותר על הערבים. מרידור הופיע שופע בוז מנומס וקטל את ההצעה הפופוליסטית
    בהמשך הכנסת חיזקה עוד יותר את ההגנה על הערבים למגינת ליבו של מרידור
    כיום אפילו הבנקים מודים שמדובר באחד התיקונים החשובים ביותר
    מרידור הוא איש שרק נימוסיו האריסטקרטיים מחפים על רדידות מחשבתית וחשיבה שכולה מבית היוצר של עילית חברתית עליה הוא נמנה
    גם דרכו הפוליטית המזגזגת מלמדת עליו. מהליכוד עבר למפלגת המרכז[והשאיר המון חובות] משם פלירטט עם קדימה שכן אולמרט חבר ואולי יזרוק לו עצם וכשראה שכלו כל הקיצין חזר לליכוד ומפלרטט היום עם נתניהו

  • דני בלוך  On פברואר 24, 2008 at 1:40 pm

    זה שאדם הוא חתן פרס ישראל אינו אומר שום דבר לגבי כשרו למלא תפקיד ציבורי ופרידמן בתוכם. שאר הטיעונים בעדו אינם ראויים לתגובה. הביקורת על מרידור היא לגיטימית, הוא רחוק מלהיות כליל השלמות, אך הוא עולה על רבים משרי הממשלה ובמיוחד על פרידמן האנטי-דימוקרטי

  • ג'וחה  On פברואר 24, 2008 at 9:35 pm

    באשר לפרידמן. במערכת מסודרת מחוקקים לאט ושופטים מהר. לא עושים מהפכות ולא מתקנים מערכות מתפקדות. הוא לא זה. בעיות האזרח הם עורכי הדינים שמועילים והרבה רק עם יש לך כסף והרבה, הרבה מאוד. כוחם של עורכי הדין היקרים שמותיהם מוכרים, עולה בהרבה על כוחות בתי המשפט בכל רמה עד העליון ויותר, על זה לא כותבים ולא מדברים מה שמראה מי מפחיד יותר אהרון ברק או עו"ד מיליונר פלוני. (הנה גם אני מפחד ). ההגנה על פרי ועל קצב ועל משפחות הפשע היא שפוגעת בכבוד המערכת המשפטית לא אהרון ברק ויורשיו. מערכת הפישור, לאמיתו של דבר בתי דין חשאיים עבור העילית, היא בעיקר המצאה של עורכי הדין. שם בכלל לא צריך שופטים. אובמה? תערובת של חצי קנדי חצי קרטר טוב לא יצא ממנו לאף אחד. מדהים שארגוני העובדים בעדו ולא בעד דברת קלינטון שניסתה לעשות דבר מה עבוד ביטוח רפואי – האסון הגדול של ארה"ב. אם וכאשר יבחר בו ולא במקיין מול פוטין, אירן והטרור העולמי + החוב הלאומי והבין לאומי האדיר של ארה"ב ומחיר האנרגיה יבואו ימים קשים.

%d בלוגרים אהבו את זה: