בעימות הנוכחי – ברק מפסיד ובגדול

 

באמצע אוגוסט, בחום עונת המלפפונים, נקלענו לעימותים פוליטיים לוהטים נוכח הפריימריז בקדימה. אלא, בניגוד לעבר, בו כל מפלגה התבוססה בבוץ של עצמה נוכח הפריימריז שלה, הפעם הבוץ משותף לקדימה ולמפלגת העבודה, בשל החלטתו המטופשת של ברק לפתוח את פיו נגד ציפורה ליבני, לאחר שתיקה פומבית ארוכה. במקום להניח לשני המתמודדים העיקריים, ולשני המשניים, לשקוע בביצת ההשמצות ההדדיות, הוא העתיק את שדה הקרב לעבר הבית שלו והמרוויח היחידי יהיה ביבי נתניהו אם ישכיל לשמור על דממת אלחוט, כפי שעשה עד כה.

 

צריך לזכור כי ברק, בצד כל עיטוריו והצלחותיו, היה ראש הממשלה שכיהן תקופה קצרה ביותר ובסיומה הודח ברוב מוחץ של כ- 37%, מול 67% שניתנו לאריאל שרון. קצת פחות משנתיים קודם לכן זכה ברק ב- 56% מול 44% של נתניהו. הוא הביא עמו ב-1999תקווה גדולה, אך האכזבה ב- 2001 היתה רבה יותר. לכן, ברק שנכווה ברותחין צריך להיזהר בצוננים. ההשתלחות בקדימה ובמועמדת המובילה שלה לא תועיל לו.

 

בכל הוויכוח שמתנהל עתה סביב הפריימריז בקדימה נשכחה העובדה שאין בישראל בחירה ישירה של ראש ממשלה או משטר נשיאותי. המועמדים לראשות הממשלה, ומי שייבחר לראש ממשלה, הינם בבחינת רק ראשון בין שווים. לכן, השאלה של הטלפון בשלוש בלילה היא שאלה חסרת ערך. אין לראש ממשלה הרבה נושאים בהם הוא יכול להחליט לבדו. יש ראשי ממשלה שנוטלים לעצמם את הסמכות בגלל חולשת חבריהם לממשלה ולהנהגה. עיקר הסמכויות נתונות למליאת הממשלה, לוועדות השרים או לקבינט המדיני-ביטחוני, המורחב או המצומצם. אם יהיה צורך לפעול נגד איראן לא ראש הממשלה יחליט על כך בעצמו. אם היתה או לא היתה פעולה בסוריה, אולמרט לא החליט בעצמו. ובמלחמת לבנון השנייה לא יכולים עמיר פרץ או ציפי ליבני להתפרק מאחריות, אם לא העלו לדיון והחלטה הצעות נגדיות לאלו של אולמרט. לפי חוק יסוד: הצבא הרי  "הצבא נתון למרות הממשלה. השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הבטחון…ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הבטחון. ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הבטחון".

 

אם שר הבטחון הוא חדל אישים ולא מפעיל את סמכותו מול ראש הממשלה וכלפי הרמטכ"ל הוא האחראי, ורמטכ"ל שעוקף את שר הבטחון ואשר מסכים לקבל הוראות ישירות מראש הממשלה ראוי שיודח מיידית ואף יועמד לדין במקרים מיוחדים.

 

גם לשרים אחרים יש לא מעט סמכויות עצמאיות. כוחו של ראש הממשלה נובע מאישיותו, חוזקו הפוליטי ומסמכותו למנות ולפטר שרים. כוחו המעשי נובע בעיקר מחולשתם של השרים החוששים להתעמת עמו, פן יאבדו את כסאם.

 

לא כך היה בהכרח בעבר. בניגוד לתדמית, ההנהגה בעבר מימי בן-גוריון ועד עידן הבחירה הישירה והפריימריז היתה לא הנהגת יחיד אלא של קבוצה שבראשה שניים או שלושה קודקודים. בן גוריון, ברל כצנלסון, ארלוזורוב ואחר כך בן גוריון, ברל וגולומב, בן גוריון- שרת- קפלן, בן גוריון – שרת- אשכול, בן-גוריון- שרת- לבון, בן גוריון- גולדה מאיר – אשכול, אשכול, גולדה, ספיר. אשכול- דיין- אלון, אבן. גולדה – דיין- גלילי, ספיר.  

 

 

מפלגות לרוב לא ניהלו תעמולת בחירות סביב מועמד יחיד אלא הציגו כוורת של הנהגה. כאשר טעתה תנועת החרות ב- 1955 וב- 1959 והציבה את דמותו של בגין כמועמד יחיד היא הפסידה בגדול ולשנים רבות לא התקרבה לשלטון. גם אחרי הסתלקות דור המייסדים הלכה מפלגת העבודה על הנהגה של רבין- פרס – אלון – צדוק. רבין עצמו רצה בהנהגת יחיד נוסח ארה"ב ולכן נכשל פוליטית בקדנציה הראשונה והצליח לשנות את תדמיתו בקדנציה השנייה רק לאחר שלמד כי אינו מנהיג יחיד. הליכוד בקדנציה הראשונה הלך על הנהגת צוות בגין- עזר וייצמן, דיין, שמחה ארליך. הוא החל להיכשל כאשר דיין ווייצמן נדחפו החוצה ובגין הפך למנהיג יחיד, כשהוא כבר במצב בריאותי לא קל ומובל על ידי שרון. שמיר חזר לצורת ניהול משתפת עם ארנס ועם חבורה צעירה. בממשלת האחדות מ- 1984 פעלה רביעייה מחליטה של פרס, רבין, שמיר וארנס. ואחר כך ב- 1992 הצמד רבין – פרס הוא המוביל.

 

ישנה אגדה לגבי שלטון היחיד של בן-גוריון. ראש הממשלה הראשון נאבק קשות כדי להשיג רוב להצעותיו, ולעיתים לא מעטות נותר במיעוט. בקושי רב הצליח להוציא את שרת מן הממשלה כדי שיעלה בידו להשיג רוב למבצע קדש.

 

נתניהו וברק לא הבינו את סוד ההנהגה המשתפת ולכן הפסידו. שרון החל להבין זאת כאשר היה זקוק לגייס רוב להינתקות. אולמרט לא הפנים זאת ולכן נפל. בבחירות הבאות ינצח מי שיציג בפני הציבור נבחרת ולא הנהגת יחיד.

 

ביום שישי בערוץ 10 הציג ישראל רוזנר כתבת תדמית מפרגנת לאבי דיכטר. ייתכן ודיכטר יהיה, לאחר הפריימריז הקרובים בקדימה, דמות מובילה. ציפי ליבני או שאול מופז יזכו בהרבה נקודות אם יאמרו מראש כי בכוונתם, אם יזכו, לשתף בהנהגה את כל שלושת יריביהם ולהציג צוות הנהגה ביחד עם אישים ונשים שלא התמודדו. אין הכרח בהצגת תפקידים ספציפיים אלא בהצהרת כוונות. הוא הדין לגבי המועמדים בשתי המפלגות העיקריות האחרות.

 

בערוץ 2 ביום שישי פסק אמנון אברמוביץ' שיש כיום רק שלושה אנשים במדינה המתאימים לראשות הממשלה מבחינת הניסיון והתבונה – פרס, ברק ונתניהו. אין שטות גדולה מזו. רק בכנסת הנוכחית אני מוצא כמה וכמה מועמדים בעלי כישורים סבירים להנהגה, באם הראייה היא שראש הממשלה אינו שליט יחיד. במפלגת העבודה יש כמה וכמה – עמי אילון, אופיר פינס ופואד בן אליעזר, בקדימה יש בנוסף לארבעת המתמודדים גם את דליה איציק וצחי הנגבי, אם יצא זכאי במשפטו. ויש שורה שנייה של מועמדים להנהגה אם יצברו עוד מעט ניסיון – זאב בילסקי, יו"ר הנהלת הסוכנות בקדימה, בליכוד סילבן שלום וגדעון סער, בעבודה – אבישי ברוורמן ויצחק הרצוג ועוד לא דיברנו על כמה ראשי ערים מוכשרים במפלגות השונות.

 

ולגולשים – אל תתחילו כבר למנות את כל החסרונות של כל אחד ואת השאלות הערכיות והאידיאולוגיות. הזמן לכך יבוא כאשר מועמדות זו או אחרת תעמוד על הפרק. כל שאני רוצה לומר הוא שלא אלמן ישראל. יש מועמדים טובים, גם מחוץ לעשייה הפוליטית ברגע זה. ובלבד שהמועמדים יבינו את מהות התפקיד, את מגבלות הכוח, את ההכרח לגבש הנהגה מתפקדת וקואליציה תומכת ומתפקדת והעיקר – לא שררה לשם שררה ולא שלטון יחיד נפוליאוני. הדבר גם תואם את המסורת היהודית שהתנגדה לשלטון יחיד והעדיפה הנהגה זוגית, לכל הפחות, על פני שלטון יחיד מגלומני – משה ואהרון, כהן ונביא, מלך וכוהן, הלל ושמאי, זוגות הנשיאים והאמוראים ועוד.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • doron  On אוגוסט 18, 2008 at 11:57 am

    ניתן להתווכח על המועמדים השונים שהצגת, אבל ביקשת שלא.

    על ברק ניתן יהיה לאמץ בקרוב את האמרה שאינו מפספס הזדמנות להיכשל בלשונו.

    ועכשיו ברור לי מדוע במשך תקופה ארוכה ביכר שלא להתראיין לעיתונות הישראלית.

  • דוד מרחב  On אוגוסט 18, 2008 at 3:18 pm

    קדימה ומפלגת העבודה הן מפלגות הנמצאות בעיצומה של פשיטת רגל רעיונית ומוסרית. השאלה איננה מי מתאים, שהרי ברור שאף אחד מהמועמדים בעבודה ובקדימה הוא לא עילוי מיוחד. השאלה היא מי מבין את המציאות ומי מצליח לתפוש מה קורה בזירה העולמית והמקומית.

    אני חושב שברגע שמבינים את זה, צריכים להגיע למסקנה שמבין כל המועמדים, נתניהו הוא הבולט ביותר מבחינת השקפות ותובנות נכונות.

  • צבי גיל  On אוגוסט 18, 2008 at 5:16 pm

    אהוד ברק, בעזרת יועציי שווק, או בלעדיהם, שבר את השתיקה. הנכס היחיד שיש לשר ביטחון שעושה משהו בלא לרדוף אחר פופוליזם זול. ברגע שהפר אותה- זה פעל כבומרנג. לי אין ספק, שהוא ייצא קרח מכאן ומשם. חבל. איש בכל יכולות, אבל יכולת- פוטנציאל , צריך לממש לא רק בתבונה אלא גם בתזמון. בשניהם כשל אדם מבריק זה אגב התייחסתי להיבט זה במאמרי האחרון.

%d בלוגרים אהבו את זה: