רקוויאם למפד"ל

המפלגה הדתית לאומית שהיתה חיבור בין שתי תנועות מפוארות של הציונות הדתית – המזרחי והפועל המזרחי היתה אחת מאבני הפינה של בניית המסד למדינת ישאל ולחברה הישראלית הדמוקרטית והפלורליסטית. בראשיתה היא קמה כמרידה בהנהגת היישוב היהודי בגולה. בניגוד למורדים בציונות החילונית והסוציאליסטית הם לא זרקו עם העליה לארץ את הטלית והתפילין אלא הצליחו ליצור תרכובת חלוצית של תורה ועבודה, תורה עם דרך ארץ, בלא הסתגרות בגיטאות אלא תוך שיתוף פעולה עם החלוציות החילונית ועם ההנהגה האזרחית.

מנהיגי הציונות הדתית לפני קום המדינה – הרבנים בר-אילן ומיימון, משה אונא ומייסדי הקיבוץ הדתי גם ידעו לשלב בתוכם את ניצולי השואה ופליטיה – בורג, ורהפטיג, מלמד ועוד. הנהגת חיים משה שפירא הם השכילו להקים גוף פוליטי משפיע שכרת ברית עם מפא"י ותנועת העבודה שהחזיקה מעמד לתפארה עד לאחר מלחמת ששת הימים.

עד 1967 ובמידה רבה עד 1973 נמנו שרי המפד"ל וח"כיה עם המחנה המתון בממשלה ובקואליציה. הם תמכו יותר בקו המדיני של שרת, אשכול, ספיר ואבן ולא הלכו בעת הפילוג במפא"י עם בן-גוריון. אבל, אחרי מלחמת ששת הימים הם נקרעו בין גישתם היונית לבין עמדת הדור הצעיר, בהנהגת המר, בן מאיר וחנן פורת שנהיה יותר אקטיביסטי מאבותיו.

אחרי פרישת גולדה מאיר הם התקרבו יותר לליכוד וכרתו עמו ברית עוד לפני הבחירות ב- 1977. לכאורה, הם זכו למעמד מוביל ולתיקים לא סקטוריאליים, כמו תיק החינוך, אך הם לא השכילו ליצור מנהיגות פרגמטית שתדע לאזן בין גישת המתנחלים לבין הגישה הדוגלת בפשרה כדי לשמר את אופיה היהודי והדימוקרטי של מדינת ישראל.

תחילה חיסלו את יצחק רפאל, אחרון המתונים מדור המייסדים. אחר כך הבריחו מתוכם את אנשי עדות המזרח – תחילה לתמ"י ואח"כ לש"ס. יהודה בן מאיר התפכח מן המשיחיות שהשתלטה על מפלגתו והיה בין מייסדי מימ"ד. אברהם מלמד פרש ובערוב ימיו הצביע מר"צ. זבולון המר שינה הדרגתית את גישתו אך נפטר ממחלה קשה בטרם הספיק להפנים את השינוי ולהנחילו להנהגת מפלגתו.

מאז פטירת המר לא הצליחה המפד"ל להשתקם. היא לא הצליחה לכבוש לבבות בימין הקיצוני ורבים ממצביעיה נטשו אותה למרכז – קדימה והעבודה או לימין- לליכוד או לש"ס. בכל מערכת בחירות ניסו גימיק אחר ולא הצליחו. עתה בא זבולון אורלב, מאנשי המר, ומנסה להלביש עליה אדרת חדשה ולהעבירה ממפלגה שעסקה רק בעניין המדיני למפלגה המציבה במרכז ענייני חינוך וחברה.

ימים יגידו אם תצליח המפלגה החדשה לקבל יותר מן המנדטים המעטים יחסית שיש לה כיום. נראה לי כי היא תלך לאיבוד בין הליכוד, ש"ס וישראל ביתנו, אלא אם תציב ברשימתה גם דתיים מתונים, כאנשי מימ"ד וגם חילוניים שוחרי מסורת ואחדות.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • חייש  On נובמבר 19, 2008 at 11:59 am

    משאלת לב מאשר תיאור מדויק של המציאות
    (ואני כותב זאת מתוך הזדהות מסוימת עם הערכים שמשתקפים בכתיבה שלך פה לאורך זמן)

    הבעיה העיקרית של המפד"ל היא שהציבור שלה שבר חזק חזק ימינה. זה לא שהם לא הצליחו לכבוש לבבות בימין הקיצוני. הסקטור המסורתי ממנו הגיעו הקולות שלהם הפך במרוצת השנים להיות הימין הקיצוני בכבודו ובעצמו.

    ה"טעות" האלקטורלית של המפד"ל היא שהיא לא הפנימה מספיק מהר את התהליך הזה ולא התנערה מכל מה שיש לה לעשות מלבד חיזוק ההתנחלויות, ולכן הציבור המסורתי שלה עבר לבחור במפלגות קיצוניות יותר. ועכשיו המפד"ל מרימה ידיים ומצטרפת רשמית לגוש הזה שכל מעיינותיו מוקדשים לשיבוש אפשרי של כל אפשרות לשלום.

    זאת לא אשמת המפלגה, זאת אשמת הציבור.

  • עודד  On נובמבר 19, 2008 at 2:53 pm

    "חיסלו… הבריחו… משיחיות שהתשלטה… לא מתונים…לא פרגמטיים"…

  • דורון  On נובמבר 19, 2008 at 10:29 pm

    מימד יכלו לעשות ישיבת בחירות בתא הטלפון, בין נסיעה לחו"ל לשיבה של מלכיאור. הרב המעופף.
    א י ן ל ה ם ת ו מ כ י ם . מלבד כמה אנשי עבודה שראו בהם "דתיי מחמד".

  • דני בלוך  On נובמבר 20, 2008 at 8:03 am

    בבחירות 1996 כשהופיעו בנפרד קיבלו 16,000 קולות

  • עמיחי  On נובמבר 20, 2008 at 10:55 am

    חלק גדול מהדתיים לא הצביעו ולא יצביעו למפד"ל (גם בגלגולה החדש) בגלל שהם לא רוצים להצביע למפלגה סקטוריאלית. דתיים רבים מצביעים לליכוד, לישראל ביתנו ובמידה פחותה לקדימה ולעבודה. קצת נדיר למצוא, אבל יש גם דתיים שמצביעים למרצ. המפד"ל לא הצליחה לשכנע את מצביעיה הפוטנציאליים מדוע היא קיימת בכלל ולא נבלעת במפלגות הגדולות כסיעה. דניאל, יש גם היבטים דמוגרפיים וסוציולוגיים (דור הולך ודור בא וכד') לשינוי בהרגלי ההצבעה של הדתיים. אבל אתה בטח יודע את זה.

  • דורון  On נובמבר 20, 2008 at 10:33 pm

    אחוז החסימה הוא כ-50,000 והמודד הוא כ-25,000
    http://www.knesset.gov.il/elections17/heb/about/MandatesSystem.htm
    אז 16,000 בצורה "מטאפורית" יכלו להתכנס סתא טלפון. אבל לא מלכיאור כי הוא בחו"ל. מדוע אינך מגיב על טענה זאת? אם הוא חייב להיות בחו"ל כל הזמן שימצא שם עבודה. ובכלל כל העיסוק במימד מיותר. הם לא פקטור בפוליטיקה ולא היו אי פעם. לטוב ולרע.

  • דני בלוך  On נובמבר 21, 2008 at 2:39 pm

    – 96 האחוז היה נמוך יותר, אבל זה לא הוויכוח. יש ציבור דתי-מסורתי- מתון שצריך לתת לו ביטוי.

  • דורון  On נובמבר 29, 2008 at 9:16 am

    והעבודה אינה חייבת לפרנס אותו

  • דני בלוך  On נובמבר 29, 2008 at 3:14 pm

    מה השנאה הזאת למלכיאור? מי כן הדובר של אותו ציבור דתי-מסורתי-מתון? מלכיאור עשה בכנסת עבודה טובה הרבה יותר מח"כים רבים.

%d בלוגרים אהבו את זה: