פרסי ישראל – גמל הוא סוס שהורכב על-ידי ועדה

גמל הוא, כידוע, סוס שהורכב על -ידי ועדה. מי שמעיין ברשימת מקבלי פרס ישראל על מפעל חיים למען החברה והמדינה נוכח בצדקת האמירה החכמה הזאת. נוצר הרושם שהוועדה רצתה להיות בסדר עם כולם בשנת ה- 60 למדינה ועל כן לא נכנסה לשום עניין מעורר מחלוקת. היא בחרה להעניק את הפרס למוסדות ולא לאנשים. למה? ככה. נכון, רוב אנשי המופת של ראשית המדינה הלכו לעולמם ואי-אפשר להעניק את הפרס לנפטרים על כן העניקו אותו ברוב המקרים לארגונים שכבר מתו לכל דבר ועניין רק טרם נקברו או נותקו ממכשירי החמצן התקציביים, כמו הסוכנות היהודית, למשל.

להעניק לסוכנות פרס ישראל זה כמו להעניק פרס למשרד האוצר, נציבות המסים, המוסד לביטוח לאומי או צהל. הסוכנות הוא גוף ממסדי שממלא את תפקידו. אין בו שום סממן של מופת, הקרבה, אומץ לב או חרוף נפש. מנהיגיו ועובדיו מקבלים שכר נאות, אש"ל נדיב ומטיילים בעולם על חשבון העם היהודי. מגיע להם פרס הנוסע המתמיד אבל לא פרס ישראל.

בין עובדיו היו גם אנשי מופת. שליחי עליה בארצות המצוקה – ברית המועצות, צפון אפריקה, אתיופיה. להם מגיע פרס ולא לפקידות. אסירי ציון – להם מגיע פרס. לוחמי חופש – להם מגיע פרס.

הוא הדין לגבי ארגוני הנשים או מועצת תנועות הנוער. יש בתוכם כאלה הראויים אישית לפרס. אך הארגון? התאחדות התעשיינים – שוב ארגון גג של אינטרסים, חשובים אך לא מפעל חיים. ישנם תעשיינים הראויים לפרס. אחדים מהם כבר קבלו. השנה ראוי היה להעניק פרס לחלוצי ההיי-טק והמו"פ. אך לארגון כולו? ולמה לא להסתדרות או לשכת המסחר או הסתדרות המורים?

אילו הייתי צריך להמליץ על פרס ישראל על מפעל חיים למען החברה והמדינה בשנת ה- 60 למדינה יש לי כמה וכמה מועמדים טובים, למשל:

 

   שלמה להט

   חיים טופול – גם על פעילותו למען ילדים במצוקה.

   מועדון צוותא

   עמותות איכות השלטון ואומ"ץ

   מוטי אשכנזי

  האלוף דורון אלמוג על פעולתו למען ילדים חריגים.

  עמותות חברתיות כגון אלו"ט, אקי"ם, אילן.

  רות דיין

 

אני מניח שכל אחד יכול להוסיף עוד שמות. אבל זהו הכיוון. ארגון עזר מציון ומפעל פר"ח הם היחידים מקרב מקבלי הפרס השנה העונים לקריטריון שלי.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מנחם  On מרץ 26, 2008 at 11:35 am

    עמדה צודקת ברמת העיקרון.לרשימת הדוגמאות אפשר כמובן להוסיף

  • יוסי  On מרץ 26, 2008 at 11:32 pm

    כמה גימלאות תקציביות מקבל מר להט ועל זה באמת מגיע לו פרס ישראל.
    וכמה מוטי אשכנזי?

  • גולדבלט משה  On מרץ 27, 2008 at 6:13 pm

    הכרתי ב1969 כשלמדתי בפנימית בויאר בירושלים איש מבוגר מאד ,לבוש בחליפה דהוייה וכובע שראה ימים טובים יותר . שמו של האיש יעקב מימון שריכז מפעל התנדבות בו, בין השאר, לימדו תלמידי תיכון תלמידי בתי ספר יסודיים משכונות מצוקה. הקבוצה שלנו לימדה שנתים בשכונת שמואל הנביא בירושלים.
    יעקב מימון כך למדתי בהמשך היה הקצרן הראשי של ישיבות הממשלה וממציא הקצרנות העברית. לכל אלו לא היה קשר למפעל ההתנדבות שלו אותו ארגן ללא לאות.יכולתו ליצור קשר עם אנשים מעדות שונות ורקע שונה הייתה מדהימה.
    והאיש המדהים הזה למיטב ידיעתי מעולם לא קיבל את פרס ישראל. האם אין עוד אנשים כמוהו היום הראויים לאותו הפרס?

  • דני בלוך  On מרץ 27, 2008 at 11:59 pm

    נדמה לי שמימון זכה בהתכבדות בהדלקת משואה או באות הנשיא למתנדב. יש לא מעט אנשים כמוהו מתנדבים בקליטת עליה, יוזמי העמותות לאיסוף מזון לרעבים, זק"א ועוד.

  • אלי  On יוני 19, 2008 at 6:06 pm

    האלוף בדימוס דורון אלמוג עושה שימוש ציני ומתמשך בבנו המת ערן. לא שמעתי את יאיר לפיד המטופל בבת מוגבלת מזכיר ולו פעם אחת את בתו בהקשר כלשהו. כך גם בנימין נתניהו. שתיקה כללית.
    רק אלמוג מנפנף בבנו תחת כל עץ רענן ובכל ראיון עיתונאי, אצל אסתי פרז וענת דוידוף כמובן, זה מוגזם מניפולטיבי ולא במקום. אם הוא זקוק לכסף , ישנם דרכים אחרות לאסוף אותו.
    זו לא הדרך !!!!

  • דני בלוך  On יוני 19, 2008 at 6:33 pm

    אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו ואני מאחל לך שלא תגיע למקומו מבחינת בני משפחתו שנפלו, נהרגו או מתו. הוא הקים מפעל חשוב והכסף שהוא אוסף הוא למפעל עצמו ולא לכיסו הפרטי

%d בלוגרים אהבו את זה: