מלחמת שלום הבחירות?

 

פתיחת המערכה היבשתית היא הזדמנות לעריכת מאזן ביניים של המלחמה בעזה: יש להודות כי היו כבר במערכה כמה הישגים, אך מלווה אותי גם תחושה של היעדר יעד ברור. נכון, נלמדו לקחים מדו"ח ועדת וינוגרד. המערכת המדינית והביטחונית מתפקדת טוב יותר. יש הבנה רבה בעולם למניעים שלנו, אם כי לא תמיד לשיטות ולמידתיות. העולם אינו כולו נגדינו, ואף בעולם הערבי המתון יש ביקורת רבה על החמאס ותקווה לא בלתי מוסתרת להצלחתה של ישראל במערכה הזאת.

 

נשאלת השאלה האם ישנה הבנה בהנהגה כיצד תסתיים המערכה מבחינה מדינית ואיך נבטיח שקט ליישובי הדרום בהמשך הדרך? האם ההפצצות המסיביות נבעו מתכלית ברורה או רק להפחדה והרתעה, בבחינת "בעל הבית השתגע?", בתקווה של שר הביטחון והרמטכ"ל שאפשר יהיה להימנע מפעילות קרקעית רצינית, או שהושקעה מחשבה רצינית מעבר לטווח המיידי ול-10 בפברואר..

 

עד עתה הצד השני לא נרתע מן ה"שיגעון" והמשיך להשיב, בתקווה שאחת התגובות תגרום אצלנו הרג רב, תסיסה ציבורית ודרישה להפסקת המערכה. הפעם הוא טעה בחישוביו והביא עליו את צבא היבשה. ואולי, זה מה שהחמאס רצה? ימים יגידו.

 

בינתיים, אי אפשר להימנע מניתוח השלכות המערכה בעזה על הבחירות המתקרבות, עד שציניקנים הציעו להכתירה כ"מלחמת שלום הבחירות". נראה לי כי אם המלחמה לא תיפסק השבוע, או לפחות יפסק ירי הטילים על ישובי הדרום והנגב, תתחדש הדרישה לדחיית הבחירות. איך אפשר לקיים בחירות כהלכתן כאשר שטחים נרחבים בארץ משותקים למדי מאימת הירי הצפוי?

 

כל המפלגות והמועמדים מגלגלים עיניים לשמיים ואומרים שאין לעסוק בתעמולת בחירות בעת הזאת, אך איש לא מאמין להם. מטות הבחירות, הארגון, התעמולה והתדמית עוסקים בבחירות, תוך התאמה מעודנת למתחייב בעת הזאת.

 

ראיתי אתמול ריאיון עם ציפי לבני בערוץ 2. היא נתנה הופעה מרשימה למדי, כאשר המראיינות הניחו לה לומר משהו בין השאלות שלהן. לא התייחסתי ברצינות להכחשותיה הרפות כאילו אינה עוסקת בענייני הבחירות. הרי אם לא היינו בעונת הבחירות ייתכן ולא היתה מופיעה כל בריאיון טלוויזיוני. אבל היא ידעה כי אם תסרב יימצא מישהו אחר שיקפוץ על המציאה.

 

בשלב זה כמעט כל הסקרים מראים על עליה משמעותית לעבודה, בזכות ברק, ירידה קלה לליכוד ולקדימה ועל תיקו בין גוש ליכוד – ימין לבין גוש קדימה – עבודה – שמאל. עליית העבודה היא בעיקרה על חשבון הגמלאים והרשימות הקטנות שאינן עוברות את אחוז החסימה ורק במעט על חשבון קדימה.

 

רק סקר אחד של מכון גיאוקרטוגרפיה המתפרסם בגלובס  מראה על תמונה הפוכה ומעניק ניצחון סוחף לליכוד ולגוש הימין. מי צודק? קשה לדעת. כבר ציינתי ברשימות קודמות את הסתייגותי מסקרים בתקופה הנוכחית.

 

אני מניח שרבים יקבעו עמדה סופית רק סמוך מאד ליום הבחירות ויושפעו מתוצאות המערכה בעזה כפי שייראו לקרת ה- 10 בפברואר. גם מי שאומר היום כי הוא בטוח לחלוטין בהצבעתו עשוי או עלול לשנותה אם המערכה תסתיים שלא בהתאם לרצונו או הערכתו.

 

בנסיבות אלו אינני מאמין שהמנהיגים אינם מביאים בחשבון את הגורם הפוליטי הפנימי בתהליך קבלת ההחלטות. המסקנה המתבקשת היא שהם יעשו כל מאמץ כדי להגיע לסיום המערכה הצבאית השבוע כדי שעד הבחירות ניתן יהיה להציג בפני הבוחר השג משמעותי וברור. במקרה זה האינטרס הממלכתי והפוליטי אינם מנוגדים.

 

ביום הכיפורים 1973 טלפנו אלי חברים בדרכם למילואים ואמרו לי:"אם זה תרגיל בחירות של המערך – אנחנו נשחט אתכם!" כידוע זה לא היה תרגיל אלא מחדל אבל לציבור נדרשו כמה שנים להבין זאת ולשלוח את המערך לאופוזיציה. גם הפעם המערכה כשלעצמה היתה חיונית.

 

כמובן, אין זה תרגיל בחירות. אבל, אי אפשר להתעלם מאווירת הבחירות, מן הרצון להראות כי נלמדו לקחי מלחמת לבנון השנייה וכי כל מה שהליכוד יכול לעשות, קדימה והעבודה יכולים לעשות לא פחות טוב ועם אופק מדיני. מי ישנע טוב יותר את הציבור ביכולת הנהגתו? זאת נדע רק ב- 11 בפברואר.

 

עדכון רשימה שפורסמה לראשונה באתר עבודה שחורה http://www.blacklabor.org

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יוסי שורץ  On ינואר 4, 2009 at 11:53 am

    מפלה מהפכנית לישראל תחזיר את הפליטים
    אם לפני המלחמה הציונית כנגד העם הפלסטיני הפוליטיקאים הציונים שבו וחזרו כי מטרת המלחמה היא חיסולו של החמאס, עתה הם מספרים לנו כי המטרה שלהם היא להחליש את החמאס. אולם בניגוד למחשבה של בהמות אלו רעיון לא ניתן לחסל באמצעים של ירי טילים , השלכת פצצות או ירי ארטילריה כבדה. ניתן באמצעותם כמובן לרצוח ובעיקר לא חמושים ובמיוחד ילדים ואכן שליטי ישראל עושים טבח בעזה כאשר קרוב ל450 מהם לפחות 50ילדים נטבחו וכ2500 חלק ניכר מהם אזרחים נפצעו.

    עתה קיבלה ישראל אישור ממועצת הביטחון של האו"ם הטבח של הגנבים את האור הירוק לפתוח במתקפה של חיל רגלים בסיוע טנקים ותותחים בנוסף למטוסי הקרב הרבים המחסלים מסגדים ובתים על יושביהם.

    אולם כבר עכשיו ברור כי בקרבות פנים אל פנים מספר חיילים ישראלים רב ייהרג וייפצע. כאשר נכתבות שורות אלו כבר ידוע על 30 חיילים פצועים מהם נפצעו קשות וכנראה שלא יישארו בחיים.

    למרות שמבחינה צבאית וטופוגרפית לצבא הציוני עדיפות יחסית בהשוואה למלחמת לבנון, הרי מבחינת מבנה המלחמה ומהלכיה כשם שמבחינת תוצאותיה הפוליטיות היא תיגמר באותה צורה-: מפלה למדינה הציונית.

    גם ללא התערבות צבאית של החיזבאללה מצבה של המלחמה הציונית אינו טוב, ואם חיזבאללה יתערב וזאת עוד צריך לראות הוא יהיה גרוע ביותר.

    המטרה של ממשלת ישראל היא לשבור את הרצון של העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש, אולם ההפגנות הגדולות ברחבי העולם כולו בתמיכה בתושבי עזה, ובמיוחד ההפגנה ההיסטורית של הפלסטינים בסחנין בה השתתפו להערכתנו קרוב ל100 אלף מפגינים מעידה על כך שישראל נכשלה ורוח המאבק של המוני הפלסטינים איתנה מתמיד.

    הסיבה לכישלונה הפוליטי של מדינת ישראל הוא תפקידה באזור כמבצר של האימפריאליזם בתקופה בה ההמונים מתעוררים למאבקים המוניים ובמיוחד לאור המשבר הכללי של השיטה הקפיטליסטית. אין אנו חיים ב-67 ומדינת ישראל אינה יכולה לחזור על 67 וגם לא על 1947-8, עת גירשה קרוב למיליון פלסטינים שהפכו פליטים. היא הולכת נגד התנועה ההיסטורית. תנועה לה כוח חזק בהרבה מאשר הציוד הצבאי של מכונת המלחמה הציונית.

    מסיבה זו אם ממשלת ישראל קיוותה להפוך את החמאס למשרת בדומה לקבוצת אבו מאזן ומובארק נשיא מצרים היא טעתה בגדול. אם היא חשבה שתוכל להמשיך במצור כתנאי להפסקת אש, היא טעתה בגדול. כמוה טעו טועים ומטעים כל אלו החוזרים על העמדה של בוש של מדינת חסות זעירה בחלק מהגדה ובעזה( ואולי שתיים אחת בגדה ואחת בעזה, במיטב המסורת של מטרה האפרטהייד שהקים מדינות חסות שנקראו בנטו סטנטים). ברור שהקריאה המתחזקת הצומחת ממעמקי הכרה של ההמונים הפלסטינים היא: "פלסטין מדינה ערבית מהים ועד הנהר". אנו מרקסיסטים מהפכנים היודעים שרק מעמד הפועלים הערבי הוא הכוח המהפכני היכול להביא לתבוסת האימפריאליזם כולל הציוני ושליטי ערב המשתפים פעולה עם המדכאים נגד בני עמם, קוראים לרפובליקת פועלים פלסטינית מהים ועד הנהר כחלק מהפדרציה הסוציאליסטית של המזרח התיכון. אנו מודעים היטב כדברי הסופר והמשורר כנאפני כי הדרך לשחרורה של פלסטין מתחילה במהפכות סוציאליסטיות במדינות ערב. התנאי לכך היא הקמתה של הנהגה מהפכנית-מפלגת פועלים מהפכנית בכל מדינה.

    בינתיים ויש לאומר זאת בניגוד לסיסמה הבוגדנית של ההפגנה בתל אביב :ברצונכם להכות את החמאס תנו לעזה תקווה לא מלחמה, כי אינטרס ההמונים בכל העולם הוא במפלה מהפכנית של ישראל במלחמה נגד ממשלתו הנבחרת של העם הפלסטיני-החמאס. אלו שהעלו את הסיסמה בתל-אביב אינם ידידים של העם הפלסטיני אלא יועצים של מדינת ישראל.

  • יוסי שורץ  On ינואר 4, 2009 at 11:53 am

    מפלה מהפכנית לישראל תחזיר את הפליטים
    אם לפני המלחמה הציונית כנגד העם הפלסטיני הפוליטיקאים הציונים שבו וחזרו כי מטרת המלחמה היא חיסולו של החמאס, עתה הם מספרים לנו כי המטרה שלהם היא להחליש את החמאס. אולם בניגוד למחשבה של בהמות אלו רעיון לא ניתן לחסל באמצעים של ירי טילים , השלכת פצצות או ירי ארטילריה כבדה. ניתן באמצעותם כמובן לרצוח ובעיקר לא חמושים ובמיוחד ילדים ואכן שליטי ישראל עושים טבח בעזה כאשר קרוב ל450 מהם לפחות 50ילדים נטבחו וכ2500 חלק ניכר מהם אזרחים נפצעו.

    עתה קיבלה ישראל אישור ממועצת הביטחון של האו"ם הטבח של הגנבים את האור הירוק לפתוח במתקפה של חיל רגלים בסיוע טנקים ותותחים בנוסף למטוסי הקרב הרבים המחסלים מסגדים ובתים על יושביהם.

    אולם כבר עכשיו ברור כי בקרבות פנים אל פנים מספר חיילים ישראלים רב ייהרג וייפצע. כאשר נכתבות שורות אלו כבר ידוע על 30 חיילים פצועים מהם נפצעו קשות וכנראה שלא יישארו בחיים.

    למרות שמבחינה צבאית וטופוגרפית לצבא הציוני עדיפות יחסית בהשוואה למלחמת לבנון, הרי מבחינת מבנה המלחמה ומהלכיה כשם שמבחינת תוצאותיה הפוליטיות היא תיגמר באותה צורה-: מפלה למדינה הציונית.

    גם ללא התערבות צבאית של החיזבאללה מצבה של המלחמה הציונית אינו טוב, ואם חיזבאללה יתערב וזאת עוד צריך לראות הוא יהיה גרוע ביותר.

    המטרה של ממשלת ישראל היא לשבור את הרצון של העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש, אולם ההפגנות הגדולות ברחבי העולם כולו בתמיכה בתושבי עזה, ובמיוחד ההפגנה ההיסטורית של הפלסטינים בסחנין בה השתתפו להערכתנו קרוב ל100 אלף מפגינים מעידה על כך שישראל נכשלה ורוח המאבק של המוני הפלסטינים איתנה מתמיד.

    הסיבה לכישלונה הפוליטי של מדינת ישראל הוא תפקידה באזור כמבצר של האימפריאליזם בתקופה בה ההמונים מתעוררים למאבקים המוניים ובמיוחד לאור המשבר הכללי של השיטה הקפיטליסטית. אין אנו חיים ב-67 ומדינת ישראל אינה יכולה לחזור על 67 וגם לא על 1947-8, עת גירשה קרוב למיליון פלסטינים שהפכו פליטים. היא הולכת נגד התנועה ההיסטורית. תנועה לה כוח חזק בהרבה מאשר הציוד הצבאי של מכונת המלחמה הציונית.

    מסיבה זו אם ממשלת ישראל קיוותה להפוך את החמאס למשרת בדומה לקבוצת אבו מאזן ומובארק נשיא מצרים היא טעתה בגדול. אם היא חשבה שתוכל להמשיך במצור כתנאי להפסקת אש, היא טעתה בגדול. כמוה טעו טועים ומטעים כל אלו החוזרים על העמדה של בוש של מדינת חסות זעירה בחלק מהגדה ובעזה( ואולי שתיים אחת בגדה ואחת בעזה, במיטב המסורת של מטרה האפרטהייד שהקים מדינות חסות שנקראו בנטו סטנטים). ברור שהקריאה המתחזקת הצומחת ממעמקי הכרה של ההמונים הפלסטינים היא: "פלסטין מדינה ערבית מהים ועד הנהר". אנו מרקסיסטים מהפכנים היודעים שרק מעמד הפועלים הערבי הוא הכוח המהפכני היכול להביא לתבוסת האימפריאליזם כולל הציוני ושליטי ערב המשתפים פעולה עם המדכאים נגד בני עמם, קוראים לרפובליקת פועלים פלסטינית מהים ועד הנהר כחלק מהפדרציה הסוציאליסטית של המזרח התיכון. אנו מודעים היטב כדברי הסופר והמשורר כנאפני כי הדרך לשחרורה של פלסטין מתחילה במהפכות סוציאליסטיות במדינות ערב. התנאי לכך היא הקמתה של הנהגה מהפכנית-מפלגת פועלים מהפכנית בכל מדינה.

    בינתיים ויש לאומר זאת בניגוד לסיסמה הבוגדנית של ההפגנה בתל אביב :ברצונכם להכות את החמאס תנו לעזה תקווה לא מלחמה, כי אינטרס ההמונים בכל העולם הוא במפלה מהפכנית של ישראל במלחמה נגד ממשלתו הנבחרת של העם הפלסטיני-החמאס. אלו שהעלו את הסיסמה בתל-אביב אינם ידידים של העם הפלסטיני אלא יועצים של מדינת ישראל.

  • קול הרע"ם מקהיר  On ינואר 4, 2009 at 12:21 pm

    וגם מיטוסינו נופלים כמו זיבובים

%d בלוגרים אהבו את זה: