מופע הליצנות של העבודה בבית הנשיא

 

מופע הליצנות של נציגות מפלגת העבודה בהתייעצויות בבית הנשיא היה הדבר המביש ביותר בתולדות ההתייעצויות הנשיאותיות ב- 60 שנות המדינה. על פי החוק והנוהג יש לכל סיעה ארבע אופציות להצעות – המועמד או המועמדת של הסיעה הגדולה, מועמד אחר שהוא חבר כנסת,הימנעות מנקיטת שם או המלצה לפעול לפיזור הכנסת. מפלגת העבודה בחרה באפשרות החמישית שאינה קיימת – להטיל את תפקיד מרכיב הממשלה על מנהיגה שאינו חבר כנסת. אז ימלא שחוק פינו. ואיתן כבל, מזכ"ל המפלגה, עוד מנסה להסביר את פשר ההצעה המגוחכת והאומללה הזאת. מי החליט על ההצעה המצחיקה הזאת? הסיעה? הלשכה? הרכז. לא, נפוליאון בונפרטה ממגדלי אקירוב וכבל משרתו. היכן נעלמה עצמאותו של כבל, שבאומץ ובכנות התפטר ממשלת אולמרט?

 

בכלל, התנהגותו המוזרה של ברק כלפי תוצאות הפריימריז בקדימה יוצרת את הרושם שהוא כבר החליט להתאבד פוליטית. רצונו-כבודו, אך בהזדמנות זאת הוא גם רוצה לקחת עמו את ספינת מפלגת העבודה כולה. "תמות נפשי עם פלישתים" – הוא אומר –  ו"אחרי המבול!".

 

הנימוס מחייב שראש מפלגה ייענה בחיוב להזמנה לפגישה עם ראש המפלגה הגדולה בכנסת שזה עתה נבחרה והוא יושב עמה בממשלה אחת. גם אם היה באופוזיציה היה עליו להיענות להזמנה שכזאת. הוא יכול לבוא להציג שאלות ולהעלות דרישות ואחר כך לדווח למוסד המתאים במפלגתו ולהביא עמו מסקנות והמלצות: האם יש על מה לדבר, מהם תנאי המינימום ואם לא – לקדם יוזמה להקדמת הבחירות. הרי ברק עצמו יזם את המהלך לפריימריז בקדימה שיביאו להתפטרות אולמרט ולבחירת ראש ממשלה אחר בכנסת הנוכחית, אחרת יכול היה ליזום מהלך להקדמת הבחירות שהיה לו בנקל רוב בכנסת.

 

יותר ויותר מתקבל הרושם שברק אינו יכול לשרת תחת אישה ראש ממשלה והוא מעדיף את ביבי על פני ליבני. הרי הוא ניסה לעזור לתעמולת הבחירות של מופז. אינני בא להתייחס כרגע לטענות על הליקויים בפריימריז בקדימה. לדעתי שיטת הפריימריז היא אסון לדמוקרטיה הישראלית. ספק אם היא מתאימה למעט המקומות שמשתמשים בה ובראשם ארצות הברית. לנו ולשיטת הבחירות והממשל שלנו היא אינה מתאימה. אבל כל עוד היא קיימת יש לפעול על פי תוצאותיה.

 

בהתייעצויות אצל נשיא המדינה, שמעון פרס, חייבת מפלגת העבודה להמליץ על מי שהסיעה הגדולה בכנסת מציגה כמועמדת להרכבת הממשלה. כל המלצה אחרת היא בבחינת ביזיון למפלגת העבודה ולעומד בראשה.

 

מן הראוי לשים לב לעמדתו של עמי איילון האומר בניוזלטר השבועי שלו: "הדבר הנכון למדינה ולמפלגה בימים אלו הינו הקמת ממשלה חדשה על בסיס קווי היסוד המשקפים את עמדת העבודה.. התשובה לשאלת המשך דרכה הפוליטית של מפלגת העבודה חייבת להינתן על בסיס טובת המדינה ואזרחיה ולאחר מכן על בסיס טובתה של מפלגת העבודה כגוף פוליטי-רעיוני".

 

ואלה הקווים המנחים לפי הצעת עמי אילון:

בתחום המדיני בטחוני – המשך תהליך שיקום הצבא והכנתו לאתגרים העתידיים ומיצוי התהליך המדיני על בסיס ההבנות שהושגו בועידת אנאפוליס.

 

בתחום הכלכלי-חברתי – מימוש מדיניות של הרחבת מעורבות הממשלה במשק על רקע הטלטלה העולמית בכלכלה. זאת, בהתאם להצעתו של פרופ' אבישי ברוורמן, תוך מתן דגש לפיתוח הפריפריה, קידום החינוך והגדלת קצבאות הזקנה.

בתחום המשפט – ביצור שלטון החוק ושמירה על עצמאותו של בית המשפט העליון.

 

 

 "על בסיס עקרונות אלו" – אומר אילון – "עלינו לאפשר הרכבת קואליציה ולפעול באופן יעיל ומקצועי למימושן".

 

דברים נכונים וראוי היה שיאומצו כעמדת המפלגה במפגש עם ציפי ליבני, אבל ברק וכבל עושים כרצונם ומובילים את מפלגתם מדחי אל דחי..

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ענת פרי  On ספטמבר 22, 2008 at 11:22 am

    שיתוף הפעולה עם נתניהו, שמנוגד לחלוטין לעמדת בוחרי מפלגת העבודה, שאין ספק שהם מעדיפים את לבני על נתניהו.

    אם היו תומכים בהליכה לבחירות, זה היה לפחות מנומק ומכובד, אבל ההתנהלות הנוכחית מבזה לא רק את המפלגה אלא גם את התומכים שעוד נותרו לה.

  • דודי  On ספטמבר 22, 2008 at 11:57 am

    שורש הרע היה לפני שנים אחדות כאשר הוצע לשנות את החוק כדי לאפשר לביבי נתניהו להתמודד בבחירות ישירות מול ברק אף שאינו ח"כ. ההמלצה על ברק הייתה מחזור של הטריק ההוא.

    מרגע שהחוק נעשה תוכנית כבקשתך ומנסים לשנותו לפי צרכים אישיים ונקודתיים, ברור שהוא – ומחוקקיו – יזכו לזלזול.

    הסיעה יכולה היתה להימנע מלהמליץ על לבני. לא חייבים לנקוב בשם מסוים. זה היה מהלך פוליטי לגיטימי במסגרת משא ומתן.

  • עדה  On ספטמבר 22, 2008 at 11:59 am

    הדבר הבולט בהתנהלותו של ברק מאז נבחר להנהיג את מפלגת העבודה הוא הססנות מגומגמת ובלתי מובנת, חוסר ידיעה לאן ומהי דרכו, שינוי עמדות תוך ימים ואפילו תוך שעות אחדות, ועל ומשום כל אלה- מהלך מבריק לחיסול מפלגת העבודה. אולי היתה באה אל קיצה גם בלעדיו משום שלא קמים לה מנהיגים כבר שנים רבות,
    אבל מבחינתו של ברק הרי זה מהלך מבריק להצטרף לנתניהו, ולא ללבני, כדי להגשים כך את נטיותיו המדיניות החבויות – אין אפשרות להבחין בין השניים

  • דני בלוך  On ספטמבר 22, 2008 at 12:38 pm

    בתרגיל עבור נתניהו היה עוד אחוז קטן של היגיון שכן דובר אז בשיטת הבחרה הישירה של ראש ממשלה. בשיטה הנוכחית הבוחר מצביע בעד מפלגה והמפלגה על פי חוקתה יכולה להציע כל אדם שהוא ח"כ ולא משנה מה מקומו ברשימה אך לא מי שאינו ברשימה. הדבר ברור, חד וחלק, ולא יכולה להיות כל פרשנות אחרת.

  • nachum  On ספטמבר 23, 2008 at 8:50 am

    you are right.just one mistake-mifleget haavoda is not a ship not a boat maybe a rafsoda

  • שולמית  On ספטמבר 23, 2008 at 9:54 am

    איפה יתר ראשי מפלגת העבודה? איפה הרצוג? איפה ברוורמן? איפה האחרים? הרי שתיקתם אינה מובנת כתרעומת שקטה ומכובדת, אלא כהסכמה או כאי איכפתיות. לכך הם מתכוונים? קשה מאוד להניח.
    בדרך זו עומדת מפלגת העבודה לאבד את מצביעיה (ומצביעותיה) המסורתיים/ות ביותר. מילא ברק. ממנו כבר לא תצמח שום טובה לדרכה האידיאולוגית של תנועת העבודה. אבל איך המפלגה והתנועה הוותיקה והמכובדת הזו מרשה לעצמה להופיע בציבור על הקו הציני-אופורטוניסטי שבין כבל ושמחון?

  • אלווורה  On ספטמבר 23, 2008 at 10:57 am

    ציפי לבני עשתה טעות אסטרטגית כשהתחננה שמרץ יכנסו לממשלה. הציבור לא יתן לה להיות מרץ, הוא יעדיף את ביבי ואת ברק.

%d בלוגרים אהבו את זה: