אין הפגנה מוצדקת יותר מזו של אביבה ונועם שליט למען שחרור בנם, גלעד, משבי החמאס. למיטב ידיעתי אילו נהגה הממשלה בשכל ובתבונה, ובלי חשבונות אישיים ופוליטיים, גלעד כבר היה בבית.
אני מבין את הדילמה הלא קלה של מקבלי ההחלטות, אבל כבר היינו בסרט הזה. מאז ומתמיד לא היה יחס של אחד לאחד בחילופי אסירים ושבויים, והתקדימים נקבעו מזמן. ברגע שאין אפשרות סבירה לפעולת חילוץ, נכנסים למשא ומתן על עיסקת חילופין. ואם היינו מוכנים לשחרר הרבה אסירים חיים בעבור גופות או בעבור אדם מפוקפק שפעל על דעת עצמו ולמען עצמו הרי אין אפשרות אחרת לגבי אדם חי שפעל בשליחות המדינה ולמענה.
נכון, אי אפשר לומר שאנו מוכנים לשלם "כל מחיר". אבל חילופין של מאות ויותר כבר הפכו לדבר מקובל. ואין טעות גדולה מלטעון שהשחרור יחזק את הטרור. הטרור חזק ממילא והוא אינו זקוק בהכרח לאסירים שישוחררו. השחרור אינו מעלה ואינו מוריד ואין בו כל סכנה נוספת לביטחון.
אני מבין ללב המשפחות השכולות המפגינות נגד אך איני מסכים עמם. הן היו צריכות להימנע מלהפגין נגד משפחת שליט. אני שייך למשפחת השכול של הנפגעים והחטופים ואני סבור כי במצב הקיים חייבים לעשות כל המאמץ כדי להשלים את העסקה ולהביא לשחרורו של גלעד.
נ.ב. 
תגובות
אני מקדים אותך, ידידי – אני, תפילותי כבר עם ההורים של החיילים הבאים שיחטוף החמאס אחרי שיקבל כל דרישותיו במו"מ על שליט. וגם עם ההורים השכולים והילדים היתומים של הישראלים והפלשתינאים שירצחו עקב הפיכתו של החמאס לגוף שמוביל את העם הפלשתיני אחרי שיוכיחו שדרך הכוח הם מקבלים כל מה שעבאס לא משיג בדרכי שלום.
רק אדם עם לב של אבן לא מתרגש כשהוא רואה את ההורים של שליט, אבל אף מדינה שפויה לא היתה מקבלת את דרישות החמאס, שמסרב בכלל לדון עליהם. הגיע הזמן שנתחיל להבין שיש קשר בין מה שאנחנו עושים למציאות שמסביבנו.
הוריו של גלעד שליט זכאים לדעת על גורלו ומצבו של בנם, הם זכאים לקבל אות חיים ממנו, הם זכאים ומגיע להם לבוא ולבקר אותו היכן שהוא מוחזק, לא ייתכן שעד עצם היום הזה, הם יחיו בחוסר וודאות כזה. צריך לכבד את רצונם להשיב להם את בנם, השבוי אי שם, כשאין דרך כלשהי לדעת היכן הוא נמצא. ואין דרך לראותו בכלא.
גם לבי עם משפחת שליט אבל אני סבור שיש לומר להם שלא נשחרר אפילו מחבל אחד הנמצא על סף סיום תקופת מאסרו תמורת שחרור בנם. הסיבה לכך היא הימנעות ממו"מ עם טרוריסטים והימנעות מהפיכת חטיפת חייל לכשלון אסטרטגי כה חמור שאפילו מוצדק לצאת למלחמה בגללו. מה שקורה סביב נושא החטיפות מאיים ממש על חוסננו הלאומי ויש להפסיק זאת.
מה כן צריך לעשות-יש להבהיר לכל ראשי החמאס בעזה כי עד שהחייל לא מוחזר הם מטרה להתנקשות . יש למרר את חיי תושבי רצועת עזה ככול שניתן עד לסף משבר הומניטרי. ומעל לכל יש לחרוק שן בנחישות ולהבהיר כי גם אם לא ישוחרר גלעד או שישוחרר בעוד שנים לא יהיה שינוי בעמדתנו. בכך נציל רבים יותר ובכך נמנע מישראל לבצע פעולות מרחיקות לכת ללא מחשבה.
אגב לו היה נחטף אזרח כל המהומה,גם מלחמת לבנון השנייה לא הייתה מתרחשת-דמו של אזרח זול הרבה יותר בישראל.
ואתם כמובן. בכוונתי לנסוע היום או מחר לירושלים להביע הזדהות. הפחד ממהחלטות של הממשלה המסתמנת, בעניינו של שליט, גדול.
ארבע תגובות
מתוכן שתיים של סרבני "התשלום" (מילה דוחה שמשקפת את אופיו הנוכחי של העם הזה שהכל אצלו מתבטא בכיס)
כאב לב אחד גדול הסיפור הזה שמשקף אטימות איומה, נבזות, רשעות, צדקנות מצד אחד, וגדלות נפש אדירה של ההורים מצד שני
אנא מסרי שם את דרישת השלום שלי ותני להם בשמי את הרשימה. לצערי לא אוכל להגיע בימים הקרובים.
ולמגיבים – אין שום הוכחה שמספר החטיפות או הפיגועים גדל כתוצאה מעסקאות השחרור. אפשר לדון ולשנות את המדיניות בעתיד אך לא על גופו של גלעד שליט. מי שמקבל את עמדתכם ברגע זה מוציא, למעשה, גזר דין מוות על השבוי הנוכחי.
מדוע את כותבת בכזה ביטחון? את משתמשת במילים חריפות: "אטימות איומה, נבזות, רשעות, צדקנות". האין בעינייך שום משקל כלל לטענה על עידוד החטיפות הבאות אם נשלם מחיר גבוה מדי? ומה עם הקורבנות הוודאיים הבאים, שכרגע אין להם פנים ושמות, אך הם עוד יבואו אם נשחרר טרוריסטים? לו היית בעמדת אחריות לאומית גם היית בטוחה כל כך? אשמח לשמוע את דעתך לאור דברי הטעם הרבים שאת כותבת בענייני ספרות ותרבות. עמיחי.
אתה צודק. הדברים שאני כותבת חריפים ביותר, יכול מאוד להיות שהם היו צריכים לבוא בנימה מהורהרת ומהוססת, אבל מסתבר שקצרה סבלנותי אחרי כמעט אלף ימים שבהם לא קרה כלום.
אלף ימים שהתחילו עם דרישה מינימלית ביותר של החמאס לכמה עשרות נשים וילדים שכלואים אצלנו. דרישה שנענתה בלא חד משמעי ומאז עברו כמעט אלף ימים ו… גורנישט.
כי יש דברים אחרים בראש סדר העדיפויות. כי "צריך לדעת שאי אפשר להחזיר את כל החיילים" או משו כזה שאמרה לבני ואחרים.
ואני לא מפסיקה לחשוב על רון ארד מחד ועל חברי שחזרו מהשבי המצרי ביום כיפור, אחרי חודש וחצי בלבד מאידך, ועל מה הם סוחבים איתם מאז, וגם כתבתי על זה כאן.
http://www.notes.co.il/esty/48708.asp
ולא, אני בהחלט לא חושבת שהחזרת הרוצחים או האסירים עם דם על הידיים וכו' תשנה את המצב לרעה.
מהיכרותי באופן אישי עם הישאם עבד אל ראזק (שהיה השר הממונה על ענייני האסירים ברשות) ועם סופייאן אבו זיידה ורבים אחרים, אני יכולה להגיד לך שהרוב לא חוזרים לדרך המלחמה והרצח. רובם דווקא הופכים מתונים יותר בכלא.
ואחרי כל זה – אני רואה את הפנים של גלעד שליט ההולכות ונמוגות ורק מהמחשבה מה עושים לו שם לא יום אחד ולא שבוע ולא חודש ולא שנה, אני מתהפכת על משכבי בלילות ושואלת עד כמה עקרונות שווים בכלל משהו.
אבל שוב, אם אני נשמעת פסקנית מדי, אני מתנצלת, קשה לי לשמור על קור רוח לנוכח הטיעונים ולנוכח הדחיה האין סופית הזאת. בימים הראשונים שהוא נחטף חשבתי להוציא סטיקר "גלעד – לחופש נולד" כי ראיתי כבר שגורלו הולך להיות דומה, אבל חשבתי לעצמי שכרגיל אני מגזימה, והנה…
אסתי, ה"דרישה מינימלית ביותר של החמאס לכמה עשרות נשים וילדים שכלואים אצלנו" היתה תמורת *מידע* על גלעד שליט, לא תמורת החזרתו. שבוע אחרי החטיפה החמאס כבר הודיע שמחירו 1000 אסירים, ומאז לא זז מעמדתו.
זה בצד, רק ענין של עובדות. על המלה "תשלום" כ"הוכחה" שהכל אצל העם הזה הכל מתבטא בכיס – מה אפשר להגיד? יש דברים כל כך מרושעים ומופרכים שאי אפשר להגיב להם. אם יש לך דוגמה של עם אחר בעולם שנותן מאית מהיחס שהעם הנורא והאיום הזה נותן לשבוייו ונופליו, בבקשה.
דני – באמת אתה זקוק להוכחה שאם החוטפים מצליחים לקבל את כל דרישותיהם יש בכך עידוד לחטוף שוב? ניחא. תקרא את הצהרותיהם של מנהיגי החמאס עצמם שאומרים בגלוי שנשק החטיפה הוא היעיל ביותר. תסתכל על תדירות החטיפות שעלתה בשנים האחרונות. תראה איך חיזבאללה כבר לא טורח אפילו להודיע אם החטופים בידיו חיים או מתים, כי אנחנו מאפשרים לו לעשות את זה ולנהל מו"מ על מתים כאילו הם חיים (מה שגוזר מראש את גורלם של החטופים הבאים)
אין לך מושג על מה אתה מדבר. אפשר היה לשחרר את גלעד שליט תמורת 450 אסירים. המצרים כמעט סיימו את העיסקה ואולמרט הכשיל את העניין. עובדה שמאז 2006 לא נחטפו חיילים לא בלבנון ולא בגבול עזה ותדירות החטיפות לא עלתה בשנים האחרונות. אתה פשוט כותב דברי הבל ושטויות ומנסה לשחק בחיי אנשים.
אכן, 450 אסירים זה מספר שחדש לי – לי הוא מוכר כמה שהוגדר "שלב ב'", שלאחריו שלב ג' שבמסגרתו ישוחררו 550 אסירים נוספים.
מוזר. אבל אני, אין לי מושג על מה אני מדבר, אז נקח דבריך כלשונם – 450 אסירים דרש חמאס אז, 1000 היום – איזה מין מו"מ משונה שצד אחד מכפיל פתאום את המחיר? (התנצלות מראש לרגישות של אסתי למלה "מחיר". יהודי אני, הכל אצלי נמדד בכיס). יכול להיות שהוא גלה שהצד השני הוא פראיר, שישלם כל מחיר שיידרש כי מנהלת אותו תקשורת היסטרית ורודפת רייטינג?
אגב, אגלה לך בסוד שאין לי השפעה על המו"מ, כך שאני לא משחק בחיים של אף אחד. ובכלל, אני מציע להרגע עם ההשמצות הצדקניות האלה כאילו חיי החיילים חשובים לי פחות מלך. אין לך שום מושג מה המחיר שאני שילמתי,
אין לי מושג מי אתה וזה לא משנה. לאף אחד אין זכות עודפת בוויכוח הזה. כנראה שאינך בקי בעובדות המו"מ. אני בדקתי עם מי שכן בקי והוא אומר שניתן היה לסיים את העניין בשחרור ה- 450 וברובם אנשים שאין להם דם על הידיים או שממילא ישתחררו תוך זמן לא רב.