75 שנה לרצח ארלוזורוב – האיש ופעלו, ההסתה והרצח

 

אתמול ב – 16 ביוני מלאו 75 שנה להירצחו של הד"ר חיים ארלוזורוב שכיהן באותם הימים כיו"ר המחלקה המדינית של הסוכנות וכנציג הבכיר של מפא"י בתנועה הציונית. דוד בן-גוריון עדיין כיהן כמזכיר ההסתדרות ורק לאחר רצח ארלוזורוב עבר לפעילות מוגברת בסוכנות ונבחר ליושב ראש ההנהלה. משה שרת נתמנה ליו"ר המחלקה המדינית.

 

ארלוזורוב היה בן 34 במותו. שמו עולה בהקשר לפרשת הרצח ובתוך כך נשכחת דמותו המיוחדת במינה – איש התרבות הגרמנית, עילוי, בעל דוקטורט בגיל 20, ציוני, סוציאל-דמוקרט. הוא הספיק בחייו הקצרים לעצב מדיניות וקו אידיאולוגי, לעסוק בהצלת יהדות גרמניה וברכישת אדמות, מתוך ראייה אסטרטגית שהארץ הזאת היא מולדת לשני עמים וכי לאחר שיסתיימו המלחמות והמאבקים נצטרך לחיות כאן ביחד – יהודים וערבים.

 

מה היה קורה אלמלא נרצח? מי יודע. במאבק על תקומת המדינה הלכו מנהיגים לא מעטים מתנועת העבודה לעולמם בטרם עת. הנהגת המדינה הצעירה היתה בוודאי עשירה יותר, מגוונת יותר ודמוקרטית יותר, אילו היו נמנו עליה בנוסף לבן-גוריון, שרת, רמז, שפרינצק, קפלן, אשכול ובן צבי גם ברל כצנלסון, דב הוז, אליהו גולומב ומעל כולם – ארלוזורוב. ארלוזורוב היה בוודאי מרכך את מאבקי הכוח בין בן-גוריון לחיים וייצמן ויוצר הרמוניה רבה יותר בצמרת ההנהגה של הישוב והמדינה הצעירה.

 

הערב, ב-17 ביוני, בשעה שש, מתקיימת עליה לקברו בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. ביום ראשון בערב התקיים ערב לזכרו במרכז רבין, במרפסת הנעימה המשקיפה על נוף מרהיב של פארק הירקון וקו הרקיע של תל-אביב ורמת-גן. את ההרצאה המרכזית נשא הפרופ' שלמה אבינרי, שדיבר גם על אישיותו, השקפתו ומעשיו של ארלוזורוב וגם על אווירת ההסתה ששררה כלפיו בקרב חוגי הימין הקיצוני.

 

דליה רבין סיפרה כי בליל ההתנקשות ביצחק רבין, במרתף בבית החולים איכילוב, זעקה לאה רבין – "זהו רצח ארלוזורוב!". ואכן, הדמיון זועק לשמים. אלא שברצח רבין יש לנו תמונה ברורה על זהות הרוצח. ואילו השאלה מי רצח את ארלוזורוב נשארה ללא מענה המספק את הרוב המכריע של הציבור.

 

ועדת החקירה הממלכתית שמינה מנחם בגין באה לעולם מאוחר מדי, כאשר רוב האנשים הנוגעים בדבר כבר אינם בין החיים וחלק מאלה שנותרו בחיים כבר לא היו מסוגלים למסור עדות אמינה. כך מתחלק הציבור לאלה שמאמינים כי ארלוזורוב נרצח על-ידי יהודים חברי ברית הבריונים, חלק מאמין שהוא נרצח על-ידי ערבים באורח מקרי ויש הסבורים כי הוא נרצח בשליחות הבריטים שלמדו על מכתב חשאי ששלח לוייצמן ובו הביע את הערכתו שלא יהיה מנוס ממאבק מזוין כדי לגרש את הבריטים מן הארץ ולהקים בה שלטון יהודי.

 

ההסתה נגד ארלוזורוב בחודשי חייו האחרונים נבעה ממגעיו עם השלטונות הנאצים כדי להשיג הסכם שיאפשר ליהודים הרוצים לצאת מגרמניה להעביר את רכושם לארץ. ההסכם שהושג אפשר לכ- 60 אלף יהודים מגרמניה לעלות לארץ בשנים הראשונות לאחר עליית הנאצים לשלטון. גם חיים ניצלו בזכות פעלו של ארלוזורוב וגם נתאפשרו מפעלי פיתוח בארץ – כלכלי, מדעי, תרבותי ורוחני. מי שקורא את עיתוני הימין דאז ובעיקר את חזית העם – עיתונה של ברית הבריונים אינו יכול שלא להבין מדוע נפל החשד על אותם חוגים מיד עם היוודע דבר הרצח.

 

אינני יודע אל נכון מי היו רוצחיו של ארלוזורוב אבל ברור לי שהיתה הסתה שיכלה לגרום לרצח, כשם שההסתה נגד רבין הובילה להתרת דמו ולרצח. בסופו של דבר אנו יכולים להתברך בכך שתרבות של רצח פוליטי ומלחמת אחים לא השתררה בחברה ובמדינה, אם כי לא פעם התקרבנו אל סף התהום המסוכן.

 

נ.ב. באזכרה במרכז רבין לא נכח אף נציג של מפלגת העבודה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • הצועד בנעליו  On יוני 17, 2008 at 7:27 pm

    היתה על רקע זה שהוא "נשא ונתן עם השטן" קרי עם גרמניה הנאצית.
    אני מנסה לחשוב אם אפשרי היה משא ומתן רחב יותר שלבטח היה מציל יהודים רבים יותר, ואולי, מי יודע, גם היה יוצר איזה ערוץ הידברות שהיה משנה לפחות חלק קטן ממהסטוריה.
    הטענה שישנה היא שהמצב הדיכוטומי שנוצר בין 'יהודים' ו'גרמניה' היה אינטרס לא רק גרמני, אלא גם כוחות מקומיים שתמיד התפרנסו מה"עם לבדד ישכון" ו"אין ברירה" ושאר המיתוסים השחור-לבן האלה ומצאו באירועים שעת כושר מצויינת לקבע את המיתוס לעוד דורי דורות, כשברקע גם הסיפור הציוני שהוא במידה רבה הלבשה מודרנית של סיפור ישן.
    ההקבלה להיום נמצאת כאן גם כן.
    ההנהגה הגרמנית, ללא 'ערוץ הידברות יהודי' התפרנסה מהדיכוטומיה בדיוק כמו שכמה מדגולי ציונינו התפרנסו ממנו, ומי שלא התאים לשחור-לבן, בדיוק כמו ארלוזורוב (וזה אולי גם סיפורה בכלל של העדה הייקית שחיה בין שני העולמות ולא קיבלה מההסטוריה את האפשרות להיות ראש גשר ממזג) הוכחד.
    כך גם 'זכינו' בפוליטיקאים הקטנים שהנהיגו אותנו לאורך רוב השנים (רובם היו קטנים, אין מה לעשות) במקום בעלי ראייה רחוקה יותר שיכלו להיות לנו. הכל התחיל משם, כנראה.

    כמעט בטוח שאחרי תבוא הודעת חרצוף.

  • גולדלבט משה  On יוני 18, 2008 at 6:36 am

    נולדתי ובגרתי במושב כפר חיים שנוסד עם הירצחו ונקרא על שמו. בהמשך חייתי שנים גם בקרית חיים,מעוז נוסף של תנועת העבודה ובאוטובוס ,בנסיעה לחיפה ,היו רבים קוראים את עיתון "דבר" זצ"ל [וזה היה עדיין ב1983].

    ברור לי שאיש ממפלגת העבודה לא יבוא לאירוע לזכר מנהיג נשכח של תנועה שאינה קיימת עוד.
    גם בין המושב שבו גדלתי למושב כיום אין הרבה קשר. קרית חיים שינתה את דמותה לחלוטין.
    במקום כל בית חד קומתי ישן צץ בית דירות וקן הנוער העובד הוזז ממקומו לטובת תחנת רכבת חדשה.עולם הולך ונעלם שאין לו כבר כל ייצוג פוליטי.

  • דורון  On יוני 18, 2008 at 8:55 am

    רצח חיים ארלוזורוב הוא רצח מתועב,אבל יש איזושהי נוסטלגיה רומנטית ברשימה שנתעלמת מכמה עובדות:
    1. הישוב היהודי בשעתו די התעלם מהבעיה הגרמנית ואילו דווקא זבוטיניסקי ואנשיו נשאו את הבעיה על דגלם. החרימו מוצרים גרמנים וניסו להעלות את הבעיה על האגנדה.

    2. לארלוזורוב לא היה שום מנדט לדאת ולתת עם הגרמנים.

    3. צבי רוזנבלט, ואברהם סטבסקי זוכו.

  • יוסי  On יוני 18, 2008 at 12:20 pm

    מעניין אם קסטנר שמע על מגעיו של ארלוזורוב עם הנאצים ועל ההסתה נגדו סביב העניין הזה…

  • דני בלוך  On יוני 18, 2008 at 2:17 pm

    אינני מאשים את רוזנבלט או סטבסקי. הם זוכו והדבר מקובל עלי. אנחנו יודעים מי לא רצח את ארלוזורוב ואיננו יודעים מי כן והתעלומה נשארה.
    לסעיף 2 – לארלוזורוב היה מנדט מן הסוכנות.
    לסעיף 1 – אינני בטוח שדרך הפעולה של הרביזיוניסטים היתה בהכרח הנכונה.

%d בלוגרים אהבו את זה: