על אישיותו של ניצב אורי ברלב

 בפורום LOCAL של כפר סבא מצאתי את מכתבו של מרק בריל ואני מביאו כלשונו, בלי תוספות, שינויים או הערות: 

 

"כולנו שמענו על פיטוריו המפתיעים של ניצב אורי בר-לב. העיתונות מלאה
בשבחים על מקצועיותו. אנחנו מרגישים צורך לספר לכם סיפור אישי שמעיד על
  האיש מזווית אחרת. אנא העבירו הלאה כדי שעוד אנשים ישמעו על האיש היקר
  הזה.

 ב-11/9/07, יום לפני ערב ראש השנה, פגע קסאם פגיעה ישירה בבסיס הטירונים
 בזיקים. כשבעים חיילים שישנו באותה השעה באוהלים נפגעו, בינהם היה גם
 בננו, עפרי. עפרי איבד את רגלו הימנית באותו אירוע.
 בימים, בשבועות ובחודשים שאחרי, נחשפנו לארץ ישראל האחרת. פגשנו מאות
 אנשים שבאו לתמוך, להתעניין, להזדהות ולתת שלא על מנת לקבל. אנשים
 מופלאים, פרטיים ופעילים בארגונים התנדבותיים שמציגים פן אחר של הארץ
 שחשבנו שנעלם מזמן ומחזירים את האמון ברוב הדומם. היה גם קומץ של אנשי
 ציבור מופלאים, בעלי תפקידים, שהמשותף להם היה שהופיעו בשקט, כבני אדם
ולא כאנשי ציבור.
  יום לאחר הניתוח, בשעת צהריים מאוחרת של ערב ראש השנה, נכנס אורי בר-לב
 לחדרו של עפרי בבית החולים ברזילי. ניצב בר-לב הגיע בלי מצלמות ובלי
 כתבים. ראש המחלקה, ד"ר יצחק יקים, צלצל אליו וסיפר לו שיש "חיל קטוע
 חדש" במחלקה ובר-לב פינה את הלוח שלו כדי לבקר ולעודד. עפרי בדיוק ירד
 בפעם הראשונה אחרי הניתוח מהמיטה לכורסא, כולו אפוף מורפיום ובר-לב ניגש
 אליו עם חיוך ענק, התיישב על המיטה ואמר: "שמע לי בחורצ'יק. לא סיפור".
 אורי בר-לב, נכה צה"ל בעצמו, קטוע רגל , הראה לכולנו איך "העסק עובד"
 וכמה "לא סיפור" להסתובב בעולם עם פרוטזה במקום רגל. הוא סיפר לנו על
 פציעתו, על השירות אחרי כן, על הגדעונים ועל המשטרה. סיפר לעפרי שבעצם יש
 יתרונות עצומים בלהיות בלי רגל. אין צורך לגזום ציפרניים, אפשר שלא
 להחליף גרב הרבה זמן ואפילו סיפר שבאחד מהמסעות המפרכים שהיו לו עם
 פקודיו, צחק על כולם כיוון שהם הגיעו לסיום עם שתי רגליים מדממות והוא רק
 עם אחת…

 תמיד ידענו שהמציאות היא בעיני המתבונן אבל הישיבה עם אורי המחישה לנו כי
 הכל אכן בראש וכי בידנו הבחירה אם זה "סיפור או לא סיפור". לאורי היתה
 השפעה משמעותית על הבחירה של עפרי בהמשך קדימה לשיקום מהיר.
 אורי ישב איתנו כשעה וחצי. כשנפרד הבטיח לעפרי לפגוש אותו כשיתחיל ללכת.
"הבירה עלי" אמר כשהלך.

 בפעם השניה פגשנו את אורי בר-לב בשיקום בתל השומר. שוב הגיע לביקור בשקט,
 ללא מלווים. כשנכנס התקשר ללישכתו ואמר שהוא "יושב עם החייל שעפה לו הרגל
  בזיקים" והוא מבקש להעביר אליו רק שיחות דחופות. ישב איתנו כשעתיים בהן
 שוחחנו על כל נושא שבעולם ועם עפרי על מודלים חדשים של כפות רגליים שעפרי
 מצא באינטרנט. עפרי ביקש לדעת אם אפשר לקפוץ על רגל אחת, הקטועה, ובר-לב
 נענה לאתגר, ניסה והצליח. שוב השאיר אותנו עם הידיעה שהכל אפשרי.

 הפעם האחרונה היתה כשעפרי ניגן בהופעה הראשונה שלו בתזמורת צה"ל. כשאורי
 שמע על כך, בא במיוחד בערב לכמה דקות רק כדי לפגוש את עפרי לחיבוק קצר
 ולהמשיך לעיסוקיו.

 זהו אורי בר-לב שאנחנו פגשנו. אשרינו ואשרי המדינה שזכתה באנשים כאלה
המשרתים אותה".

שרית, שוקי ועפרי וולפוס

 
.
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On ספטמבר 6, 2008 at 9:32 am

    מעורר צמרמורת. האיש הוא מופת והעפתו היא פשע.
    דיכטר אמר כי "החשוב ביותר בארגון כמו משטרה הוא ציות.
    לא דיכטר.
    החשוב ביותר הוא נקיון כפיים ורצון לצדק ולאמת.
    האם תוכל להתהדר בכך?
    התשובה היא לא.

  • איריס  On ספטמבר 6, 2008 at 9:44 am

    מבלי להכיר את הנפשות, ואולי הוא קצין מצטיין, נוצר מצב שצריך להעמיד אותו במקום, עד הסוף.
    במקרה הזה השר צודק, מנקודת המבט שלו.
    משטרה זה כמו צבא, ובר לב כפוף לשרשרת פיקוד, ולא למקום עבודה רגיל.

    דיכטר אינו מצטיין ביחסי ציבור, אבל בינתיים הוא עובד טוב בארגון מחדש של המשטרה, וניראה לי שזו משימה כמעט בלתי אפשרית. עפים שבבים בדרך, חלק מהם אולי מוכשרים ומצטיינים.

    התופעה שכל קצין בכיר יש לו קליקה וחונטה או "חצר" שלו, הפכה את המשטרה לבדיחה עוד מהזמן של מפא"י היה הרגל של "משטרה מפלגתית" זה צריך להיעקר מהשורש, כיון שזה חלק מיצירת הפשע המאורגן בישראל. המשטרה היא גם לא זרוע של הפרקליטות, והיא צריכה לעבוד קודם כל ברמה המקומית. מקרים כמו נהריה, עם השוטרים המפוצצים, נובעים בין היתר מכך שהפיקוד הבכיר עסוק בפוליטיקה במקום בעבודה שלהם.

  • חנה בית הלחמי  On ספטמבר 6, 2008 at 10:01 am

    האם יתכן ויש פה הקצנה של מודל הציות על מנת למנוע מאיש טוב לאיים על תכניותיהם ומיצובם ההגמוני של דיכטר וחבריו (המפוקפקים, בעיני – אני בעד עשור שלם של צינון בין עבודה במערכת הביטחון לבין השתלבות בפוליטיקה…כולנו שבויים בידי מועדון רקוב של גנרלים)?
    איריס, ברלב *הוא* שרשרת הפיקוד.
    הכפיפות המלאה הזו ופיטורי בר לב למען יראו וייראו, מבטיחים את מילוי הפקודה הבלתי חוקית הבאה. בכל המערכות הבטחוניות הדרגים. אני לא רואה הבדל **רעיוני** בין פיטורי ברלב לבין הוצאה להורג של קצינים ע"י סדאם. אם את מזכירה את מפא"י, הרי שזכור לנו שבימי ההגנה אכן הוציאו אותם להורג דה-פקטו. עכשיו פשוט אי אפשר, אז הורגים להם את הקריירה בכיכר העיר. כל הדרגים מתחת לברלב משקשקים מפחד ומגבילים את המחאה על מנת לא למשוך תשומת לב שלילית, שכן כשיורידו את ברלב מהחבל – ישאר שם מקום לבא בתור.
    יש ימים, שהמדינה הבטחוניסטית האלימה והמושחתת הזו מעוררת בי את רפלקס ההקאה.

  • איריס  On ספטמבר 6, 2008 at 10:15 am

    אורי בר לב אינו קואצ'ר לנשים מוכות המרפא בפרחי באך. מדברים בתוך המטריצה הקיימת. את הטיעון של החונטה אפשר להפנות לכל הצמרת של ישראל בטח של המשטרה. כך שזה לא רלוונטי כאן.

    לגופו של עניין, אם כבר זה המצב (קצונה שלטת), שיהיה ציות ושרשרת פיקוד ולא כנופיות של "פרא-מיליאטרס" כמו ברפובליקת בננות.
    האם אורי בר לב מקים את צבא המורדים ?

    אני חושבת שדוקא השלטת שרשרת פיקוד ברורה, תנמיך קצת את האף של יוצאי הסיירות והשב"כ למיניהם. העובדה שזה מצטיין וההוא קפץ ממטוס באמצע הלילה, והשלישי ביקר אלמנות, זה לא סיבה שכל אחד ינהל לו צבא פרטי של עיתונאים, פוליטיקאים ומי יודע מה עוד. (פריניאנים).

    בקיצור, חרף כל מה שיש לאמר על דיכטר, הוא צודק במקרה הזה.

  • יוסי  On ספטמבר 6, 2008 at 10:25 am

    עוד הוכחה שבר לב לא מתאים.

    בגוף היררכי צריך לדעת לשחק אותה בינוני.

    לאורך זמן – הבינוניות מנצחת!

  • חנה בית הלחמי  On ספטמבר 6, 2008 at 10:31 am

    רק אומר שהצבא והמשטרה הם של העם, ולא להיפך. כשלוקחים את עיקרון הציות רחוק מדי, הוא פוגע בעם. והעם לא שותק – וטוב שכך.
    ברלב לא הקים חונטה אלא הרוויח את התמיכה בו בכבוד. זה יותר ממה שניתן לומר על דיכטר או על המפכ"ל, שניהם בינוניים וכוחניים עד כאב.
    אם מדובר על ש/רשרת פיקוד – הרישהגיע הזמן ששלטון הגנרלים יפנים שאנחנו אלו המשלמים את משכורתם. הם עובדים אצלינו. ולא להיפך. אנחנו כמו אסיפה כללית של עמותה – יש לנו אחת לתקופה את הזכות להפוך את הקערה הניהולית / פיקודית על פיה. אולי לו הראנו אחריות אזרחית ועשינו את זה לעיתים יותר תכופות – היו משתתפים כאן בדיון גם כמה מהרוגי מלחמת לבנון, האשה שנרצחה בחוף בת ים ועוד קורבנות של מנגנון הציות וההשתקה הבטחוניסטיים.
    הציניות עוברת כל גבול: מחד, מחפשים בסיירות מובחרות (גם של המשטרה) את כל הגאונים פורעי-הגבולות עם הסטוריה מרדנית והיפר אקטיבית בלתי ניתנת לשליטה, מאידך – כשהם מפנים את המקוריות והחשיבה היזמית שלהם אל המערכת – משמידים אותם.

  • שושי  On ספטמבר 6, 2008 at 10:32 am

    דיכטר מתנהג כאילו הוא עומד בראש המשרד לציות. הציות הוא רק אמצעי להשגת ביטחון פנים. כשהוא פוגע נקודתית במטרה, השר אחראי לרענן את האמצעים להשגת הביטחון.

  • איריס  On ספטמבר 6, 2008 at 11:03 am

    מרדנים היפראקטיבים לסיירות ? מי ? ביבי נתניהו ? ברק ? דיכטר ? אולי גדעון עזרא או עמי איילון ? מאיר דגן ?

    צודק יוסי לחלוטין, המערכות האלה מקבלות ומקדמות רק בינוניים. למעט בשוליים ולצרכים מיוחדים, שלוקחים "מיוחדים" להשמדה, אבל הם לא חוצים את השלושים וחמש בארגון או בחיים.
    ולא מגיעים לדרגת ניצב. בר לב הוא כניראה בינוני עם אגו של מיוחד, משהו כמו גל הירש. סחורה טובה ליצוא נשק בגיאורגיה.

  • דני בלוך  On ספטמבר 6, 2008 at 11:30 am

    כבר שמענו על מדינות ומשטרים של ציות מעל לכל. אינני רוצה לחיות במשטר כזה.איריס כנראה כן. כאשר מדובר בפקודה מבצעית חוקית – כן, ציות הוא הכרחי. אבל על כל השאר מותר לערער, להתווכח ולחלוק.

  • טליה  On ספטמבר 6, 2008 at 12:31 pm

    אז מה איריס, את בעד ציות עיוור?

    הציטוט הזה שלך מסביר את הכל:
    האם אורי בר לב מקים את צבא המורדים ? "

    אני חושבת שדוקא השלטת שרשרת פיקוד ברורה, תנמיך קצת את האף של יוצאי הסיירות והשב"כ למיניהם. העובדה שזה מצטיין וההוא קפץ ממטוס באמצע הלילה, והשלישי ביקר אלמנות, זה לא סיבה שכל אחד ינהל לו צבא פרטי של עיתונאים, פוליטיקאים ומי יודע מה עוד. (פריניאנים)."

    כשמדובר על צבא מורדים מדברים על צ-ב-א אמיתי, לא של עיתונאים, אלא צבא דה פקטו שיעשה פה מהפיכה. למשל צבא שיעשה בשטחים ככל העולה על רוחו. זה כבר חצי קורה. אז בא בן אדם אחד ישר מהמערכת ואת מטיחה בו את הרפש הזה.
    לא בו מדובר. מדובר באחרים שעושים זאת. בר לב הוא דוגמא מובהקת למישהו שישרת את המערכת ואותנו ואת המדינה הדמוקרטית נאמנה. ואותו מסלקים.

    ואת גם, מסלקת אותו ומטיחה בו רפש בלי הבן מה קורה.
    לא הוא יבגוד בך עם הצבא. אחרים.
    והוא לא יהיה שם כדי לעצור את זה.
    שלא נדבר על התארגנויות אחרות מאשר צבא.
    הרי הוא מיגר כמה ארגוני פשע שאיש לא יכל להם.
    ומחר תבכי על הפשע המשתולל ברחובות.

    זהו האדם המצויין במערכת.
    את כנראה מעדיפה בינוניות ופשיעה על פני אדם אמיתי וישר, שלא מתכופף כשרוצים שיתכופף.

  • חנה בית הלחמי  On ספטמבר 6, 2008 at 12:32 pm

    אני לא מכירה אותו אישית, אבל הוא עושה רושם של מי שיודע גם לנהל, לא רק לפקד. הבינוניים הם אלו שמפעיפים, לא אלו שעפים (למעט במקרה אחד, שבו נרשם שוויון דליחות ובינוניות בין המעיף למועף – לכשהעיפו את בוגי יעלון).

    את גם טועה (סורי טו סיי) לגבי המצויינות ההיפראקטיבית – זה החומר המבוקש לסיירות מובחרות. מתועד.

  • בלוגר  On ספטמבר 6, 2008 at 12:35 pm

    העובדה שבר לב הוא אדם למופת, אינה רלוונטית.
    לצערי, כי בעקרון אני מסכים איתך ועם חנה בית הלחמי ל
    גבי ציות והויכוח צריך להיות על מידת הנכונות שבהעמדת ציות מעל לכל. מה האדם עושה בחיים הפרטיים שלו, ואפילו אלה מעשים נפלאים לתועלת הציבור, לא מעניין ורק מטה את הדיון, כי אין לי ספק שגם על דיכטר או על כל אדם אחר אפשר למצוא סיפורים כאלה..

  • טליה  On ספטמבר 6, 2008 at 1:02 pm

    בוודאי שזה רלוונטי שהוא אדם ניפלא ב-א-מ-ת ולא רק אל המצלמות.
    אז מה רלוונטי, אנשים שמתנהגים חרא?
    זה יותר רלוונטי?

    וכמה נוח לאמר שזה לא רלוונטי.

    ניראה כי גדלות נפש ותפקוד מדהים במצבים מנהיגותיים, צבאיים משטרתיים או אזרחיים הם "לא רלוונטיים" בעיני דיכטר. ועל כך, כאזרחים שמושפעים ישירות מהתפקוד הזה, עלינו לאמר דרשני.

    חבל שחינכו אותנו כך.
    הגיע הזמן להבין שזה כן רלוונטי, עד מאוד.

    ואתה רואה שכאן העמידו את הציות מעל הכל.

    אז שוב, ציות יותר חשוב מאדם שהוא אדם בכל רמ"ח אבריו?
    ומנהיג מצויין?

  • טליה  On ספטמבר 6, 2008 at 1:05 pm

    נ.ב גם הציות הזה הוא פיקציה, הרי הציעו לו לצאת ללימודים כדי להעיף אותו מהמערכת.

    כך לא יפריע לקרובים לצלחת.

    לבן אדם יש תואר שני.

    בשביל מה הוא צריך ללמוד עכשיו? לאחר שמיגר ארגון פשע במקום האחרון בו שירת?

    תחשוב שוב.

  • בלוגר  On ספטמבר 6, 2008 at 2:38 pm

    אוהבים את הילדים שלהם, את הכלבים שלהם או אשתם, או בקיצור מי שמכיר אותם יכול למצוא גם רגעים טובים של התנהגות כלפי מישהו, שלא ישכח זאת. אף אחד אינו אדם רע מוחלט (כמובן שלא זה הדיון).
    ומאידך, בר לב יכול להיות אדם עצבני, לא נעים באופן כללי לשכנים שלו ועדיין העבודה שלו כאיש משטרה יכולה להיות מקצועית לעילא, ומלאת תעוזה, כמו שצריך, ועל זה מתווכחים כאן.

    הרי רק לפני שבועיים נדמה לי זה היה, שראינו בערוץ 10 כתבה על דיכטר. ההורים שלו, וכל מיני אנשים באשקלון שבעיניהם הוא אחלה בנאדם. אולי הם צודקים ואולי הם מוטים (כמו שמוטה כל מי שראה אדם כלשהו מצדדים קרובים יותר ממה שמראה התקשורת) אבל זה לא הדיון כאן, מי יותר אחלה בן אדם אלא על בינוניות בעבודה, ועל ציות ומתי הערך של ציות חשוב מכל ערך אחר, וגם על התנהלותו של דיכטר שמהתחלת הסיפור היא פחדנית.

  • טליה  On ספטמבר 6, 2008 at 3:17 pm

    אך הוא הרי גם איש משטרה לעילא ולעילא, וגם אדם טוב…
    וגם לא בינוני.
    וגם לא יעשה דברים בלתי חוקיים.
    וגם מסתדר עם אנשים מכל עברי המתרס.

    אז דיכטר, יאללה דיכטר זה אומר עלייך הכל.

  • אלון  On ספטמבר 7, 2008 at 1:06 am

    סיפור מרשים. כל הכבוד לבחור.

    ואל תדאגו לו, עוד מעט הוא יהיה השר לבטחון פנים.

  • איריס  On ספטמבר 7, 2008 at 11:54 pm

    יש כניראה לפלוני אורי בר לב חוג מעריצים. אני לא חולקת עליהם, לכל איש יש חברים. איך אפשר לדעת שהוא כזה נפלא ? שמיגר ארגוני פשע ? בינתיים משטרת ישראל לא ממגרת כלום חוץ מאת אמון הציבור. דיכטר ניראה לי מנהל מיומן של ארגון דומה, ושר סביר המתמודד עם ארגון קורס ורקוב. מעדיפה לתת לו גיבוי, ולא משנה אם יש נפגעים פה ושם. ככה זה, כשעושים, יש נפגעים ועפים שבבים. לא ?

    מצויינות היפראקטיבית ? זה לחנהלה המנהלת של צה"ל. לא ראיתי מצויינות בצה"ל לא היפר ולא היפו, אז אולי ההגדרות שלנו לא דומות. מצויינות בצה"ל זה מילה אחרת לבינוניות. גם היפראקטיביות זה בעין המתבונן. כל צה"ל מלא בעצלנים, נהנתנים שדואגים לג'יפ שלהם ולפנסיה.
    כניראה שאנחנו לא על אותו תדר.
    מצויינים לא הולכים לצה"ל. מראש
    ובטח לא לסיירת.

  • doron  On ספטמבר 8, 2008 at 9:32 am

    דיכטר אינו מצטיין ביחסי ציבור, אבל בינתיים הוא עובד טוב בארגון מחדש של המשטרה??? טענה אחת המגיביות קודם.

    נו באמת, דיכטר הוא שר המשטרה הכושל ביותר בתולדות המדינה. הוא לא נענה לאתגרים הגדולים ( חיסול משפחות הפשע) ולא הצליח ליצור אמון הציבור ובטחונו.

  • דרור  On ספטמבר 8, 2008 at 4:53 pm

    מפטרים את הערכים מהמשטרה .. אורי בר לב עזר לי אישית הייתי לוחם בדובדבן ונפצעתי אנוש בקרב עם מחבלים שנה הייתי בבית החולים והוא לא עזב אותי חשוב לציין שלא הייתי פקוד אישי שלו אורי חצי אימץ אותי והיום הודות לו אני במקום אחר בחיים .. מי שמכיר את האדם אורי יודע שחשוב שהוא יהיה בעמדת מקבל החלטות בכיר לא בשבילו אלה בשביל מדינת ישראל

%d בלוגרים אהבו את זה: