טומי לפיד – המאבק הפנימי בין ליברל לפטריוט

טומי לפיד היה אישיות מיוחדת במינה. לא יכולת להיות אדיש כלפיו. הוא היה כותב מחונן, איש אשכולות, פיליטוניסט במיטב המסורת האוסטרו-הונגרית מהרצל עד קישון. הכרתיו לראשונה כאשר נתמנה לסופר "מעריב" בכנסת. הוא דיווח על הכנסת בסגנונו המיוחד ויצר דמות ייחודית לכתיבתו בשם חבר הכנסת גורנישט. כשנבחר לכנסת בעצמו כ – 30 שנה מאוחר יותר שאלתיו כיצד ימנע מלהיות בן דמותו של ח"כ גורנישט. הוא חייך וענה: באתי לכנסת כדי לצמצם בה את מספר הגורנישטים. במבט לאחור ניתן לומר כי לצערו היו לו יותר מדי גורנישטים בסיעת שינוי שלו.

לפיד היה ליברל אמיתי. הוא הצטרף למפלגה הליברלית שנוסדה ב – 1961, אך לא החזיק בה מעמד זמן רב.בשנת 1985 הקים יחד עם שלמה להט את מפלגת המרכז הליברלי, ושימש כמזכ"ל שלה, אך לאחר זמן מה פרש ממנה וחזר לפעילות באמצעי התקשורת. הוא חזר למעריב ובימי רוברט מקסוול מילא תפקידים בכירים בעסקי התקשורת של האיש. הוא המשיך במעריב בימי נמרודי ואז קרא לו אברהם פורז לדגל והעמידו בראש רשימת שינוי לכנסת ה – 15. בכנסת הקודמת היו לשינוי שני ח"כים והסקרים ניבאו שלא תעבור את אחוז החסימה והנה בראשות לפיד היא קיבלה 6 מנדטים. באותה כנסת סרב לפיד להצטרף לקואליציה בגלל נוכחותה של ש"ס וכוחו הציבורי הלך וגבר עד שזכה בכנסת ה – 16 למספר המדהים של 15 ח"כים. אבל אז החלה ההידרדרות. לפיד לא השכיל לבנות מפלגה והמשיך להתייחס לשינוי כאל הצגה של איש אחד. המריבות הפנימיות גברו והמפלגה התרסקה. שוב הוכח כי מפלגה הבנוייה סביב אדם אחד וסביב דגל אחד אינה יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן.

לפיד כשר משפטים ופורז כשר פנים הצליחו להעביר כמה עניינים חשובים אבל ברגע שנעלמו מן הנוף נעלמו רבים מהישגיהם: משרד הדתות הוקם מחדש, החרדים ממשיכים לחלוב את הקופה הציבורית ושלטון החוק לא זכה לעדנה מחודשת. אני בטוח כי לפיד לא נהנה כל כך ממעשי הממשלה האחרונה, אף כי לא ביטא דעתו בפומבי.

הוא יזכר כסופר ועיתונאי מוכשר, כלוחם ליברלי במספר נושאים. דווקא בתחום השידור הוא עשה מספר טעויות קשות. הוא נבחר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור על התקן הלאומי-פטריוטי לאחר שיצא חוצץ נגד הקרנת "חירבת חיזעה". אבל כתנאי לכניסתו הוטל עליו על-ידי הליכוד והמפד"ל להדיח כמה מטובי אנשי השידור ובראשם ארנון צוקרמן, מנהל הטלוויזיה המוכשר. הוא די התיסר בעניין, אך לא היתה לו ברירה. הייתי אז חבר הוועד המנהל של רשות השידור וניסיתי לשכנעו לא לבצע את ההדחה. "תביא לי רוב בועד המנהל" – השיב. ניסיתי אך אנשי הליברלים וד"ש בוועד המנהל לא היו מוכנים להמרות את פי הממשלה. אבל לשבחו של לפיד ייאמר כי לאחר מכן, עמד מול ניסיונות הימין להדיח עובדים נוספים ומנע לא פעם קבלת עמדות הימין בנושאים הקשורים לחופש הביטוי. בנקודה אחת הוא היה עקבי – התנגדותו לראיונות עם אנשי אש"ף ולמתן זכות שווה בשידורים לאנשי העבודה והשמאל.

לקראת סוף הקדנציה הראשונה הוברר לו כי הליכוד לא יציע לו תקופת כהונה שנייה. זה היה כחצי שנה לפני הבחירות לכנסת והקמת ממשלת הרוטציה. אני מניח כי בממשלה הזאת היה מקבל תקופת כהונה נוספת אך זה לא קרה והוא חזר לעולם העיתונות.

למרות אותם נושאים השנויים במחלוקת נזכור את טומי לפיד כאיש של יושרה, שפעל מתוך אמונה בצדקת דרכו ואשר ניסה בכנות, ולא תמיד הצליח, ליישב את הסתירה שבין ליברליות ללאומיות פטריוטית.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • איתי  On יוני 2, 2008 at 9:33 am

    באותו עמוד ישן ובו מבחר ציטוטיו של טומי

    http://business.msn.co.il/news/StatePoliticalMilitary/Political/200601/20060125174153.htm
    התבקשו היום הקוראים לבחור בסקר את מורשתו

    ייצוג החילוניות
    תרומה להנצחת השואה
    חיזוק מערכת המשפט
    אהבת החיים

    והנה אופציות נוספות שלא נכללו בסקר:

    שונא חרדים
    מתעב מזרחים
    בז לפמיניסטיות
    נגעל מהומואים
    ובעצם מכל מה שאינו דומה לך

    ואללה, אחלה לקח למדת מן השואה.
    אולי גם היגדת לבנך.
    נוח בשלום על משכבך

  • יוני  On יוני 2, 2008 at 10:25 am

    סתם קפיטליסט חזירי

  • גולדלבט משה  On יוני 2, 2008 at 10:32 am

    פעמים רבות טומי לפיד עורר את זעמי בבוטות שלו,בסגנונו המעליב,בפשטנותו, אך מאידך האזנה לתוכנית רדיו שהגיש לימדה אותי כי ככול הנראה קיים פער עצום בין החזות התקשורתית החיצונית לאיש עצמו שהנו איש בעל השכלה רחבה ותרבות-

    פער זה מתגלה באישים נוספים. רבים ממקורביו שלא אומרט נשבעים בהיותו איש נדיב ,מתחשב וחבר אמיתי-כל התכונות הללו מעולם לא נגלו לי. מהופעותיו התקשורתיות ראיתי פוליטיקאי כוחני,חריף מאד,שש לקרב ולא נמנע מכל תרגיל, או עלבון ליריביו

    כצופה מבחוץ שכל המידע שיש לו על פוליטיקאים ואנשי ציבור הוא המידע הרשמי-והדימוי הנוצר בתקשורת -אני למד פעים רבות עד כמה דימוי תקשורתי אינו משקף את האדם. חלק מהאשמה בוודאי רובצת על טומי לפיד-כאיש תקשורת אמיתי הוא ידע היטב כיצד מצטיירת דמותו ורצה בכך

    סופה של שינוי נובע מהעובדה שבישראל אין שורשים אמיתיים למפלגות מרכז ואלו בעקרן מהוות מחנות לפליטים פוליטייים ואורחים לשעה בפוליטיקה. בסופו של יום גורלה של שינוי הוא גורלה של מפלגת המרכז הוא גורלה של הדרך השלישית של צומת ושל ד"ש

  • איתמר  On יוני 2, 2008 at 10:49 am

    עזיבתו את התרבות והפוליטיקה הישראלית. הוא גרם כל כך הרבה נזק בכל מקום שבו דרכה כף רגלו

  • חנוך גיסר  On יוני 2, 2008 at 12:15 pm

    לא הייתי מחסידיו – לא בפוליטיקה, לא בכלכלה ולא ביחס למיעוטים ובלאומנות הבוטה.

    אבל – היה איש ישר כמו סרגל!
    וכאלה דווקא חסרים עכשיו מאוד!

  • המזכיר  On יוני 2, 2008 at 1:52 pm

    הסיבה שאפסים כמוכם שונאים את טומי ודומיו, היא שלעולם לא תגיעו לפרומיל ממה שהוא הגיע. כל חייכם תישארו תת-משיגים שלאף אחד לא אכפת מהם.

  • אלון  On יוני 2, 2008 at 10:57 pm

    המזכיר, אני מסכים איתך.

%d בלוגרים אהבו את זה: