שלכת פוליטית בסתיו

 

הלקח העיקרי מתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות הוא שקשה להסיק מהן מסקנה כללית. רוב ההסברים הם לוקליים וכמעט שאין למצוא עיר שבה ההצבעה למועמד או לרשימה כלשהי הושפעה מן ההקשרים הארציים. המקרה הבולט היחיד הוא של דב חנין, שאחוז מסוים מבוחריו הפוטנציאליים נרתע מלהצביע בעדו בגלל מוצאו האידיאולוגי הקומוניסטי, חברותו בחד"ש וחרושת האשמות על הימנעותו משירת התקווה ותמיכתו בסרבנות. לעומת זאת הוא משך כוחות שהנושא החברתי, בעיות המצוקה, זכויות עובדים ופועלים זרים נוגעים לליבם ומוחם, ולא רק בהקשר המקומי.

 

פרט לכך קשה להצביע על ששיקולים ארציים אחרים בהצבעות המקומיות. ראשי ערים נבחרו או הודחו לא בשל מיקומם המפלגתי הארצי. בדרך כלל המפלגות הארציות קרסו במישור המקומי וזה המשך למגמה שהחלה כבר לפני יותר מעשור. לקדימה היתה תשתית ארגונית ותקציבית גבוהה יותר מן המפלגות האחרות אך הדבר לא עזר למאיר ניצן בראשון לציון וסייע, לעומת זאת, ליונה יהב בחיפה. למפלגת העבודה נותרו כמה ראשי ערים מוצלחים כמוטי ששון בחולון ושלומי לחיאני בבת-ים, אך הם לא הופיעו תחת אותיות אמ"ת. נבחרו גם שני ראשי ערים חדשים חברי העבודה – רוביק דנילוביץ' בבאר שבע ודב צור בראשון, אך גם הם לא הופיעו תחת דגל אמ"ת. בחירתם נבעה יותר מהרצון של התושבים להחליף ראשי ערים ותיקים ולא מרצון לתמוך בסוכת אהוד ברק הנופלת.

 

ניתן לומר שמבין המפלגות הארציות הגדולות קדימה תופסת את מקומה של מפא"י, זאת שהתגבשה לאחר קום המדינה, כמפלגת מנגנון וסופרמרקט רעיוני. הליכוד שלא נשמע כלל במערכה הזאת מצטייר כעוסק רק בעניין המדיני-ביטחוני ומפלגת העבודה הופכת לכמעט בלתי-רלוונטית. נראה כי התחזקה מגמת ההתפוררות שלה.

 

כבר ציינתי בטור קודם שאינני בטוח אם תופעת הלוקליזם המנותק מן ההקשר הארצי היא חיובית. היא כמעט ואינה קיימת בשום מקום אחר בעולם. אין לי ספק שיש בין ראשי הערים שנבחרו כוחות מצוינים בעלי פוטנציאל של מנהיגות לאומית. נקווה שהמפלגות הארציות תדאג להחזיק אותם בתמונה ולהוציא אותם אחרי 2-3 קדנציות לכל היותר אל הזירה הארצית המשוועת למנהיגות אזרחית מנוסה. דוגמא טובה הוא ראש עיריית רעננה לשעבר, זאב ביילסקי, שעבר מן העיריה לסוכנות ומתכנן קפיצה אפשרית להנהגה הלאומית בקדימה. הרשימה של הכוחות הפוטנציאליים בלא מעט ערים ומפלגות היא מרשימה ונקווה שלא יסתגרו אך ורק בד' אמות העיירה שלהם. ידוע כי רוב המתמודדים על ראשות העיר הופיעו אמנם ברשימות מקומיות עצמאיות אך הם עצמם חברים או קשורים במפלגה כלשהי.

 

ובל זאת כמה נקודות אור בניתוח התוצאות: מצד אחד, סכנת גאיידמק חלפה מן העולם הפוליטי שלנו ודועך הטרנד של רשימות גמלאים. מצד שני, הבחירות הללו הוכיחו שיש מקום לחדשנות במערכת הפוליטית ואין הכרח לשמר לנצח מסגרות נוקשות. מה שהיה אינו בהכרח מה שיהיה. ופוליטיקאים ותיקים צריכים להבין ולדעת מתי לפרוש ולא להיאחז בקרנות המזבח כשעדת חנפנים, אינטרסנטים ולוביסטים מסתירים מפניהם את דעת הקהל האמיתית.

 

עתה נותרה מפלגת העבודה עם קרב הבלימה נגד ההתפוררות המאיימת עליה. מחזה השיריון המכוער בוועידה האחרונה רק הוכיח לרבים וטובים כי עליהם לחפש בית פוליטי אחר אם ברצונם לפעול ולהשפיע. בחירת אהוד ברק במקום עמי אילון היתה משגה חמור. אי נטישת ממשלת אולמרט בעקבות מסקנות ועדת וינוגרד היתה טעות פטאלית.

 

האם ניתן עכשיו ליצור גוש סוציאל-דמוקרטי אמיתי בהשתתפות מרצ, חלק נכבד ממפלגת העבודה, מימ"ד וגופים חברתיים נוספים? בינתיים מתגבש גוף שמאל חוץ-מפלגתי ועמי אילון ואופיר פינס שוקלים את המשך דרכם. עמיר פרץ טועה אם הוא עדיין נשאר בפנים וספק אם תצלח דרכה של שלי יחימוביץ' במצב הקיים. נראה כי תוך ימים אחדים נדע לאן פני הדברים. מפלגת העבודה נתונה בעיצומה של השלכת אך בניגוד לעצים שבשלכת ספק אם אחרי הנשירה תבוא פריחה מחודשת באביב.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גולדלבט משה  On נובמבר 13, 2008 at 8:05 pm

    שלא השתקף ברשימותיך עד כה?

  • דני בלוך  On נובמבר 13, 2008 at 9:26 pm

    תקווה שמעז יצא מתוק

  • דורון  On נובמבר 13, 2008 at 9:42 pm

    סלייה אבל איזו מן דוגמא זאת???-בילסקי הלך בעקבות הג'וב הנחשק ולא רצה ללכלך ידיו בפוליטיקה.

    אגב…הוא לא ממש מצטיין שם בגוף שכולו בסכנת סגירה.

  • דני בלוך  On נובמבר 13, 2008 at 9:58 pm

    הוא טוב יותר שם מקודמו אברהם בורג. הוא היה ראש עיר מצויין ברעננה ופופולרי שם.

  • יוסי  On נובמבר 14, 2008 at 1:37 am

    במצבו כיום, כל שנותר לברק הוא לשים יהבו על מתיחות ביטחונית.
    מתיחות כזו תחזק ציבורית את מעמדו ותבליט את חולשתה היחסית של ציפי לבני בתחום הבטחוני, ואז תתחיל נדידת קולות מקדימה לעבודה ויבוא שיפור בסקרים.

  • גולדלבט משה  On נובמבר 14, 2008 at 6:32 am

    חשבתי על כך רבות ונראה לי שלמרות הסתיגויות מהאיש הוא אינו הבעייה העקרית. לא ברק הוא הגורם לכך שאתה ואני שוב איננו יכולים להיות תחת מסגרת פוליטית אחת ונדמה לי ששננו מצביעי העבודה בעבר.
    לנושא אקדיש רשימה נפרדת אבל בתמצית אומר כי רבים מאד מאלו המאמינים במדינת רוחה אמיתית ואשר אין בהם מחויבות דתית לרעיון ארץ ישראל השלמה -אבל הם מודעים להיעדר אפשרות ממשית להגיע לשלום על בסיס נסיגה בדור הקרוב שוב אינם יכולים למצוא בעבודה את ביתם. מבחינה מדינית היא כמעט מרצ ומבחינה חברתית היא שום דבר. נוסיף לכך רקבון ארגוני ושליטת קבוצות לחץ וקבלני קולות ונקבל את פואד כסמל הייצוגי ביותר של המפלגה ואין פלא שהוא שוריין.
    כרגיל הטלת האשמה ביו"ר זה או אחר אינה התשובה ומפלגת העבודה כבר החליפה 5 יושבי ראש בשש השנים האחרונות וגם בחירת עמי איילון ,שאין לי פשוט מושג מה הוא רוצה מחיי-לא תפתור בעייה כלשהי של המפלגה
    גם מי שנושא עיניו למרצ כבסיס למפלגה סוציאלדמוקרטית שמאלית יתאכזב. ציבור תומכיה נמנה על הקיבוץ הארצי ומגזרים חברתיים מוגדרים אין לרבים מאד ממנהיגיה השקפה חברתית מגובשת והם מעדיפים לעסוק בנושאים מיודים כמו זכויות נשים,כפייה דתית,זכויות אזרח[במידה מעטה יחסית] וכיו"ב רן כהן אכן היה בעל תפיסה חברתית והוא פרש. מרצ גם למדה שאימוץ נושאים
    חברתיים לא השתלם לה פוליטית

    במבותה מרצ היא מפלגה אשכנזית,של המעמד הבינוני גבוה,עם זיקה עמוקה לאליטות השולטות בארץ . מפלגה הנשענת יותר על התקווה שהמערכת המשפטית תגן על ערכיה מאשר על ציפיה שהציבור יתמוך בה.

%d בלוגרים אהבו את זה: