שלושה רבנים קשישים ושישה פוליטיקאים שוביניסטים מול ציפי אחת

אתמול, לקראת צאת השבת, סברנו שעדיין קשה להתנבא מה תאמר היום אחה"צ ציפי ליבני לנשיא שמעון פרס שכן ההיגיון הפוליטי הישראלי נתון בנבצרות זמנית מאז נסתיימו הפריימריז בקדימה. ההיגיון אמור להעניק סבירות גבוהה להקמת ממשלה חדשה בכנסת הנוכחית. קרוב ל- 80 חברי כנסת מעדיפים לשבת לבטח על כיסאותיהם לעוד שנתיים ימים במקום לקפוץ למים הקרים והמעופשים של מערכת בחירות פנימית וחיצוני שבסיומה רובם ימצאו עצמם מחוץ לבית הנבחרים. אבל לקראת סוף הערב היה ברור שסיכויי ההימנעות מבחירות לאלתר הם קלושים ביותר. שלושה רבנים ישישים – שניים של דגל התורה והרב עובדיה יוסף של ש"ס- קבעו את גורל המערכת הפוליטית וספק אם ימצא הכוח שיעמוד נגדם. התיאוקרטיה מנצחת את הדמוקרטיה.

 

אמרה אמריקאית ידועה קובעת כי "תרנגולי הודו אינם משתוקקים להקדמת חג ההודיה וחג המולד". כך רוב חברי הכנסת אינם נלהבים להקדמת בחירות שבה יש סיכוי רב כי יובסו או בבחירות הפנימיות במפלגתם או בבחירות הכלליות. לפיכך, כל חברי הכנסת שאינם נמנים על הליכוד והימין הקיצוני אינם משתוקקים לבחירות עכשיו והיו מעדיפים לחבוש את ספסלי הכנסת המרופדים או בקואליציה ואפילו באופוזיציה. אלא שהם עלולים ליפול קורבן לקואליציה משונה של שישה פוליטיקאים שאינם רוצים לאפשר לציפי ליבני לכהן כראש ממשלה. השישה הם, לפי סדר האלף-בית – אהוד אולמרט, רפי איתן, אהוד ברק, אלי ישי, שאול מופז וביבי נתניהו. לכל אחד מהם סיבות משלו, אך הקו המנחה אותם, ולו רק תת-הכרתית, הוא קו גברי-שוביניסטי שאינו מוכן לראות אישה בתפקיד ראש הממשלה ובמיוחד לא את ציפי ליבני, איש, איש ונימוקיו השונים והמשונים, המוצדקים, מבחינתו, או המוטעים..

 

את אהוד אולמרט מוביל מוטיב הנקמה. הוא סבור שמאחורי הדחתו עומדת ציפי ליבני ועל כן הוא מעדיף אפילו את ביבי כראש הממשלה שיבוא אחריו. רק לא ציפי ליבני. הרי אם רצה לעזור לה ולמפלגתו היה צריך, עם סיום הפריימריז, לצאת לנבצרות זמנית ולאפשר לה לנהל את המו"מ הקואליציוני מעמדת ראש הממשלה בפועל. את מועד התפטרותו היו מתאמים במקביל להשלמת המו"מ הקואליציוני. כך היה נוצר תמריץ לניהול מו"מ קואליציוני מהיר לכל מי שבאמת ובתמים רצה להימנע מבחירות חדשות.

 

מבין השישה, רק ביבי נתניהו מאמין, ובמידה מסוימת של צדק, כי בחירות חדשות הן לטובתו וכי הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר להגיע בגינן לכסא ראש הממשלה. עם זאת, גם ביבי נוטל סיכון, שכן בחירות שבמרכזן יעמוד הנושא הכלכלי- חברתי, יכולות גם לכרסם בסיכוייו ואף כי מפלגתו תצא מהן כסיעה הגדולה בכנסת יקשה עליה להרכיב קואליציה יציבה בגלל התיאבון המוגדל של ש"ס ולחץ בינלאומי שלא יאפשר לו להרכיב ממשלה בעלת קו ימני-לאומני- קיצוני.

 

שאול מופז מקווה בבחירות חדשות למנוע מציפי ליבני את ראשות הממשלה ובהמשך את ראשות קדימה. הפסד של קדימה בבחירות יחזק את מעמדו ואפשר שיחזיר לו את תיק הביטחון בממשלת נתניהו. שוב, גם כאן הוא נוטל הימור גדול שכן נתניהו יהיה חייב לכלול את אהוד ברק בממשלתו כשר ביטחון גם כדי למנוע סחף במעמד הבינלאומי של ישראל וגם כרסן מול הימין הקיצוני.

 

זהו גם הסיכון של אלי ישי. לכאורה אין לו מה להפסיד. הוא יכול רק להרוויח: דחיית חזרתו להנהגת ש"ס של יריבו המושבע, אריה דרעי והחזרת תיק הפנים ואחד מן התיקים החברתיים לידי שרים מש"ס, מה שקרוי בלשונם "החזרת עטרה ליושנה". אבל, ההנחה הסבירה היא שכל מדינאי חילוני שפוי יבין שאחרי הבחירות חייבת לקום ממשלה רחבה שבמרכזה הליכוד, קדימה והעבודה כדי להתמודד גם עם הבעיות המדיניות והביטחוניות וגם עם בעיות המשק והחברה.

 

 

במבנה הפוליטי הנוכחי יש כיום לימין הלאומני והדתי-חרדי – ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי, מפד"ל ש"ס ויהדות התורה פוטנציאל של עד – 40 מנדטים ולימין המתון, מרכז ושמאל – קדימה, עבודה, ליכוד, גמלאים ומר"ץ – כ- 70- 72 מנדטים. קואליציה כזאת, גם בלי מר"ץ, יכולה להיות בסיס לממשלה יציבה, בלא סחטנות ש"סית.

 

בגלל עמדת הרבנים הקשישים וחוסר הנכונות של אהוד ברק ורפי איתן להשתתף בממשלה צרה ראתה ציפי ליבני שאין ביכולתה להקים ממשלה וקואליציה בלי ש"ס. מגוחך לראות את אלי ישי כמנהיג חברתי. רוב שנות קיומה אחזה ש"ס בממשלה בכמה מן התיקים החברתיים החשובים – עבודה, רווחה ובריאות.

 

גם היום נושא העבודה והתעסוקה מצוי בידיו של אלי ישי. מה עשתה ש"ס לעידוד התעסוקה היצרנית, יציאת נשים לעבודה, הכשרת חרדים במעגל התעסוקה, עידוד ההכשרה המקצועית למובטלים ונכים, יציאה מאורח חיים פרזיטי של קצבאות מנוונות? לא כלום, ונתניהו, שניסה לשנות את המצב, תלוי עכשיו בש"ס שיחזירוהו לשלטון?

 

מבחינה הגיונית לאהוד ברק ולרפי איתן אינטרס משותף שלא לקרב את מועד הבחירות. מפלגת העבודה תשחק בבחירות קרובות והגמלאים ייעלמו, קרוב לוודאי, מן הכנסת הבאה. ביחד, עם עזרה ממר"ץ וקצת מיהדות התורה, שתשמח בסתר ליבה לדחוק את רגלה של ש"ס, אפשר היה למנוע את הקדמת הבחירות. נכון, הדבר היה מחזק במידת מה את קדימה וציפי ליבני, אך מה האלטרנטיבה, מבחינת מי שאינו רוצה בהתחזקות הליכוד והימין הלאומני? ברק ואיתן מסייעים למעשה בחיסול מפלגותיהם או צמצום כוחם ויוצרים פתח לליבני וקדימה דווקא לנצח בבחירות הבאות.

 

גם נתניהו צריך להבין שלא מן הנמנע שבניהול נכון של תעמולת הבחירות תגבר קדימה בראשות ציפי ליבני על הליכוד, שעלול להיגרר לתדמית קיצונית במערכת הבחירות מול ליברמן והדתיים. ולכן, אל לנתניהו לשגות באשליה כי בחירות חדשות יביאו לו את הניצחון על טס של כסף.

 

מהניתוח הזה אני מסיק שכל הדיבורים על שגיאותיה של ליבני בניהול המשא ומתן הקואליציוני אינם מעלים ואינם מורידים. מתברר עתה כי מלכתחילה היו סיכוייה קלושים גם אם היתה נמנעת מכמה שגיאות המעידות על טירונות פוליטית. ממילא ששת הגברים הכינו לה, ביחד ולחוד, זובור במטרה להוציא אותה מחוץ למשחק הפוליטי. לא אתפלא אם התוצאה בטווח הארוך תהיה הפוכה.

 

הבחירות הקרובות יתנהלו מבחינת קדימה סביב ארבעה נושאים: מניעת הפיכת ישראל למדינה חצי תיאוקרטית; המשך תהליך השלום עם הפלסטינים ועם סוריה, בלי תנאים מוקדמים, כאשר הכל, כולל ירושלים, פתוח למשא ומתן; מדיניות כלכלית-חברתית מאוזנת, תוך דאגה מיוחדת לגמלאים, לנכים, לחולים, למשפחות חד-הוריות ולנוער במצוקה;כיבוד עקרונות שלטון החוק, אי-פגיעה מעמד בית המשפט העליון ומאבק בלתי מתפשר בשחיתות ובסחטנות פוליטית. מחנה המרכז המתון והשמאל הציוני מונה כיום בכנסת 60 ח"כים – קדימה, עבודה, גמלאים ומר"צ. המשימה של ליבני היא שמירת עיקר הכוח הזה במחנה שלה כדי למנוע מן הימין הלאומני והדתי להגדיל את כוחו היום מעל ל- 50. זו אינה משימה בלתי אפשרית.

מודעות פרסומת
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • איריס  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 9:34 am

    אתה יוצר פה גוש שאינו קיים בדיוק. וגם אם כן, אין לו שום תוכנית כלכלית חברתית (שלא לאמר מדינית, למעט אוירה כללית של מתינות שמסתירה לעיתים מדיניות קיצונית לא פחות מאשר של הימין הלאומני-דתי).
    יפה הצבעת על הקואליציה המוזרה של "נגד לבני" המורכבת מיריבים קשים, שהמשותף להם הוא שוביניזם. אבל יש גם חישובים רציונלים מאחורי האיבה הזו, לבני שגתה כצפוי שלא נכנעה ל"סחיטת ש"ס". אפשר לחשוב שמסגרת הקצבאות זה לוחות הברית מסיני. הקצבאות קוצצו שלא בצדק ולא בחכמה משנת 2000 ואילך, וציבור המנוחשלים ייתן את שרביט השלטון לכל מי שיבטיח (לא בטוח שיקיים) העלאת ה"פרזיטיות". אני חולקת על המונח שבחרת ועל התפיסה שהוא מגלם. היא זו שתשאיר את "הגוש השפוי לכאורה" בחוץ. ניראה שהגוש השפוי נחוש בדעתו לנחשל חצי עם תמורת הבטחות עיוועים להסדר מדיני שאף פעם לא מתממש משום מה.
    במשוואה אוכל לעומת אופק מדיני, האוכל ינצח.

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 9:55 am

    את טועה. גם אם ציפי ליבני היתה נותנת את כל הדרישות הכספיות ש"ס לא היתה מצטרפת בגלל ימניותה המדינית- לאומנית. ואל תחזרי על המנטרה המטופשת של מנשלים חצי העם. מי שמנשל חצי העם ויותר הם החרדים שנוהגים הפלייה כלפי מי שאינו שייך למחנה הדתי והעדתי שלהם, שמונעים גיור וזכויות ממאות אלפי עולים מחבר המדינות ומעודדים טפיליות. יש מקום לברית עם הציונות הדתית המקרבת לבבות – מימד, הקיבוץ הדתי, הרב דרוקמן, רבני צוה,ר ועוד והם שותפים לדעתי על ש"ס והחרדים.

  • איריס  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 10:39 am

    ניראה לי שעמדות מדיניות זה יריית פתיחה לעניינים כספיים. זה לא ייחודי לש"ס, "חלוקת ירושלים" זה קוד מוכר לשוחד בחירות מצד כזה או אחר. בכל מקרה, יש משהו מלאכותי בהעמדתה של לבני כמתונה מבחינה מדינית לעומת ש"ס. כמובן זה לא ממש נכון.
    באשר ליתר, אני לא מצביעה לש"ס מטעמי הדת, כך שאנחנו מסכימים על הנקודה הזו. אני מתנגדת לביטוי טפילות, פרזיטיות וכל השוואה משפילה לבעלי חיים. אם כבר טפילים, אז בעלי ההרון, או אנשים כמו סמי עופר ושות, הם העונים על התיאור הזואולוגי, יותר מאשר הדתיים, החרדים או משפחות מצוקה.

  • גולדלבט משה  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 11:42 am

    גפ בהתעלם מהעובדה שלא כל מנדט שווה מבחינת כוח פוליטי למנדט אחר, כל ספירה מביאה אותי לכך שיש רק שלוש מפלגות שצריכות באמת לחשוש מבחירות. קדימה,העבודה ומרצ . יש לי ספק ביחס למרצ. כל השאר אינן חוששות מבחירות ולא צריכות לחשוש מהן כי מצבן לא יורע בהכרח.
    כל זאת עם סימן שאלה מסוים ביחס לש"ס כי אם למשל הליכוד וקדימה ירכזו כ48 חברי כנסת הרי ששוב אפשרית ממשלה ליכוד=קדימה, עם העבודה וליברמן וללא
    החרדים. זה התסריט של
    2003
    ש"ס נוקמת במידת מה בפורום החווה שהותיר אותה ב2003 מחוץ לממשלה
    היא עלולה לשלם על כך מחיר,אלא אם יש לה הסכם סגור עם הליכוד שבכל מקרה היא לא תהיה בחוץ

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 12:11 pm

    הכל אפשרי ובמיוחד התסריט של קדימה, ליכוד, עבודה וליברמן, אך אני לא מאמין שנתניהו ישגה וילך בלי ש"ס כשם שבגין ושמיר סרבו ללכת לקואליציה עם העבודה בלי הדתיים. לכן השאלה החשובה היא מי יקבל את הקולות של הגמלאים והאם קדימה, עבודה ומרץ יש להם 50 מנדטים שוצרים עם הערבים בלוק חוסם שאינו מאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה בראשותו כפי שקרה ב- 1992. אם אין בלוק חוסם מרכז- שמאל ייתכן פילוג בקדימה שחלק ממנה יכרות ברית קואליציונית עם ביבי

  • גולדלבט משה  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 12:26 pm

    שלש"ס יש הסכם בכיס עם הליכוד שמבטיח ש2003 לא תחזור.
    אגב ביחס למפלגת העבודה. אתה פעם אמרת שעדיף לברק שלבני לא תכהן כראש ממשלה לפני בחירות כי זה יעצים את מעמדה. כנראה שגם הוא הפנים טענה זו ולכן גם הוא יעדיף בחירות על פני גרירת רגליים בממשלה צרה שרק תחזק את מעמד יריבתו הגדולה.
    כמובן כל מה שהתרחש הוא פרי טמטום מוחלט של ברק שגרם להדחתו המוקדמת של אולמרט ובנה מחדש את קדימה אבל על כך כבר הרחבתי בעבר
    הכל כמובן בעירבון מוגבל כי עד שלא נראה קביעת מועד לבחירות הכל יכול לקרות-אולי יטילו בכלל על מופז להקים ממשלה?

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 1:29 pm

    אמרתי שברק חושב שמבחינתו עדיף… אך הוא טועה כיוון שממילא אין לו כל סיכוי להגיע לראש ממשלה והבחירה תהיה בין נתניהו לליבני. קשה לי להניח שפרס יטיל על מופז אלא אם יקבל פניה של 61 ח"כים וזה לא סביר שיקרה.

  • גולדלבט משה  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 1:42 pm

    שהאפשרות שיוטל על מופז אינה סבירה למרות שנדמה לי שהנשיא מיזמתו רשאי [לא הספקתי לבדוק]
    באשר לברק-אני מסכים שהחישובים שלו הזויים אם כי תלוי גם מה יקרה במפלגת קדימה

  • יוסי  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 3:34 pm

    אני מבין שמשהו מפריע לך עם הרבנים הקשישים – האם זה רבנותם או קשישותם?

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 3:54 pm

    גם וגם

  • יוסי  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 4:38 pm

    בכל אופן, אמרת "ציפי אחת" – אמרת הכל.

    יותר מדי מדברים על בעיית יחסי אנוש ואינטלגנציה ריגשית פגומה.
    (השיא היה כשהיא נזפה בילדים הדרוזים שחילקו ממתקים בזמן נאומה).
    עם מי היא עובדת? מי הם אנשיה? יש לה בכלל אנשי סוד? נאמנים? שום כלום. ואין לכך כל קשר להיותה אשה.
    היא עוד תאכל הרבה חצץ בגלל הבעייה האישיותית שלה.

  • אזרח ותיק  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 5:59 pm

    מה יש לך נגד ישישים וקשישים?
    אתה יכול להתנגד לדעתם, אבל מה זה רלבנטי הגיל שלהם
    אפשר לחשוב, אגב, שאתה בעצמך צעיר בן עשרים

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 12:16 am

    במקרה הספציפי של הרבנים הללו זה רלוונטי כי הם מובלים בכחש על-ידי אנשי חצרותיהם. ובמקרה של עובדיה יוסף ברור כי זקנתו מביישת את צעירותו. ולהבא, אם יש לך הערות נא להזדהות בשמך.

  • שי  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 8:03 am

    ומה?
    פרס יותר צעיר וצלול?
    ושרון – עוד דוגמא למנהיג צעיר ואנרגטי
    אדלר-ארד לא לוחשים באוזני המנהיגים?

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 8:52 am

    1. פרס יותר צלול ואנרגטי משלושת הרבנים הללו
    2. שרון עד לאירוע המוחי היה צלול ואנרגטי יותר מכמה צעירים
    ההבדל בין אדלר- ארד לרבנים הוא שהמפלגות החילוניות כפופות להליכים דמוקרטיים. נכון, הם אינם מושלמים אבל אתה יכול בבחירות פנימיות או חיצוניות להחליפם. בקדימה החליפו את אולמרט ובבחירות לכנסת תהיה לכל בוחר השפעה אם הוא מעדיף ממשלת ימין בראשות נתניהו או ממשלת מרכז בראשות ליבני או, תיאורטית לפחות, ממשלה בראשות ברק. אבל, בגלל שיטת הבחירות שלנו ייתכן שהצעה של 3 מיליון תהיה שווה הרבה פחות מקול אחד של הרב עובדיה שקובע את רשימת ש"ס ומחליט מי יעמוד בראשה ולאיזו ממשלה היא תצטרף. אם אתה מרוצה מן המצב הזה – תיהנה מן התוצאות.

  • שי  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 5:02 pm

    באשר לצלילות המנהיגים – לא יודע, שמעון פרס נראה לי מרחף משהו.
    שרון – נכון, עד האירוע הראשון היה צלול אבל עדיין, פולחן אישיות למנהיגים (עוד בחייהם ובכלל אחרי מותם) קיים גם בחברה החילונית
    רק שבה הוא לכאורה מבוסס על דמוקרטיה.

    באשר לש"ס, ברור שאני לא מרוצה מהמצב הקיים ואני מסכים עם רוב מה שכתבת. אני
    פשוט חושב שהאלטרנטיבות מסוכנות לא פחות.

  • גולדלבט משה  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 6:27 pm

    האם היית כותב על התאוקרטיה הגוברת על הדמוקרטיה לו החלטת הרבנים הייתה להצטרף לממשלה?
    אני מעריך שלא

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 6:53 pm

    אני אכתוב מה שמתחשק לי ולא לך. אם כניסתם לממשלה היתה בגלל תשלום גבוה מדי שלא מגיע להם הייתי כותב נגדם ונגד מי שנכנע להם. אני כבר שנים רבות כותב על הצורך בהשארת החרדים מחוץ לממשלה ושינוי שיטת הבחירות כדי שיצומצם מספר המפלגות. כתבתי על כך לאחר הבחירות ב- 1981 ומאז ועד היום פעמים רבות מתחתי ביקורת על העבודה והליכוד על שלא ניצלו כשהיה להם רוב מוחלט בכנסת לשנות את השיטה.

  • גולדלבט משה  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 8:05 pm

    ומה אחוז החסימה שאתה מציע? נדמה לי שכדי להשאיר את ש"ס בחוץ צריך משוה כמו 8% וזה גם משאיר את מפלגת העובדה בחוץ על פי הסקרים האחרונים

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 27, 2008 בשעה 9:05 pm

    יש לך כשרון בלתי רגיל להתווכח עם דברים שלא אמרתי. היכן הצעתי להעלות את אחוז החסימה? יש שינויי שיטה אחרים, כמו שיטה מעורבת אזורית- יחסית, בנוסח הסקנדינבי או האירי ויש השיטה הבריטית. וההערה הדבילית שלך על מפלגת העבודה – אתה לא מסוגל להבין זאת אבל כשאני מדבר על שינוי שיטה אני בוחן את טובת המדינה ולא טובת מפלגה זו או אחרת.

  • גולדלבט משה  ביום אוקטובר 28, 2008 בשעה 4:56 am

    הבחירות הראשונות להן גיליתי מידה של "מודעות" היו אלו של 1965 ואז שמעתי לראשונה את ההצעה לבחירות אזוריות ומכיוון שהייתי רק ילד בן 10 לא ממש הבנתי אותו. מאז הבנתי שבכל גרסה לרבות המעורבת רעיון כזה הוא חסר סיכוי. הוא גם לא יביא לתוצאה המקווה על ידך, אלא אם ייקבעו אזורי בחירה באופן מלאכותי
    אני שמח שאנו מיחלים לשלטון יציד ולממשלה יציבה-הדרך לעשות זאת הוא בשיטה הקיימת ובין היתר על ידי סייגים משמעותיים בכל הנוגע לחקירת ראש ממשלה מכהן ונקיטת הליכים משפטיים נגדו-לרבות וועדות חקירה

  • דני בלוך  ביום אוקטובר 28, 2008 בשעה 9:38 am

    ותראה שהוא לא חסר סיכוי אם תהיה מנהיגות רצינית ולחץ ציבורי מספיק. משום מה ברוב העולם זה פועל ומצליח ורק אצלינו לא? נכון, זה קשה כי המפלגות והציבור התרגלו, אבל אין זאת אומרת שהדבר בלתי אפשרי. הרעיון להגביל חקירת ראש ממשלה מכהן הוא בעייתי ולא פשוט והוא מחייב שינויי חקיקה רציניים לא פחות. מי יחליט מתי לחקור בכל זאת ומתי לא? ומי יחליט מתי להקים ועדת חקירה ומתי ? הממשלה עצמה? היועץ המשפטי? בג"ץ? שופט חוקר מיוחד? הרי איש מאיתנו לא רוצה ראש ממשלה מכהן שנטל שוחד או הטריד מינית או גנב? איפה יעבור הקו? בתרבות הפוליטית של הרבה מדינות זה לא היה קורה או מלכתחילה או בדיעבד. אצלינו האמנו שזה לא ייתכן, לא יהיה לנו נשיא שנחשד באונס או הטרדה מינית ולא יהיה לנו ראש ממשלה או שר אוצר נוטל שוחד ולא יהיה גם מישהו שיעליל עלילות שווא כנגד ראשי המדינה. נכון, צריך למצוא פתרון ובמנותק מן הפרשות האקטואליות אך זה אינו פותר מן הצורך בשינוי השיטה כדי להביא לשלטון יעיל ויציב ושכנסת תכהן ארבע שנים עם ממשלה אחת יציבה.

%d בלוגרים אהבו את זה: