פרס סוקולוב – למי ועל מה?

 

פרס סוקולוב הוא הפרס החשוב ביותר המוענק בישראל בתחום התקשורת. הוא מוענק כמעט ברציפות משנת 1954. פרס ישראל בתחום זה כמעט ואינו מתחרה בו שכן הוא מוענק רק אחת לשלוש או ארבע שנים. בשנתיים האחרונות מעניקה אגודת העיתונאים פרס שנתי על מפעל חיים בתחום התקשורת אך הוא אינו עוסק בעבודה העיתונאית השוטפת ולכן, לפי שעה לפחות, פרס סוקולוב הוא ה"פוליצר" הישראלי.

 

עד שנות ה- 80 הראשונות התרכז הפרס רק בעיתונות הכתובה וטובי העיתונאים, כתבים ופובליציסטים, זכו להתהדר בקבלתו. אז הוספה לפרס גם העיתונאות המשודרת, רדיו וטלוויזיה. מן הראוי שעתה תתווסף גם העיתונות האינטרנטית ההולכת ותופסת מקום מרכזי, לא פחות חשוב מאחיה ואחיותיה הוותיקים. אתרי חדשות ותחקירים עצמאיים או עצמאיים למחצה כ- YNET,  NRG,WALLA , ערוץ 7 ומחלקה ראשונה,  הולכים ותופסים מקום חשוב בין כלי התקשורת המממשים את זכות הציבור לדעת.

 

במסגרת ניתוח זה חשוב להדגיש כי פרס סוקולוב אינו תחרות יפי הכתבה התמה או יכולת הכתיבה אלא מטרתו, לפי תקנונו מאז נוסד במשותף על-ידי אגודת העיתונאים ועיריית תל-אביב, היא "לעודד עיתונאים שהצטיינו בעבודתם העיתונאית והטביעו את חותמם על העיתונות הכתובה, ולציין הישגים בולטים בתחום התחקיר העיתונאי".

 

בתחום העיתונות האלקטרונית שני החתנים – אריה גולן וירון דקל – ראויים לפרס. שונה המצב בתחום העיתונות הכתובה. במרוצת למעלה מ- 50 שנות הפרס לא מצאנו עד השנה מקרים שבהם הוועדה לא מצאה מועמדים ראויים לפרס בתחום הרלוונטי. השנה, משום מה, לפי ההודעה הרשמית, "עיריית תל אביב (אגודת העיתונאים נותקה מן הפרס בהחלטה שרירותית של העירייה) לא תעניק את פרס סוקולוב לעיתונות כתובה בתחום התחקיר. למרות ששקלה כמה מועמדים, לא מצאה הועדה עיתונאי ראוי לזכות בפרס היוקרתי. מקורבים לוועדה סיפרו כי כל המועמדים שניגשו היו כתבי שטח ועל כן בשנה הבאה תורחב הקטגוריה ופרסים יינתנו גם לעיתונאי שטח. עם זאת, תעניק הועדה פרס על מפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה לעיתונאי אורי אליצור, סגן עורך מקור ראשון".

 

ידוע לי על כמה תחקירים שהוגשו לוועדה והיו בלא ספק ראויים לפרס ובוודאי שניתן היה למצוא בתחום מפעל החיים עיתונאים מכל גווני הקשת המקצועית והרעיונית העדיפים על פני מי שזכה ולהערכתי שלא בצדק, בוודאי לא כזוכה יחיד.

 

למה אורי אליצור? ספק אם אליצור הוא אדם התואם את הגדרות הפרס. העיתונות כהגדרתה המקצועית אינה עיקר פעילותו. הוא עסקן ציבורי שגם עוסק בעיתונות. גם לפי הגדרה זאת יש רבים וטובים הקודמים לו, גם מן הצד שבו הוא נמצא על המפה הפוליטית, ויש לא מעט כותבים ותיקים, טובים וראויים. די אם נזכיר את ישראל הראל, משה ארנס, משה אישון או אמנון לורד. קשה לי למצוא בכתיבתו במקור ראשון, נקודה או ידיעות אחרונות, משהו המייחד אותו מעל לאלה שהזכרתי ועוד רבים אחרים.

 

המייחד את אליצור הוא, לעתים, סגנון בוטה, שבעיני הופכו לבלתי ראוי לרוח הפרס והמקצוע. שתי דוגמאות:  בראיון ביולי 2006 לאתר NRG אומר אליצור בתשובה לשאלה על אריק שרון: "לא התפללתי להחלמתו".

 

ובריאיון לעין השביעית בספטמבר 2004 נאמר:

 

 

לפני כשלושה חודשים, באמצע חודש יוני, הוא גרם לסערה כשאמר לשבועון "בשבע", הפונה לציבור הדתי־לאומי, שעקירת יישובים מצדיקה סירוב פקודה ואלימות. "לא בלתי הגיוני בעיני שהדברים יגיעו לכדי שפיכות דמים… כל הפעלת כוח, מלבד נשק חם, היא לגיטימית במקרה כזה. בדיעבד, גם מי שיפצע את אלה שבאו לפנות אותו – אקבל בהבנה את התנהגותו". הדברים עוררו, כצפוי, רעש, והוכיחו שהשפעתו של אליצור על השיח הציבורי לא מבוטלת. ההשפעה הזו גם העניקה לו את המקום התשיעי במצעד 25 אנשי התקשורת הדתיים המובילים שערך אתר האינטרנט nrg. וכך נכתב עליו: "בן 57, פובליציסט. תושב עפרה. בעל טור ב’ידיעות אחרונות’ ועורך ’נקודה’. הקול הרהוט של תושבי בנימין. איש גוש אמונים ומועצת יש"ע, שערך גיחה לתפקיד ראש לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וחזר לערוך את ’נקודה’. בעל טור בערוץ 10. אליצור הוא קולה הרהוט של מועצת יש"ע. הוא מבין בתקשורת ויודע כיצד להתל בה (ראו הראיון המתוזמן שנתן לעיתון ’בשבע’ על אופי ההתנגדות לפינוי). אליצור לקח את עמדת בעל הטור הימני עד הקצה, אך מעולם לא פרץ אותה גם לתחומי כתיבה נוספים".  באותו ריאיון הוא גם אינו חוזר בו מן הדברים וגם מסביר את עצמו, הסברה עסקנית ולא עיתונאית:

"כשכתבתי ב"ידיעות אחרונות" שעקירת יישובים היא פשע נגד האנושות, לא כתבתי מה לדעתי המסקנות מכך, כי הרגשתי באופן לא לגמרי מודע שבחוזה הבלתי כתוב שלי עם העיתון, זה מעבר לגבול. יכול להיות שאם הייתי כותב את זה, היו מצנזרים אותי, אבל אף פעם לא העמדתי את זה במבחן. צנזורה עצמית היא רק תשובה אחת לשאלה מדוע אמרתי את דעתי על סירוב פקודה והפעלת כוח דווקא בראיון לעיתון "בשבע", ולא כתבתי אותה בטור שלי ב"ידיעות אחרונות". כשהתראיינתי לעיתון "בשבע" ידעתי שרק כך הדברים שלי יקבלו הד תקשורתי וציבורי. אנחנו מכירים את כללי התקשורת: מהטור שלי ב"ידיעות אחרונות" אף אחד לא היה מצטט, אבל ראיון בעיתון אחר – זה כן יעורר הד. הרבה זמן אני חושב את הדברים הקשים האלה, אבל לא רציתי לומר אותם כי עד כה הנושא לא עמד ממש על הפרק. כשהחלטתי שהגיע הזמן לדבר על זה, הדבר הנכון מבחינתי היה לעשות זאת בראיון". 

 

דומני כי כל המוסיף גורע.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • איריס  On דצמבר 25, 2008 at 11:16 am

    שהפרס לא תומך בעבודת תחקיר באשר היא. הייתי מגישה מועמדות אם היו מקבלים בלוגרים.
    לא מצאו תחקירן בעיתונות שראוי, אזה שיחפשו במקומות אחרים…לא חסר וכאלה שלא מתוגמלים על עבודה שעיתונאים כבר מזמן לא טורחים לעשות אלא מעתיקים מהרשת עבודה של אחרים

  • אסתי  On דצמבר 25, 2008 at 11:54 am

    לא רק שלא עושים תחקיר (אלו שקוראים לעצמם עיתונאים) אלא שגם את הנושא אותו הם מסקרים או את המרואיין אותו הם מראיינים – הם לא מכירים, לא יודעים עליו דבר ולא חושבים חלילה שיש איזו בעיה.
    אפילו בתחום לא נחשב כמו תרבות שהוא התחום שלי, מראיינים סופרים שאת ספריהם לא קראו ובמאים שאת סרטיהם לא ראו, שלי שיהיה להם שמץ של מושג בנושא הספרות או הקולנוע או בכלל.

    מה שכמובן לא סותר או משכיח את השאלה למה ועל מה בדיוק אורי אליצור מקבל פרס סוקולוב, שזה הנושא החשוב של הפוסט הזה.
    ובכלל הגיע הזמן שנקבל הסבר על הקריטריונים לבחירות התמוהות האלו.

  • גל  On דצמבר 25, 2008 at 2:03 pm

    1 – גם עמוס עוז ויוסי שריד קראו לסירוב פקודה במקרה של טרנספר. האם היית מתקומם על הענקת פרס לעוז ולשריד ?

    2 – בתחילת השבוע פורסם סקר, בוואלה או ברשת ב', ש33% מהציבור חושב שחיילים צריכים לסרב פקודה במקרה של נסיגה מהגולן.

  • יהודי גרמני  On דצמבר 25, 2008 at 2:44 pm

    האם אתה סבור שמאחר ובשני המצבים הבאים משתמשים במילה "סירוב", סירוב, נניח, של אחד מאנשי החמאס לירות על גן ילדים ישראלי שקול לסירוב איש ועדות ההתנגדות העממית להפסיק לירות על גן הילדים הזה?

  • נעם  On ינואר 12, 2009 at 3:01 pm

    אתה יודע שהצדק איחו והאמת בקולו
    לקחת משהו שולי מדבריו ועשית מזה עיקר כיאת לשמאלני טוב.
    הוא כותב כמה רמות מעל האנשים שציינת וודאי מהקולגות שלו לפרס
    הוא אינו עסקן קטן כפי שניסת להראות אלא איש רוח ועמוק.
    הלוואי על כולכם

  • דני בלוך  On ינואר 13, 2009 at 8:28 am

    אני מכבד אותה וחולק עליה.

%d בלוגרים אהבו את זה: