אחרוני המפא"יניקים: יעקב מרקוביץ' וירוחם משל

אתמול, ערב יום הבחירות, נזדמן לי מפגש עם ההיסטוריה הפוליטית של ארץ ישראל היפה בהלוויה אחת ואירוע זכרון אחר.

ההלווייה היתה של ידיד טוב, יענקלה מרקוביץ' שנתן זהבי הגדירו בשידור הרדיו שלו, בקטע לא עצבני, "איש קטן ואדם ענק". אם תרצו יענקלה הוא סיפורה הטוב של החברה הישראלית. יליד צ'כיה, ניצול אושוויץ, עלה לארץ לאחר קום המדינה. עבר בגיל צעיר כמה וכמה בתי ספר של החיים והישרדות היתה חלק מחייו, לא תכנית טלוויזיה. אף כי לא היתה לו השכלה פורמלית היתה בו הרבה חוכמת חיים. אלישבע אשכול ז"ל, שהיתה קרובת משפחה רחוקה, סידרה לו עבודה כנהג במנגנון הממשלתי. הוא היה נהגם של כמה שרי חקלאות – אשכול, לבון, פרץ נפתלי. ב- 1959 נהיה נהגו של אבא אבן שנכנס לממשלה כשר בלי תיק, אחר כך, שר חינוך, סגן ראש הממשלה ולבסוף שר חוץ עד 1974.

בימים ההם נהג שר היה הרבה יותר מסתם נהג. הוא היה עוזר אישי ושומר ראש ואיש הסקרים הבלתי אמצעי המספר לשר מה באמת קורה ומה חושב הציבור. במזנון הכנסת יה שולחן מיוחד לנהגים. "זו הממשלה האמיתית" – נהגו לומר הכתבים פרלמנטריים. יום אחד חיפש אבן את נהגו ושאל את הסדרנים: "ראיתם את חבר הכנסת מרקוביץ'"?

אבא אבן היה סגור ומופנם ויענקלה פתוח ומוחצן, וההפכים הללו השלימו. יענקלה היה יוצר את הקשר עם העיתונאים שהיום עושה ליגה של דוברים ויועצי תקשורת ואסטרטגיה. פעם נשלח במצוות גולדה מאיר לבדיקה במכונת אמת ויצא צח כבדולח. "איך עשית זאת?" – שאלתיו. "עברתי כבר דברים גרועים מזה. 1/2 כדור הרגעה כשעתיים קודם וכוסית קוניאק זמן קצר לפני הבדיקה והכל בסדר" – השיב בחיוך ובקריצה.

 

הוא העריץ את הבוסים שלו – אשכול, לבון (ידע אל נכון שלבון לא נתן את ההוראה), ספיר ואבא אבן. הוא כאב את כאב הדחתו מן הממשלה על-ידי רבין. בהדחה זו ראה את ראשית הקץ של מפא"י ההיסטורית, כאשר נציגי מפא"י הבכירים בממשלת רבין הראשונה – רבינוביץ', צדוק, משה ברעם, אהרון ידלין ואברהם עופר -העדיפו את הכסא שלהם על פני חברות וערכים, זנחו את אבן ודחקו את ספיר. שנחקר אבן על-ידי ברק ב- 1977 היה זה יענקלה שלקה בליבו. הוא עזר הודות לזכרונו העמוק להכין את העדויות שהוכיחו את תום לבו של אבן והביאו לסגירת התיק נגדו.

לאחר ימי אבן ניסו אנשי אלון במשרד החוץ לשלחו היתה אך לא הצליחו. רבים מעובדי משרד החוץ להם עזר עמדו לצידו. עם בוא עידן ממשלות הליכוד נמצאו לו תפקידים הולמים כאיש מנהלה בלוס אנג'לס וניו יורק ואיש המנהלה בשלוחת משרד החוץ בתל אביב. בימי תל אביב הצטרף ל"טיש" של בית סוקולוב ולא פעם היה מוסיף תובנות לוויכוחים ההיסטוריים שהתנהלו שם בין ותיקי התקשורת.

כשהייתי בשליחות דיפלומטית נהג יענקלה לקדם את פני משפחתי בהגיענו לנתב"ג ולהעבירנו את כל הפרוצדורות. ילדי הקטנים שמעו בטלוויזיה את האמירה" יצחק שמיר, ראש הממשלה, ומיד שאלו: "מה, לא יענקלה הוא ראש הממשלה?"

כארבעה ימים לפני פטירתו טלפנה אלי ידידה משותפת ואמרה לי – "בוא נלך לבקר את יענקלה". הלכתי, הוא שכב במיטה בביתו, עייף, אחר טיול בוקר, אך ערני. שוחחנו קצרות על ענייני השעה והבחירות. בעד מי תצביע? נשאל."אין לי בעד מי, אני אשאר בבית". לא ידענו שזו פגישתנו האחרונה.

 

במקריות רבה ביום הלווייתו, נערך בעיריית תל-אביב טקס לרגל קריאת רחוב על שמו של ירוחם משל ז"ל, מזכיר ההסתדרות. קהל רב נכח בטקס ובהם ראש העיר, רון חולדאי, יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אנשי התעשייה, דב לאוטמן ואלי הורביץ, עמוס ערן, שהחל את פעילותו הציבורית כעוזרו של משל, בני משפתו, רעייתו, רחל ואלמנת בנו, השופטת בדימוס, רינה משל.

במצגת שהוכנה על-ידי אחד מנכדיו, ראינו את משל בנאומים בנושאי חברה וכלכלה הנשמעים אקטואליים עד מאד. משל היה מנהיג ההסתדרות בפעם הראשונה מול ממשלה שאינה של תנועת העבודה והצליח למנוע גזרות רבות נגדה ונגד ציבור העובדים. הוא היה אחרון מנהיגי מפא"י שהחל דרכו כפועל על הפיגומים. רבים הם המבנים במרכז תל-אביב שמשל השתתף בבנייתם, ובהם בניין התחנה המרכזית הישנה. הוא היה טפסן מקצועי ובמצגת הוא מספר כיצד למד לשמור על שיווי משקל בין הפיגומים "הסוד הוא האיזון" – אמר משל וביטא בכך את דרכה של מפא"י – מציאת האיזון ושווי המשקל בחברה ובמשק. 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גולדבלט משה  On פברואר 10, 2009 at 5:19 pm

    בדקתי בוקיפדיה משל עלה ארצה ב33 ומ40 כבר היה עסקן. הוא היה פועל בניין 7 שנים ברוטו
    זה בהחלט נסיון מסוים בענף אבל בסך הכל הוא היה עסקן במשרה מלאה מגיל 28

  • יוסי  On פברואר 10, 2009 at 5:36 pm

    שתי שאלות:
    1. בן כמה היה מרקוביץ'?
    2. איזה רחוב קיבל משל? (גודל, מיקום).

  • י.ג.  On פברואר 10, 2009 at 8:44 pm

    בדקתי בויקיפדיה מי זה משה גולדבלט, להפתעתי לא מצאתי דבר.
    באתר "רשימות" הוא מעיד על עצמו כ: "עו"ד עצמאי העוסק בתחום נזקי הגוף והגנה על זכויות חולים ונפגעים. יו"ר וועדת זכויות החולה בלשכת עורכי הדין.מרבה לכתוב בנושאי חברה ומשפט,אקטואליה וזכויות נפגעים חולים ונכים."

    לא נחמד, לא טרנדי,לא סימפטי. עסקן.

    אגב משה, הזלזול הזה באשל מזכיר לי התבטאות אומללה שלך בקשר לרן ארז על היותו מורה לספורט. למה שלא תבדוק עם עצמך למה כל כך מציק שמורה לספורט ופועל בניין יכולים להשאיר תביעת אצבע משמעותית בחברה, הרבה יותר,נניח לצורך העניין, מעו"ד עסקן בלשכת העו"ד?

  • גולדבלט משה  On פברואר 10, 2009 at 9:41 pm

    א. בכלל לא זלזלתי במשל-רק שהאיש היה עסקן פוליטי כמעט כל חייו
    ב. רן ארז הוא סיפור אחר והוא מהווה נזק ממשי לחינוך
    ג. בקשר אלי איני עסקן בלשכה ומעולם לא עסקתי בה בפעילות פוליטית פנימית. אני מרכז וועדה שעוסקת בתחום חקיקתי-זכויות חולים . תחום שאין לו דבר עם הפעילות הפוליטית בלשכה. אגב כל פעילות כזו היא בהתנדבות ואפילו את הוצאות הנסיעה לא מחזירים לנו
    ד. באשר לטביעת אצבע-אכן גם מי שכלל אין לו השכלה יכול להותיר טביעת אצבע -הכל בסופו של יום תלוי באדם

  • דני בלוך  On פברואר 11, 2009 at 10:07 am

    משל המשיך לעבוד במקצוע הבנייה עד 1945 באותם ימים לא מעט מעסקני הפועלים גם עבדו.
    ליוסי – מרקוביץ' היה בן 78 במותו. הרחוב ע"ש משל הוא סימטה קטנה היוצאת משדרות רוקח. לא הייתי במקום רק בטקס בבית העיריה.

  • יוסי  On פברואר 11, 2009 at 10:51 am

    תודה!

  • אייל  On פברואר 17, 2009 at 3:19 pm

    רחוב המחבר את שד' רוקח לככר ג'ורג' וויז
    קטע רחוב רחב (מספר נתיבים) ודי ארוך
    מוכר יותר כעלייה לאונ' ת"א מכיוון דרום

%d בלוגרים אהבו את זה: