שמאל מחפש מנהיגות

 

במפא"י ההיסטורית היה חבר כנסת בשם יוסף פישר, שייצג את מגזר בעלי המלאכה והמסחר הזעיר. הוא היה חבר הכנסת ה- 4, ה- 5 וה- 6, ותמיד היה במקום האחרון שנכנס לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה -7 הציעה גולדה מאיר שפישר יוצב במקום ה- 61 אבל פישר סרב ובצדק. חבר כנסת אחר, יצחק קורן, נפגע כשהוצב בבחירות לכנסת ה- 6 במקום ה- 38 או 39 והתפטר במחאה. המפלגה זכתה אז דווקא ב- 45 מנדטים. היום אנשים נפגעים אם הם מוצבים אחרי המקום ה-12 נכון, מדבר סקר תרחק והרבה יכול להשתנות עד ה- 10 בפברואר. אבל, האופטימיסטים הגדולים ביותר אינם מאמינים שיש שמץ של סיכוי אף לחזור על תוצאת הבחירות האחרונות – 19.

 

לכן, אני מניח שכמה מנפגעי הפרימרייז שוקלים כעת פרישה והליכה עם גורמים אחרים. המחוז הערבי שוקל הליכה עם גורמים נוספים ברשימה ערבית-יהודית חדשה. חבל שאינם מצטרפים דווקא לתנועת השמאל החדשה.

 

אמנם, הרשימה שיצאה מן הפריימריז אינה גרועה. כל אחד לעצמו הוא מועמד סביר ויותר. אבל בהצטברות הכוללת הרשימה אינה פונה בצורה משכנעת אל הציבורים שהעבודה חייבת למשוך אם היא רוצה שלא להפוך לגלגל חמישי בין סיעות הכנסת ה- 18.

 

ואלה, להערכתי, הם הציבורים הפוטנציאלים העיקרים:

 

בבחירות האחרונות עברו כששה מנדטים מן העבודה לקדימה בעקבות שמעון פרס. את החלל שהשאירו מילאו כמות זהה של מנדטים שהביא עמו עמיר פרץ מקרב ועדי העובדים, השכונות והפריפריה. רובם יחפשו הפעם בית אחר, אף אם עמיר פרץ ימחל על כבודו ויקבל את דין המקום העשירי. הבא אחריו – דניאל בן סימון – שיש לו כוח משיכה בציבורים אלה הוצב רחוק מדי. שלי יחימוביץ' לא מספיקה כדי לעצור את הסחף.

 

הציבור השני אליו חייבת העבודה לפנות הוא ציבור הגמלאים. אני מניח שחלק נכבד מתוך 7 המנדטים שקיבלה רשימת גיל הגיעו ממצביעי העבודה. הם כיום פוטנציאל מחודש של העבודה, אבל ספק אם רשימת המועמדים מספיק מושכת, כאשר מפלגת העבודה אינה מצטיירת בהכרח כמי שדאגה לגמלאים ולקבוצות החלשות בחברה הישראלית. את שלי יחימוביץ' כבר הזכרנו? וקולט אביטל שפעלה רבות הורחקה מן הרשימה.

 

ציבור פוטנציאלי נוסף הוא הציבור הצעיר. כאן אין לעבודה שום בשורה. הצעירים של העבר כבר התבגרו ומועמדת צעירה יחסית – עינת וילף – מופיעה רק במקום ה- 14. צעירים אחרים – יריב אופנהיימר ודנה אורן – רחוקים מאד מן הריאליה.

 

מבחינה מדינית הרשימה היא מעורבת. קשה למצוא בפעילות העבודה בתקופה האחרונה תרומה משמעותית למאמצי השלום. מבחינה ביטחונית – גם כאן התמונה אינה מלהיבה פרט לצעד האחרון של הפינוי המוצלח בבית המריבה בחברון. החשש הוא שהמחויבות לא להצטרף לממשלת ימין אינה מוצקה די הצורך. ב- 12 המקומות הראשונים אין כמעט על מי לסמוך שלא ישרתו בממשלת ימין בשום מקרה. אפילו שלי יחימוביץ' השאירה לעצמה פתח מילוט תמורת תיק התמ"ת.

 

אז מה ימשוך מצביעים לעבודה? קשה למצוא קבוצת מצביעים אחת שתלך להצביע בלב שלם לעבודה. לכל היותר הצבעה כזאת היא ברירת מחדל, בבחינת הרע במיעוטו.

 

אהוד ברק אינו נספר כמתחרה רציני על ראשות הממשלה והקמפיין הנעבכי של יועציו האסטרטגיים נראה לי חסר תועלת. הבעיה היא לא בניסוחים יפים אלא ברקורד של מעשים שבו אין לעבודה, לברק ולרוב המועמדים הריאליים הרבה מה להראות. היחידים עם רקורד מושך מוכח הם אופיר פינס ושלי יחימוביץ'. ועל כל מועמד חיובי שמושך קבוצת מצביעים כלשהי יש שניים אחרים שדוחים אותם. למשל, אלה שעמיר פרץ מקרב נדחים מדמותו של פואד. יולי תמיר מרחיקה פוטנציאל של מורים-מצביעים. ואלה הן רק דוגמאות.

 

 אז מה יעשה הבוחר שאינו רוצה בעליית נתניהו והימין? הוא יכול להצביע קדימה. הוא יכול לחפש גוף מתאים משמאל, בתקווה שלא יישאר בבית או יבזבז את קולו על רשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. הייתי ביום שישי בכנס היסוד של תנועת השמאל החדשה. שאבתי עידוד רב מן ההתכנסות. אולם צוותא היה מלא עד אפס מקום והיו שם צעירים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים, נשים וגברים. מעט מאד פוליטיקאים והם גם לא היו ראשי הדוברים. לובה אליאב שיגר הודעה על תמיכתו בתנועה החדשה. בין הקהל ראיתי את בתו של שמעון פרס, ד"ר צביה ולדן, סופרים ואמנים רבים ואנשי תקשורת. גם ותיקים היו שם כמרדכי וירשובסקי ויעל דיין. עסקני מר"צ, פרט ליו"ר, חיים אורון, נתבקשו שלא לבוא.

 

הדוברים היו ברובם חדשים בסוג התכנסויות שכזה: פרופ' אבנר בן זקן, משכונה ד' בבאר שבע, כיום היסטוריון של המדעים באוניברסיטת הרווארד, הבמאית הערבית איבתיסאם מראענה, הסופר הצעיר, ניר ברעם, פניה עוז – זלצברגר, גלעד שר, העיתונאית ענת סרגוסטי, פרופ' מרדכי קרמניצר. ולבסוף, חיים אורון, בנאום קצר, פרוגרמטי ומלהיב.

 

האם זאת הבשורה של הבחירות הקרובות? אני מאמין שאם הפריימריז במר"צ יביאו נבחרת עם זהבה גלאון, אילן גילאון, צביה גרינפלד, אבו וילאן ומוסי רז, הרי במשולב עם כמה מן הדוברים שציינתי בכנס ואחרים כצלי רשף ניתן להרכיב רשימה יותר אטרקטיבית מזו של העבודה, רשימה אמינה, המייצגת את השילוב הנכון בין גישה חברתית- כלכלית סוציאל-דימוקרטית לבין מתינות מדינית וריאליזם ביטחוני. רשימה כזאת תמשוך, אולי, גם כוחות נוספים שעדיין נמצאים בעבודה, יחד עם אנשי מימ"ד והתנועה הירוקה.

 

איך אומרים המשוררים: הלוואי! לו יהי!

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יוסי  On דצמבר 7, 2008 at 9:05 am

    אם אני מבין אתה משתייך לגוף כלשהו של המערך.
    האם אתה עדיין שם?

  • גולדלבט משה  On דצמבר 7, 2008 at 9:19 am

    האם עזבת את העבודה והצרפת לרשימת השמאל החדשה?
    האם קדימה היא אופציה עבורך
    אני כבר לא מש מצליח לעקוב

  • דני בלוך  On דצמבר 7, 2008 at 9:37 am

    קדימה היא לא אופציה בשבילי

  • ארנון  On דצמבר 7, 2008 at 10:49 am

    ככל שזכור לי אתה חבר ועידת המפלגה.
    היושרה מחייבת זאת

  • דני בלוך  On דצמבר 7, 2008 at 10:53 am

    היש לך ספק שאפרוש מן העבודה אם אחליט להצטרף לגוף אחר?
    בינתיים אני מנסה לבדוק ולהתרשם.

  • גולדלבט משה  On דצמבר 7, 2008 at 11:39 am

    לאחר ששמעת את שלי יחימוביץ ואת פואד בסוף השבוע השתכנעת שהעבודה תצטרף גם לקואליציית נתניהו
    אם כך-זו גם הייתה מסקנתי לאחר ניתוח מדוקדק של הטקסט בו הם השתמשו.

  • דני בלוך  On דצמבר 7, 2008 at 12:21 pm

    אז למי אתה נוטה להצביע?

  • גולדלבט משה  On דצמבר 7, 2008 at 12:30 pm

    כפי שיכולת בוודאי לנחש אני כחלקים נוספים הרואים עצמם שייכים לתנועת העבודה ההסטורית עבר צד אם כי נשאר במתה האידיאולוגי המקורי
    . אם בוגי יעלון עבר לליכוד אני עדיין מתחבט ונוטה יותר לכיוון של ליברמן משום שבניגוד לדימוי שלו הוא לא דוגמטי ויש לו יכולת לפרוץ תבניות חשיבה
    המעבר הזה הוא קשה מאד למי שכל חייו היה בצד השני של המפה הפוליטית אבל הוא נעשה באופן מודע
    למותר לציין שאני לא חבר במפלגה כלשהי ואני לא מכיר אף אחד במערכת הפוליטית

  • דורון  On דצמבר 7, 2008 at 4:05 pm

    ואני לא רק מציע אלא נותן תחזית:

    מרץ לא עוברים 6 מנדטים
    אם תהיה התארגנות שמאל חדשה- לא תעבור את אחוז החסימה.(גם אם כל ששת בוחרי מימד יצביעו לה)
    ליכוד יעברו את 30 המנדטים
    קדימה ועבודה- לא יעברו יחד 30
    ליברמן שומר על כוחו ואף מתחזק
    שס סביב ה – 12

    בקיצור ביבי ירכיב קואליציה

  • דני בלוך  On דצמבר 7, 2008 at 5:28 pm

    אני חושב שרק מהמר כפייתי יתחייב היום על התוצאות. הסיכוי שתחזיתך תתאמת הוא 50:50

  • דני בלוך  On דצמבר 7, 2008 at 5:30 pm

    להגיע עד ליברמן – קצת מוגזם, אלא אם כן פרידמן מתכוון להצטרף אליו.

  • גולדלבט משה  On דצמבר 7, 2008 at 5:34 pm

    ליברמן מתון יותר מבני בגין והרבה פחו קפוא מבחינה מחשבתיתץ הוא האיש שייחפש פתרונות מחוץ למסגרות חשיבה קיימות
    ההצעה לוותר על ואדי ערה במסגרת הסדר כולל היא דוגמא לפריצה מחשבתית בין אם מקבלים אותה ובין אם לאו

  • אזרח.  On דצמבר 7, 2008 at 8:18 pm

    דמוקרטית.
    זו הסיבה מדוע אילן גילאון (הצדיק היחיד בסדום של מר"צ ) נבעט החוצה.
    מר"צ תמכה בהפרטות,בתקציבים האנטי חברתיים,ואורון ווילן תמכו ב"רפורמת" בכר הידועה לשימצה.

    http://www.globes.co.il/serve/globes/printWindow.asp?did=1000402839

    גם ש"ס ככל הנראה תתקשה לבעוט בגופת הרפורמה המושמצת. השרים אלי ישי, משולם נהרי, יצחק כהן שמפלגתם החברתית אמורה היתה לעמו לצידם של החוסכים, נמנו על התומכים ברפורמה,

    וכך גם יו"ר מרצ, חיים אורון וחברו לסיעה, אבשלום וילן.

    היחיד שהצביע נגד "רפורמת" בכר היה מוחמד ברכה מחד"ש.

    באשר לוואדי ערה,זה היה בן גוריון שביקש לספח את הוואדי,כדי שצפון הארץ לא יהיה מנותק.מעשית,אין אפשרות לבצע את ההחלפות.כך שחבל על זמן הפאנטזיות.

    http://www.heskem.org.il/media-view.asp?id=898&meid=11

    שאול אריאלי, "הארץ": הרעיון להעביר שטחים מאוכלסים בערבים-ישראלים לפלשתין לא מעשי – ומסוכן

  • דפנה  On דצמבר 9, 2008 at 5:26 am

    מדוע עסקני מר"צ התבקשו לא לבוא?

  • דני בלוך  On דצמבר 9, 2008 at 8:14 am

    הם התבקשו שלא לבוא כדי שלא ליצור רושם שזה בסך הכל תרגיל יחצ"ני של מר"צ אלא באמת התארגנות חדשה של מאוכזבי העבודה וגורמים אחרים.

%d בלוגרים אהבו את זה: