אהוד ברק או דניאל פרידמן

חוגים המקורבים לראש הממשלה הנוכחי, הגיבו על דברי אהוד ברק כי העבודה תדרוש ממי שירכיב את הממשלה הבאה מ"קדימה, להחליף את שר המשפטים פרידמן, כי אהוד אולמרט מעדיף ממשלה עם פרידמן ובלי ברק (כנראה התכוון לאהרון ברק). על כך החזיר לו אהוד ברק כי הוא, אולמרט, כבר לא יקבע את הרכב הממשלה הבאה. בוויכוח הזה כולם צודקים. כעיקרון מפלגה אחת בקואליציה לא קובעת לשותפה אחרת מי יכהן מטעמה בממשלה. לכן, אם קדימה ממנה את פרידמן אין סיבה להתנגד לו. צריך להקפיד עמו על מעשיו ולהתנגד להם אם הוא חורג מן ההסכמים הקואליציוניים ומקווי היסוד. פרידמן חרג כמעט מכולם ולכן חובת מפלגת העבודה להתנגד להצעותיו. ואכן, ברוב המקרים התנגדה העבודה להצעות פרידמן והפילה אותן. דומני כי לא היה לנו שר משפטים שכה רבות מהצעותיו הוסרו מסדר היום הממשלתי או הפרלמנטרי. אני מקווה כי כך יקרה להצעותיו החדשות.

 

יש בישראל רק מעט מוסדות שפועלים כשורה וללא שערוריות רבות. אחד מהם הוא מוסד היועץ המשפטי לממשלה. גם שם יש מקום לביקורת, לתיקון ולשיפור. היו לנו יועצים דגולים ויועצים טובים או בינוניים. אך לא היו לנו יועצים מושחתים או מטומטמים. מדי פעם התעוררו ספקות אם המוסד אינו טעון תיקון והאם אין עוצמתו גדולה מדי. גם אני מתחתי ביקורת על היקף סמכויותיו, וב- 1978, לקראת סיום כהונתו של אהרון ברק כיועץ, הצעתי במאמר ב"דבר" לפצל את התפקיד לשניים – יועץ לממשלה ותובע כללי. אך לא הצעתי לצמצם בסמכויותיו של היועץ כמי שמפרש בלעדית לממשלה את המצב המשפטי, בכפוף,כמובן, לבית המשפט העליון. הנימוק העיקרי שלי היה כי התפקיד כפי שנתגבש מעניק סמכויות רבות מדי לאדם אחד ההופך בבת אחת לרשות שופטת, מחוקקת ומבצעת, ללא פיקוח מעשי למעט בית המשפט העליון, במקרים חריגים.

 

רוב המשפטנים שקראו את מאמרי אז התנגדו להצעה. לטענתם, המוסד פועל היטב. כל פיצול, גם אם כוונותיו טובות, יחזק את ההשפעה הפוליטית ורק יחליש את המוסד שפועל במשך שנים מתוך אובייקטיביות א-פוליטית. לדעתם ועדת אגרנט פסקה בשנות ה- 60 על מבנה המוסד ואין מקום לשנותה.

 

ב- 1998 דנה בנושא ועדה נוספת בראשות הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, מאיר שמגר, ובה היו חברים כמה מטובי שרי המשפטים בממשלות ישראל – ובהם צדוק, מרידור וניסים. הם יצאו נגד הפיצול. שר המשפטים הנוכחי פרידמן טען עם הגשת הצעתו לפיצול התפקיד כי השר לשעבר נסים שינה את דעתו ותומך עתה בפיצול. זכותו. עם זאת אינני בטוח שהוא תומך בהחלשת סמכויותיו של היועץ כמנחה הממשלה בענייני חוק ומשפט.

 

וזו הוכחה נוספת להתנהגותו של פרידמן כפיל בחנות של חרסינה שעד כה נכשל כמעט בכל הצעותיו ותכניותיו ורק הצליח להחליש ציבורית את אמון הציבור במערכת המשפט ובבית המשפט העליון. הוא מינה ועדה בראשות המשפטן דן אבי יצחק שדעת כל חבריה היתה ידועה. זו היתה ועדה פנימית שלו ולא ועדה ציבורית של הממשלה או הכנסת.

 

במצב הנוכחי יש לשגר את הצעתו לסל ולגנוז אותה יחד עם שאר הצעותיו. מפלגת העבודה חייבת שוב להטיל וטו על ההצעה, כזכותה על פי ההסכם הקואליציוני, בתקווה כי עד מהרה יחזור פרידמן לאקדמיה והאפיזודה האומללה של כהונתו כשר משפטים תשכח עד מהרה.

 

אך הלקח מן האפיזודה הזו אסור שישכח – כל מי שחרד להמשך קיומה של הדמוקרטיה הישראלית צריך להבין שמינוי שרים בממשלה אסור שיישאר זכות בלעדית של ראש הממשלה או ראש המפלגה. חייב להיות תהליך בחירה במוסד מתאים ובדיקה גם של עברו של האיש והצהרת רכושו וגם בדיקה של סדר יומו בתחום שהוא או היא עומדים להיות מופקדים עליו – האם הוא תואם את עקרונות המפלגה שהוא מייצג ואת הבסיס על פיו מורכבת הממשלה. כך נהוג, למשל, בארצות הברית ולפעמים כדאי להעתיק מן האמריקאים לא רק את השלילה אלא גם את החיוב.

 

אם היינו בודקים היטב את אולמרט, קצב והירשנזון, למשל, לפני בחירתם ייתכן והיינו מונעים לא מעט פגיעה בערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק. יש דברים שקשה לדעת מראש – התנהגות שר במשרדו לאחר מינויו, פעילות פוליטית אסורה וכדומה. אך כדאי שנתחיל לפתח כלים למניעה בטרם מעשה ואז יפחת העומס על חוקרי המשטרה והפרקליטות.

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עלמה  On יולי 30, 2008 at 3:20 pm

    אי אפשר צעד פחות דרסטי?

  • אזרח.  On יולי 30, 2008 at 3:52 pm

    שכל כמה שנים שמים פתק חסר משמעות בתוך הקופסה?
    המערכת מושחתת.רוב האנשים שבה מושחתים,והם ימצאו את הדרכים לעקוף את כלי המניעה שתציב מולם.
    אתן לך דוגמא לגבי הרשזון.היה ידוע מה היה העבר של הרשזון,ובכל זאת זה לא מנע את בחירתו של הרשזון.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=712751#resp

    הכי קרוב לאולמרט.

    מתוך הכתבה: "מינוי הירשזון לשר אוצר מעלה מחדש את החשש לקשרי הון-שלטון בלשכת שר האוצר בשל הקשרים שלו עם קופת חולים לאומית ועם אישים כמו מיקי צולר, בעבר ממקורבי יצחק מודעי והיום יו"ר קופת חולים לאומית, מנהל קרנות הפנסיה של הסתדרות עובדים לאומית ויו"ר בנק יהב. את העניין יבחנו היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ואחותו, היועצת המשפטית של האוצר ימימה מזוז."

    הנה.כבר ידעו מה היה עם העבר של הרשזון,(עדיין לא יצא עניין המעטפות והמזוודות של הכסף)וזה לא מנע ממנו להבחר.

    ראה את המחמאות שהכתב המתוקשר(לעטיני משרד האוצר המספק לו את החומר.בבחינת: יד רוחצת יד) נותן להרשזון.

    "ישר, יסודי וצנוע",מי שעבדו עם הירשזון אומרים כי מדובר באדם ישר מאוד, יסודי, איש עבודה, ביצועיסט, צנוע, שפיו ולבו תמיד שווים.

    מי שעבדו עם הרשזון.מי אלה,לא ידוע.אולי אולמרט.

    הכתבה הובאה ביום בו נבחר הרזשזון לראשות שר האוצר.

    ראה תגובתי, תגובה 6 ,אזרח.

    כותרת התגובה :" כתבה מייחצנת,לכלומניק החדש שישב על הקופה הציבורית."

    ציטוט התגובה:"נוסף לכך,אינני רואה כל צעקה וצווחה משום כתב פוליטי,או כלכלי,לעובדה שאדם אפור כהרשזון נבחר לראשות שר האוצר.אדם ללא נסיון,ללא יכולות,מופקד על המשרד השני בחשיבותו,ואין פוצה פה ומצווח.מדוע?מתוך הכתבה:"מינוי הירשזון לשר אוצר מעלה מחדש את החשש לקשרי הון-שלטון בלשכת שר האוצר בשל הקשרים שלו עם קופת חולים לאומית ועם אישים כמו מיקי צולר, בעבר ממקורבי יצחק מודעי והיום יו"ר קופת חולים לאומית, מנהל קרנות הפנסיה של הסתדרות עובדים לאומית ויו"ר בנק יהב.
    אז מה,נתנו לחתול לשמור על השמנת?ואין פוצה פה ומצפצף.או אפילו מצווח.זה בסדר.זה אחד משלנו".

    אז הנה.שיתוף פעולה מושלם של כלב ה"שמירה" המפורסם,אולמרט,ובעלי ההון שמאחורי אולמרט והרשזון.כוווולם עבדו במשותף להמלכת הרשזון כשר האוצר,למרות כל הידוע על עברו.

    מדוע?

    כדי שהאיש עושה רצונם ישב על הקופה הציבורית.

    אדוני,העסק מכור.

%d בלוגרים אהבו את זה: