זיכרון ושמחה – סקנדלים ופסטיבלים

 

ערב יום הזיכרון נתבשרנו כי ארגוני חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה הגיעו להידברות על אופי האירועים והטקסיםביום הזיכרון. אישית אינני אוהב את ההפרדה בין שני חלקי יום הזיכרון אך טוב שיש הסכמה ולא מריבה, הידברות שאינה תואמת את האווירה הפוליטית של ימינו. אני אישית לא מבין מדוע אי אפשר לערוך טקס אחד בהר הרצל, מדוע צריך להבחין בין דם לדם. הרי בין חללי צה"ל יש לא רק לוחמים קרביים אלא גם מי שנהרגו במעשי טרור בישובים אזרחיים או באוטובוסים או בקניונים, כאלה שנהרגו בתאונות או מתו ממחלה. אבל, אם אפשר אחרת אז עדיפה ההידברות.

 

בשבת השתתפתי בחגיגה משפחתית – יום הולדתו ה-60 של בנו של בן דודי. הוא הקדים את המדינה בכמה ימים, כאשר הוריו התכוננו לעליה ארצה. אך לא עליו באתי לספר. כשהתבוננתי בחוגגים, קרובי המשפחה מכל חלקי המשפחה שלו ושל רעייתו, ראיתי לפני את ההיסטוריה של הארץ הזאת מ – 1882 מיום עלייתו לארץ של הסבא רבא שלו והסבא שלי ועד ימים אלה. היו שם כאלה שמשפחתם בארץ כבר דורות רבים, והיו עולים יחסית חדשים. היו כאלה שמשפחתם עלתה לארץ, חזרה וירדה ועלתה שוב. אשכנזים, ספרדים והרבה צברים ממשפחות מעורבות כאשר כל דור תורם קצת DNA לתערובת. היו שם חולמים ולוחמים, משפחות שכולות מכל מלחמות ישראל, אנשי מדע והתיישבות. סבו של חתן השמחה נולד בארץ, ירד מצרימה, התגייס לצבא הבריטי ולחם בכיבוש עקבה מידי הטורקים, שם פגש בלורנס איש ערב. משם נסע לצרפת. במלחמת העולם השנייה הוסתר כרועה צאן בהרים. בנו חזר לארץ ושלושה מנכדיו חיים כאן. היו שם בעלי כל ההשקפות.

 

חוט אחד קישר בין כולם, מלבד הקשר המשפחתי. זו תחושת המיאוס מגילויי השחיתות והפער החברתי, מן המתרחש ביחסי הון ושלטון, מריכוזיות ההון בידי כמה משפחות והפרטת האמוק בכל מחיר ועל כולם – גילויי השחיתות בצמרת. סבי, יוסף פיינברג, שהביא את הברון רוטשילד לעזור לראשון לציון במצוקתה ונאלץ לעזוב את ראשון בגלל דרישת הברון, והיה הקרבן הראשון של יחסי הו-שלטון, היה בוודאי מזדעזע מכל המתרחש וכך היו חשים של האבות המייסדים והאמהות של המשפחה החוגגת ושל דור המייסדים והחלוצים הראשונים כולו. כפי שאמר פעם זלמן ארן, שר החינוך הדגול: "40 שנה אני בארץ ולא זכיתי לצאת זכאי".

 

נשיא לשעבר חשוד בהטרדות מיניות, ראש ממשלה בחמש חקירות, שר לשעבר בדרך לכלא, נגד שר האוצר לשעבר מוגש כתב אישום חמור וזה עוד לא הסוף. זו לא המדינה שהם חלמו עליה ולחמו בעבורה. אינני מעריץ גדול של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז ואינני מעריץ את אומץ לבו. אך אני מעריך כי לא היה מתיר את חקירת אולמרט המהירה, תוך כדי הוצאת צו איסור פרסום גורף, אם לא היה משוכנע בחיוניות העניין, במיוחד ערב חגיגות יום העצמאות וביקורי שועי עולם מהנשיא בוש והלאה. מכל מה שאני יודע ואיני רשאי לפרסם נראה הסיפור כרציני וחמור. אם לא יוכח אחרת בחקירה ספק אם אולמרט יוכל להמשיך ולתפקד מרגע שיתפרסמו הדברים.

 

בשלב זה טוב אם הגורמים הפוליטיים יימנעו מלהגיב. זמן התגובה יגיע כאשר יתפרסמו הפרטים, ואם הדברים הידועים ואינם מתפרסמים נכונים כי אז יהא על אולמרט להשעות את עצמו או לצאת לחופשה. הנוסחה המשפטית פחות חשובה, העיקר היא התוצאה ואין להמתין עד לעצם הגשת כתב אישום. על הרבה פחות מכך השעה יצחק רבין את עצמו. למפלגת העבודה אסור יהיה להישאר דקה נוספת בממשלה אם לא יפעל ראש הממשלה כמתבקש.

 

עוד מוקדם לחלק ציונים אבל דומה כי יש מקום לשבח אותם אישי ציבור ואנשי תקשורת שלא הרפו מן הדרישה לחקור ביסודיות את ההאשמות נגד ראש הממשלה. לציון מיוחד ראויים מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה, מוטי גילת – קודם ב"יגיעות" ועכשיו ב"ישראל היום", רמי וייץ ב"הארץ", דן מרגלית ב"ישראל היום", יואב יצחק באתר שלו "חדשות מחלקה ראשונה" והעיתונאי אריה אבנרי בספרו "זעקי ארץ מושחתת" ובפעילות עמותת אומ"ץ שהוא עומד בראשה.

 

ואנו כולנו על אף האווירה הקשה נשמח ביום העצמאות ה – 60 אף על פי-כן ולמרות הכל בגלל ההישגים ושני – שליש הכוס המלאה: יש לנו מדינה עצמאית וחזקה שהיא עובדה והכל יודעים שהיא אינה ניתנת לחיסול. יש לה כלכלה משגשגת, תעשייה מצוינת, כושר המצאה ופיתוח, היי-טק במיטבו וחברה לא כל כך גרועה בהשוואה בינלאומית. יש בעיות, יש פערים, לא הישגנו כל מה שרצינו, צריך לתקן ולשפר אך האם רבים האמינו ב- 1948 שמצבנו יהיה כה טוב ב- 2008, אם נתקיים עד אז?

 

מה חסר לנו היום – הנהגה אמינה, נקיית כפיים, שונאת בצע, בעלת חזון, תבונה, חכמה, כושר ראיית הנולד ויכולת ביצוע. הנהגה אמרתי – לא מנהיג יחיד. איננו זקוקים לנפוליאונים. אנו זקוקים לתבונה של קבוצה שבה סך החלקים יוצר שלם אחד על בסיס מצע רעיוני משותף. האם זה אפשרי? אינני בטוח. אבל מותר לחלום ולשאוף, לעשות את המכסימום כדי להשיג הנהגה שכזאת.

 

נתפרסם לראשונה באתר עבודה שחורה 

www.blacklabor/org

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גולדלבט משה  On מאי 7, 2008 at 7:26 am

    וראה מאמר שפרסמתי אצל יואב יצחק
    http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-29406-00.html?tag=07-18-39

  • דני בלוך  On מאי 7, 2008 at 8:04 am

    מהן ההתייגויות? לא הצלחתי להבין. שלא יחקרו? שלא יבדקו? שיפרסמו רק באתרי אינטרנט בחו"ל? ואין לך הסתייגויות מההצעה ההזויה האחרונה של שר המשפחים?

  • גולדלבט משה  On מאי 7, 2008 at 8:48 am

    איני יודע לאיזו הצעה של פרופ' דניאל פרידמן שר המשפטים אתה מתחייחס-אם בכלל מדובר בהצעה שלו [לא כל הצעת חוק שיוצאת ממשרד המשפטים היא "שלו" וישנן הצעות שידוע לנו שהוא לא אוהב אבל לא מוצא כי זכותו לעכב הדיון בהן. ביחס לנושא החקירות אכן אני מתלבט אם אין מקום לצמצם אפשרות חקירה נגד ראש ממשלה מכהן -זה לא רעיון חדש ואינו מקורי לישראל
    נוח לי לחשוב על רעיון כזה כאשר מדובר באהוד אולמרט שהייתי מעדיף לראותו בכל מקום ורק לא בתפקיד ראש הממשלה. כך אני בטוח שמחשבותיי אינן נובעות מרצון להגן על מועמד מסויים.
    בניגוד למי שיש לו תשובה פשוטה לכל דילמה-לי אין!. ברור לי שמדינת ישראל משלמת מחיר עצום של חוסר יציבות שלטונית בשל החקירות. היום אם תושג התקדמות במו"מ עם הפלשתינאים היא לא תזכה ללגיטימיות. אם יוחלט על מבצע צבאי בעזה -יאמרו שדם נשפך בגלל רצון להסיח את הדעת מחקירות משטרה-אי אפשר להמשיך ולהתנהל כך.

  • דני בלוך  On מאי 7, 2008 at 10:28 am

    יכול להיות שצריך ליצור מבנה של תובע מיוחד ו/או שופט חוקר לעניין נושאי משרה מכהנים ותינתן הסמכות לגורם כלשהו שיוכל להחליט מתי חוקרים ומתי משעים וכל דחיה בחקירה עוצרת את ההתיישנות. האבות המייסדים לא העלו על דעתם שנגיע למצב שכזה. אבל בוודאי שאין להרשות למישהו שינמק איסור פרסום בשאלות של מוראל וימי זיכרון.

  • גולדלבט משה  On מאי 7, 2008 at 10:41 am

    קראתי בספר זכרונותיו של צ'רצ'יל כי הוא אסר לפרסם ידיעה על הטבעת אוניית נוסעים בריטית שהבילה חיילים, מאורע שעלה באלפי אבדות. הוא החליט שהציבור ספג מספיק ידיעות קשות לזמן קצר ולאחר מכן שכח לבטל את איסור הפרסום עד סוף המלחמה.
    קשה להבין את מי משרת איסור הפרסום-כאשר יש צו כזה ממילא כל אחד משער את ההשערות הפרועות ביותר.
    בוודאי שכל רעיון בנושא דרך חקירת ראש ממשלה מחייב שינוי החוק ואינו רלוונטי להיום
    אני מסכים איתך שנדרשת חשיבה מחדש.
    גם על החוק שכידוע אינו מאפשר הדחה של הכנסת אלא במקרה של הרשעה אך מאפשר הבעת אי אמון והותרת ראש ממשלה רדוף חקירות ונאשם לכהן זמן רב עד לבחירות ואף לאחריהן
    חג שמח

  • דני בלוך  On מאי 7, 2008 at 11:42 am

    בזמן מלחמה זה סיפור אחר והתקופה היתה אחרת. היום בעידן האינרנט והסלולר אי אפשר להסתיר ולעכב ותת-אלוף שמועתי עובד שעות נוספות.
    חג שמח

  • doron  On מאי 7, 2008 at 12:19 pm

    דני שלום,
    אתה מחזיק מזליכה אבל אתה לא יודע איזה צרות הוא עשה לעובדים הפשוטים. ואני מדבר על עובדי מדינה שמרוויחים משכורות נמוכות מאוד.
    דווקא להם הוא קיצץ בשכר ובתנאים וגזר גזירות שונות ומרושעות.

    זליכה הצטייר בציבור כצדיק אבל היה רשע מרושע.

  • יובל  On מאי 7, 2008 at 9:36 pm

    , ממחפשי הצדק למינם לא כל כך מוצדקת. יש בזה דימיון רב מידי למשפט שדה, ללינץ ולכל מיני ועדות עממיות לצדק . ראה מה שכתבתי אצל קורינה. מחר יטפלו באותה שיטה במועמד הפוליטי שלך. יגיד לנו מר בלוך כשמדובר באותם מנהיגים טובים לעתיד מי ומה ומתי ובאיזה דרך יביא אותם בחגיגה כזו? איך בכלל נוכל לדעת בתוך כל המים העכורים שנשפכים, מותזים, מופרצים ומומטרים לכל הכיוונים מי מתכוון להרע ומי מתכוון להיטיב ומה נכון ומה לא נכון. עצם הבלגן הזה כבר הצליח בודאי לכסות על הרבה דברים שצריך לגלות ולא כל מה שנתגלה הוא אמת מוצקה בטון עמיד.עצם הרעש והצילצולים היא תופעה מזיקה..

  • דני בלוך  On מאי 7, 2008 at 11:15 pm

    לא הבנתי מה אתה רוצה ולמה אתה מתכוון

%d בלוגרים אהבו את זה: