כישלונו של רמון ושל פרקליטו פרידמן

היום הוא יום חג לדימוקרטיה ולשלטון החוק בישראל. רמון ופרידמן נותרו במיעוט מזהיר בממשלה וניסיונם לפגוע במשטרה ובפרקליטות ולהטיל עליהן את מורא הממשלה נכשל. מלכתחילה היתה הצעת רמון-פרידמן מעוותת: הנחקרים ימנו את החוקרים שיחקרו את החוקרים. בשום מדינה נאורה לא היה קורה כדבר הזה. יש בהחלט שאלות הראויות לברור בכל הנושא של השימוש בהאזנות סתר ושמירה קפדנית על זכויות נחקרים ונאשמים. אך אסור שהבדיקה הזאת תיעשה על-ידי הנפגעים עצמם ותתרכז בעניינו הפרטי של אדם אחד.

 

לכן, מלכתחילה היה ברור שמבחינה מוסרית אין הממשלה יכולה למנות ועדה לברור העניין. היו לה שתי אפשרויות בלבד: להקים ועדת חקירה ממלכתית, שאת הרכבה תקבע נשיאת בית המשפט העליון או לפנות למבקר המדינה שיבחן את העניין בהקשרו הרחב. ברור שבמערכת היחסים הנוכחית פרידמן לא יפנה לדורית בייניש. נותרה רק האופציה של מבקר המדינה.

 

אפשר היה לחסוך חמש שעות יקרות מזמנה של הממשלה ולהעביר את העניין למבקר המדינה תוך חמש דקות. אבל רמון ופרידמן אינם פועלים לפי שורת ההיגיון. וכך קיבלנו ישיבת ממשלה מן המבזות ביותר בעת האחרונה. התנהגותו של רמון היתה מתחת לכל רמה סבירה. אסור היה לו להשתתף בדיון בכל דרך שהיא וחבל שפרידמן לא מבין זאת, כמו שהוא חף מהבנה בעוד כמה נושאים. פרידמן אינו מבין שמזוז אינו פקיד שלו. הוא ישות עצמאית בכל הנוגע לעניינים המשפטיים. סמכות השר לגבי הפרקליטות והיעוץ המשפטי היא אדמיניסטרטיבית בלבד, כשם שהשר לביטחון פנים אינו יכול להתערב בחקירות המשטרה.

 

הכעס מעביר את פרידמן על דעתו והגיע הזמן שישחרר אותנו ואת עצמו מנוכחותו המיותרת בממשלה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • צבי גיל  On יולי 6, 2008 at 7:10 pm

    מה שברור לך דני, ואולי לעוד אנשים רבים, בכלל לא עולה על הדעת לאנשים שמנציחים את מיגדל פיזה.רק אם תעמוד בצורה עקומה ליד המיגדל תתתקבל כישר. לצערי יש עוד אנשים שעומדים בעוקם ליד מונומנט זה.חוששני שאלמלא מצבו של ראש הממשלה היה כה עגום, אפשר ומחרוזת ההצעות של שר המשפטים שלנו היו עוברים את המחסום. מסתבר כי לעתים מצב רופף דווקא מוסיף ליציבות, אם לא שלטונית אז משפטית.לחיים רמון קרה דבר נורא. ראשית בחיבוק האומלל שאני כאדם לא מתייחס בחומרה למעידה אנושית. אולם במאמציו להלבין את החטא הקטן, הוא עשה חטאים גדולים, לעתים מקוממים. חבל מאוד..

  • גולדלבט משה  On יולי 6, 2008 at 8:22 pm

    אי אפשר להתווכח-כשלון היה כאן כי לא היה רוב להעביר את ההצעה המקורית.
    אין ספק כי מכלול התנהלות הפרקליטות והמשטרה בנוגע להאזנות סתר דורש חקירה ממצה. אין גם ספק שאין טעם להקים וועדת חקירה ממלכתית כי הרכבה חייב להיות כזה שיחפה על שיתוף הפעולה של השופטים עם המשטרה, או לחילופין הקלות הבלתי נסבלת שבה הם חותמים בסיטונות על אישורים להאזנות סתר. ועדה שתמנה ביניש לא תחתור לחקר האמת.
    אז נשארנו עם וועדה ממשלתית או המבקר.
    שמהחקירה שלו איני צופה ישועה ממשית .
    אז אין מה לחגוג לא שלטון החוק ניצח ובוודאי לא זכויות האזרח-אבל הפרקליטות והמשטרה יחגגו ניצחון גדול על זכויות האזר

  • חנה בית הלחמי  On יולי 6, 2008 at 9:56 pm

    מכה בסלע.
    אגב, ישיבת הממשלה ארכה יותר מזו שדנה ביציאה למלחמת לבנון השניה או בעסקת החטופים. בעניין זה – עצם היותה של הממשלה הזו הוא כישלון לדמוקרטיה, או כישלון אישי לחלוטין של כולנו.

  • דני בלוך  On יולי 6, 2008 at 9:57 pm

    אתה לא יכול להבין שהפרידמן שלך הוא אסון לשלטון החוק. איך אתה יודע שוועדה שתמנה ביניש לא תחתור לחקר האמת? וועדה שימנה פרידמן כן תחקור? ולמה דברי ההבל שמחקירת המבקר לא תצא ישועה ממשית? אולי דווקא כן.

  • אלון  On יולי 6, 2008 at 10:00 pm

    יש שוטרים במשטרה שפעלו בזדון נגד אדם, ועוד הוא שר, שר המשפטים – לא פחות! – תוך ניצול כוחם לרעה. תוך כוונה לפגוע בו כוחה של המדינה.

    יש משטרה שכך ניראת, יש פרקליטות שמחפה עליה.

    היום הוא, מחר אתה.

    מי ניצח? שלטון החוק?

    חבל שלא הצליחו להביא לבדיקה יסודית של הענין. זה ההפסד שלנו. של שלטון החוק שלנו.

    עכשיו כשאתה הולך לישון, תחשוב על הסמכויות שהוענקו למשטרה בשנים האחרונות, האזנות סתר, וגישה למאגרי מידע, נטילת דגימות דנ"א וכו'.
    ושיהיה לילה טוב.

  • דני בלוך  On יולי 6, 2008 at 10:14 pm

    מעטים סבורים שמישהו פעל בזדון נגד רמון. ברור שרמון פעל בטפשות.

  • דודי  On יולי 6, 2008 at 10:24 pm

    בין טפשותו של רמון, לבין סימונו כיעד של גורמים במערכת, בגלל עמדותיו כשר משפטים.

    נזכור למשל את תיק החקירה שצץ פתאום נגד רובי ריבלין כאשר היה מועמד לשר משפטים, ונגוז לו כאשר הוסר האיום שבמינויו. (ריבלין, כמו רמון, התעתד לבצע שינויים שלא היו לרוחה של המערכת).

  • דודי  On יולי 6, 2008 at 10:32 pm

    למנות ועדת בדיקה ממשלתית, אינה של פרידמן אלא של השופט בדימוס ורדי זיילר שמונה לחקור את הנושא.
    כך כתב זיילר:
    "ריכוז הדברים בנייר זה מצביע על כך שיש מספיק תמיהות שלא ניתן להן הסבר, שיצדיק חקירה ממצה בידי גוף המצויד בסמכויות כפייה. החשד בזדון, אם חלילה הוא נכון, הוא מהסוג היכול לזעזע מוסדות ארץ"

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/952164.html

  • אלון  On יולי 7, 2008 at 1:25 am

    מסכים עם דודי.
    לגבי ה"מעטים שחושבים"… ברור שמעטים חושבים שהיה זדון. הרי רק מעטים נחשפו לעדיות, הראיות והנסיבות הספציפיות. כל האחרים, למי בדיוק איכפת מה הם חושבים? על מה מבוססת עמדם, על איזה כישרון וודו? איזה חוש שישי?

    בעיה היא, שבין ה"מעטים שחושבים" יש לפחות כמה אנשים רציניים שנחשפו לפרטים וחושבים שיש טעם לחקור (כלומר שהראיות מצביעות על אפשרות שיתגלה שדווקא היה זדון):
    זאב בוים (שר בממשלה)
    דניאל פרידמן (משפטן מוערך ושר המשפטים)
    ורדי זיילר (נשיא בית משפט מחוזי בדימוס)
    ועוד כמה (וזה להוציא את רמון ופרקליטיו שהם ודאי תגיד שלא צריך להתחשב בדעתם כי הם מעורבים בענין – אף שזה לא מובן מאליו, כיון שעניינו כבר נידון ונגמר ולא יפתח שוב, ואין להם מה להרויח – רק להפסיד – אם יקבע שלא היה זדון אלא שפעלו ביושר).

    אם הדיעות האלו אינם מספיקות כדי להצדיק הקמת ועדה מקצועית אובייקטיבית (ואף אחד לא מציע משהו אחר) אז מה כן? צריך שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יבוא ויגיד שיש חשד לפי הראיות שנחשף אליהם כדי שתתמוך בועדה אוב' שתחקור?

  • גולדלבט משה  On יולי 7, 2008 at 6:12 am

    כפי שאתה יודע זמן רב אני ממש לא חושב שפרידמן הוא אסון שלטון החוק-להיפך!. שלטון החוק אינו נכס של אליגרכיה שיפוטית מסוימת. אני ורבים אחרים סבורים שפרידמן הוא קרש ההצלה האחרון של שלטון החוק.
    בכל נושא האזנות הסתר מעורבים נשיאי בתי המשפט המחוזי שהם המוסמכים על פי החוק לתת אישורים.
    גם מבקר המדינה היה נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ונתן צווים להאזנות סתר. יצויין כי הוא נחשב כמחמיר.מכל מקום וועדה בראשותו, או וועדה שתמנה נשיאת העליון היא וועדה שלידתה ותפקודה תלוייים בצד מעוניין-בכל תחום אחר הייתה פורצת בשל כך צעקה גדולה . כנראה למי שרוממות שלטון החוק בפיהם מותר הכל.

  • גולדבלט משה  On יולי 7, 2008 at 6:53 am

    בגלל העובדה שאני תומך עקרונית בגישת השר פרידמן עלולה להשתמע מסקנה כי אני בעד המשך קיומה של הממשלה הזו וזה ממש לא כך. נראה לי שהיועץ המשפטי ופרקליט המדינה הצליחו לשתק את הממשלה בחקירות נגד אולמרט והמשך כהונתה בנסיבות אלו הוא רע לישראל. איני סבור שתקום קואליציה חלופית ואם ייגזר על אולמרט ללכת נגיע לבחירות חדשות ורצוי,לאור המצב שנוצר, שיתקיימו כמה שיותר מהר-אם כי זה להערכתי לא יקרה לפני ינואר 2009
    בבחירות שיתקימו אני מעריך כי יעלה לשלטון גוש הימין וכן, אני מקווה, מפלגת העבודה תחדל מלהוות גורם פוליטי משמעותי.
    טרם החלטתי אם באופן אישי אמנע לראשונה מהצבעה או שאחצה את הקווים לטובת מפלגת ימין אבל ההכרעה האישית שלי אינה חשובה.
    באשר לפרידמן-הוא אינו אלא חוליה בשרשרת של מאבק להקים בסיס אחר ליחסים שבין השלטון הנבחר לעילית המשפטית המתיימרת להוות רשות על. אם אפילו זאב סגל מהארץ השתכנע כי היועץ המשפטי לממשלה חצה את כל הקווים אז כנראה שהגיעו מים עד נפש.
    המאבק הזה החל שנים רבות לפני שפרידמן עלה לבמה הפוליטית ויימשך הרבה אחריו. הוא מאבק בין תשקפות עולם יסודיות שונות ולכן הוא אינו תלוי בגורלו של אדם זה או אחר.

  • חנה בית הלחמי  On יולי 7, 2008 at 7:08 am

    גולדבלט, אני מקווה שאתה לא באמת חושב שאדם בודד עם ונדטה אישית ושאינו פועל בגישה דמוקרטית של ליבון עמדות והכרעה על פי דעת רוב, טוב למדינת ישראל או לדמוקרטיה.
    פרידמן התיישב בכסאו על מנת לעזור לחבר וממשיך לעשות כך ללא כל קשר ולו מקרי לאתיקה, נקיון כפיים, יושרה, מנהל תקין.
    השחיתות השלטונית שהוא וחברו מייצגים, אינה קלה בעיני מהגניבות של אולמרט או הירשזון. יתכן שאף מסוכנת מהם. ניתן להתווכח על תוכן דבריו בדרכים דמוקרטיות מקובלות, רק שהוא מוציא את הדברים ממעגל הדיון על מנת לאכוף דעת יחיד.
    הנה דעתי עליו, שפרסמתי כבר בעת שמונה:
    http://www.e-mago.co.il/news/257.htm

  • דני בלוך  On יולי 7, 2008 at 7:42 am

    בדיקת התנהגות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט בנושא האזנות סתר הוא עניין ראוי לבדיקה במנותק מעניינו האישי של רמון שבית המשפט קבע פה אחד את דעתו על אמינותו ועל ארגון עדויות למענו. אם בטענת הזדון היה ממש מדוע לא הגישו פרקליטיו ערעור לבית המשפט המחוזי? משום שידעו שהסיפור לא רציני ומשום שחששו כי הפרקליטות תגיש אז ערעור על קולת העונש. אז אל תתנו לעובדות לבלבל את דעתכם הקבועה מראש.
    אשר לועדת בדיקה – ועדה שהרכבה נקבע מראש על-ידי פרידמן, רמון ואולמרט היא באמת ועדה אובייקטיבית? וזיילר הוא באמת אובייקטיבי? ומדוע הוזמנו לישיבת הממשלה רק הוא ולא השופט ברנר? והיועצת המשפטית של הכנסת, שאינה שייכת לעניין?
    אתם באמת לא מבינים שכל הסיפור אינו אלא ונדטה אישית של רמון ואילו היה מדובר בדרך הטיפול בהאזנת סתר בי, בגולדבלט או בכל אחד אחר, מבכור פרעה עד בכור השפחה, זה לא היה מגיע לשולחן הממשלה? מי הפריע לפרידמן לפנות ישירות למבקר המדינה?
    דומני כי לינדנשטראוס כבר הוכיח שהתרחק דיו מתקופת כהונתו כנשיא בית משפט מחוזי והוא מסוגל לבחון את הנושא מתוך ריחוק ואי-משוא פנים.שהרי אצל חסידי פרידמן כולם פסולים, פרט למלחכי פנכתו, חסידי רמון ושותפיו לעמדה נגד בית המשפט העליון.

  • גולדבלט משה  On יולי 7, 2008 at 9:59 am

    1. בדרך כלל חקירות מוזמנות עקב אירועים מסוימים-ראה חקירת דרכי החקירה של השב"כ
    2. העובדה שרמון מעורב אישית אינה החשובה. פעמים רבות זכויות האזרח נולדו עקב מאבק בעלי שררה-ראה המגנה כרטה
    זכויות האזרח שאנו מכירים הן בעצם פריווילגיות שהורחבו
    3. אם ייעשה המבקר מלאכתו נאמנה וישכח שהוא היה נשיא בית משפט מחוזי שחתם על צווי האזנות סתר-אזי הרווחנו משהו חשוב מאד
    אני הייתי מעדיף וועדה בלתי תלויה-אבל בישראל אין חיה כזו
    4.סביר ששר משפטים אחר היה מרדים את הנושא בכלל-הפשרה נולדה עקב מאבקו של השר פרידמן-בעייני לאור זהות המבקר היא אינה מספקת-אבל זה מה שיש

  • דני בלוך  On יולי 7, 2008 at 10:08 am

    להשוות את מקרה רמון עם השגת המגנה כרטה זו חארטה-ברטה. באמת. אין לך טיעונים טובים יותר? שמור על הכלל – והמשכיל בעת ההיא יידום. רמון ופרידמן פועלים אך ורק ממניעים אישיים.

  • צבי  On יולי 7, 2008 at 11:07 am

    השיח הכותרתי והחד-מימדי – זה המתמקד במלל רדוד שעיקרו פרידמן נגד בית המשפט העליון – חוטא לאמת.
    ראשית, לחלוטין אינני מסכים לדיעה הגורסת שפרידמן מזיק למערכת המשפט. מערכת המשפט מצוייה בקשיים רבים; התהלכותה בעייתית; תקופת נשיאותו של ברק הזיקה לה עד מאוד; אמון הציבור בה מצוי בשפל שלא ידענו כמותו.
    אכן, כל מי שעיניים בראשו ותאים אפורים בין אוזניו, מבין שאולמרט מינה את פרידמן בגלל, בשל הנגד. ואולם, עיקר דיעותיו של פרידמן הן דיעות ראויות, חיוניות, בגדר דרישות שעולם המשפט רווי בהן. לא רק פרידמן חושב כמו פרידמן, גם מומחי משפט מכובדים מצויים בדיעותיו [הנה, אחד שאינו חשוד באופזיציונריות יתירה, הוא פרופ' אמנון רובינשטיין].

    ועתה להחלטת הממשלה מאתמול:
    א] אכן, דווקא בשל מעורבותו של רמון, בשל הרשעתו בדין, אין זה היה מן הראוי, מלכתחילה, להקים ועדה לבחון את עניינו שלו, לבטח לא כאשר הוא זה הטומן ידיו בקידומה.

    ב] ועדיין, נאינטרס הציבורי הכולל נמצא נפסד.
    כל מי שעוסק במשפט, במשפט פלילי, יודע שישנם פרקליטים רבים שפועלים כאחרוני העבריינים: מסתירים ומעלימים ראיות שאינן נוחות לתביעה; מקדמים חקירות באופנים סלקטיביים.
    וביתר מיקוד – בשנת 1995, דווקא בשל ריבוי העלמות הראיות מצד התביעה, תיקן המחוקק את חוק סדר הדין הפלילי [סעיף 74]. הוא הורה לערוך "רשימת מסמכים" בכל תיק חקירה, מפורטת ומסודרת.
    האם הדבר נעשה?
    לא! בחלק מהמקרים, באופן מרושל-במכוון.
    ובתי המשפט – חוששים מלהקנות שיניים לסעיף הזה. מדוע? כי הפרקליטות עומדת על רגליה האחוריות בנושא.
    ומעת לעת אנו ממשיכים לשמוע על תיק כזה ואחר, שבו העלימה הפרקליטות ראיות.

    השופט ברנר טעה, בכנותו את התנהלות הפרקליטות בעניינו של רמון כ"רשלנות רבתי". אין בעניין הזה רשלנויות. יותר מסביר מאוד להניח שהיה כאן את שקורה במקרים אחרים דומים – העלמה מכוונת.

    אם כך – מי שמבקש לחיות במדינה שתרבות ניהול המשפטים הפליליים שלה מתירה למדינה להעלים מנאשמים ראיות לא נוחות, ראיות מזכות, או ראיות המטילות ספק בהרשעה – ייכבד וישמח. הפרקליטות, כך אני חושש, תמנף את החלטת הממשלה מאתמול להמשכת הכיסוי הניתן למעשים שהדעת לא סובלת.

    נקווה שמבקר המדינה יתלבש על נושא הגילוי שבו מחוייבת המדינה – לנאשמיה; לעצמה; לעשיית הצדק; לכולנו.

  • גולדלבט משה  On יולי 7, 2008 at 11:11 am

    כדאי שתתעמק קצת במגנה כרטה והעימותים שהביאו
    לקבלתה. רוב הנושאים היו פחותים בהרבה
    חוץ מזה אני מבין שלמזוז ואח' לא היו בכלל מניעים אישיים-הם כידוע נעלים מכל חשד
    נו באמת .

  • דודי  On יולי 7, 2008 at 3:17 pm

    אני מבין שגם הטענות של השופט בדימוס זיילר שציטטתי לעיל "משונות" בעיניך. יש לך בדל הוכחה לכך שזיילר אינו אובייקטיבי?!

  • דני בלוך  On יולי 7, 2008 at 5:06 pm

    סוף, סוף מישהו שכותב בהיגיון ואפשר להתווכח. כל מערכת שלטונית זקוקה לביקורת וניעור מדי פעם השאלה מי מבקר ומה המניעים. לפרידמן יש ם טענות צודקות אבל הן טובעות בים האובססיות האישיות שלו. אילו אמנון רובינשטיין היה שר המשפטים אני בטוח שהיה פועל לא כפיל בחנות חרסינה אלא בגישה עניינית תוך זהירות בכבודם של שופטים, שופטות ויועץ משפטי במאמץ להגיע לרפורמות בקונסנזוס. לפרידמן ושולחיו רמון ואולמרט אין רצון ברפורמות בקונסמזוס וזאת הבעיה. ענייני הרשות השופטת והחקיקה הקונסטיטוציונית צריכים להתנהל באווירה של הידברות כדי לגייס תמיכה מירבית. אני שמח שבישיבת הממשלה נמצא לפתע שכל הגיוני אצל אהוד ברק, אלי ישי ומיכאל איתן לפשרה מכובדת ולא להגיע להכרעה על חודו של קול.
    לגולדבלט- ללדור לא היו לבטח מניעים אישיים. בניגוד לאדמורך פרידמן.
    לדודי – זיילר היה שותף של פרידמן ועל כן הוא פסול להיות מעורב בעניין זה.

%d בלוגרים אהבו את זה: