כבודו האבוד של משה דיין

נמניתי על מבקריו החריפים ביותר של משה דיין בכל תקופת כהונתו כשר ביטחון ותבעתי את התפטרותו לאחר מלחמת יום הכיפורים, עוד לפני דו"ח אגרנט ובמיוחד אחרי פרסום הדו"ח הראשון. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים לא היה קל לצאת נגדו ב"דבר" ובמסגרות אחרות.

לעמת זאת, לא מיהרתי למתוח עליו ביקורת כשהצטרף לממשלת בגין כשר חוץ. בתגובתי הראשונה ציינתי כיהעובדה שבחר בתפקיד שר חוץ מלמדת על רצונו לפעול לכפר על מחדליו בעשייה למען קידום השלום. בתכנית "רבותי העיתונות" בגלי צה"ל, בהנחייתו של שייקה בן-פורת, אמר דיין בתשובה לשאלתי כי "פני סדאת לשלום, אם כי בתנאים שאינני מוכן להם". בשיחה פרטית לאחר השידור אמר כי סדאת מוכן לשלום על בסיס הגבול הבינלאומי והתחייבות לנסיגה בעתיד בכל הגבולות. הוא לא פרט למה הוא, דיין, אינו מוכן. חשבתי אז שהתכוון גם לנסיגה משארם א-שייך אך הסתבר כי התכוון להתחייבות לנסיגה מלאה בגדה. משהתברר כי מצרים אינה עומדת על כך ראה דיין בכך הזדמנות בלתי חוזרת והסכים לקבל עליו את תפקיד שר החוץ.

באותם הימים החוק אפשר לח"כ בודד לעבור מסיעה לסיעה בלא צורך להתפטר מן הכנסת. דיין לא ויתר על כסאו אך היה מוסכם בינו ובין בגין כי אם יידרש להתפטר יעשה כן ויישאר בממשלה. אין ספק כי בתפקידו כשר חוץ תרם תרומה מכרעת להשגת השלום עם מצרים.

אגב, דיין תמך כל העת ברעיון ממשלה רחבה גם אם פירוש הדבר ששמעון פרס יהיה בה השר הבכיר ולא הוא. ב-1976 באחד משיאי המאבק בין פרס לרבין יזם את פרישת חברי רפ"י ממפלגת העבודה (ביחד עם ח"כ עוזי פיינרמן שהיה מקורב אליהם) והקמת ממשלה עם הליכוד בראשותו של פרס. בגין והמפד"ל הסכימו. מי שהתנגדו ובלמו את המהלך היו יצחק נבון וגד יעקובי. לאחר המהפך הציע בגין לפרס להצטרף לממשלתו כשר ביטחון, גם אם לא כל חברי העבודה יצטרפו אליו. פרס סרב.

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • תגובה  On מרץ 5, 2009 at 9:34 am

    מה שמראה שאין שום חדש בפוליטיקקה הישראלית מה שהיה הוא שיהיה.

  • יוסי  On מרץ 5, 2009 at 10:33 am

    כבודו של פרס אבד בעיקר עקב כניעתו לגולדה:

    1. כי ויתר בעניין הרמטכ"ל – הוא העדיף את שייקה גביש על דדו.
    2. לא נלחם על עמדתו (לפני מלחמת יום כיפור), שיש לסגת את המיצרים ולאפשר פתיחת התעלה.

  • צבי גיל  On מרץ 5, 2009 at 12:11 pm

    דני. האם הנמשל הוא אהוד ברק. מקווה שלא, שכן המשל לא דומה לנמשל. בראש וראשונה שבבי הוא לא בגין, וברק רחוק מלהיות דיין. דיין ראה בעין אחת מה שברק מסרב לראות בשתיים.

  • דני בלוך  On מרץ 5, 2009 at 2:11 pm

    מסכים עמך, צבי. רציתי שכל אחד יעשה את ההשוואה בעצמו.

  • יוסי  On מרץ 5, 2009 at 2:21 pm

    טעות שלי: התכוונתי כמובן לדיין

  • י.ג.  On מרץ 5, 2009 at 5:28 pm

    לא נשכח כמובן לדיין שהיה מתנגד נחרץ ליציאה מעזה, ממש כמו שסאדת סירב לקבלה בחזרה וסיבותיו הברורות עימו.

  • אורה  On מרץ 5, 2009 at 9:12 pm

    אין לי אף מלה טובה על דיין ששחצנותו המיטה אסון במלחמת יום הכיפורים. הבחירה של בגין בדיין הפתיעה אותי ונראתה לי מין מחווה של 'הערצת גנרלים' שהביאה, לימים, את שרון לממשלת בגין. דיין היה וימשיך להיות בעיני, אבי כל חטאת, וכן- גם מסיבה אולי קטנונית: בגלל שהרס את ילדיו ובעיקר את בנו הגאון אסי. בעיני, עדיף ברק ואשמח אם יצטרף עם מפלגת העבודה לממשלה ולו בשל התרומה שהם יכולים לתרום עכשיו- על אף עליבותם המספרית.

  • אהרון חבר  On מרץ 6, 2009 at 5:07 am

    אפשר לומר על משה דיין הרבה דברים, ביניהם אפילו כמה חיוביים. דבר אחד אי אפשר לומר עליו והוא שהיה לו כבוד, ואם לא היה לו כבוד, גם אי פשר שיהיה לו "כבוד אבוד" אם אנסה לפרט את כל מעשיו ותכונותיו של משה דיין, רק לצורך הרעות שבהן אצטרך למלא ספר עב כרס. אני פטור מכך כי מרבית הדברים כבר נכתבו. אם אתייחס רק למה שנזכר בכתבה,אזכיר כי ב"זכות" הצטרפותו לממשלת בגין זכה לתואר המכובד: "זונה פוליטית"

  • דני בלוך  On מרץ 6, 2009 at 6:45 am

    כמה מן המגיבים מוכיחים שלא הבינו או אינם רוצים להבין. התוצאה של הצטרפות משה דיין לממשלת בגין היא ההישג החשוב של הסכם השלום עם מצרים. דיין כיפר בכך על מקצת עוונותיו מן העבר. רק מי שסתום לחלוטין בתפיסה ימנית-קיצונית של התנגדות לכל הסכם שלום לא מבין זאת.

  • אורה  On מרץ 6, 2009 at 1:58 pm

    דני- אתה לא חושב שהקרדיט על הסכם השלום עם מצרים מגיע לבגין? נראה לך שבלי דיין ההסכם הזה לא היה קם?ואני לתומי חשבתי כך

  • דני בלוך  On מרץ 6, 2009 at 2:40 pm

    הקרדיט מגיע לבגין, וייצמן ודיין. בגין לבדו לא היה מסוגל לעשות זאת בלי התמיכה של האחרים ושל השמאל מבחוץ. בעת משברים במהלך המו"מ KPBH ENP SHUHS UCNVKL ENP SHUHS NHKT SHHI ,PEHS JAUC CNU,N/

  • דני בלוך  On מרץ 6, 2009 at 2:43 pm

    סליחה על השיבוש – בעת משברים במהלך המו"מ לפני קמפ דיויד ובמהלך קמפ דיויד ועד לחתימת ההסכם מילא דיין תפקיד חשוב בשכנוע בגין . לדברי אנשים ששוחחתי עמם אז דיין השפיע על בגין יותר מוייצמן בעוד שוייצמן מילא תפקיד בהשגת פשרות מן המצרים ומאנשי קרטר.

  • טל ירון  On מרץ 10, 2009 at 7:33 am

    הי דני,

    לא הבנתי על מה אבד כבודו של דיין?
    על היותו רודף שמלות?
    על היותו מספח רכוש המדינה והארכיאולוגיה?

    בזמנו לא היו מדדים מוסרים כמו היום.
    בכך אני רואה נקודת אור לנו, הדורשם מנציגינו רמה מוסרית גבוהה יותר

  • דני בלוך  On מרץ 10, 2009 at 10:55 am

    באתי להעמיד עובדות על דיוקן נוכח ההשוואה שנעשתה בין מעשהו של פרידמן לבין דיין. דיין ניסה לכפר על מחדליו בבניית תהליך שלום ואילו פרידמן מונע מיצרי נקם והרס

%d בלוגרים אהבו את זה: