אובמה טוב לאמריקה ולישראל

 

כל הסימנים מצביעים על ניצחון לאובמה בבחירות לנשיאות בארה"ב. אמנם, כל סוקר משאיר מרווח מסוים לטעות, שמא, אולי, אבל נראה שכל הסקרים מראים כיוון אחד ברור' לא רק בתוצאה המצרפית אלא גם במספר האלקטורים מ- 50 המדינות ומחוז וושינגטון הבירה. תהיה זו סנסציה מרעישה אם אובמה לא ייבחר.

 

בנוסף, נראה כי הפעם תהיה למפלגה הדמוקרטית הצלחה סוחפת. לא רק נשיא וממשל אלא גם רוב ברור בסנאט ובבית הנבחרים. השיטה האמריקנית בנויה על מערכת של איזונים ובלמים ויכול שיהיה נשיא שלמפלגתו אין רוב באחד או בשני בתי הקונגרס. בשיטה האמריקנית, לטוב ולרע, לא ניתן להחליף נשיא מכהן בהצבעת אי- אימון, אלא במקרה חריג של מעשה פשע, ואין אפשרות להקדים את הבחירות לנשיאות או לקונגרס. האמריקנים בנו מערכת של תקדימים ונוהלים כיצד להמשיך ולתפקד במצבים של לעומתיות בין הבית הלבן לבין גבעת הקפיטול. לפעמים זה עובד, אך לא תמיד. לכן, המנהגים מאפשרים עבודה שוטפת אך מונעים רפורמות או הכרעות בעניינים חשובים.

 

בעייה נוספת למימשל ולמפלגת הרוה היא שבסנאט לא מספיק תמיד רוב פשוט. מפלגת המיעוט יכולה לבלום בפיליבסטר החלטות, כמו מינוי פקידים בכירים, שופטים ושגרירים וכן דברי חקיקה, אם יש לה יותר מ- 40 סנטורים. מפלגת הרוב יכולה לתפקד באין מפריע רק אם יש לה 60 סנטורים. אבל יש לא מעט חריגים שכן בקונגרס אין משמעת סיעתית, אלא בעניינים של פרוצדורה פנימית – מינוי ראשי ועדות וכדומה, וכל חבר חופשי, למעשה, לפעול כרצונו. לנשיא יש יכולת להשפיע על ההצבעות בשיטות של מקח וממכר פוליטי, קומבינות וטובות הדדיות – אתה תצביע בעד הנושא החשוב לי ואני לא אטיל וטו על נושא החשוב לך. לכן, במקרים רבים, יכול נשיא לפעול גם אם יש למפלגתו רוב של פחות מ- 60 סנטורים, אם כי החיים אינם קלים.

 

אם אמנם יזכו הדמוקרטים בניצחון הסוחף תהיה זו מהפכה אמיתית – חזרה לבית הלבן לאחר 8 שנים, עם נשיא מזן חדש – נשיא צעיר, הנשיא השחור הראשון ועם רוב יציב ומשמעותי, שיאפשר לאובמה להגשים את תכניותיו, אפשרות שלא היתה למפלגה הדמוקרטית מזה למעלה מ- 40 שנה, מאז נשיאותו של לינדון ג'ונסון.

 

כיצד הצליח אובמה להגיע כבר עד סף הניצחון? 40 שנה ויותר לאחר המהפכה החברתית של עידן ג'ונסון ורצח מרטין לותר קינג התבגר הציבור האמריקני. סדרות טלוויזיה כמו 24 הפכו את האפשרות של נשיא שחור לדבר ריאלי מבחינה פוליטית וחברתית. ברוב ארצות הברית אין כבר אפלייה כלפי שחורים או קבוצות מיעוט אחרות. השימוש באינטרנט פורץ גבולות והורס חומות אבן, ברזל ואף חומות שברגש.

 

מבחינת המרוץ הנוכחי, הרי הסיכוי לניצחון הסוחף נובע בראש ובראשונה, מכישלונו של הנשיא, ג'ורג' בוש, כמעט בכל התחומים, ובעיקר בענייני כלכלה וחברה. הציבור האמריקני הוא ניצי למדי בענייני ביטחון, שמרני בענייני תקציב ומיסוי אך ליברלי בענייני חברה, רווחה וזכויות האדם. בוש ניכשל בענייני ביטחון, על אף התמיכה התחלתית הגבוהה במלחמה בעיראק, נכשל בשמירה על יציבות כלכלית ופעל נגד שאיפות הרוב בענייני פנים וחברה. המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין, אף שלא תמיד הסכים עם בוש, לא הצליח לשמור מרחק סביר ממנו ובחירתו בשרה פיילין כמועמדת לסגנית הנשיא הוכיחה על חוסר רצינות ועל רצונו לרצות את האגף השמרני, שממילא אין לו ברירה אלא להצביע בעדו. מקיין צדק מבחינת הרצון לבחור באישה לסגנית הנשיא כקונטרה לאי- בחירתה של הילארי קלינטון אך הוא בחר באישה הלא-נכונה – חסרת ניסיון והבנה ושמרנית קיצונית. יש לרפובליקנים כמה וכמה נשים חשובות – סנטוריות ומושלות, אך  חסרונן היה שאינן שמרניות די הצורך.

 

 זו היתה הטעות הבסיסית של מקיין שנכשל בניהול מערכת בחירות אחרת. ברק אובמה ניהל מערכת בחירות חדשנית, מבריקה ונועזת והצליח להימנע מטעויות. גם בחירת סגן הנשיא, ג'ו ביידן, היתה נכונה כי הוא בחר בסוג האדם שיאזן אותו כמנהיג – בעל ותק וניסיון בשני התחומים של ביטחון ומדיניות בינלאומית. בשיטה האמריקנית אין דרך בדוקה לבחור בנשיא מבחינת הניסיון הקודם שלו. עד לפני כמה עשרות שנים המועמדים לנשיאות באו מן המאגר של הממסד הוושינגטוני והם נבחנו בתפקידי שרים, שופטים, חברי קונגרס וכיו"ב. אבל בשנים האחרונות מגיעים לא מעט מן המועמדים מחוץ לוושינגטון וניסיונם הוא יותר כמושלים. אמנם, הם בעלי ניסיון ניהולי, אבל אין להם ניסיון פוליטי במסדרונות הכוח בבירה ואין להם ניסיון בענייני מדיניות בינלאומית ובסוגיות ביטחון. הנשיא האחרון בעל ניסיון מוקדם שכזה היה ג'ורג' בוש האב ב – 1988 שמילא תפקידים דיפלומטיים וביטחוניים וכיהן שמונה שנים כסגן נשיא. אך גם ניסיון זה לא הפך אותו לנשיא פופולארי והוא הובס אחרי קדנציה אחת.

 

ברק אובמה הוכיח כושר עמידה במסע בחירות של שנתיים, בתהליך נכון של קבלת החלטות ובבחירה טובה של עוזרים ויועצים. אם ינצח ויעמוד לרשותו קונגרס בעל רוב דמוקרטי ברור יהיה לו חופש נרחב לבחירת ממלאי התפקידים הבכירים בממשל. כמו-כן יהיה לו חופש פעולה בבחירת שופטים פדרליים ולמקומות שיתפנו בשנים הקרובות בבית המשפט העליון יוכל למנות שופטים יותר ליברלים ולבלום את התזוזה של בית המשפט לכיוון הימני-שמרני.

 

וכמובן, נשאלת השאלה – האם אובמה טוב לישראל? התשובה שלי היא חיובית ובביטחון מלא. כל ניסיונות ההשמצה נגדו היו חסרי שחר. נכון, הוא לא יקיר ליברמן, נתניהו או ארץ ישראל השלימה. הוא לא יקיר ועידת הנשיאים המתיימרת לייצג את יהדות ארצות-הברית אך היא רק מייצגת מיעוט קטן של בעלי-הון, תומכי הרפובליקנים ואנשי הימין האורתודוכסי. 

 

הרוב המכריע של יהודי ארה"ב הוא ליברלי, מתון ומשתייך לקהילות המסורתיות והרפורמיות. הרוב המכריע של הפוליטיקאים היהודים בקונגרס ובשרות החוץ הם בעלי גישה מדינית פרגמטית. מדיניות החוץ האמריקנית לא נשתנתה מאז 1968 והיא מבוססת על הכרה בצורך שישראל תיסוג כמעט מכל השטחים תמורת הסכמי שלום והסדרי ביטחון נאותים. לכך נוספה מאוחר יותר ההרה בעיקרון שתי המדינות. היו נשיאים שלא לחצו על ישראל בגלל עניינים גלובליים, המאבק נגד בריה"מ או המאבק בטרור אך מעולם לא נשתנתה הגישה הבסיסית – מחויבות עמוקה לשמירה על ביטחונה והבטחת קיומה של ישראל אך במסגרת של חלוקת הארץ עם מדינה פלסטינית וחזרה לגבול הבינלאומי עם מדינות ערב האחרות, כולל סוריה ולבנון. כל משלה בישראל תהיה חייבת לקבל עובדה זאת כנתון ושוגה מי שמאמין שממשלת ימין-לאומנית תוכל לצאת נגד הגישה הבינלאומית הזאת.

 

פורסם גם באתר עבודה שחורה www.blacklabor.org

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יוסי  On נובמבר 2, 2008 at 10:34 am

    ג'ו ביידן אמר לאחרונה – בהקשר למיוחדות שבאובמה – שגורמים שונים בעולם ינסו לאתגר את אובמה בחצי השנה הראשונה לנשיאותו.
    במילים אחרות, ג'ו ביידן – שלא תמיד חושב לפני שהוא מדבר – בעצם אומר שאובמה בבית הלבן טומן בחובו בעייה אסטרטגית.
    והאמת, שיש דברים בגו כי, מעבר לדיבורים, אין לאף אחד מושג איך האיש באמת יתנהל – הוא הרי בא למעשה משום מקום – כך שמבחינה זו יש כאן סוג של הימור.
    אני תוהה, למשל, איך אובמה היה מתמודד עם פרשת הטילים בקובה.
    בקיצור – אין סיבה לשאננות.
    צריך להתפלל שיצליח.

  • רוזנקרנץ  On נובמבר 2, 2008 at 10:51 am

    גם לג'ורג' בוש היה משבר קשה בתחילת כהונתו עם מגדלי התאומים והוא לא הגיב כל כך טוב. לאובמה יש שורה של יועצים טובים ומנוסים בעניינים בינלאוציים, כולל קולין פאואל, יידן עצמו, רם עמנואל, הצפוי להתמות לראש מטה הבית הלבן, הוא יוכל להיוועץ גם בביל קלינטון ועוד.

  • גולדלבט משה  On נובמבר 2, 2008 at 2:15 pm

    עד שבאמת יתברר מי ניצח
    ביחס למדיניותו של אובמה העתיד יוכיח במי בכלל מדובר. האיש הוא נעלם ויש חשש שנקבל ג'ימי קרטר חדש.
    מעבר לכך אני לא מעריך שהשחורים בארצות הברית סבורים שבעיית האפליה נפתרה
    כמו שאצלנו לא נפתרה בעיית הפער העדתי

  • דני בלוך  On נובמבר 2, 2008 at 2:50 pm

    אם זה רצונך. אני אפרשן. ג'ימי קרטר היה נשיא לא רע בקידום השלום עם מצרים ונפל רק בגלל פרשת בני הערובה בטהרן

  • גיל  On נובמבר 2, 2008 at 5:18 pm

    הוא לא חופשי לפעול לגמרי כרצונו. בעוד שנתיים יש שוב בחירות לבית הנבחרים ולסנאט, ושם יהיה רוב לדמוקרטים שעומדים לבחירה מחדש. אג'נדה דמוקרטית מדי יכולה להיות להם בעוכריהם, בדיוק כמו שקלינטון היו רק שנתיים ב92 עם רוב בכל המקומות. הדמוקרטים יפזלו למרכז ויש לקוות שינסו להגיע לתוצאות בהסכמה של רפובליקנים. אובאמה עצמו אמר שהוא מתכוון לכלול רפובליקנים בממשל שלו (והלוואי שזה יהיה קולין פאוול בתור שר ההגנה).

  • צבי גיל  On נובמבר 2, 2008 at 6:57 pm

    אמת ונכון ויציב- דני.

  • אזרח.  On נובמבר 2, 2008 at 7:48 pm

    הסובבים את אובמה,ולמי מהתאגידים אובמה מחוייב,אין לי ספקות שה"שינוי" יהיה מזערי.

  • ליאור  On נובמבר 3, 2008 at 2:31 am

    כמדומני, על פי החוק האמריקאי קולין פאוול אינו יכול לכהן בתפקיד שר ההגנה.

  • גיל  On נובמבר 3, 2008 at 6:22 am

    מה בחוק מונע את זה ממנו?

  • דני בלוך  On נובמבר 3, 2008 at 8:08 am

    החוק האמריקני קובע תקופת צינון ארוכה, דומני עשר שנים, שבה איש צבא בכיר אינו יכול לכהן כשר הגנה, אך קוליןפאואל כבר עבר להערכתי את התקופה.
    ושאלה לאזרח האנונימי: לאילו תאגידים מחוייב, כביכול, אובמה?

  • גיל  On נובמבר 3, 2008 at 6:21 pm

    פאוול סיים את השירות שלו ב1993 כך שהוא לא יכל להיות שר ההגנה בממשל בוש הראשון אבל כעת לא צריכה להיות עם זה בעייה.

%d בלוגרים אהבו את זה: