פוטו פיניש עם פיינל פור

 

בסוף השבוע האחרון לפני הבחירות מסכימים כל הסוקרים, המומחים, הפרשנים והכתבים הפוליטיים עם מה שכתבתי מספר פעמים בשבועות האחרונים כי כמעט הכל עדיין פתוח. הם חזרו בהם מן הקביעה שביבי נתניהו הוא לבטח ראש הממשלה הבא. עם זאת, עדיין כולם סבורים שהגוש הימני יהיה בעל רוב ברור. אני אינני בטוח בכך.

 

מה קרה בבחירות הללו שהוא כה שונה מן העבר? כזכור, הבחירות הוקדמו בגלל נושאי השחיתויות. הכל חשבו כי במרכזן יעמדו נושאי טוהר המידות, שלטון החוק וענייני חברה וכלכלה, אך המלחמה טרפה את הקלפים. אך במקום להעביר את מרכז הכובד אל ענייני ביטחון ותהליך השלום היא רק החלישה את הוויכוח הרעיוני בכל התחומים, פרט לנושאי הגזענות, והפכה את הבחירות למאבקים אישיים וארגונים המונעים על-ידי פחדים, אהבות או שנאות.

 

השינוי העיקרי הוא שברוב מערכות הבחירות בעבר שהתנהלו בשיטת הפתק האחד היתה מפלגה אחת מובילה שלה קרוב משליש מן הקולות. במקרים החריגים היו שתי מפלגות גדולות והמערכה העיקרית התנהלה בין שתיהן. הפעם, לראשונה, יש ארבע מפלגות בינוניות המתחרות ביניהן על ראשות הממשלה או, לפחות, על עמדת ההכרעה בהמלכת ראש הממשלה הבא. ברגע מסוים, כאשר הסתמן במשאלים שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא, החלו המצביעים להירתע, חלקם נחפזו לאגף אותו מימין, דרך ליברמן, וחלק אחר חזר למרכז – לקדימה ולציפי לבני.

 

השנה נכנס לראשונה לתוקף חוק האוסר פרסום סקרי דעת קהל חדשים בשלושת הימים האחרונים שלפני הבחירות וביום הבחירות עצמו. חוק זה קיים בכמה ארצות דמוקרטיות וכמה מהן אף מחמירות מאיתנו ואוסרות על פרסום סקרים עד 10 ימים לפני הבחירות. אני מניח שהמפלגות תערוכנה סקרים והספינולוגים ינסו לטפטף לתקשורת את התוצאות הנוחות להן, אבל ייעלם האפקט של פרסום רשמי ומלא.

 

אין לי ספק שעד רגע זה הסקרים שפורסמו השפיעו על שינויים במגמות ההצבעה, הן לגבי יחסי הכוחות בין המועמדים לראשות הממשלה וכוחן של ארבעת המפלגות הראשונות והן לגבי הגישה כלפי מפלגות קטנות שספק אם תעבורנה את אחוז החסימה.

 

ראוי לציין את הכישלון האדיר של התקשורת שלא עשתה כל עבודת שטח רצינית והסתפקה בסקרים, פרשנויות, דיונים וראיונות, לרוב נבובים וחלולים. בעבר היו עיתונאים טובים יצאו לשטח לסקר מערכות בחירות. נכון, הסיקור לא היה מדעי אך הוא אפשר לעמוד על הלכי רוח וכיווני הצבעה בפריפריה ובתחומים שהסקרים לא מצליחים לנתח נכונה. זכורות לי סדרות של אמנון דנקנר ורון מייברג ב"מעריב" של דניאל בן-סימון ורותי סיני ב"הארץ" ואחרים שיצרו בסיס להערכה נכונה יותר של מגמות ההצבעה מאשר בסקרים.

 

שאלת המפלגות הזעירות, רשימות הנישה והאווירה, הרשימות הקיקיוניות, היא מסקרנת למדי. מה גורם לכעשרים קבוצות לנסות את מזלן מול סיכויים קלושים ביותר והוצאת כספים גדולה לריק? זו אינה תופעה חדשה. היא קיימת למן מערכת הבחירות לכנסת הראשונה. אז עוד לא היה אחוז חסימה ומי שקיבל את מספר הקולות הדרוש למנדט אחד נכנס לכנסת.

 

למרות זאת, עשר רשימות לא הצליחו להגיע למינימום שהיה אז כ- 3,800 קולות, וביניהם רשימה אישית של המנהיג הציוני הוותיק, יצחק גרינבוים, שכיהן כשר הפנים בממשלה הזמנית ורשימה של רוויזיוניסטים שלא הצטרפו לתנועת החרות.

 

יש רשימות כאלה שמנסות את מזלן פעם אחת ויש שממשיכות ומנסות ומפסידות ומקוות שהפעם יקרה הנס. הם גם לא מפיקים מן העבר ומנסים להתאחד. אילו כל הרשימות ה"ירוקות" לסוגיהן ו"ישראל חזקה" היו מתאחדות לגוף אחד, גם בלי מר"צ, הן היו עוברות את אחוז החסימה. קרוב לוודאי ששוב הן לא תעבורנה אף שבמצטבר ישיגו כמות קולות שהיתה מספיקה לחמישה ח"כים ויותר.

 

נשאלת השאלה, ואולי ימצא מי שיחקור אותה בדרך מדעית, כמה קולות נגרעים מרשימות אלה רק בגלל הסקרים שאינם מעבירים אותן מעל לאחוז החסימה. אילו כל מי ששקל להצביע, למשל, בעד התנועה הירוקה-מימד ונרתע בגלל החשש לאבדן קולו, היה מצביע לפי נטיית ליבו ייתכן שאותה רשימה היתה מצליחה לעבור את אחוז החסימה. לכן, מאחורי הפרגוד יהיה מי שברגע האחרון יירתע מהצבעה בעד רשימה כזאת ויהיה מי שדווקא יחליט לתמוך בה. זו הסיבה להפתעות הקורות בכל מערכת בחירות.

 

בינתיים ההפתעה היא ליברמן. האם זו תופעה המתרחשת רק בסקרים וברגע האמת יחזרו חלק מן המצביעים למפלגות אחרות? זאת נדע רק עם פרסום המדגמים או תוצאות האמת. לאפקט ליברמן יש כמה פנים: יש מי שעולה על קרון הרכבת של ליברמן לאחר שהוא רואה כי אינו לבד. יש מי שהתכוון להישאר בבית אך יבוא להצביע כדי למנוע את חיזוקה של ישראל ביתנו. בנקודה זו מעניין לבדוק באיזו מידה יביא ליברמן בוחרים ערבים, שתכננו לא להשתתף בבחירות, רק כדי להצביע נגדו ולהחליש את כוחו.

 

חשוב לציין כי שעורי הצבעה נמוכים במגזר הערבי יחזקו את ליברמן והימין, יחלישו את המרכז והשמאל ויקטינו את כוחן של המפלגות הערביות עד כדי אפשרות שבל"ד לא תעבור את אחוז החסימה. הייצוג האפשרי של רשימות חד"ש, בל"ד ותע"ל נע בין 7 ל-12 מנדטים. ככל שיקטן כך יגדיל את סיכויי ראשות הממשלה של נתניהו, בהישענות על ליברמן, כל שיגדל – יחזק את סיכוייה של ציפי לבני.

 

הבעיה הגדולה של הבחירות הללו היא שרבים אינם מוצאים הבדלים גדולים בין נתניהו, ברק ולבני. אף אחד מהם אינו מעורר, גם אצל התומכים המובהקים, תחושה של הערצה וסגידה, גם לא של שנאה תהומית. בימין הדבר גורם לחיזוק האגף היותר קיצוני, כדי למנוע מביבי לנוע למרכז, ואילו מן המרכז ושמאלה הקולות מתפזרים לכל עבר בהתאם לדגשים ולסדרי עדיפויות שונים ומשונים. השיטה היחסית גורמת להגברת הפיזור.

 

ציפי לבני הצליחה בימים האחרונים לשנות במקצת את המגמה בגלל טעויות יריביה שפגעו בה בצורה הנתפסת כגברית-שוביניסטית. אם מגמת ההתחזקות שלה תימשך ואם יגדלו שיעורי ההצבעה לעומת הבחירות הקודמות ישנה אפשרות שקדימה תהיה הסיעה הגדולה בכנסת וכי הנשיא פרס ייתן ללבני את ההזדמנות הראשונה לנסות ולהרכיב ממשלה חדשה.

 

התופעה הפתטית ביותר במערכת הבחירות הזאת היא מפלגת העבודה. המפלגה שבנתה את החברה והמדינה והיתה מאז 1933 המפלגה הראשונה בגודלה או השנייה נאבקת עתה מול ליברמן על המקום השלישי, עם סיכויי הצלחה לא ברורים. האם זהו תהליך סופני של שקיעה והתפוררות? מאז רצח רבין לא הצליחה המפלגה למצוא את דרכה. היא החליפה שש פעמים את מועמדיה לראשות הממשלה, כאשר בכמה מקרים (בורג נגד פואד וברק מול עמי איילון) לא ברור אם התוצאות היו כשרות.

 

למפלגה זאת אין כושר להתמיד עם אותה הנהגה ברציפות ואין לה כל רצון לנסות ולהשתקם באופוזיציה, כפי שעשה נתניהו ובהצלחה. גם אם לא יגיע לראשות הממשלה הרי סיעת הליכוד תגדל במידה משמעותית. נתניהו עשה לא מעט שגיאות בניהול המערכה אך לא הגיע למדרגתה  של מפלגת העבודה בראשות ברק שעשתה בבחירות אלו את כל השגיאות האפשריות והבלתי אפשריות.

 

ניהול המערכה הופקד בידי צוות חסר ניסיון וחף מכל רקע תנועתי. המלחמה, ולא מסע הבחירות האווילי, העלתה את מפלגת העבודה מסדר גודל חד-ספרתי להיקף קצת יותר מכובד אך העלייה נבלמה מגלל כמה סיבות:  ביסוס כל הקמפיין על אישיותו של ברק בשעה שהישגי המלחמה אינם ברורים וחד-משמעיים; חוסר הבהירות והחדות בעמדותיו של ברק מול נתניהו וליברמן; הסתרת שאר ההנהגה ואי הבלטת יכולתו של צוות הנהגה מול מפלגות אחרות המבליטות מנהיג יחיד; הסתרת הוויכוח הרעיוני ואי הבלטת ההבדלים בתחום הכלכלי-חברתי. 

 

המפלגה נחלשת יותר ויותר בגלל השגיאות המצטברות של זלזול בציבור הבוחרים הפוטנציאלי, הטעות שנעשתה בכפיית הקדמת הבחירות, אי קיום ההתחייבות לפרוש לאחר דו"ח וינוגרד ואי הטלת וטו על צרוף ליברמן לממשלת אולמרט. אין פלא שמעטים מאמינים להתחייבויותיו הרפות הרופסות של ברק.

 

ההקדמה החפוזה של הבחירות מנעה, אולי, פילוג במפלגת העבודה. בחירות במועדן היו מאפשרות מאמץ רציני להקמת מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית חדשה שהיתה משלבת את מר"צ והתנועה החדשה, את חוגי עמיר פרץ, אופיר פינס, עמי איילון (זוכרים? היה פעם חייזר כזה), מימד, התנועה הירוקה ועוד חוגים שונים.

 

יכול להיות שאחרי הבחירות יתעורר הנושא מחדש נוכח גסיסתה של מפלגת העבודה, כישלונה של מרצ לעלות בצורה משמעותית וחוסר הצלחת גופים אחרים לעבור את אחוז החסימה. לי ברור כי אנו צפויים לבחירות חדשות תוך כשנתיים. לכן, לגוף חדש יש זמן להתארגנות של שנה, שלאחריה הוא חייב להתחיל בחריש עמוק בקרב ציבורי היעד ולהיות מוכן למערכת בחירות בכל רגע.

 

ומה עושים ביום שלישי?

 

קודם כל מצביעים. רק בהצבעה בעד רשימה מן המרכז שמאלה יש סיכוי להחלשת גוש הימין בכלל והליברמניה בפרט. הצבעה מן המרכז שמאלה מחזקת אמנם את ציפי לבני, אך היא עדיפה על פני האלטרנטיבה, לא משום שנתניהו הוא כה רע. הבעיה היא החברה שמסביבו.

 

מי שמצביע בעד אחת משלוש המפלגות המרכזיות – ליכוד, קדימה ועבודה – עלול להשיג תוצאה הפוכה מזו שהתכוון אליה. כל אחת מהן, אם לא תהיה בשלטון עשויה לחות פילוג של הבלתי מרוצים. גם אם תשב בקואליציה יהיו הרבה מאוכזבים שלא ישיגו את מבוקשם ויהוו ורם מתסיס ומפלג. בהצבעה בעד מפלגה יותר קטנה יש סיכוי יותר ודאי לבלום מגמות שליליות. לכן מי שנמצא במרכז ושמאלה ייטיב אם לא יצביע לעבודה או לקדימה אלא יבחר מרצ או חדש (עבורי זו אינה אופציה, אך יש טרנד מסוים בשמאל הלא כל כך ציוני בעד הצבעה לחדש בזכות דב חנין) ומי שאינו חושש מעניין אחוז החסימה יכול לתמוך בתי"מ (התנועה הירוקה- מימד).

 

שום תוצאה בבחירות לא תפתיע אותי. אני אופתע אם לא תהיה כל הפתעה והתוצאה תהיה דומה לממוצע סקרי סוף השבוע האחרון. בכל מקרה, נראה כי למחרת הבחירות נצטרך להתעורר כאותו זוג שימפנזים על אי בודד שרד את המלחמה הגרעינית, וכשהוברר לו שלא נותרו עוד בני אדם אמר אחד לשני: "ובכן, צריך להתחיל הכל מחדש?"

 

פורסם באתר עבודה שחורה www.blacklabor.org 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורה  On פברואר 8, 2009 at 1:39 pm

    לדני- תודה על הרשימה. יש לי תחושה (ואל תתפוס אותי במילה) שההפתעה של הבחירות האלו תהייה דווקא של מפלגת העבודה שאתה, כמי שבא מבפנים, שופט לחומרה. בקשר למפלגות הירוקות נראה לי שאיחוד שלהן אכן היה יכול להכניס אותן, סוף סוף, לכנסת, בעיקר אם לא היו מזוהות כ'ימין' או 'שמאל' וממקמות את עצמן במרכז. הדבר היה נותן אופציה אופטימית להרבה מתלבטים

  • שרה  On פברואר 8, 2009 at 4:00 pm

    דווקא רצתה תנועה ירוקה אחת להתאחד עם ירוקים אחרים. אך העומד בראש המפלגה אליה פנו לא הסכים להתנהלות דמוקרטית. כך נסתם הגולל על איחוד אפשרי.

%d בלוגרים אהבו את זה: