בפריימריז בליכוד נצחו לבני ופייגלין

 

תוצאות הבחירות הפנימיות בליכוד, שהעניקו את עיקר הניצחון לפייגלין, מעניקות הזדמנות לציפי לבני לתקן את הטעויות הרבות שעשתה מאז נצחונה בפריימריז על ראשות קדימה. היא עשתה כמעט את כל הטעויות האפשריות, גם בעזרתם הלא-אדיבה, של אהוד ברק ואהוד אולמרט. עתה העניקו לה פייגלין ונתניהו הזדמנות חד-פעמית לשנות את המגמה לטובתה.

 

הכנסת היוצאת העניקה לקדימה בלוק חוסם של 63 – קדימה, עבודה, מר"צ, חד"ש והרשימות הערביות, מול 50 של הימין והדתיים, ו- 7 לגמלאים. המאבק האמיתי שחל הבחירות הבאות הוא המאבק בין הגושים. הסקרים האחרונים העניקו רוב קטן לגוש הימין. זהו רוב שברירי. הוא יכול להשתנות מן הקצה עד הקצה עד ליום הבחירות. קדימה, אם תצא טוב מן הפריימריז שלה, העבודה ותנועת השמאל החדשה, יכולים להביא לשינוי המגמה, אם כל אחד ימקסם את הפוטנציאל שלו בציבורי היעד הנכונים.

 

לבני וקדימה יכולים לפעול בקרב המתונים שבליכוד – תומכי מרידור, למשל, שנכשלו בפריימריז. כל אלה שנפלו ברשת הגימיקים סביב הכוכבים- המצטרפים החדשים. מתברר כי רק המצטרפים הימניים- סופר-ניציים זכו להצלחה – בני בגין, בוגי יעלון, יוסי פלד וחברי כנסת לשעבר. המתונים יותר והאופורטוניסטים הקטנים נכשלו. הקואופרטיב של חברי הכנסת המכהנים שימר את כוחו וכמעט ולא נתן לשום גורם אחר להיכנס למגרשו. קדימה יכולה לטעון ובצדק שהליכוד, אותו נאלץ לנטוש אריק שרון, לא השתנה.

 

כל המפלגות מן המרכז ושמאלה צריכות להבין כי במערכת הבחירות לא תהא תפארתן על מאבק השמצות בינן לבין עצמן. הם צריכות להתרכז בשלושה דברים: מניעת בריחת מצביעים לליכוד ולימין, מניעת בזבוז קולות על רשימות שלא תעבורנה את אחוז החסימה ופנייה למצביעים חדשים, צעירים וכאלה שלא באו להצביע בבחירות האחרונות כי "לא היה בעד מי לבחור". קדימה צריכה להתרכז במרחב שבינה לבין הליכוד, העבודה צריכה לשמור ככל האפשר על בוחריה ולפנות למצביעי הגמלאים ואילו הגוף החדש של מר"צ והשמאל צריך לפנות למאוכזבי העבודה ולאלה השוקלים הצבעה בעד רשימות אווירה קטנות שקולותיהן צפויים ללכת לאיבוד בגלל אחוז החסימה.

 

העבודה צריכה להדגיש את הצוות כקבוצת מנהיגות קולקטיבית ולא את ברק כמנהיג יחיד, ששום תעמולה לא תוכל להפוך אותו אישית לפופולארי, את הערכים ואת הגישה הסוציאל-דמוקרטית, מול תפיסת העולם הכלכלית קפיטליסטית ללא חמלה של הליכוד. רק בדרך זאת ניתן יהיה להפוך את הפריימריז בליכוד למנוף לחיזוקו של הגוש המרכזי. 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • צבי גיל  On דצמבר 9, 2008 at 12:33 pm

    בדיסציפלינה של תקשורת המונים קימיים שלושה
    m- media.message,mind בתרגום חופשי:
    מדיה,מסר,מוח- כלומר מקבלי המסר שהם המטרה.
    מה שדרוש לקדימה והעבודה באופן דחוף זה לא משווקים, אלא פסיכולוגים חברתיים, אשר לא רק ינתחו את המסר,בהנחה שהוא קביל, אלא יגיעו גם להבחנות נכונות וכתוצאה- לטיפולים ממוקדים.בכול ציבור, לא רק אצלנו ,יש נטייה עדרית. מישהו מדהיר והעדר דוהר.צריך איזה בוקר טוב עם לאסו לשנות את כוון הדהירה.אני תכוון לכתוב משהו בנושא בעוד זמן מה.

  • י.ג.  On דצמבר 10, 2008 at 7:14 am

    נו, הלוואי והפוליטיקה הישראלית הייתה כל כך אידיאולוגית כפי שאתה מציע. לצערי יש פרט קטן שאתה שוכח בהרכב שמאל-מרכז של המפלגות. קוראים לו אהוד ברק, שאומנם הצהיר לאחרונה שבסיבוב הזה לכיסא רה"מ לא יגיע, אך יש להניח שלאור טיבעו האופורטוניסטי של ברק, הוא עלול להקריב את ליבני והשמאל כולו, ולו בלבד שיישב במשרד הביטחון לכשביבי יגיע לראשות הממשלה.

%d בלוגרים אהבו את זה: