ריאיון בחירות עם אילן גילאון, מקום שני ברשימת התנועה החדשה – מרצ

מתוך סדרת הראיונות באתר עבודה שחורה www.blacklabor.org עם נציגי רשימות:

 

הפרידמן הכי בובליל שיש“, הגדיר מקומון את אילן גילאון שנבחר למקום שני ברשימת התנועה החדשה-מרצ. בראיון בלעדי מדבר גילאון על מרצ וסוציאל-דמוקרטיה, על המעמדות בישראל וחלוקה הוגנת יותר, ועל התפרקות המדינה מאחריותה לאזרחים

 

אילן גילאון, חבר כנסת בכנסת ה-15, מטעם מרצ, ממוקם במקום השני ברשימת המפלגה בבחירות לכנסת ה-18. נולד ב-12 במאי 1956 ברומניה. בגיל 7 חודשים חלה בפוליו, מחלה ממנה נותרה לו נכות ברגלו. את שירותו הצבאי עשה בחיל חינוך והשתחרר בדרגת טוראי. למד לתואר ביחסים בינלאומיים ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא השלימו.

כיהן כיו”ר צעירי מפ”ם והיה רכז נוער מרצ  הראשון. בשנת 1993 רץ למועצת עיריית אשדוד מטעם מרצ והתמנה לתפקיד סגן ראש העיר שם החזיק בתיק החינוך העירוני ופעל להגדלת התקציב ופיתוח פרויקטים חדשים, בתפקיד זה כיהן עד שנת 1999. בשנה זו נבחר לכנסת, מהמקום השמיני ברשימת מרצ לכנסת החמש עשרה.

בכנסת הקדיש את רוב עבודתו בכנסת לעניינים חברתיים, כחלק מתפיסת עולמו אותה הוא מגדיר “סוציאליזם אורטופדי”. בהתאם לזאת היה חבר בוועדות הכלכלה, הפנים ואיכות הסביבה, זכויות הילד, העבודה, הרווחה והבריאות והועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים. הוא במיוחד מתגאה על כך שהשתמש במעמדו כחבר כנסת על מנת לפתור באופן פרטני בעיות של אזרחים שפנו אל לשכתו.

העביר למעלה מ-15 חוקים ותיקונים לחוקים, ביניהם תיקון לחוק ביטוח לאומי המשפר את זכויות הנכים, וחוק המחייב לשלם שכר מינימום למלצרים, ללא קשר לתשר שהשאירו הסועדים. פעל גם למען הרחבת חוק שוויון זכויות לנכים, והכללת הפרק הדן בנגישות מבנים לנכים מאבק שהסתיים רק בכנסת ה-16, בה לא היה חבר.

אילן גילאון היה הח”כ היחיד ממרצ שהצביע נגד תקציב ממשלת ברק, בטענה שהתקציב הוא אנטיחברתי בצורה מובהקת. בתגובה לקריאתו של ברק לאחר פרסום דו”ח העוני “לפתוח את המקררים” אמר: “בשביל אמירות כאלה צריך טכנאי מקררים, לא ראש ממשלה”. בבחירות המקדימות בתוך מפלגתו ב – 2003 הפסיד את המקום השישי ברשימה לכנסת השש עשרה בשני קולות בלבד, והגיע למקום השביעי, שלא הספיק בשביל להיכנס לכנסת. אחרי שנדחק מהכנסת פתח מסעדה באשדוד בשם “בית העם”, בה כל המלצרים היו לבושים בבגדי תנועות נוער. בין שאר עיסוקיו, ערך והנחה תוכניות בטלוויזיה המקומית של אזור השפלה, הגיש יחד עם חגי סגל את התוכנית “ראש בראש” בערוץ הכנסת, ופעם בשבוע מחליף את נתן זהבי בתוכנית זהבי עצבני ברדיו ללא הפסקה.

בפריימריז של מרצ בדצמבר 2008, הגיע גילאון למקום הראשון מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקם במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ה-18, לאחר היושב ראש, חיים אורון. גילאון ידוע בלשונו הישירה, ולפעמים אף בוטה, ובתחביבו הכנת ריבה. נשוי ליהודית ואב לארבעה. במקומון בעירו אשדוד הגדירו אותו כפרידמן הכי בובליליוהוא אומר על עצמו שהוא מזרחי, ממזרח אירופה“.

.

המלחמה הורידה את העניין החברתי למקום נמוך בסדר העדיפויות של הבוחר, כיצד תתמודדו עם המצב החדש?

גילאון: “אנו נשתדל ככל שנוכל להסביר כי העניין המדיני-בטחוני אסור שיוריד מסדר היום את העניין החברתי. המלחמה היא תמיד מפלט כשרוצים לברוח מן הנושא החברתי. אני זוכר שכל פעם שאבא העז וביקש העלאה במשכורת, תמיד אמרו לו עכשיו מלחמה ואתה דורש העלאה?.

גם בימי מאבק ביטחוני אנשים קמים בבוקר וזקוקים לעבודה, לפרנסה בכבוד, לטיפול בבעיותיהם. הממשלה עצמה אינה נחה ומנסה לנצל את ההזדמנות להטיל גזרות. הנה כבר בתקופה המבצע, בזמן שהצבא נלחם בחמאס, הממשלה רצתה לפגוע בגמלאים, ולהוסיף פגיעה בתחבורה הציבורית”.

האם המבצע בעזה לדעתך היה נחוץ ובלתי נמנע?

גילאון: “גם כאזרח המדינה וגם כאיש שגר בדרום, אני יודע שעוטף עזה יכול להגיע לכולנו. אני מאמין שזכותנו להגן על עצמנו גם בדרך ההתקפה. לכן נתנו אור ירוק אבל במידתיות. אבל, נראה לי שיכולנו להגיע לתוצאה כעבור ימים אחדים וכך היינו חוסכים הרוגים, בהם כאלה שאני מכיר. מדינה ריבונית לא זו בלבד שיש לה את הזכות, אלא שהיא חייבת לעיתים להשתמש באופציה כוחנית כדי להגן על אזרחיה. לכן, גם אני מתוקף עיקרון זה תמכתי בפעילות צה”ל בעזה, כאשר היעד שנקבע על ידי ממשלת ישראל הוא לדומם את מקורות הירי לעבר יישובי הדרום, שבמקרה אני תושב אחד מהם.

יחד עם זאת, פעילות צבאית ככל שתהיה נחוצה, חייבת להיות מידתית ובהלימה ליעד שהיא מנסה להשיג. אני מאמין שלעיקרון שנקבע על ידי פילוסוף המלחמה הגרמני קלאוזוביץ’, על פיו המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים, יש גם המשך בהיפוכו של המשפט – גם המדיניות היא המשך המלחמה באמצעים אחרים. בעולם מסוכן זה, התפיסה הנכונה היא יורים ומדברים יורים ומדברים בחלופות. כל פעם שמסיימים לירות בודקים מיד אם יש על מה לדבר ועם מי לדבר, והאם ניתן להשיג הפסקת אש אפקטיבית.

לא פעם שמעתי את המושג “צריך לגמור את העבודה” מצד גורמים פוליטיים, אשר דוגלים בעיקרון של קביעת יעד מתגלגל כאשר הם מתכוונים להביא לחיסול ומיטוט החמאס. כדי שיהיה ברור אומר כבר עכשיו: החמאס על תפיסתו הפונדמנטליסטית, כמו חיזבאללה, הינן מטרות אסטרטגיות שעל עמי האזור ובכלל זאת הפלסטינים והישראלים להעביר מן העולם. אולם משום שיעד זה איננו בר השגה באמצעות פעולה צבאית, חייבים אנו להבין שפתרון בעזה חייב לעבור דרך רמאללה.

אם במלחמת לבנון השנייה היינו מפסיקים את הפעולה – שהייתה גם היא מוצדקת – לאחר 48 שעות, יש להניח שהיינו מגיעים לאותה תוצאה כפי שהגענו בסופו של דבר פחות 160 הרוגים, פחות בינת ג’בל וכפר קנא וללא הרג של חפים מפשע משני צידי הגבול.

כך, למשל, ההפגזה של בי”ס השייך לאונר”א מוכיחה שוב כי לכל מלחמה יש את הכפר קנא שלה, אשר תגרום בסופו של דבר לישראל גם לאכול דגים מסריחים, גם להיות מולקה באחוריה וגם להיות מסולקת מן העיר. אני אמנם יפה נפש אבל לובש חולצה אקסטרה-לארג’ לעיתים אני הולך בנתיב הלב והייתי רוצה “להיכנס בהם”, ככה בשביל הנקמה, אך הראש הוא שמכריע בסופו של דבר והוא אומר לי שזה לא מה שטוב לישראל”.

“האם המבצע היה נחוץ או לא נחוץ – קשה לענות. צריך עוד לחכות להערכה הסופית”.

ואיך אתה רואה את הפתרון המדיני לטווח ארוך יותר?

גילאון: “במישור המדיני האינטרס של מדינת ישראל הוא להגן על עצמה מתוך גבולות צרים, “המלחמה בה הצלחנו יותר מכל מלחמה אחרת הייתה מלחמת ששת הימים, אליה יצאנו מתוך הגבולות הצרים ביותר”. הפתרון לסוגיית ירושלים חייב להיעשות במתווה של בירה אחת לשתי מדינות, כאשר השכונות הערביות של העיר כלל אינן חלק מהעיר. לטענתו, אפילו לסוגיית הר הבית ניתן להציע פתרונות שיתקבלו על דעת הצדדים. “אנחנו נמצאים בתהליך שבו כל פעם אנחנו מקבלים ברי שיח קיצוניים יותר”וטועה מי שחושב שהזמן פועל לטובתנו.

אבל צריך לזכור כי הקרב הוא כבר לא על ארץ ישראל, הבעיה המרכזית היא למי שייכת מדינת ישראל. מי גוזר קופון על הכספים שלי ושלך”.

בעניין החברתי דומה כי יש תמיכה רחבה בעקרונות עליהם אתם נאבקים אבל היא לא באה לידי ביטוי בקלפי. מדוע לא הצליחה מרצ בעבר בקרב השכבות החלשות ועדות המזרח ונחלשה מאד במגזר הערבי?

גילאון: “בשש השנים שהייתי מחוץ לכנסת שאלתי עצמי מדוע אנחנו כמפלגה הכי אדומה, הכי חברתית והכי שקופה – אילו היינו לנו גם מצביעים המצב היה מושלם. היינו אוונגרד בעל אופי של ללכת קדימה לפני המחנה במקום ללכת עם האנשים. עם זה צריך להתמודד. איך אתה מצליח? להיות עם האנשים. אני בא עכשיו מפגישה עם נציגי ארגוני נהגי המוניות ומובילי המשאיות והם הודיעו על תמיכה במר”צ. זה מפני שפעלנו איתם ויחד עמם. דווקא אם נרגיש חלשים ולא מלאי ביטחון עצמי נוכל לגייס ציבורים נוספים. צריך להיות מספיק חלש כדי להרגיש את הסביבה שלנו. אנחנו צריכים להבין למי שייכת מדינת ישראל, ובניגוד לתפיסה של ראשית ימי המדינה עלינו לעבור מעם למעמד”.

האם לדעתך יש סיכוי להביא מצביעים של הליכוד למרצ, ואם כן מה מרצ צריכה לעשות בשביל זה?

גילאון: “אני מאמין שכן. במדינת ישראל יש מלחמה בין מעמד הזכיין והלא זכיין. אני שייך ללא זכיין. והפוטנציאל שלנו לגייס את כל הלא זכיינים הוא הרבה יותר ממה שקיבלנו בעבר. הבחירה שלי למקום השני מבשרת על שינוי בכיוון הזה. הבעיה היא מי שולט במדינה ומי גוזר קופונים על הכסף שלי ושלך.. אנחנו דוגלים בחברה חזקה בסביבה ירוקה. אנחנו בעד ממלכתיות אוניברסלית ולא חברתיות סקטוריאלית. אנחנו נגד מפלגות חברתיות כמו ש”ס שחייבות להנציח המצוקה כדי להמשיך ולהתקיים. אנחנו דוגלים באוניברסיאליות מוחלטת ובחלוקה מחדש של העושר. אנחנו בעד עולם סוציאליסטי – ירוק – שוחר שלום”.

אינך מסתכל על כך בעיניים ורודות מידי?

גילאון: “זה עניין של תהליך ארוך, זה הכל. המעמד הבינוני מצטמצם ויש תחושה אצל חלקים גדולים בציבור שהם מאסו בהפרטת המדינה. כשבאנו לארץ כעולים חדשים אמרה לי אמא שלי כי זו המדינה שלנו, אני מאמין בזה שזו אכן המדינה שלנו.

אני לא מסתתר מאחורי הביטוי ‘חברתי’ משום שהביטוי הזה הוא אכן קונצנזוס אולם מאחוריו מסתתרים חילוקי דעות אידיאולוגיים מאוד משמעותיים. התהליך המאפיין את התנהלות המדינה בשנים האחרונות הוא התפרקות מאחריות. קמות עמותות שמטפלות באזרחים במקום שהמדינה צריכה לטפל בהם. אני רוצה שמשרד הבריאות יהיה העמותה שמטפלת בבריאות, שמשרד הרווחה יהיה העמותה שמטפלת ברווחה. גם עבודה היא אחריות של המדינה לספק לאזרחיה. אני רוצה להפוך את המדינה ממקום שבו פחות אנשים מקבלים יותר ויותר אנשים מקבלים פחות למקום שבו יש חלוקה יותר הוגנת. לא ניתן לקיים מדינה ללא אידיאולוגיה, והשאלה המרכזית היא כיצד ניתן כעת לבנות מדינה נכונה ומתוקנת על גבי מדינה שהתעקמה”.

איך מביאים את המצביעים על בסיס זה?

גילאון: ”כל הקדנציה הראשונה שלי שירתי את האנשים הפשוטים. וכשלא נבחרתי לכנסת הם המשיכו לפנות ולבקש עזרה, אבל ידיי היו כבולות מחוץ לכנסת. אנשים, בעיקר באשדוד, לא הבינו את הקשר בין זה שלא הצביעו עבורי לבין זה שאני לא יכול לעזור. ‘הפעם אני מקווה שאנשים יבינו שאלו בחירות של בני אדם ושאם לא יצביעו לנו, אז לא אוכל לעזור. בשנתיים האחרונות התחלתי לכהן כלוביסט בכנסת מטעם עמד”א – העמותה למחלת האלצהיימר. יכולתי להיות לוביסט של מוסדות כלכליים כמו בנקים, אבל אני בחרתי לשמש פה לעמותה ולהילחם למען ציבור חולי האלצהיימר. זו דרכי”

העיתונים המקומיים באשדוד אומרים עליו שהוא בן אדם חברתי ברמח אבריו, כואב את תחלואי וכאבי החברה, וכל זה בנוסף לכאבי גופו, רגיש מאין כמוהו, ונטול כל אבק של אדישות. הוא כבר הציג בפנינו פוליטיקאי מסוג אחר והוא לא ישתנה, כי גם עכשיו כשישב בכנסת לא ידע מנוח כי אוזנו קשובה ותוך כדי מוחו מתווה דרך פעולה אפשרית לפתרון בעיית הזולת.

אבל, בתוך מרצ יש כוח אדיר ללובי החקלאי, שלעתים קרובות תומך במהלכים, שמנוגדים לעקרונות החברתיים והסביבתיים שמרצ אמורה לייצג ואשר אתה תומך בהם?

גילאון: “אין לי בעיה של סתירה. כשהיה חוק הקרקעות שייכו אותי כאילו לקשת החברתית. נחשבתי לאויב התנועה כי הצבעתי נגד הצעת החוק של ישראל כ”ץ. אני בצד של סבסוד החקלאות אבל כשיש מתח בין היצרן לצרכן אני לצד הצרכן. אני לא רוצה להיות בסתירה ועובדה שנבחרתי. אני מאמין שתפקידי לשרת את הציבור. אני מלצר של הציבור, ואני מאמין שהטיפ שלך זה שאתה מקבל את אימון הציבור. ככה נהגתי וככה אנהג”.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גולדבלט משה  On ינואר 27, 2009 at 9:59 am

    לראות שוב שמאל ציוני ללא התנצלויות.שמאל שלא מתבייש מפטריוטיזם ושנושאי עבודה ופרנסה ורווחה הם הראשונים בסדר העדיפויות שלו. מרצ בראשות אורון וגילאון היא משהו אחר ממרצ בראשות ביילין וגלאון
    . אמנם עדיין תפיסותיה המדיניות של מרצ רחוקות משלי ולא ברור לי בכלל כיצד היא סבורה שהסכם שלום עם אבו מאן הוא בר קיום. מאידך יש עם מי לדבר בצד הזה של המפה.

  • דוידה  On פברואר 13, 2009 at 10:39 am

    אפילו שהחברים הטובים בטח ידאגו לה לפרנסה טובה, אפילו טובה מאוד.

%d בלוגרים אהבו את זה: