הרבה התרחש ודבר לא השתנה

הרבה התרחש ושום דבר לא השתנה. עיינתי בטור שכתבתי לפני יותר משלושה שבועות ב – 10/2 ואני יכול להעתיקו בקיצורים קלים ושינויים מזעריים. להלן הטור בקיצורים קלים:

 

האם אפשר להפסיק את הקסאמים?

 

מרבית האמצעים הכוחניים כבר נוסו ורק הרחיבו את מעגל הדמים. גם נסיגה חד-צדדית לא צלחה. האופציה שטרם נוסתה היא משא ומתן מדיני. אולי ההישג של ועדת וינוגרד יהיה בכך שהממשלה תבחן ברצינות וביסודיות את כל החלופות

 

האם אפשר להפסיק? ייתכן שאפשר לצמצם את המספר והאינטנסיביות. השאלה היא באיזה מחיר ומה האלטרנטיבות. ברור שמדינה אינה יכולה להשלים עם המצב שבו אזור מסוים שלה נתון להפגזות כמעט ללא הפסקה. נסינו כמעט את כל האמצעים הכוחניים ללא הצלחה. לעתים התוצאות היו אף גרועות יותר, כמו הידוק המצור וצמצום החשמל שהביאו לפריצת מעבר הגבול עם מצרים. נסינו גם נסיגה חד-צדדית והיא לא הועילה. החיסולים נותנים הרגשה טובה לכמה דקות, אך אינם פותרים דבר.

 

באין פתרון טכנולוגי בנמצא כעת, נותרו שלוש אפשרויות: לכבוש את עזה או חלקה. מחיר האבדות יהיה כבד ולא ברור עד כמה יועיל. אנחנו יודעים איך להיכנס לעזה אך ספק אם אנו יודעים איך לצאת משם עם פתרון ממשי. האפשרות השניה הכוחנית היא האפשרות המשוגעת: להגיב מידית על כל קסאם בהפגזה והפצצה של המקום ממנו נורה הקסאם. ייתכן שזה יקרה אם חלילה יגרום הקסאם לאסון גדול אצלנו. בשלב זה זו תגובה לא מידתית שתפתח מעגל נוסף של דמים.

נותרה האופציה השלישית שטרם נוסתה – משא ומתן מדיני עם מי שיוכל להביא להפסקת אש אפקטיבית. דווקא עכשיו כשגם מצרים מסובכת בבעיית עזה נוצרה הזדמנות לנסות ולהגיע להסדר ביניים עם החמאס בעזה בשילוב עם מצרים. ראוי שהממשלה תבחן את הנושא בזהירות וברצינות. ואולי ההישג היחיד של ועדת וינוגרד יהיה בכך שהממשלה תבחן ברצינות וביסודיות את כל החלופות, לא רק הצבאיות, ולא תיחפז לשלוף מן המותן.

 

בינתיים ספק אם הלקח נלמד. בסוף השבוע קראנו את מכתבו של עמי איילון הקובל על העדר דיון במה שאירע במעבר רפיח, ולפי דיווח אחד משרי הקבינט הזועם אף הוא על אי-קיום דיון ראוי בממשלה בנושא כה רגיש אמר ל-ynet שלשום: “ישראל כבר בירכה על החיבור הכלכלי בין עזה למצרים, אבל האם ברור לראש הממשלה, לשרת החוץ ולשר הביטחון איך נעצור מעתה את הברחת אמצעי הלחימה לעזה? איך נמנע הברחת טילי נ”מ משופרים, טילי נ”ט? גראדים? איפה לקחי וינוגרד?


למה רק המטבחון דן בזה? איפה הדיון המסודר? איפה ניירות העבודה של המועצה לביטחון לאומי, המוסד, השב”כ, משרד החוץ? איפה ההחלטות של הקבינט? איפה ההחלטות של הממשלה בעניין כל כך עקרוני? איך מתנהלים כך, עוד בטרם יבש הדיו על מסקנות הוועדה?”, רתח השר.

 

אז מה נשתנה? קראנו את דברי פרופ’ דרור לפני ההכחשות וההסברים ולאחריהם ואני נוטה לסמוך דווקא על מה שפורסם לפני ההכחשות הפתלתלות. רק פתי נאיבי יאמין שחברי ועדות חקירה אינם שוקלים שיקולים ציבוריים-פוליטיים. ברור שלא מתקיים בהן דיון בהם מועלה השיקול הפוליטי, אבל הוא מרחף באוויר, בהכרה או בתת-ההכרה, בשיחות פרטיות ובהרהורים אישיים. הרי רק כך אפשר להבין את הפער בניסוחים בין הדו”ח הראשון והשני ואת הימנעות הוועדה ממשלוח מכתבי אזהרה או ממסקנות חריפות יותר. שהרי מי שקובע כי הפעולה ב-48 השעות היתה נכונה וצודקת אינו שוקל רק שיקול משפטי.

 

נותרו הרבה שאלות פתוחות על הפעולה בימים האחרונים. כיצד נתקבלו ההחלטות ולמה? וכיצד שותפו בדיונים אצל ראש הממשלה ושר הביטחון, כל אחד לחוד, יועצים שונים ומשונים שאינם חלק מן המערכת הביטחונית או המדינית הקבועה.

 

ערב תחילת מלחמת לבנון השנייה היו לממשלה שלוש אופציות – לא להגיב, כגישת ברק ושרון בעבר, או תגובה קצרה, חריפה ומוגבלת בזמן של חיל האוויר, או מהלך קרקעי גדול בעיתוי ובדרך של הפתעה. הממשלה הלכה על חצי תה- חצי קפה, טעמה קצת מכל דבר וקיבלה החלטות בעיתוי הלא נכון בלי לתכנן, לבחון חלופות, להכין את הטיפול בעורף. ברור לכל שההחלטה על הפעולה הקרקעית נתקבלה מאוחר מדי. נושא לבנון ודוח וינוגרד לא ירד מהר מסדר היום הציבורי שלנו. יש רק לקוות שהחלטות בעניין עזה לא יתקבלו מן השיקולים הלא נכונים"

.

עד כאן הרשימה מלפני יותר משלושה שבועות. ובכ, מאז כמעט דבר לא נשתנה. תהליך קבלת ההחלטות עדיין פגום. קודם יורים ואחר כך בודקים את ההיבטים המשפטיים. והעורף לא היה מוכן אף שברור היה כי טווח הירי מתקרב לאשקלון.

 

ומה הלאה? שוב אבדן עצות והעדר דרך? או אולי התעשתות להבנה כי אין ברירה אלא לנסות את דרך המשא ומתן, קודם עקיף, באמצעות מדינות ערביות כמצרים, ירדן וסעודיה ואלר-כך בחסות בינלאומית מתאימה, מבלי לזנוח את האופציות הצבאיות, אם אין ברירה אחרת. 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רון  On מרץ 6, 2008 at 12:48 pm

    ומה היה הסכם אוסלו אם לא משא ומתן מדיני ?
    ותראה מה יצא מאוסלו, הוקם צבא מחבלים מחומש שרצח 1400 ישראלים ופצע 10,000

  • גולדלבט משה  On מרץ 6, 2008 at 1:59 pm

    למה אתה מתכוון האם להפסקת אש מוגבלת בזמן שתנוצל להתארגנות והשגרת רקטות ארוכות טווח יותר?
    האם לשביתת נשק לכמה שנים תוך הכרה בכך שהחמאס שולט בעזה
    אם כן-האם יש תוחלת בהמשך המו"מ עם אבו מאזן-האם בהכרה בחמס וניהול מו"מ עמו איננו גוזרים את קיצה של הרשות הפלשתינאית, או מה שנותר ממנה
    האם רצועת עזה חמושה ברקטות ארוכות טווח אינה יכולה לפעול במתואם עם היזבאללה בצפון
    מה המשמעות עם בהשלמה עם בסיס איראני ברצועת עזה
    אין לנו אפשרויות טובות או זולות-אבל אנו חייבים לצאת למלחמה כוללת בעזה על מנת למגר את שלטון החמאס. לאחר מכן נוכל להעביר אותה לאש"פ או לכוח רב לאומי
    אגב אותו הדבר היה בלבנון-יכולנו להיכנס קרקעית למבצע רחב. יכולנו לנצח וזה היה עולה בדם-אין לנו הנהגה שיש לה את האונמץ לקבל הכרעות כאלו

  • דני בלוך  On מרץ 6, 2008 at 2:06 pm

    ובלי אוסלו לא היו פיגועים? התמונה אינה חד-משמעית וגם אנחנו התחמקנו מביצוע הסכמי אוסלו, ברק אפילו יותר מביבי. אין שום ערובה לכך שמשא ומתן יוביל לשלום מלא אבל כדאי לנסות. בגין ניסה וצדק אף שקודם לכן השתמש לא פחות מכם בביטויים מתלהמים בשלילה.

  • גולדלבט משה  On מרץ 6, 2008 at 2:52 pm

    לשאלות המאד קונקרטיות ולא להכללות. אני בעד מו"מ עם גורם פלשתינאי שניתן לבנות עליו אבל גם אתה יודע שלטווח הארוך זה בוודאי לא החמאס. האם מו"מ עמו לא ישים קץ למו"מ אלטרנטיבי-
    הוויכוח אינו בין מחייבי מו"מ לשולליו ובין מחייבי אוסלו ושולליו. אגב גם אני שהתנגדתי לאוסלו תמכתי בקידום אמיתי של המו"מ במתווה מדריד

  • דני בלוך  On מרץ 6, 2008 at 3:34 pm

    אילו טענת משהו רציני הייתי מתייחס. אותן טענות שמשמיעים נגד מו,מ עם החמאס, השמיעו בעבר נגד כל משא ומתן, כולל מדריד

  • גולדלבט משה  On מרץ 6, 2008 at 6:09 pm

    אין לי שום התנגדות עקרונית למו"מ ואפילו לא לראות בחמאס את הנציג הפלשתינאי הלגיטימי היחיד בעזה[עד שיכבשו גם את הגדה]. השאלה מה הלאה? על מה נושאים ונותנים? על איזה הסדר? מה מעמדו של אבו מאזן במו"מ זה? האם צריך להתייחס להתנגדותו לקיום מו"מ ישיר מסוג זה שכן הוא רואה בעזה מחוז מורד?
    אז אל תייחס לי מה שניתן לייחס לאחרים -ואודה אם אקבל התייחסות לשאלותיי
    אם לא -זה גם בסדר אבל שיובן שאנחנו מדברים בסיסמאות ולא בריאל פוליטיק

  • גולדלבט משה  On מרץ 6, 2008 at 6:13 pm

    האמור לעיל כמובן בהנחה שבכלל ניתן לשאת ולתת ולהפסיק את האש לחלוטין וגם להבטיח עצירת ההתחמשות-אני השתכנעתי שהדבר לא ניתן ואין מנוס מעימות כולל על מנת להפיל את שלטון החמאס בעזה.

  • דודי  On מרץ 6, 2008 at 7:44 pm

    ואין שום סיכוי לשלום איתו. הקשיבו לדבריו ותיווכחו בכך.

    הפסקת אש אפשרית, אבל גם לה יש מחיר.

    ובכל אופן, אין סתירה בין מו"מ לבין המשך הפעולות הצבאיות. הנכונות של חמאס להתגמש רק תגדל ככל שיכו בו.

    חמאס זנח את פיגועי ההתאבדות לאחר שנוכח שישראל לא תירתע מחיסול מנהיגיו.

  • דודי  On מרץ 6, 2008 at 7:54 pm

    שהכרה בחמאס ומשא ומתן עמו יכריעו למעשה את המאבק הפנים הפלשתיני לטובת האופציה האסלאמית הקיצונית.

  • דני בלוך  On מרץ 7, 2008 at 12:10 am

    נמאס לי להתווכח עם השטויות שלך. אם אין לך התנגדות למשא ומתן אז צריך לנסות ולבדוק בדרכים עקיפות ובאמצעות מתווכים אם יש על מה לדבר ועם מי לדבר. זה כל מה שהצעתי וכל השאר הו פרשנויות ופלפולים על מה שלא נאמר.

  • גולדלבט משה  On מרץ 7, 2008 at 3:42 am

    שבאמת את לא צד ראוי לוויכוח

  • דני בלוך  On מרץ 7, 2008 at 7:16 am

    אין לך כנראה הרבה מה לעשות אלא להגיב על מה שאתה כותב. אתה מוזמן לחפש לך קרבנות אחרים בין חסידיו של מורך ורבך שר חיסול מערכת המשפט של רפובליקת הבננות. כל טוב לך, שלום ולא להתראות

%d בלוגרים אהבו את זה: