מצפון תפתח הטובה, או שמא הרעה?

השבוע שעבר סיפק לנו נושאים חדשותיים מסעירים שהיו מספיקים לרוב המדינות באירופה לכמה חודשים. המשא ומתן העקיף עם סוריה, חקירות ראש הממשלה, סיום ועידת הנשיא, דו"ח מבקר המדינה… כמעט כל הנושאים הם עמנו גם השבוע ושיאם בעדותו בבית המשפט של מוריס טלנסקי. בראש הכותרות המשא ומתן עם סוריה. איננו יודעים להעריך עדיין את רצינות המגעים והאם הם יקרבו אותנו להסדר שלום וביטחון בגבול הצפון ומעבר לו. מעבר לכל הניסוחים ברור שמחיר השלוםמישראל הוא ויתור על הגולן ומבחינת הסורים הוא כינון יחסי שלום מלאים, הסדרי ביטחון מלאים ובכללם פעולה סורית למניעת טרור בכל דרך אפשרית. הדרישה להימנעות מסיוע לטרור היא חיונית. אך הדרישה להתנערות מאירן היא מגוחכת. הסכם שלום בין שתי מדינות אינו יכול לכלול במפורש אלמנטים נגד מדינה שלישית. ברור עם זאת שהסכם עם ישראל, בברכת ארה"ב ואירופה, יצמצם את הצורך של סוריה להיעזר באיראן.

 

אם כן, האם מצפון תיפתח הפעם הטובה או חלילה הרעה? אני נמנה על אלה הסבורים שבעבר הוחמצו כמה וכמה הזדמנויות להידברות רצינית עם סוריה. רובם ככולם נפסקו בשל חולשת השלטון בירושלים או בדמשק ומהעדר נחישות אצל האמריקנים או האירופים. אינני יודע אם ההידברות היתה מגיעה בעבר לכלל השגת הסכם מדיני-ביטחוני. אין ביטחון שהפעם יהיו תוצאות שונות. אבל ברור לי שאסור להחמיץ שום הזדמנות להידברות. לא משנה לי מי העומד בראש הממשלה ומדוע יזם או נענה ליזמה. אין זאת אומרת שאנחנו צריכים ליפול במלכודת הספין ו"לאתרג" את ראש הממשלה משום ששלח שניים מעוזריו לטורקיה לשיחות קרבה עם סוריה על מסגרת אפשרית למשא ומתן. כל ראש ממשלה שיבוא במקומו לא יוכל שלא להמשיך בשיחות, שכן במקרה של פיצוץ השיחות ביזמה ישראלית האלטרנטיבה היא מלחמתית.

 

אם יגיעו השיחות לנקודה של הכרעות ממילא לא יוכל שום ראש ממשלה להחליט על דעת עצמו וכדי למנוע מלחמת אחים יהיה הכרח ללכת להכרעה בבחירות או משאל עם. אם הנושא המדיני-בטחוני יהיה הנושא המרכזי כי אז לא יהיה מקום למפלגות אווירה ונושא אחד אלא למפלגות הנוקטות עמדה ברורה בשאלת רמת הגולן והקמת מדינה פלסטינית. בחלק ממצעי המפלגות בבחירות לכנסת ה – 17 יש התחמקות מנקיטת עמדה ברורה. לא עוד. אי אפשר יהיה להתחמק מכך. אחרי שכל בוחר יבחן את עמדת המפלגות בנושא המרכזי הוא יתפנה לבדוק עמדות בשאלות אחרות – חברה, כלכלה, דת ומדינה, שלטון החוק, זכויות האדם ומעמד בית המשפט העליון.

 

ההתמודדות על הרכבת הממשלה מסתמנת כמאבק בין ביבי נתניהו לציפי ליבני כאשר אהוד ברק והעבודה הופכים לפחות רלבנטיים. הם לא מובילים לא את סדר היום המדיני, לא את הנושא החברתי ולא את המאבק בשחיתות. כל שנותר לקוות הוא שבבחירות הבאות יגדל אחוז המצביעים ואלה יצביעו למפלגות עם עמדות ברורות בנושאים המרכזיים.

 

קשה לי להאמין שהנחישות והתקיפות שמגלה ראש הממשלה בנושא המגעים מסוריה אינו קשור לספין הנובע מהחקירות המתנהלות נגדו. הנה קמנו בוקר אחד לידיעות על החקירה ולדו"ח קשה וחמור של מבקר המדינה, אך בצהרי היום התפרסמה ההודעה בעניין סוריה וכל שאר העניינים נדחקו מן הכותרות הראשיות.

 

עם זאת, אינני מניח שהנושא הסורי ישפיע על החקירה. הייתי מעז לומר כי ההיפך הוא הנכון. מחובת החוקרים, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה לעשות כל מאמץ ולזרז את החקירות ולהחליט בהקדם האפשרי האם יש מקום להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אם לאו. אינני רוצה שמהלכים מדיניים וביטחוניים כה חיוניים יתנהלו כאשר בראש הממשלה עומד אדם שעננה כבדה של חשדות מרחפת מעל כיסאו.

 

ציינתי כבר שדו"ח מבקר המדינה נשכח בין הכותרות הסוערות של השבוע ולא טוב הדבר. זהו דו"ח קשה וחמור המוכיח כי תופעות החלמאות, הקומבינה, התחמון, עקיפת שלטון החוק, ההתעמרות באזרח הקטן והשחיתות, קטנה כגדולה, לא עברו מן הארץ. להיפך הם גדלו ולא התמעטו. בניגוד לדברי מזוז ולינדנשטראוס אנחנו טרם הגענו לתחילתו של תהליך ההינקות.

 

יש מקום למחקר מה קורה לנו בתחומי המינהל הציבורי. בשנות הששים והשבעים התקדמנו למצב של מדינה מתוקנת. אך משנות ה – 80 והלאה החלה הידרדרות והשחתה גואה והולכת. תרמו לכך הפריימריז, אי-שינוי שיטת הבחירות, ההפרטה בכל מחיר, שיטת ה"דלת המסתובבת" באוצר ובפקידות הגבוהה, ההתקרבות בין הון לפוליטיקה ושלטון וחולשת המשטרה ומערכת אכיפת החוק. סרטן השחיתות הוא הרסני יותר מכל סרטן אחר שכן הוא לא רק ממאיר ושולח גרורות בגוף החולה אלא הוא גם מידבק. אם לא נדע לעצרו מיידית התוצאה תהיה הרסנית לחברה כולה.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • באנדר  On מאי 26, 2008 at 10:41 am

    ההכרעה תהיה נגד החזרת הגולן?
    במקרה כזה לא תהיה לסורים שום ברירה אלה לפתוח במלחמה במטרה ל"שחרר" את הגולן.

    אני גם לא מסכים עם הגישה האופטימית שסוברת ששלום עם סוריה יגרור שקט בלבנון. החיבאללה לא באמת כפוף לסוריה. עם כבר שניהם כפופים לטהרן.

  • גולדלבט משה  On מאי 26, 2008 at 4:45 pm

    א.יש הבדל בין הסכם למציאות בכוללת שמולידה אותו ומגדירה את האינטרס בהסכם
    בהסכם עם מצרים אין מיה על התנתקות מברית המועצות אבל הוא נחתם לאחר שמצרים הכריעה אסטרטגית שזו כוונתה.
    ב. מה פירוש סוריה תילחם בטרור-היא תילחם בחיזבאללה? תסגור מפקדת החמאס?-
    ג. האם סוריה יכולה באמת להגיע לשלום. מה יעלה בגורלו של שילטון המיעוט העלווי? האם יוקעו העלווים מגדר האסלאם השיעי-באסלאם הסוני הם כבר נחשבים כופרים גמורים?
    ויש עוד המון בעיות שכלל לא נגעו בהם בגלל הלהיטות לנייר כתוב. גם לא שמעתי כל התייחסות אליהן מכל מומחי סוריה והמומחים לשלום עמה
    ד. בניגוד לטענת ההחמצות אני משוכנע ששלום הוא פרי של תפנית אסטרטגית אמיתית ושינוי מהותי בכל כיווני המדיניות ולכן זו לא מכירת סוף עונה שאפשר להחמיץ.

  • דני בלוך  On מאי 26, 2008 at 5:06 pm

    משה – אתה לא מתווכי עם מה שכתבתי. כל מה שאמרתי הוא שאסור להחמיץ אפשרות להידברות. אחר כך צריך לבדוק אם ניתן להגיע להסכם. ולגבי כל השאלות האחרות על המצב בסוריה – עייפתי מכל השטויות שהסבירו תמיד מדוע אי אפשר. זה מה שקורה כשעורכי דין עוסקים במשא ומתן דיפלומטי. אותם יש להכניס בשלב הניסוח ולא רגע לפני כן.

  • גולדלבט משה  On מאי 26, 2008 at 7:06 pm

    לעריכת דין?. אני קורא ומתעניין בכל הנושא הסורי בדיוק כמוך ואין למקצועי כל שייכות לכך ממש שגם עיתונאות אינה מכשירה אדם לכתוב באופן נכון יותר על מו"מ מדיני.
    אני מסתמך על שורה ארוכה מאד של של כותבים שיש להם הכשרה מעמיקה הרבה יותר מלשננו ועל הכרות שיש לשנינו עם העבר.
    מהם תנאי המינימום שאתה סבור שיש להציב לסוריה. האם נראה לך שהמשך הקשר שלה עם איראן מתיישב עם כיוון של שלום?
    האם הקשר לחיזבאלה יכול להסתדר עם הסכם שלום?
    אגב-על איזה שלום מדברים ובמה הוא שונה מהפסקת האש שיש לנו בגבול הסורי כמעט 35 שנה

  • רועי  On מאי 27, 2008 at 1:13 am

    שבועיים חלפו מחשיפת פרשת טלנסקי והנה לפתע אנו קרבים אל שלום עם סוריה, שלום עם אבו מאזן ועסקת שבויים עם נסראללה. ספין או לא ספין, כנראה שרק מצב פוליטי רעוע גורם לראש-ממשלה בארץ להבין שהזמן דוחק להזיז עניינים. אם מעז יצא מתוק (ובהתחשב במצב הפוליטי של אולמרט די לנו באחד מבין השלושה), מי אנחנו שנתלונן.

  • דני בלוך  On מאי 27, 2008 at 8:28 am

    אני מניח שאם מקצועך היה שונה היית כותב אחרת. הוא הדין לגבי אלא שעברתי בחיי כמה וכמה תחומים – היסטוריה, כלכלה, דיפלומטיה ותקשורת ולכן ראייתי קצת רחבה משלך ואני לא שם את העגלה לפני הסוסים. קודם לדבר ואחר כך לבדוק אם ניתן להגיע להסכם. עובדה שמיר הלך לועידת מדריד, מנע מלחמה ויצר תשתית לבאים אחריו, לאחר שלמד את הלקח משגיאתו הנוראה בביטול הסכם לונדון. בגין נענה לסאדאת והופתע בעצמו שיצא מזה שלום בניגוד לגולדה שתמיד ידעה רק להגיד לא.

  • גולדלבט משה  On מאי 27, 2008 at 5:20 pm

    לעולם בהגדרה לא אוכל להוכיח כיצד הייתי כותב אלמלא הייתי עו"ד וכמו כן אין לי כוונה להשוות השכלה כללית
    באשר לגולדה אני לא סבור שבזמנה הייתה אפשרות לשלום. נדמה לי שבהרבה מובנים היא קראה את המציאות היטב.היה צורך לבחון אז הסכם ביניים ופתיחת התעלה וזו הייתה שגיאתה .
    עצם הנכונות לנהל מו"מ יש לה משמעות עצומה. היא מוציאה את סוריה מהבידוד המדיני שלה ומאפשרת לה לקצור רווחים בעצם ללא כל תמורה.
    אגב גם אין לי הוכחה שהייתה פורצת מלחמה לולא השלום עם מצרים ורוב הסיכויים שלא. התעלה כבר נפתחה, ערי התעלה יושבו מחדש ומצריים קיבלה סיוע אמריקאי נרחב ואני לא מעריך שהיא הייתה מנסה שוב את כוחה במלחמה

  • דני בלוך  On מאי 27, 2008 at 5:28 pm

    גולדה קראה את המציאות היטב? נו, באמת.הרי היא לא הבינה מה חוסיין אומר לה. היא אסרה על שריה לבדוק אפשרויות למשא ומתן. ועניין פתיחת התעלה זה עניין פעוט? נכון, סוריה מרוויחה תדמיתית מעצם ניהול משא ומתן. אבל גם אנחנו מרוויחים. סוריה לא הגיבה על הדברים שעשינו בחודשים האחרונים, וגם זה משהו.

%d בלוגרים אהבו את זה: