מלחמת הבחירות רק בראשיתה

השבוע עומד בסימן ההיערכות להרכבת הרשימות במפלגות השונות. רק כשיסתיים התהליך  הפנימי תיפתח מלחמת הבחירות האמיתית בין המחנות, הגושים והמפלגות בכל עוזה. לכן, לסקרים המתפרסמים עד תחילת ינואר אין משמעות ממשית אלא כמסמני מגמות וכמבטאים הלכי רוח נקודתיים. אמנם, החלו כבר ההתקפות ההדדיות, אך הן רק מקדמה על החשבון שיוגשד למחרת הפריימריז.

 

התאריכים החשובים הם – הבחירות בוועידת מרצ – 30 בנובמבר, בעבודה – 2 בדצמבר, כנס השמאל – 5 בדצמבר, פריימריז בליכוד – 8 בדצמבר ובקדימה – 17 בדצמבר.  בשאר המפלגות יהיו שיטות הרכבה שונות, וריאציות על ועדה מסדרת. המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית הוא ה- 24 בדצמבר. לפיכך, יש למועמדים שלא יהיו מרוצים ממיקומם במפלגתם הנוכחית די זמן לחפש אלטרנטיבה ברשימות שאינן מקיימות פריימריז – מאוכזבי הפריימריז בליכוד יכולים לנסות ולהגיע לליברמן, כפי שעשה מראש עוזי לנדאו בתבונה רבה מבחינתו האישית. מאוכזבי העבודה יכולים עוד להתחבר למרצ המחודשת, וכו'.

 

מבחינה מערכתית- לאומית הבחירות מתנהלות בשני מעגלים – חלוקת המנדטים בין הגושים, ובתוך כל גוש – בין הרשימות השונות. ראשות הממשלה הבאה תלויה ביחסי הכוחות בין הגושים. בכנסת היוצאת גוש מרכז- שמאל הכולל את קדימה, עבודה, מר"צ , חד"ש והרשימות הערביות הוא בן 63, הימין והדתיים – 50 ובתווך הגמלאים – 7. ציפי לבני יכלה לחסום את נתניהו אך לא יכלה להרכיב ממשלה בראשותה, כיוון שלא רצתה להישען על הסיעות הערביות וש"ס השותפה הנוכחית העדיפה בחירות. היא גם טעתה בדרך ניהול המו"מ, במקביל לטעות הפטלית של ברק. שניהם לא הבינו שמבחינתם צריך לדחות את הבחירות עד כמה שניתן. אם יהיה ללבני גוש חוסם לאחר הבחירות יש להניח כי ש"ס תצטרף לקואליציה שלה. אך אם הגוש החוסם ירד ב- 4 מנדטים או יותר יוכל נתניהו להרכיב ממשלה, שכן הרוב בקדימה יסכים להצטרף אליה בנימוק של, כאילו, בלימת קיצוניות ימנית.

 

מה תעשה מפלגת העבודה במקרה כזה? אני מניח כי בבחירות הקרובות העבודה עדיין לא תימחק והיא תקבל בין 8 ל- 12 מנדטים, תלוי בהרכב הרשימה ובטעויות שיעשה ברק או יצליח להימנע מהן עד לבחירות. מי שעדיין רוצה בהמשך קיומה של העבודה חייב להצביע בפריימריז רק בעד מועמדים שיתחייבו שלא להצטרף לממשלת ימין, ואם העבודה תצטרף אליה – הם יפרשו. אני ממליץ לכל מי שמתכוון להצביע בפריימריז בעבודה לדרוש התחייבות כזאת מכל מועמד ומועמדת שפונים ומבקשים תמיכה.

 

 

בתחילת שבוע זה מלמדים הלכי הרוח בקרב הסוקרים והפרשנים כי הבחירות יחזירו את ביבי נתניהו לראשות הממשלה. אבל נותרו כ – 70 יום עד הבחירות וזו תקופה ארוכה ביותר ודברים יכולים עוד להשתנות, תשאלו את שמעון פרס. לא ברור עדיין לאן ילכו הקולות שניתנו בבחירות הקודמות לגמלאים. כזכור המצביעים לרשימה זו התחלקו בין מבוגרים לבין צעירים שהשתמשו בגמלאים כפתק המחאה שלהם. ניתוח הסקרים האחרונים מראה כי 2 מ- 7 המנדטים הללו הולכים לליכוד. אבל, אולי לאחר שתעמולת הבחירות תזכיר להם את אחריותו של נתניהו  לפגיעה בפנסיות, בקרנות ובקופות תשתנה התמונה.

 

 נקודה חשובה היא בדיקת הצבעתם של מצביעים חדשים, של כאלה שנמנעו מהצבעה בבחירות בעבר ושל הצבעה לרשימות שאין להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה. האם הירוקים יצליחו הפעם? בבחירות הקודמות הם התקרבו לסף אך לאר הצליחו לעברו. הפעם מתמודדות שתי מפלגות ירוקות, אלא אם התנועה הירוקה תחבור למרצ המשודרגת. אילו ניתנו הקולות של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה למפלגות שעברו אותו הן היו משנות את הרכב הכנסת בקרוב ל – 7 מנדטים. כשני שליש מן הקולות הללו השתייכו לכיוון מרכז- שמאלה. נראה, אפוא, כי מן הפיצול הרב יצא נתניהו נשכר יותר מאשר לבני- ברק-אורון. עמי איילון-מלכיור- אפרים סנה צריכים לזכור זאת. גם הירוקים למיניהם צריכים לחשוב היטב. ובעיקר צריכים הנמנעים מהצבעה להבין כי אי הצבעה יכולה להביא לתוצאה הפוכה מזו העדיפה בעיניהם. ב- 1992  זכה רבין רק בזכות הפיצול בימין. הפעם הפיצול יפעל, כנראה, לטובת נתניהו. אלא אם תוצאות הפריימריז ירכיבו רשימת ליכוד כה קיצונית ובלתי אטרקטיבית, ובאיזה מידה הציבור החילוני ירצה בממשלה שאינה תלוייה באתונות של ש"ס.

 

 

הקבינט של אובמה

 

בינתיים אנו עוקבים בקנאה אחרי תהליך הרכבת הממשל של הנשיא הנבחר של ארצות הברית, ברק אובמה. בניגוד לרושם השטחי אין הנשיא יכול למנות כל מי שהוא רוצה לתפקידים הבכירים. לכל המשרות הבכירות – למעט סגל הבית הלבן – הוא חייב באישור הסנאט. בדרך כלל נהוג כי בשלב הראשון של הרכבת הממשל מקבל הנשיא אישור לכל המינויים, גם אם למפלגתו אין רוב בסנאט. אבל כבר היו מקרים שמינוי נדחה או מיידית או שהמתמנה נאלץ לפרוש תוך זמן קצר בגלל גילויים על עברו והתנהגותו. כדי להימנע מתקלות נערכות באופן דיסקרטי בדיקות קפדניות, כדי להימנע מגילויים מביכים בתקשורת או בשלב השימוע. חשוב לשים לב כי אחד המינויים הראשונים שפורסם הוא זה של תומס דשל, מנהיג הדמוקרטים בסנאט בעבר, לתפקיד שר הבריאות, עם סמכויות מחוזקות. אצלנו שר הבריאות הוא אחד מאחרוני התפקידים שנשאר לחלוקה.

 

אובמה מלכד צוות של אנשים מוכשרים ומוערכים ולא של עדת חנפנים אומרי הן. הוא כולל בו גם יריבים חריפים מתקופת הבחירות והפריימריז כהילרי קלינטון. הוא אינו מהסס להביא אנשים שהצליחו בתפקידיהם בתקופת נשיאותו של ביל קלינטון וקרוב לוודאי שימנה גם רפובליקאים לתפקידים בממשלו. כל הנראה ישאיר את שר ההגנה הנוכחי, גייטס, בתפקידו.

 

לאלה המקנאים במשטר האמריקני לא הייתי ממליץ למהר ולאמץ אותו על כל מרכיביו, כי יש בו גם הרבה עיוותים, מכשולים ומלכודות. אך דבר אחד ראוי לאמץ – בחירה קפדנית של שרים. אין להסתפק רק ברצונות של ראש הממשלה או בהצבעה במרכז. במערכת של בדיקה ושימועים כבארה"ב עמיר פרץ לא היה נבחר לשר הביטחון ואברהם הירשנזון לשר האוצר. ספק אם דניאל פרידמן היה נבחר לשר משפטים, לא בגלל היעדר כישורים אלא בשל עוינותו האובססיבית לבית המשפט העליון. אהוד אולמרט לא היה מגיע כלל למועמדות לראשות הממשלה אם היו נבדקות רק חלק מן ההאשמות שהועלו נגדו קודם בחירתו על-ידי העיתונאים אריה אבנרי ויואב יצחק. חיים רמון לא היה יושב בממשלה ומשה קצב לא היה נבחר לנשיא המדינה. הנה תורמת חשובה ויועצת מקורבת לאובמה, פני פריצקר משיקגו, הסירה מועמדותה מחשש מפני הבדיקות בעסקי משפחתה.

,

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • צבי גיל  On נובמבר 24, 2008 at 12:22 pm

    עד כמה שזה נשמע מוזר, אם ביבי נתניהו יעמוד בראש השלטון, או התוצאה הזאת תלויה לא בביבי ובצמרת הליכוד, אלא ב"קדימה" וב"עבודה".יותר נכון בציפי ובאהוד. אצלנו הבחירות הן ברירת המחדל, המחדל הגדול של מפלגות השלטון. כלומר לא אהבת הליכוד כאן אלא מיאום במחדלי השלטון(נמאסתם). משום כך במדיניות נבונה מצד אחד ובהסברה מאסיבית מה פרוש שובו של הליכוד לשלטון, עדין לא אבדה תקוותנו שביבי ההפכפך לא ישוב ללשכת ראש הממשלה.שום דבר עדיין לא אבוד.

  • דני בלוך  On נובמבר 24, 2008 at 1:28 pm

    אבא אבן אמר פעם שאופוזיציה לא מנצחת בבחירות אלא הקואליציה היא שמפסידה אותן

  • אופיר  On נובמבר 24, 2008 at 2:08 pm

    דווקא אפרים סנה נושא איתו בשורה,
    לכאורה לא מהפוליטיקאים הכי צעירים,
    ודווקא מפלגתו נושאת לכאורה את הבשורה של אפשרות הבחירה לפריימריס ברשת.
    בדרך זו הם מקווים להביא שינוי אמיתי בסיאוב שנוצר בפוליטיקה הישראלית.
    נותן תקוה אמיתית לכל אחד שיש לו סכוי להבחר ולכולנו השפעה אמיתית!
    http://site.spd.co.il/site/red.php?p=192&r=http://www.israelhazaka.org.il/14-he/HomePage.aspx

  • חרטא ברטא  On נובמבר 24, 2008 at 5:31 pm

    "ספק אם דניאל פרידמן היה נבחר לשר משפטים, לא בגלל היעדר כישורים אלא בשל עוינותו האובססיבית לבית המשפט העליון"

    אין להשוות בכלל.

    כשהסנאט האמריקאי מאשר מינויי קבינט (בניגוד לשופטים) הכישורים הם חזות הכל. ההנחה המעשית היא שחבר קבינט משרת לפי רצון הנשיא. לפיכך אין לו "אידיאולוגיה" משל עצמו (ואם יש לו – היא לא נחשבת) אלא הוא מייצג את עמדת הנשיא בלבד.

    קח לדוגמא את אשקרופט וגונזלס. גם אם היו להם חילוקי דעות אידיאולוגים מהותיים עם הסנאט הם עדיין אושרו ברב ניכר.

    בארה"ב הפרדת הרשויות היא הרבה יותר מוגדרת ומבוססת – כך שאם יש לשר המשפטים עוינות "אובססיבית" לביהמ"ש עדיין לא תהיה לכך השפעה על התנהלות הרשות השופטת.

    לכן דווקא פרידמן היה מתמנה בארה"ב ללא הנד עפעף.

    לעומת זאת אני יכול רק לתהות (כי באמת איני יודע) אם שופטי בית המשפט העליון הישראלים היו מצליחים להתמנות בארה"ב, היות שבישראל אין הליך שימוע שקוף לציבור ולכן נראה שהם אינם עוברים תהליך סינון ביקורתי כמו בארה"ב.

    אתה יכול לראות בישראל משהו כמו תהליך השימוע של בורק – שכולם הסכימו שהיה משפטן מבריק אבל קיצוני אידאולוגי? הם חפרו בכל פיסת נייר שאי פעם יצאה תחת ידו (וזה הנוהל לגבי כל מועמד למשרת שופט) והצביעו נגד מועמד של נשיא מאד פופולרי.

  • גולדלבט משה  On נובמבר 24, 2008 at 5:41 pm

    הקשבתי היטב לשלי יחימוביץ בראיון לערוץ 10 והיא במפורש לא פסלה שותפות עם ממשלת ימין אם בכך תמנע כינונה של ממשלת ימין מובהקת.
    מה שאני מבין מכך הוא שמפלגת העבודה תשמח לשבת בממשלת ימין ובלבד שקדימה לא תשב שם זאת לצורך חיסול אויב משותף לה ולליכוד
    אשר על כן ההתחייבות שתקבל תיכתב על קרח-אלא אם תוצאות הבחירות ימנעו כינון ממשלת ימין עבודה-או שמפלגת העבודה תעמוד בפני פילוג ממשי
    אגב אני גם מבין ששלי יחימוביץ משוכנעת שהיא תוכל להיבחר לממשלה במקום יולי תמיר ואני מניח שלא תרצה לוותר על סיכוי זה בגלל העובדה שמדובר בממשלת ימין
    אתה צודק שהמערכה רק בראשיתה ולפנינו חודשיים מעניינים

  • דני בלוך  On נובמבר 24, 2008 at 9:54 pm

    ככינויך כן אתה. אינני מתןווכח עם טיפוסים אנונימיים שאין להם מושג על מה הם מדברים

  • אמנון שפיר  On נובמבר 24, 2008 at 10:59 pm

    אז הנה השם שלי – זה יתרום רבות לשיחה אני בטוח.

    שמתי לב שאתה נהנה להטיח באנשים שלא מסכימים איתך את המילה "שטויות" והרי הם כולם ממילא בורים ועמי ארצות ולא מבינים בכלום- הלא כך?

    מילא – אם הייתי כותב משהו בסגנון של "פרידמן שולטטט!!!1 כנסו כנסו" אז בהחלט היה מקום לתרעומת.

    אבל האובססיה שלך עם פרידמן מביאה אותך לייצר השוואות מופרכות.

  • דני בלוך  On נובמבר 24, 2008 at 11:44 pm

    האובססיה שלי היא נגד אנשים שמגיבים באנונימיות. באשר לפרידמן- אין לי שום אובססיה נגדו. חלק מן הרפורמות שהוא מציע ראויות לדיון אך הוא אינו בא לדיון עם ידיים נקיותכי הוא מונע מיצרים ומשנאה.

  • אמנון שפיר  On נובמבר 25, 2008 at 2:55 am

    I guess obsession is in the eyes of the beholder.

    בסופו של יום, פרידמן עצמו פחות מעניין אותי אם הוא צודק או לא. בא נגיד שלא רק הוא מונע מיצרים ומשנאה.

    הענין הוא שטענת שפרידמן לא היה מתמנה למשרת שר המשפטים בארה"ב. אני חושב שבגלל השיטה הנשיאותית שבו שר בקבינט הוא משרתו של הנשיא ללא אג'נדה פוליטית או מקצועית אישית, הדבר היחיד שמעניין את ועדת הסנאט זה האם לאיש יש את הכישורים המתאימים לשרת את הנשיא.
    היות ואין קואליציה ירצה הנשיא – יפטרם. ירצה – הם ימשיכו בתפקידם.

    האם ידוע לך על שר משפטים אמריקאי שלא קיבל את הסכמת הוועדה על סמך גישתו האידאולוגית?

    אם כבר, מינויים כמו פרץ לביטחון או בראון לאוצר היו נחשבים כתמוהים ביותר וקשה לי לראות מינויים כאלה עוברים בארה"ב.

    לעומת זאת, מועמדים לשפיטה בארה"ב נחקרים באופן מקיף לאור מצלמות ע"י הוועדה לגבי העמדות האידאולוגיות שלהם והפילוסופיה השיפוטית שלהם – כי אותם אסור לפטר מהרגע שמונו.
    השימועים פתוחים לציבור ומועברים בשידור ישיר בטלויזיה (לפחות כשזה שופט עליון)

    תהליך המיון (לפחות החודש האחרון) נמצא תחת ביקורת ציבורית נוקבת – ולדעת שופטי ביהמ"ש העליוו לגבי מועמד זה או אחר איו שום משקל יוצא דופן.

    כך אתה יכול לראות דרים בכפיפה אחת שופטים כמו סקאליה וסטיבנס שהפילוסופיות השיפוטיות שלהם רחוקות כרחוק מזרח ממערב.

    הרי אם לסטיבנס היתה זכות ווטו אז סקאליה לא היה הופך שופט (ולהפך).

  • דני בלוך  On נובמבר 25, 2008 at 5:13 am

    השיטה הישראלית למינוי שופטים היא ייחודית ורבים סבורים שהיא בוודאי עדיפה על השיטה האמריקאית.לא חקרתי את היסטריית אישורי הסינאט לגבי שרי משפטים אבל היו שלא אושרו או שנאלצולאחר זמן לפרוש. מבחינה אידיאולוגית לא יכול להיות פרידמן בארה"ב כי יש שם חוקה נוקשה ולשר המשפטים אין כל מעמד בהליך שינוי חוקתי כלשהו או בהליך מינוי שופטים. ברור ששום נשיא לא ימנה לשר משפטים טיפוס כפרידמן.

  • אמנון שפיר  On נובמבר 25, 2008 at 9:26 am

    אבל אתה טענת שיש לאמץ את שיטת בחירת השרים האמריקאית. ללא שינוי כל שיטת הממשל לנשיאותית אין הדבר אפשרי. גם קיום חוקה מסודרת לא יזיק.

    כמו כן – בארה"ב לא מעמידים פנים שאין פוליטיקה במינויים. שני שלישים (הגזמה) מתושבי וושינגטון הולכים להחליף כתובת בחדשיים הקרובים. וכשלא מעמידים פנים יש זמן להתעסק במועמדים ובכישרונותיהם ולא בכל מיני משחקי כח מטופשים (כולם כולל כולם מכירים בעובדה שזכותו של הנשיא להביא איתו את האנשים שלו.

    "השיטה הישראלית למינוי שופטים היא ייחודית ורבים סבורים שהיא בוודאי עדיפה על השיטה האמריקאית"

    בגלל זה המערכת האמריקאית מסודרת ועובדת. לעומת זאת מערכת המשפט בארץ נראית כמו טלאי על טלאי ובגלל זה אמון הציבור במערכת המשפטית בארץ נמצא בשפל חסר תקדים.

    ודרך אגב:

    "ברור ששום נשיא לא ימנה לשר משפטים טיפוס כפרידמן."

    אוקיי, "טיפוס" כפרידמן הא? הנה כמה שמות שעלו לי לראש בלי לחשוב יותר מדי:

    אלברטו גונזלס
    ג'ון אשקרופט
    אדווין מיז
    ג'ון מיטשל

    ופרידמן היה יכול ללמוד מהומר קמינגס כמה וכמה דברים איך להתעסק עם בית משפט "לעומתי".

    וזה עוד לפני שהתחלנו להתעמק במאבקים המשפטיים הכבירים של התחלת הרפובליקה האמריקאית.

  • דני בלוך  On נובמבר 25, 2008 at 6:11 pm

    אתה או לא מבין או מעוות בכוונה. לא הצעתי להנהיג את השיטה האמריקאית. אני מאז ומתמיד ובכל כתיבתי מעדיף את השיטה האירפית או הבריטית, שם לא פרידמן ולא גונזלס ולא מיטשל לא היו מתמנים ושם יש לרוב איזון בין ממלכתי ופוליטי. לנשיא בארה"ב יש וכך כתבתי יתרון במאה הימים הראשונים וכאשר יש לו רוב גדול בסינאט אך גם כאן לא תמיד הוא יכול הכל. ג'ונסון נאלץ לגנוז את מינוי אייב פורטס, ניקסון נכשל בכמה מינויים ונכשל מינוי רוברט בורק .

  • אמנון שפיר  On נובמבר 25, 2008 at 7:43 pm

    מי כתב
    "לאלה המקנאים במשטר האמריקני לא הייתי ממליץ למהר ולאמץ אותו על כל מרכיביו, כי יש בו גם הרבה עיוותים, מכשולים ומלכודות. אך דבר אחד ראוי לאמץ – בחירה קפדנית של שרים"?

    ואני כתבתי רק על תהליך הבחירה של שר לקבינט האמריקאי לעומת תהליך מינוי השופטים.

    פורטס ובורק (מועמד של רייגן דרך אגב – לא של ניקסון) היו מועמדים לשפיטה ולא לתפקיד בקבינט.

    דוגמאות למועמדים לעמדות שיפוט שמועמדותם התנפצו על ועדת הסנאט רבות מחול שעל שפת הים.

    רק במחזור האחרון- כולם מכירים את השמות של פריור, ופיקרינג שהדמוקרטים מנעו בפיליבסטר והרייט מאיירס שהסירה את מועמדותה לפני שהגיעה בכלל לדיון.

    לעומת זאת שר המשפטים האחרון שנדחה ע"י הסנאט היה צ'רלס וורן שהיה מועמד של קולידג' ב 1925.

    כלומר – בארה"ב מועמדות של שופט נבחנת בשבע עיניים בעוד שמינוי שר (בכל זמן בממשל – לא רק 100 ימים ראשונים) נותנים לנשיא מרחב תמרון די גדול.

    לפיכך בארה"ב פרידמן בהחלט היה מאושר ע"י הסנאט להיות שר משפטים ללא יותר מדי בעיות.

    השופטים הישראלים, זה כבר סיפור אחר. עסק יחזקאל בייניש היה פה סוגר קריירה לפני שהתחילה בכלל (ולא משנה מי צודק – עצם העובדה שיש מראית עין מספיקה, האמריקאים מאד רגישים לכך).

    אם צריך להסביר מה ההבדל בין מועמדות שופט למועמדות שר המשפטים, מצבנו רע.

  • דני בלוך  On נובמבר 25, 2008 at 9:47 pm

    לגבי שרים אתה טועה לחלוטין. השרים נבחנים בקפדנות רבה רק שם המאבק פחות אידיאולוגי מאשר השופטים.ויש הרבה מאבקים על הדרגים מתחת לשרים, כולל תפקידים מרכזיים במשרד המשפםים.למרות הנטיה לאשר רוב מינויי הנשיא יש גם מקרים שונים כגון אי אישור ג'ון טאואר לשר הגנה אצל בוש האב למרות עברו כסנטור בכיר. פרידמן היה נתקל בלא מעט בעיות. ומה עניין בייניש לנושא? אתה נראה לי כאחד מקבוצת משפטנים אכולי תסכול ושנאה שגורמים, יחד עם פרידמן לנזק כבד לדמוקרטיה הישראליץ.

  • אמנון שפיר  On נובמבר 25, 2008 at 11:01 pm

    הקונסיסטנטיות. מבטל דעות אנשים אחרים במילה בודדת, מסיק מסקנות לגבי ההסטוריה שלהם ובכלל את ה Grumpiness שעולה מכל משפט.

    נו א-שוין. אני דווקא לא משפטן. מדען במיקצועי עובד הממשלה הפדרלית ומבלה הרבה זמן בגבעת הקפיטול.

    תסכול? שנאה? למה לא.

    מצב מערכת המשפט בישראל לטעמי הוא זירת לודרים ששני צדדים אינטרסנטים קטנוניים מתגוששים בה על יוקרה וכח (מי יכניס את החברה שלו לעליון ומי יגדע למי את היד) ולאזרח הקטן לא נותר אלא לזרוק בוטנים אל הזירה ולעודד את ה"צד שלו" משל היה מדובר במשחק כדורגל.

    ושוב, איני עוסק ברפורמות של פרידמן או מבנה ביהמ"ש העליון. האנשים מכל הצדדים שם פשוט לא יודעים להתנהג. אני פשוט משווה את זה להתנהגות המערכת כאן בארה"ב ואין לי אלא להניד את ראשי בגיחוך כשמנסים להעמיד את מה שקורה במערכת המשפט הישראלית כמאבק אידאולוגי ועמידה על "משמר שלטון החוק".

  • דני בלוך  On נובמבר 26, 2008 at 8:54 am

    אתה מתחיל לגלות מי אתה. אני ביליתי שבע שנים בוושינגטון ומכיר די טוב את המערכות שם על הטוב ועל הרע שבהן. יש דברים טובים יותר שם ויש גרועים יותר שם ולצערי אנו מעתיקים את הגרוע יותר ולא את הטוב יותר. לגבי המאבק בעניין פרידמן – נראה לי שאינך מתחיל להבין אותו כלל ועיקר.

%d בלוגרים אהבו את זה: