רגיעה – סיכוי בלא סיכון

רגיעה היא שלב ראשון בדרך להסדר מעמיק יותר. הרגיעה מאפשרת להתארגן, לבדוק ולהיערך לקראת כל תסריט אפשרי. כל הטענות נגד עצם הרגיעה הן חסרות שחר. נכון, הרגיעה תניב תוצאות חיוביות רק בניהול נכון ונבון של הממשלה. אם הממשלה אינה מסוגלת לכך היא גם לא תהיה מסוגלת לנהל מאבק צבאי. לכן, עדיף שתכשל ברגיעה מאשר במתקפה.

 

אומרים לנו שהרגיעה היא ניצחון של החמאס. האמנם? באמת? בסיכומו של דבר ניתן להעריך כי החמאס נכשל במטרותיו הצבאיות בכל מהלכיו מאז חטיפת גלעד שליט. הוא ניצב עתה חושש מפני התפרצות אזרחית בעזה מחד ומפני הסכנה שכל מנהיגיו יפגעו מידי צה"ל. רוב ניסיונות הפיגוע מחוץ לטווח הקסאמים נכשלים. החמאס על סף קלקול יחסיו עם רוב מדינות ערב ואף עם סוריה. אז אולי במצב זה ללחוץ עליו יותר ולא להסכים לרגיעה? אז היינו רק מחזקים אותו ומרגיזים את מצרים, את העולם הערבי המתון ואת רוב ידידנו בעולם.

 

כוחו של החמאס הוא עובדה ואנו תרמנו לחיזוקו בעת הבחירות ברשות הפלשתינית, בכך שהחלשנו את המתונים ובכך שביצענו את ההתנתקות, הנכונה כשלעצמה, בלא הידברות עם הכוחות שרצו ורוצים לשתף עמנו פעולה.

 

יש סיכוי ברגיעה שחלק מן החמאס יבין שאין פתרון צבאי אלא רק פתרון מדיני. הסיכון שזמן הרגיעה ינוצל להתחזקות הוא סיכון ריאלי אך הוא קיים בכל מקרה ובכל מצב. במקביל אנחנו יכולים להתחזק יותר. לנצל את הזמן למיגון העורף באזורי הסכנה ולהצטייד בכמה מן המערכות הקיימות להגנה נגד קסאמים ושאר מרעין בישין ולהיערך לפעולה גדולה, אם לא תהיה ברירה אחרת.

 

הבון-טון הוא הכנת הכסת"ח באזהרות כי הרגיעה היא שברירית ותקרוס במהירות. מנהיגות נבונה צריכה לעשות כל שביכולתה כדי למנוע את הקריסה וכדי לחזק את הסיכוי שהרגיעה נושאת עמה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אזרח.  On יוני 19, 2008 at 5:24 pm

    .

  • רחל  On יוני 19, 2008 at 5:48 pm

    יוכלו קצת לאגור כוחות מבחינה נפשית. כתושבת הצפון אני יודעת כמה זה חשוב. מלחמת לבנון השנייה ומטחי הקטיושות האינסופיים של מר נסראללה גמרו לנו את הצורה. גם ההוראות הלא ברורות שקבלנו מוטטו אותנו עוד יותר.
    פשוט הגיע הזמן לרענן להם את הרוח להרים את המוראל ולהפסיק עם ההוראות הסותרות טוב תעשה הממשלה הזאת אם תדבר בקול אחד ולא ביותר מקול אחד. טוב תעשה הממשלה הזאת אם היא סוף כל סוף תשתוק. ותעשה מעשה אחד נורמלי למען המדינה הזאת.
    כי גם לנו וגם לתושבי שדרות נמאס מהבטחות שאף אחת מהן לא קוימה.
    הגיע הזמן שמדינת ישראל תצדיק את הבקשה שלה להצטרף לארגון היוקרתי הזה –
    OECD
    שמו ולא לרפובליקות הבננות.
    כי לי נמאס כבר מהסיוטים.
    השופט בדימוס אליהו וינוגרד יצדיק אותי.
    עד מתי רשעים יעלוזו? עד מתי?
    הגיע הזמן לשלוח את קדימה ובעיקר את מי שעומד בראשה אחורה לדפי ההיסטוריה למקום חשוך מאוד בגנזך המדינה…
    ולשאוף לשלום ולתקווה.

    רחל

  • אריק גלסנר  On יוני 19, 2008 at 7:34 pm

    מסכים עם דבריך.
    בכלל, נראה לי שהבסיס להסכם שלום עתידי יונח על מצע של התשה עתידית. ניצחון מובהק של צד אחד תמיד מעורר את רגשי הנקם במפסיד, לקראת הסיבוב הבא. לכן, בעיניי, מלחמת לבנון השנייה לא בהכרח הייתה כישלון, דווקא בגלל שאף צד לא הגיע להכרעה.

  • גולדבלט משה  On יוני 20, 2008 at 1:39 pm

    של התבוסה שנחלנו בעימות עם החמאס. החמאס הצליח בכל היעדים שהציב לעצמו. הוא הפך השלטון הלגיטימי בעזה. העולם הערבי מכיר בו בין אם הוא אוהב אותו ובין אם לאו. הוא הצליח להסיר את המצור ללא שחרור שליט-בין היתר תוך זיהוי נכון של אינטרסים כלכליים בישראל. הוא הראה שניתן בעמידה איתנה לגרום לישראל למצמץ והוא נתן דוגמא לכל העם הפלשתינאי כיצד צריך ללחום בציונים

    ברור שהחמאס בלחץ מסויים. עם ישראל וממשלת ישראל היו קורסים ללו היו עומדים במאית מלחץ
    שהחמאס ותושבי עזה עמדו בו בעוז נפש. אין אני נהנה להחמיא לאוייב אבל הם אמיצים מאיתנו ,רבי תושיה יותר מאיתנו וראויים לנצחונם

    אני תומך ברגיעה לאחר שהוברר לי שהאמצעים שאנו נכונים לנקוט בהם ממילא לא הביאו לתוצאה כלשהי ומנוי וגמור עם ישראל לא להסתבך במבצע צבאי בעזה. לרגיעה יש הצדקה כי עם ממשלה זו והנהגה זו לא ניתן לנצח את החמאס .
    אזבהיעדר אופציה צבאית כל שנותר לנו לעשות הוא לקוות שלאחר הבחירות הקרובות תעלה הנהגה אחרת -יותר נחושה-. זה לא יקרה להערכתי מחר. הערכתי שהבחירות לא יקרו לפני 1/09 ואין כרגע סיבה לשנות הערכה זו

%d בלוגרים אהבו את זה: