פרס ישראל לטמטום – המשך

ביולי 2008 כתבתי בבלוג שלי את הדברים הבאים תחת הכותרת פרס ישראל לטמטום ולחוסר רגישות לשר דיכטר::

"דומני שלא צריך להכביר מילים על התנהגותו של השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שמקבל הודעה על הפיגוע בירושלים ואינו מפסיק את מסיבת העיתונאים הפוליטית שלו. טמטום וחוסר רגישות וחוסר תבונה פוליטית. והוא היה ראש שב"כ ורוצה להיות מועמד לראש ממשלה?". השבוע הוכיח השר דיכטר פעם נוספת כי הוא אכן ראוי לפרס הייחודי הזה. הטעם העיקרי הוא בעצם החלטתו לגבות בכל מחיר את החלטתו חסרת השחר והאחריות של מפכ"ל המשטרה לוותר על שרותו של אחד מניצבי המשטרה הטובים ביותר, אורי ברלב. גם הנימוקים של דיכטר ושל המפכ"ל דודי כהן הינם מגוחכים. המפכ"ל רוצה מטה ארצי של אומרי הן ומבצעי פקודות אוטומטים והשר מגבה אותו בטענה שהמשטרה היא גוף היררכי.

 

נכון, המשטרה כצבא וכשב"כ היא גוף היררכי וכל דרג חייב לבצע את הוראותיו ופקודותיו החוקיות של הדרג שמעליו. אך "לצאת ללימודים ועכשיו" אינה הוראה הנכללת בתחום המשמעת העיוורת. יכול השר לקבוע כי מי שרוצה להתמנות למפכ"ל חייב בתואר שני בתחום רלוונטי ואם אין לניצב מסויים תואר כזה הוא יכול לומר לו כי עליו להשלים את החסר עד למועד מסויים. אבל לפתע פתאום לחייב מישהו לצאת ללימודים זה כבר מחוץ לתחום סמכותו הסביר של השר או המפכ"ל.

 

בראשית ימי המדינה היה מפכ"ל המשטרה בעל סמכויות על ולא היה כפוף לשר המשטרה שמילא מעשית תפקיד ייצוגי בלבד. רק ב – 1971 שונתה פקודת המשטרה וסמכויות העל הועברו לשר. מאוחר יותר נעשה הדבר גם לגבי שירות בתי הסוהר. השר כבר אינו חותמת גומי. לצערנו חלק מן השרים לא הבינו זאת ותרמו לרמתה הנמוכה של המשטרה. דיכטר רק החמיר את המצב.

כל מי שעומד בראש מערכת היירכית חייב להבין כי הוא חייב להקיף עצמו באנשים הטובים ביותר, אנשים בעלי כישורים וערכים ולא אומרי הן נעדרי תכונות ויכולת מוכחת. הדוגמא הטובה הבולטת היא המטה הכללי של צה"ל בימי רבין כרמטכ"ל. הוא כלל אנשים ייחודיים, בעלי רמה גבוהה והשקפות שונות ומגוונות כמו חיים ברלב, מתי פלד, ישראל טל, עזר וייצמן, אריק שרון, מוטי הוד, ישעיהו גביש, יוסף גבע, עוזי נרקיס, דדו אלעזר ועוד. כל אחד מהם היה בעל כישורים להגיע עד לרמטכ"לות. הם אחראים לניצחון הצבאי המזהיר ב – 1967 וליכולתו של צה"ל לנצח ב-1973 על אף ההפתעה והמחדלים.

 

לצערנו, בהדרגה החל צה"ל לנטוש את הדרך הזאת ולחפש אומרי הן, כשההדרדרות מתחילה בימי רפול ומשה לוי. משתנה במקצת לטובה בימי דן שומרון, ומגיעה לתחתית השפל בימי מופז, ואח"כ בהדחתו של בוגי יעלון ומינוי דן חלוץ במקומו משיקולים פוליטיים של פורום החווה.זהו אולי סוד תחילתה של הירידה בכושרו של הצבא ממלחמת לבנון הראשונה ועד ימינו.

דיכטר בהתנהגותו האחרונה הוכיח כי אינו מבין את מהותם של ענייני הביטחון, פנים כחוץ, וכי אינו ראוי לתפקידו, קל וחומר לראשות הממשלה.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • צבי  On ספטמבר 1, 2008 at 8:38 am

    האיש דיכטר חוזר ויוצר רושם של איש נמהר.
    ולא רציני.
    אבוי שאלו הם פניו של מי שעליו אומרים כי שימש בהצלחה בתפקידו שראש השירות.

  • נפוליאון בעל היונים  On ספטמבר 1, 2008 at 10:42 am

    מסביר כל מיני דברים.

  • איתי  On ספטמבר 1, 2008 at 10:50 am

    "בראשית ימי המדינה היה מפכ"ל המשטרה בעל סמכויות על ולא היה כפוף לשר המשטרה שמילא מעשית תפקיד ייצוגי בלבד."

    רק נדמה לי שזה אולי אולי קשור למוצאם העדתי של שרי משטרה ומפכלים בימי מפאי הנוסטלגיים (+ בימי ברק+בן עמי)??

  • יערה  On ספטמבר 1, 2008 at 11:10 am

    מה שנקרא: טיפש.
    כבר היו כל כך הרבה הזדמנויות בהם הפגין את תכונותיו האימפולסיביות וחסרות הבגרות, שפשוט לא ברור איך הוא שורד במערכת הפוליטית. או שכן ברור, וזה עצוב..

  • דני בלוך  On ספטמבר 1, 2008 at 1:37 pm

    בימי ראשית המדינה אתה כנראה צודק. החוק שונה הרבה לפני תקופת ברק – בן עמי

  • גולדלבט משה  On ספטמבר 1, 2008 at 4:38 pm

    כשרון להסתבך -זה ללא ספק.
    נראה לי שהכל השתכנעו שלהיות ראש ממשלה הוא לא מתאים וספק אם הוא מתאים להיות השר לבטחון פנים

%d בלוגרים אהבו את זה: