צדיקים גמורים וחוזרים בתשובה

 

חז"ל אמרו כי "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"  אך, מצד שני, כתוב בקיצור שולחן ערוך ש"בעלי תשובה לעולם לא יגיעו לדרגתו של צדיק שהתחנך על ברכי התורה". תלי תילים של פרשנויות נכתבו על האמירות הללו, אך אני אוהב את פרשנותם של ליצני הדור שמסבירים כי צדיקים גמורים אינם עומדים במקום שבעלי תשובה נמצאים בגלל הריח.

 

ואכן, ביום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין לא נדף רק ריח הבושם. הבעייתי ביותר היה ראש ממשלת המעבר שלנו, אהוד אולמרט. אין לי בעיה בדברים שלו לזכר יצחק רבין. הוא לא היה בין המסיתים אישית נגד רבין. אבל כשהוא הופך לסמן השמאלי במפה הפוליטית שלנו אי אפשר להימנע מלשאול – איפה היית עד כה? נכון, שני המחנות המדיניים העיקריים שלנו מלאים בחוזרים בתשובה ובשאלה. שמעון פרס היה בתחילה נץ טורף ואחר כך שינה את עמדתו. ד"ר יובל שטייניץ היה מראשוני "שלום עכשיו".

 

מותר למדינאי לשנות את עמדותיו מסיבות שונות. אבל אצל אולמרט השינוי בא מאוחר מדי. אינני בא עמו חשבון על העשורים הראשונים, אבל היכן הוא היה מאז נהיה מ"מ ראש הממשלה אצל אריאל שרון ואחר-כך ראש ממשלה. מדוע לא ביצע מחוות רציניות כלפי אבו מאזן, כאשר הדבר היה נחוץ במאבק נגד החמאס והיכן היה כראש ממשלה לפני שנה ושנתיים כאשר התגלו תופעות חמורות ביחס קיצוני המתנחלים לחקלאים ערבים ולמוסקי הזיתים?

 

אני מסכים עם אהוד אולמרט בדברים שאמר בהר הרצל ובכנסת. אבל אני לא שיניתי את עמדותי הבסיסיות. אני מוכן לקבל בנושא זה גם את הנהגתו של "חוזר בתשובה". אבל אני מעדיף שיהיה זה חוזר שמדיף ריח בושם טהור ונקי, של מי שעושה זאת מתוך שכנוע עמוק, לאחר שבחן לעומקם את הנתונים האזוריים והגלובליים ושקל את צורכי הביטחון של ישראל ואת יכולתנו להגן על עצמנו בגבולות אחרים ובתנאי זירת הקרב העתידית. אגב, אני סבור שלממשלת מעבר אין מנדט להחליט על ויתורים מדיניים. מותר לה לפעול בעניינים שוטפים ולהמשיך שיחות שכבר החלו, תוך הבהרה שכל מה שיוסכם טעון אישורה של הממשלה והכנסת לאחר הבחירות.

 

אני מקווה שאחרי הבחירות תקום קואליציה רחבה, שלא תהיה שבויה בידי גורמים קיצוניים, ואשר תהיה מסוגלת קודם כל לאכוף חוק וסדר בשטחים, מתוך גישה שוויונית והקפדה על זכויות האדם, באשר הוא אדם. קואליציה שלא תחמיץ הזדמנויות בתהליך המדיני, אם וכאשר תהיינה.

 

לא אהבתי את ההתבכיינות של חלק מחוגי הימין על אופי האזכרות לרבין. ראשית, יש שתי מערכות של אזכרות. אחת, ממלכתית והיא פעלה לפי כל כללי הטקס וניתן ביטוי לראש האופוזיציה, וכל סגל א' של המדינה הוזמן בלי קשר להתייחסותם לרבין אז ועכשיו או להסתה ולאלימות אז והיום. המערכת השנייה היא של המשפחה והחברים. כל מיני יפי נפש מציעים לבטל את העצרת בכיכר. אך עובדה היא שרבבות באו ורצו לבוא וכל עוד יש קהל כזה – אין סיבה לבטלה.

 

טענו על אופי הנאומים בכיכר. נכון, היה להם אופי פוליטי. מה אפשר לעשות. הרצח היה פוליטי, ההסתה התה פוליטית. וציפי ליבני לא גילתה את העצרת רק ערב הבחירות. היא הגיעה אליה כשטרם חלמה להתמודד על ראשות הממשלה.

 

הדתיים והמתנחלים קובלים על מועד העצרת. מה אפשר לעשות? רבין נרצח במוצאי שבת. אנחנו כבר בשעון חורף. שבת יוצאת מוקדם ומי שרוצה יכול להספיק להגיע. מדוע אין נואמים מן הציבור הדתי? אני בטוח שאם אישיות דתית מכובדת היתה מבקשת לדבר – הרב לאו, אחד הרבנים הראשיים, וגם הרב עובדיה או מישהו מאישי ש"ס – היו מתקבלים ברצון. אני לא בטוח שמישהו מהם היה מעז מחשש מתגובת הקיצוניים ברחוב הדתי-לאומני.

 

מכל מקום יש מקום לדיון ענייני ורציני כיצד להרחיב את מעגל המשתתפים בעצרת בכיכר. אין זה צריך למנוע מאותם חוגים בציבור דתי והימני להציע הצעות מתאימות לגבי העצרת או כל מסגרת אחרת. יש כל שנה ברחובות עצרת בבית הכנסת על שם יצחק רבין, שמשרד הדתות, תחת שלטון ש"ס והמפד"ל סרב להעניק לו ספר תורה. ישנם מקומות אחרים מתאימים לכינוס בעל אופי מתאים.

 

במקרה ראיתי אתמול בערוץ הראשון את שידור עצרת הנוער הממלכתית לזכר רבין. יו"ר מועצת התלמידים, בחור חובש כיפה בשם יפתח, נשא דברים מרגשים ויפים. בעצרת היו בני נוער מכל הזרמים והגוונים שהוכיחו כי ניתן להעלות את זכר רבין ולהבין את המשמעות האנטי-דמוקרטית והאנטי-ציונית של פשע הרצח, בדומה להבנת המשמעות של רצח גדליהו אחיקם בעת ימי שיבת ציון. אולי מן הדור הצעיר שלא היה מעורב אישית במחלוקות של השנים 1993-1995 תצמח הנוסחה הגואלת.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אסתי  On נובמבר 11, 2008 at 12:44 pm

    הרב יואל בן נון, נואם בעצרת בשנה הראשונה או אולי השניה.
    אז עניין השבת כמובן הוא תירוץ חינני אבל לא משכנע (גם כשהוא יוצא מפיו של הרב יובל שרלו הליברל כה)

    מצד שני זכור לכולנו גם המחיר הכבד שהרב יואל בן נון נאלץ לשלם על כך שאחרי הרצח הכה על חטא ולקח אחריות וביקש סליחה.
    הוא היה היחיד מהמחנה הזה שהכיר באחריות, לא?

  • יוסי  On נובמבר 11, 2008 at 5:13 pm

    ציפיתי ממך לאיזו תובנה בעניין יובל רבין.
    אם האיש אכן יוצא אל מעבר לגדר, המעשה הזה הוא משמעותי ביותר – אולי המשמעותי ביותר מאז הרצח, ויש בו להעביר מסר לשמאל שרבין אינו אך ורק נכס שלהם.

  • דני בלוך  On נובמבר 11, 2008 at 8:09 pm

    לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה כי הוא אמר דברים והיפוכם. רק הבנתי ממנו וגם משיחה עם בן דודו, יפתח יעקב, כי נתניהו בעיניהם כבר אינו"מוקצה".
    לטעמי, הבעיה היתה כפולה. גם הימין, בגלל לחץ הרחוב הקיצוני בהתנחלויות, לא רצה לאמץ את רבין.

  • יוסי  On נובמבר 12, 2008 at 6:18 am

    גם אם הימין אינו רוצה לאמץ את רבין, יובל הבן רוצה כנראה לעשות לפחות את מחצית הדרך – גם אם בצעדים מהוססים.

    העובדה שיצחק רבין הוא אייקון רק של השמאל עושה עוול לו ולזכרו.

    אני מניח שיצחק רבין – אילו ניתן היה לשאול אותו – היה מברך את בנו על הצעדים הללו.

  • דני בלוך  On נובמבר 12, 2008 at 9:01 am

    אינני שולל את מחצית דרכו של יובל. הייתי שמח יותר אם כל מי שהיה שותף לסגנון ההסתה האישי נגד רבין, האישי ולא המדיני-פוליטי, היה מתנצל או מסתייג. אני שמח שנתניהו דיבר בחריפות נגד סגנון ההסתה. אם הציבור יבחר בו – הוא יהיה ראש הממשלה של כולנו .

%d בלוגרים אהבו את זה: